בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי- תשמ"ד 1984, הדנה בבקשה לסעד זמני נקבע: " (א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש" (ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר שיקולים אלה: הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק ייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או אדם אחר. אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש." כידוע, החלטת בית המשפט לעניין צווי מניעה זמניים היא פרי שיקול דעת שיפוטי. בבואו של בית המשפט לשקול מתן סעד זמני עליו לבחון, בין היתר, מהות הסעד המבוקש, סיכויי הצדדים להוכיח את טענותיהם( קיומה של זכות לכאורית של המבקשת לקבל את הסעדים המבוקשים על ידה) , מאזן הנוחות, ניקיון כפיה ותום ליבה של המבקשת. כל אחד מן השיקולים נבחן בפני עצמו ואולם ההחלטה נובעת ממשקלם הסגולי הכולל של כלל הרכיבים כפי שנבחנו על ידי בית המשפט בהסתמך על הבקשה כמו גם עדויות וטענות הצדדים בדיון. תקסד"א 1984 (הישנות)