בקשה למתן צו מניעה זמני להימנע מלעשות כל פעולת בנייה ופיתוח

בקשה למתן צו מניעה זמני להימנע מלעשות כל פעולת בנייה ופיתוח ולהפסיק עבודות כנ"ל להקמת בית תלת-משפחתי דו- קומתי על המגרש הבקשה מתייחסת גם לעבודות המבוצעות מכוח היתר בנייה מיום 16.2.11 או מכוח תוכנית שהוגשה על פי בקשה מס' 20080357 ו/או תוכניות אשר יבואו בעקבותיה וזאת עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית. 2. הבקשה הוגשה טרם הגשת התביעה ולאחר החלטתי מיום 16.7.14 הוגש כתב התביעה ובמסגרתו התבקש ביהמ"ש לקבע כי ההיתר שמכוחו מבצעים המשיבים את פעולות הבניה ושהוצא ע"י עירית נתניה בטל מדיעקרא או בטל בכל הנוגע לתכנית הבניה על קו הגבול הדרום מערבי שבין המגרשים. כמו כן התבקש צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לבנות על פי היתר הבניה הנ"ל אלא בכפוף לתיקונו על פי הוראות הדין. 3. הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים וטרם קיומו הגישו המשיבים 1 ו-2 תגובה בכתב ואילו המבקשים השלימו מיוזמתם ערב הדיון בהגשת השלמה ותצהיר לתמיכה. רקע עובדתי 4. המבקשים רכשו לאחר עלותם ארצה בשנת 2008 את הבית השכן המצוי ברחוב הקבלה 15 בנתניה והידוע כחלקה 144 בגוש 8252 (להלן: "הבית השכן") והם בעליו הרשום של הבית, שנבנה על פי היתר מיום 3.4.05. המשיב 1 הוא בעליו הרשום של המגרש הסמוך המצוי כאמור ברחוב הקבלה 13 בנתניה (חלקה 145), שאותו מכר למשיב 2 על פי הסכם מכר מיום 9.4.14 ולטובתו רשומה הערת אזהרה. 5. על פי התב"ע שחלה עובר להקמת הבית השכן קיים קו בניין 0 בין שני המגרשים ותוכנן כי יוקמו שני בתים צמודי קיר- דו משפחתיים. על פי היתר הבנייה משנת 2005 בוטלה התב"ע המקורית, כך שהבתים תוכננו להיות שני מבנים עצמאיים למעט בקיר אחד משותף של חדר בקומה הראשונה בלבד. 6. לטענת המבקשים בחודש נובמבר 2009 קיבלו מכתב בדואר רשום מעירית נתניה ולפיו המשיב 1 הגיש בקשה להקלה בהקמת מבנה בן 3 קומות על המגרש, בקו 0, כך שלמעשה במרחק של מטר וחצי מחלון המטבח, מדלת הכניסה ומהחלון בקומה הראשונה של ביתם - יתנשא קיר בן 3 קומות. 7. המבקשים שלטענתם אינם דוברי השפה העברית פנו ביום 12.11.09 למשרדי אגף הפיקוח בעיריה והודיעו כי הם מבקשים ללמוד את הבקשה משום שלא נודע להם על כך קודם לכן. המבקש 1 הודיע באותו מעמד לטענתו כי יתנגד לתכנית הבניה אם תפריע לנוף ביתו. ביום 15.11.09 התברר למבקשים כי העירייה אישרה את ההיתר וההקלות עוד ביום 28.10.09 ובטרם חלפו 14 יום מפרסומם בעיתונות. כן נודע להם כי חתימתם על טופס מתן ההודעה בדבר הגשת הבקשה להיתר הבנייה זויפה, וכי לא נעשתה פעולה לוודא שהבקשות של משיב 1 נמסרו לידיהם. כמו כן התברר להם כי התוכניות אשר הוגשו חורגות הן מהיתר הבנייה אשר ניתן בשנת 2005 והן מתקנות התכנון והבנייה. 8. המבקשים הביעו לטענתם מחאתם בפני נציגת העיריה בכתב וביום 25.11.09 פנו באמצעות באת כוחם לעיריה במכתב שבו פורטו מחדלי העיריה והועדה בכל הנוגע לאישור היתר הבניה והעלו התנגדותם וביקשו לזמנם להשמעתה. ברם, פניותיה של באת כוחם אל העירייה במטרה להתנגד לתוכניות נתקלו בהתעלמות וגם שיחות טלפוניות לא קדמו את הענין. בדיעבד התברר למבקשים כי בקשתם נעלמה ופניה חוזרת מאת ב"כ לעצר את המחטף לא נענתה. 9. לטענת המבקשים מאז פנייתם האחרונה לעיריה שלא נענתה, לא בוצעו עבודות כלשהן באתר עד לפני כשלושה שבועות, שאז החלו מבוצעות עבודות בנייה להקמת הבית ע"י המשיב 2 מכוח היתר הבנייה הנ"ל, אשר ניתן לטענתם שלא כדין ותוך חריגה מכללי הטיעון והשימוע ותוך חריגה ממשית מתקנות התכנון והבנייה. 10. על פי חוות דעתו של האדריכל אבי צרפתי מיום 7.7.14 מטעם המבקשים לוקה היתר הבנייה בתכנון חצרות בלתי תקניות, שפוגמות באיכות האוורור והתאורה הטבעית. טענות המבקשים 11. לטענת המבקשים עומדת להם זכות קנויה ליהנות באופן סביר מהמקרקעין שבבעלותם, ואילו התוכנית אשר אושרה ביחס לבית המשיב 2 פוגעת באופן מהותי ובלתי ניתן לתיקון בשימושם בבית, בהנאתם ממנו ובערכו. בניה על פי ההיתר תגרום למצב דברים בו שביל הגישה לבית המבקשים יהפוך לסמטה ברוחב 1.62 מטר והאור והאוויר ייחסמו- הן לכיוון המטבח, הן לכיוון הכניסה לבית והן לחדר בקומה הראשונה. 12. כך נטען כי הבנייה, אף שנעשית היא מכוח היתר הבנייה, מהווה מטרד ליחיד כקבוע בסעיף 44 לפקודת הנזיקין באשר המשיבים עלולים לעשות שימוש במקרקעין התפוסים על ידם באופן אשר יפריע הפרעה של ממש לשימושם של המבקשים במקרקעין או לזכותם להנאה סבירה מהם. כמו כן הבניה עולה לכדי עוולה מכוח סעיף 48 לפקודת הנזיקין באשר נמנע מהמבקשים ליהנות מכמות סבירה של אור שמש וחסימה זו תפגע בערך בית המבקשים בשיעור שאינו ניתן לפיצוי כספי. עוד נטען כי המצב הנ"ל מחייב את התערבותו של בית המשפט ומאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המבקשים, לנוכח הנזק שיגרם באם לא יינתן הצו המבוקש. פניותיהם של המבקשים לעירייה טרם נענו, וקיים חשש כי המשיבים יעשו מאמץ גדול לבצע עבודות אשר תקבענה עובדות בשטח מבלי שניתן יהא להשיב את המצב לקדמותו. תגובת המשיבים 1 ,2 13. המשיבים העלו מספר רב של טענות מקדמיות וביניהן טענה לחוסר סמכות עניינית, העדר עילה, העדר יריבות והעדר עמידה בשיקולי היושר המתחייבים כתנאי למתן הסעד המבוקש. 14. לטענת המשיב 1 דינה של הבקשה להידחות מחוסר סמכות עניינית מאחר ושווי המגרש עולה על סך 3,000,000 ₪- מעבר לסמכותו העניינית של בית משפט השלום. המשיב 2 קבע בתגובתו כי אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בבקשה שכן טענותיהם של המבקשים כנגד הועדה לתכנון ובניה ראויות להידון בפני ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה ולחילופין בפני בית המשפט לעניינים מנהליים. כמו כן הפניה לבית המשפט בנושא בקשות להיתרי בנייה תיעשה רק לאחר שמוצו ההליכים הקבועים בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה- 1965 וגם אז הערכאה המתאימה לדון בעניינים אלו הינה בית המשפט לעניינים מינהליים. 15. זאת ועוד, לטענתו בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתה של רשות התכנון, והדבר תקף ביתר שאת כאשר המדובר בהיתר בנייה אשר ניתן עוד בשנת 2011, כאשר המבקשים לא עשו דבר לתקוף את חוקיותו של ההיתר- וזאת על אף שהיו מיוצגים על ידי עורך דין והגישו שתי התנגדויות להיתר. 16. המשיב 2, הלין מצדו על כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ובשיהוי ניכר, באשר הוא רכש את המגרש בהסתמך על היתר הבנייה אשר אושר בתנאים ע"י הועדה המקומית לתכנון ולבנייה נתניה לפני כחמש שנים ונחתם על ידיה כדין לפני למעלה משלוש שנים, בעוד שהמבקשים כלל לא ערערו על החלטת הועדה, והנה כיום, בחלוף שנים ממועד חתימת ההיתר, מתעוררים לפתע וקוראים תגר על קביעותיה תוך הטחת האשמות חמורות כנגדה וכל זאת מבלי לצרפה כלל כמשיבה לבקשתם. לא זו אף זו, המבקשים היו מודעים להגשת הבקשה להיתר עוד בשנת 2009, והם מצדם שכרו עו"ד לצורך הגשת שתי התנגדויות לבקשה. מאז ישבו בחיבוק ידיים מעל לשלוש שנים תמימות, ואף המתינו מספר חודשים ממועד תחילת עבודות הבנייה בשטח, ורק אז, בעיתוי קריטי מבחינתו, באשר מצוי הוא בעיצומן של העבודות באופן שכל עיכוב בהן יסב לו נזקים חמורים, עצומים ובלתי הפיכים ובדרך אשר תחשוף אותו לתביעות מצד צדדי ג'- נזכרו להגיש בקשה דנא. התנהגותם זו של המבקשים הינה חסרת תום לב וחסרת ניקיון כפיים במידה המצדיקה את סילוק הבקשה על הסף. 17. לטענת המשיב 2 כשלו המבקשים בהיעדר יריבות ואי צירוף צדדים ראויים, שהרי נהיר הוא כי המבקשים לא העלו כל טענה כנגדו אישית וזאת לאור העובדה שכלל לא היה מעורב בהוצאת היתר הבנייה אלא רכש את המגרש כאשר היתר הבנייה כבר הוצא, מכאן שבין המבקשים ובינו לא קיימת כל יריבות- ודין התביעה כנגדו להידחות. 18. עוד נטען כי גם לגופה של הבקשה לא הונח יסוד לתנאים המזכים בקבלת הסעד הזמני. ראשית, סיכויי התביעה קלושים שכן המבקשים מעוניינים למעשה בביטול היתר הבנייה עצמו, כאשר הסמכות העניינית כאמור לטיפול בחוקיותו של היתר הבנייה מסורה לבית המשפט לעניינים מינהליים ולא לבית משפט דנא, שהרי טענות המבקשים הינן טענות תכנוניות אשר מן הראוי שתתבררנה בפני מוסדות התכנון אשר להם הכלים והסמכויות לבחון טענות אלו. כמו כן אין דינה של הטענה לענין היות החצרות בלתי תקניות להתקבל הואיל וחצרות אלה, שכלל אינן חצרות בהיותן פרוצות ולא מתוחמות, נוצרו אך ורק בשל ההקלה שהתבקשה לבניית בית המבקשים. שנית, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, שכן קבלת בקשת המבקשים תגרום לו לפגיעה חמורה, עצומה ובלתי הפיכה לאחר שהשקיע סכומי עתק ברכישה ובבניה, השקעתו הרבה תרד לטמיון, ואף ייחשף לתביעות מטעם צדדי ג' כדוגמת קבלנים, וספקים בעוד שנזקם של המבקשים ניתן לפיצוי בכסף. בנוסף, תוקף היתר הבנייה הוא עד ליום 12.6.15 ומשכך עיכוב הבנייה יסב לו נזקים חמורים ובלתי הפיכים. שלישית, השתהותם של המבקשים בפעולתם כנגד ההיתר מעידה כאלף עדים כי לא מתקיים אפוא כל דוחק נסיבות המחייב התערבות שיפוטית עד לבירור התביעה. תשובת המבקשים 19. ב"כ המבקשים השיב לטענת הסמכות העניינית של בית משפט זה לדון בבקשה וטען כי עניינה של בקשה זו הינו שימוש במקרקעין -עניין הנתון לסמכותו העניינית של בית משפט זה, יהיה שוויו אשר יהיה. לכן טענות המשיבים בדבר סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעניין הינה זריית חול בעיני בית המשפט ותו לא, שהרי המבקשים באים למנוע מטרד ליחיד ופגיעה בקניינם וזאת בהתייחס לחלק מהבנייה המשיקה לגבולם ואשר מונעת מהם אור ואויר ובנייה זו טרם החלה. 20. לעניין טענת השיהוי הגישו המבקשים השלמה ראייתית ועל פי תצהירו של המבקש 1 פנו אל המשיב 2 מיד עם תחילת העבודות במגרש באמצע חודש יוני 2014, והאחרון העדיף לשלוח נציג בשם עידו מטעם האדריכל שעבד על התוכנית החלה על המקום לשוחח עמם. בהמשך גם אותו עידו "נעלם" ונמנע מלהיפגש עם המבקש. המבקש פנה אף אל מנהלה של המשיבה 3,אך גם הלה נקט בסחבת והטעה אותו בהפנותו אל המשיבה 3. גם פניה לעיריה לא הביאה למציאת התיק ואז נודע לו כי הוגשה בקשה להארכת תוקף ההיתר אך לא נדונה. דיון 21. כלל ידוע הוא כי בבא ביהמ"ש לשקול מתן סעד זמני עליו לבחון מספר מבחנים שבהם על המבקש לעמוד. בטרם אדרש למבחנים אלו יש לדון בטענות המקדמיות שהועלו לנוכח העובדה כי באם המבקש לא יצלח להם יכשל בקבלת הסעד כבר בשלבים אלו. הסמכות העניינית 22. עילתה המרכזית של הבקשה מעוגנת בטענה לביטול היתר הבניה מחמת חריגתו מתקנות התכנון והבניה. עוד טרם דיון בבקשה התבקשו המבקשים על ידי להגשת כתב התביעה ע"מ לבחון נכונה את יעודו של הסעד הזמני. למקרא כתב התביעה עולה כי המבקשים תוקפים את היתר הבניה שניתן לפני שנים ואת מחדלי הרשות להוצאתו וכי הסמכות הענינית מוקנית לבימ"ש זה בשל מהות התביעה ושווי המקרקעין. לא בכדי חזר המשיב 2 בטעוניו על הכלל שצוטט גם ע"י ב"כ המבקשים כי הסמכות נקבעת על פי הסעד הנתבע. דא עקא שהמבקשים עתרו לסעד שמצוי בסמכותו של בימ"ש אחר. וכך פורט בסעיף 11 לכתב התביעה במסגרת פרק הסעדים הנתבעים: "ו. אשר על כן מבוקש מכב' בית המשפט לקבע כי צו המניעה (צ"ל היתר הבניה) שניתן על ידי עירית נתניה ניתן שלא כדין והוא בטל מדעיקרא שכן הוא ניתן תוך חריגה בוטה מהוראות חוק התכנון והבניה, בניגוד לכללי צדק טבעיים, תוך חריגה מנוהל תקין ומזכות השימוע שיש לכל בעל מקרקעין כדוגמאת התובעים. לחילופין, מבוקש מכב' בית המשפט לקבע כי היתר שניתן למבקשים ו/או מי מהם בטל מדעיקרו בכל הנוגע לתוכנית הבניה על קו הגבול הדרום מערבי שבין המגרשים של הצדדים וכי על הנתבעים להגיש בקשה לתיקון היתר הבניה בהתאם להוראות התכנון והבניה." אין להתעלם מטענות המשיבים בדבר חובת מיצוי הליכים בפני הרשות טרם פניה לביהמ"ש אולם זו יפה לדיון בתיק העיקרי. ובעיקר, יש לתמוה על העובדה שהמבקשים לא טרחו לצרף את הרשות המקומית או הועדה לתכנון ובניה הן כנתבעות והן כמשיבות לבקשה זו. גם בנוגע לשווי המקרקעין אין חולק כי אשר שווים עולה על הסכום המצוי תחת סמכותו העניינית של בית משפט השלום, מצוי גם מתן הסעד הזמני בגדר סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי. (ראה לעניין זה: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהד' עשירית, תשס"ט- 2009) 538, וכן רע"א 7589/98 הפדרציה הישראלית לתקליטים נ' שוורץ, פ"ד נג (1) 670) המשיב 1 הציג את שומת מכר המקרקעין לגבי המגרש שמכר למשיב 2 על פיה עולה שווי המקרקעין על סמכותו הענינית של בית משפט השלום ושומה זו לא נסתרה במאום ע"י ב"כ המבקשים. רק בטעוניו בע"פ בדיון שבמעמד הצדדים טען ב"כ המבקשים כי התביעה מתבססת במהותה על עוולת המטרד ליחיד ועל אי הנוחות הנגרמת כתוצאה מהבנייה ולכן מדובר בתביעה בדבר "שימוש במקרקעין" תוך שמירה על גוף הנכס אשר מצויה בסמכותו של בית המשפט השלום מכוח סעיף 51 (א) (3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984. יתר על כן, לטענתו על פי הפסיקה העדכנית ברע"א 3749/12 בר- עוז נ' סטר ( 1.8.13) שווי המקרקעים אינם רלבנטיים לשאלת השימוש במקרקעין ודי בהתקיימות עוולת המטרד בידי להקים לבית משפט השלום את הסמכות לדון בצו המניעה הזמני הנלווה לתובענה זו. 23. אני סבורה כי ב"כ המבקשים לא דייק בטיעוניו בלשון המעטה בכל הנוגע להגדרת הסמכות בכתב התביעה. גם המבקשים אינם חולקים כי תקיפה ישירה של מעשה הרשות אינו מצוי בגדרי סמכותו של בית משפט השלום לכן הפנו לטענות בענין מטרד ,שפורטו אמנם בכתב התביעה ובבקשה לסעד זמני ,אך לא ניתן לומר עליהם שעמדו ביסוד הסעדים שנתבעו. המסקנה היא אם כן, כי די היה כבר בטעם זה להביא לדחיית הבקשה. כאן המקום לציין, כי לאחר הגשת ההשלמה שהותרה למשיבים לענין הסמכות לאחר הדיון הוגשה ע"י המבקשים בקשה לתיקון כתב התביעה בהוספת עילת התביעה בגין מטרד והסעד שבגינה. הבקשה טרם נדונה הגם שהמשיבים הזדרזו להתנגד ועל כן הבקשה תדון במתכונת שבה הוגשה. יחד עם זאת, בנסיבות אלו לא אראה עצמי פטורה מלדון לגופה של הבקשה. צו מניעה זמני 24. סמכותו של בית המשפט ליתן צו מניעה זמני נובעת הן מסעיף 75 לחוק בתי המשפט והן מכח פרק כ"ח לתקנות סדר הדין האזרחי. הסעד הזמני הנ"ל נועד לשמר מצב שהיה קיים עובר להגשת התביעה ולהבטיח את ביצוע של פסק הדין, שבהנתנו לא ימצא התובע מול שוקת שבורה ומצב בלתי הפיך. אין תפקידו של בית המשפט בדונו בבקשה ,להכריע בטענות הצדדים או בסכסוך, אולם עליו לקבע בשלב ראשוני זה של בירור התביעה, האם זכאים המבקשים לסעד הזמני לו עתרו בהנתן הוכחת המבחנים למתן הצו והם (כמפורט ע"י הש' גורן, בספרו שם בעמ' 519-520): א. התובע הוכיח לכאורה את זכותו, אשר למענה דורש הוא מתן סעד והגנה עד לתום הדיונים ומתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי הצדקת התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם, עוד לפני בירור התובענה (שמירת המצב הקיים). ב. נטיית מאזן הנוחות- שקילת אי הנוחות אשר תיגרם לתובע אם לא יינתן הצו, לעומת אי הנוחות שתיגרם לנתבע אם יינתן, וכן בחינת השאלה האם נזקו של הנתבע ניתן להטבה על ידי פיצוי כספי. ג. קיום שיקולי יושר המונעים את מתן הסעד, כמו היעדר ניקיון כפיים, העלמת עובדות וכיו"ב. 25. כנקבע לעיל, בהעדר סמכות ענינית לדון בשאלת תוקפו של היתר הבניה והספק לענין היריבות של המשיב 2 וכאשר המבקשים נמנעו מצירוף הועדה המקומית כבעל הדבר לענין זה, לא ניתן לומר כי הם עמדו בנטל הוכחת זכותם לכאורה. יודגש, כי הימנעותם של המבקשים לצירוף הגורם המוסמך הרלבנטי עלולה להביא את בית המשפט ליתן הכרעתו על יסוד תשתית עובדתית שגויה או בלתי מקיפה ומהווה הצדקה נוספת לאי מתן סעד אופרטיבי למבקשים. (ראה לעניין זה עע"מ 8274/09 עיריית ירושלים נ' סיאם (15.6.11)) על פי דבריו של האדריכל מרסלו פועל מטעם המשיב 2 התכנון של הבית נעשה על פי היתר הבניה בתכנון מוקפד וממילא גם במצב העכשווי מוסתר חלונם של המבקשים ע"י קיר הגדר הגבוה. בנוסף נאמר לו בעיריה כי העובדה שתכנון בית המבקשים סטה מתוכנית התב"ע לאחר ההקלה לא יכולה להשפיע על התכנון במגרש הסמוך ולכן יצירת "חצר" כביכול תוך נסיגה מקו הבנין היא מעשה שיש לזקוף לחובת פועלם של המבקשים בלבד. מכאן כבר ניתן להתרשם עד כמה חשיבותם של גורמי התכנון רלבנטית לעילת התביעה ולבקשה שבפני ואילו המבקשים לא בחרו לצרפם. עם זאת, המבקשים העלו טענה מאוחרת כאמור בדבר מטרד כשהם נסמכים בבקשתם על סעיפים 44 ו-48 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. סעיף 44 קובע לאמור: "44. (א) מטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק. (ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על הפרעה לאור שמש." עינינו הרואות, כי סעיף 44 (ב) מוציא את ההפרעה לאור השמש מגדר המטרד ליחיד אך בכפוף לאמור בסעיף 48 לפקודה הקובע כי: "48. אדם עושה עוולה אם הוא מונע, על ידי חסימה או בדרך אחרת, מבעל מקרקעין או מן התופש אותם ליהנות מכמות סבירה של אור שמש, בהתחשב עם מקומם וטיבם של המקרקעין, לאחר שהבעל או התופש או מי שקדמו להם בזכויות אלו נהנו ברציפות מאור זה — שלא לפי תנאי חוזה או הסכם — לפחות חמש עשרה שנים שקדמו בתכוף לחסימה או למניעה." אין חולק כי ביתם של המבקשים נבנה מכוח היתר בנייה מיום 1.9.2005, ונרכש על ידם בשנת 08' ולכן אינם עומדים בתנאי ההנאה הרצופה מאור השמש לתקופה בת 15 שנה לפחות עובר לחסימה או למניעה. משכך, היה על המבקשים להצביע בראיות לכאורה כי הבניה והשימוש העתידי של המשיב 2 יהווה "הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין .....או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם" כלשון סעיף 44 לפקודה. 26. האדריכל צרפתי שעל חוות דעתו מבוססת ההנחה הנ"ל התרכז בחוות דעתו בשאלת תקינות היתר הבניה על פי מטרת הבדיקה שפורטה על ידו. על פי חוות דעתו החצרות שנוצרו על פי תכנית הבניה של המשיב 2 אינן תקניות ופוגמות ב"איכות איוורורם ותאורתם הטבעית של החלונות והדלת הנפתחים אליהן" . כאשר יש לתת את הדעת אך לשאלת האיוורור (משנפלה לכאורה עילת חסימת אור השמש) אין די לטעמי, בקביעת המומחה כדי לשכנע ולו לכאורה כי מדובר בהפרעה של ממש לשימושם של המבקשים, הגם שבפני המומחה העלה המבקש 1 את טרוניותו כי הוא חושש להחשכת החלונות בביתו ובפגימה בנוף הנשקף מהם. לכן, יש לקבע כי לא צלחו המבקשים גם בהוכחת זכותם הלכאורית בשל מטרד ליחיד. לפיכך, גם מטעם זה יש לדחות הבקשה. לאור השלכותיו של מתן סעד בנסיבות לא מצאתי להשתית את החלטתי רק על סיכויי התביעה באשר כלל ידוע הוא כי שלב הבחינה הראשוני הוא לכאורי ביותר בלא שהובאו בפני ביהמ"ש כלל הראיות שיחשפו במשפט. אך הואיל והשתכנעתי כי המבקשים אינם עומדים במבחני היושר ,במיוחד כשמאזן הנוחות אינו נוטה במובהק לטובתם ,נראה שאין מנוס מדחיית הבקשה. שיהוי 27. המבקשים מודים בבקשה כי עוד בחודש נובמבר 2009 נודע להם על הבקשה להיתר בנוגע להקמת מבנה בן 3 קומות במגרש הסמוך. כמו כן ביום 25.11.2009 פנתה באת כוחם של לעירייה ופירטה את השגותיה לעניין היתר הבנייה. בהמשך אף הגישו המבקשים שתי התנגדויות להיתר, ומאז שקטו על שמריהם. לא ניתן לקבל גרסה על פיה משלא הוחל בעבודות הבניה ע"י מי מהמשיבים במגרש הסמוך לא קם הצורך למצות את הליך ההתנגדות עד תום. לא זו אף זו יש לומר כי היה על המבקשים כבר אז, כשהם מיוצגים ומבינים את השלכות עיקרי תכנית הבניה, לנקוט בהליך משפטי מתאים. בנסיבות דומות מאד קובע ביהמ"ש העליון, כי מסלול התקיפה התכנוני עומד במקביל למסלול התקיפה המשפטי ולדברים יש רלבנטיות בשאלת השיהוי. וכך מדבריה של כב' השופטת חיות ברע"א 3851/11 נדב נ' לוי (7.6.11): "מבקש שהשתהה בפנייתו לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני יתקשה לשכנע את בית המשפט בקיומה של דחיפות. לכן עשוי, לעיתים, השיהוי לבדו לשמש טעם מספק לדחיית בקשת הסעד הזמני וזאת אף בנסיבות שבהן לא היה בשיהוי כדי לגרום נזק למשיב ." לא זו אף זו ויותר מכך, המבקשים מודים כי גם לאחר תחילת העבודות לשיטתם באמצע חודש יוני 2014 לא פנו מידית להגשת הבקשה ולטעמם בשל הטעיה או מסך עשן מצד המשיבים 2, 3. מנגד ,לטענת המשיב 2 בתצהירו המשיך כבר סמוך לרכישת המגרש בחודש אפריל 14 בעבודות חפירה במגרש שהחל בהן המשיב 1, ועד להגשת הבקשה לא קיבל כל פניה שהיא מהמבקשים הגם שהם מתגוררים בסמוך. השיהוי במקרה דנן אינו דבר של מה בכך עת שהמשיב 2 השקיע סכומים נכבדים ברכישת המגרש בהתבסס על היתר בניה כדין ובביצוע עבודות בניה מכוחו. לפיכך, היעדר פעילותם של המבקשים מול גופי התכנון והבנייה והתעכבותם של המשיבים בהעלאת השגותיהם בשני מסלולי התקיפה הנדרשים, מהווה שיהוי המצדיק את דחיית הבקשה. מאזן הנוחות 28. לגישת המבקשים, צו המניעה הזמני נועד לשמור את המצב הקיים עד לבירור המצב העובדתי בשטח לאשורו ונדרש כאמור למניעת הפגיעה בקניינם של המבקשים. אשר על כן, צו כאמור יינתן ביתר קלות, שכן לאחר השלמת הבנייה עלולה השבת המצב לקדמותו להפוך לקשה עד לבלתי אפשרית בבחינת נזק בלתי הפיך. 29. המשיב 2, טוען מצידו כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, שכן קבלת בקשת המבקשים תגרום לו לפגיעה חמורה, עצומה ובלתי הפיכה לאחר שהשקיע סכומי עתק במקרקעין ומבקש הוא לבנות על פי היתר הבנייה אשר ניתן עוד בשנת 2011, וזאת בזמן שהמבקשים "ישנים" על זכויותיהם. נזקם של המבקשים ניתן לפיצוי בכסף בעוד שהוא ייאלץ להרוס את שבנה בעמל ובהוצאה כספית ניכרת ולוותר על בניית אחד הבתים- כך שכל השקעתו הרבה תרד לטמיון, ואף ייחשף הוא לתביעות מטעם צדדי ג' כדוגמת קבלנים, ספקים ועוד. כמו כן אין להתעלם מהעובדה כי היתר הבנייה תקף עד ליום 16.2.14 ולפיכך עיכוב הבנייה יסב לו נזקים חמורים ובלתי הפיכים. 30. בהצטרף כל השיקולים שפורטו לעיל, יש לומר כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם של המשיבים. בהתחשב בסיכויי התביעה , כמות שהיא ולאור הנטען, השהוי העצום בנקיטת הליכים משפטיים, העדר מיצוי ההליך התכנוני מבעוד מועד, ומהות הפגיעה וגדריה יש לקבע כי לא עלה בידי המבקשים לשכנע כי מניעת נזק שיגרם להם, אם יוכח עדיפה על גרימת נזק ממוני נכבד למשיב 2. מסקנה זו מתחזקת עוד יותר שעה שאין חולק וכפי שהובהר מפי אדריכל המשיב 2, שהמצב שנוצר נובע מבקשה להקלה של מתכנני בית המבקשים לעומת התב"ע המקורית. 31. לאור האמור, הבקשה נדחית. אני פוסקת לכ"א מהמשיבים שהתייצבו והגיבו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪.צו מניעה זמניבניהצוויםצו מניעה