צו מניעה זמני לאסור אכלוס שלא למטרת מגורים

צו מניעה זמני לאסור אכלוס הקומות א', ב' ו- ג' במבנה, שלא למטרת מגורים, וכן לאסור אכלוס קומה א' על-ידי המשיבים 3 ו- 4 למטרת הפעלת משרדי עורכי דין, בפרט. 2. המשיב 1 מחזיק בהיתר בניה מיום 27.9.12, שמספרו 18761, אשר הוצא על ידי הועדה המקומית לתכנון ולבניה נצרת (להלן: "היתר הבניה"). היתר הבניה מתיר למשיב 1 לבנות על חלקת המשיבים מבנה המורכב מ: א. קומת מרתף/קרקע המיועדת לחנויות - שלוש חנויות (להלן: "קומת החנויות"). ב. קומת חניה מעל קומת החנויות (להלן: "קומת החניון"). ג. קומת מגורים מעל קומת החניון (להלן: "קומה א'"). ד. קומת מגורים מעל קומה א' (להלן: "קומה ב'"). ה. קומת מגורים מוקטנת בשטחה, כאשר יתרת הקומה משמשת מרפסת, מעל קומה ב' (להלן: "קומה ג'"). ו. קומת גג עם פיר מעלית ומדרגות (להלן: "קומת הגג"). 3. המבקשים, המתגוררים במקרקעין הסמוכים לחלקת המשיבים, טוענים בבקשה כאן, כי המשיבים פעלו בניגוד להיתר הבניה, ובפועל, בנו קומה ג' מלאה, במקום קומה מוקטנת, וקומה נוספת על קומת הגג, במקום פיר מעלית ומדרגות בלבד. 4. בתביעתם, עותרים המבקשים ל-: הריסת חלק מקומה ג', הריסת קומת הגג למעט פיר המעלית וחדר המדרגות; הריסת פיר המעלית וחדר המדרגות הבולטים מעבר לקומת הגג; מניעת שימוש בקומות א', ב' ו- ג' אלא למטרת מגורים בלבד; מניעת אכלוס בקומות א', ב' ו- ג', אלא לאחר קבלת טופס 4. עוד עותרים המבקשים, לחייב המשיבים בפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה להם, המוערך בסך של 200,000 ₪, בהוצאות הבקשה, ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק. 5. בסיכומיהם, לעניין הסעדים המבוקשים על ידם בבקשה לסעד זמני, מבהירים המבקשים כי הם: "...אינם עותרים לצו עשה זמני להריסת הבניה הלא חוקית, אלא לצו עשה זמני בקשר עם מניעת אכלוס. ההריסה של הבנוי ללא היתר מתבקשת בתביעה העיקרית בלבד..." (סעיף 5.5 לסיכומי המבקשים, ההדגשה שלי - ס"י). רקע עובדתי בתמצית: 6. המבקשים הינם אם ושני בניה, הזכאים להירשם כבעלים של חלקה 126 גוש 16508 בנצרת, מכוח צו קיום צוואה של המנוח אסכנדר קעואר (להלן: "חלקת המבקשים"). המשיבים 1 ו- 2 הם אחים, אשר בבעלותם חלקה 125 גוש 16508 בנצרת על פי נסח טאבו (להלן: "חלקת המשיבים"). חלקת המבקשים וחלקת המשיבים גובלות זו בזו, וכל שמפרידה ביניהם סמטה צרה. המשיבים 3 ו- 4 הינם עורכי דין במקצועם, השוכרים מאת המשיבים 1 ו- 2 משרדים בקומה א' שבמבנה. לציין, כי בין הצדדים התנהלו הליכים קודמים בוועדות השונות לתכנון ובניה, לרבות התנגדויות בוועדה המקומית, הגשת ערר לוועדת הערר המחוזית, עתירה מנהלית משנת 2008, ואף תביעה אזרחית שנמחקה. הסדרים דיוניים והסכמות הצדדים: 7. בדיון מיום 3.7.14 הסכימו הצדדים על מחיקת הבקשה והתביעה נגד המשיב 2, לאחר שהצהיר כי אין לו זכויות בנכס נשוא התביעה וכי אין לו כל עניין ודבר בהליך זה. כן הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו לא יישמעו עדים ולא יחקרו מצהירים, וכי למשיבים תהא זכות תגובה מפורטת לבקשה בצירוף תצהירים, ולמבקשים זכות תשובה לתגובת המשיבים. עוד הוסכם, כי עד למתן הכרעה בבקשה לא יאוכלסו שטחים נוספים במבנה נשוא הבקשה, מעבר למה שכבר אוכלס ע"י המשיב 4, ולמעט אכלוס למטרת מגורים (עמ' 4-5 לפרוטוקול מ- 3.7.14). בדיון מיום 8.9.14 הוסכם על הגשת סיכומים מטעם הצדדים על סמך כתבי הטענות, וללא חקירת מצהירים. עיקר טענות המבקשים בבקשה, בתשובה לתגובת המשיבים ובסיכומים מטעמם: 8.א. המשיבים פעלו בניגוד להיתר הבניה, עת בנו בפועל ארבע קומות מעל קומת החניון, במקום שלוש קומות, כך שקומה ג' נבנתה כקומה מלאה ולא מוקטנת, ופיר המעלית וחדר המדרגות שבקומת הגג נבנו ללא היתר ותוך סטייה מהיתר הבניה, ובניגוד לסעיפים 204(א) ו-(ב) וסעיף 208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"). ב. חיבור המבנה לחשמל ללא טופס 4, בניגוד לתקנה 5 לתקנות התכנון והבניה (אישורים למתן שירותי חשמל, מים וטלפון), התשמ"א - 1981 (להלן: "התקנות"). ג. השכרת חלק מקומה א' של המבנה (מפלס 6.90 לפי היתר הבניה) כמשרדי עו"ד למשיבים 3 ו- 4, במקום למגורים, בהתאם להיתר, המהווה שימוש חורג. ד. היתר הבניה נגוע באי חוקיות אף מפני שלא הוקצו על פיו מקומות חניה, חרף החלטת ועדת הערר. ה. המשיבים 1 ו- 2 חייבים בהריסת הבניה החורגת, בהפסקת השימוש החורג שאינו למגורים בקומה א', ובהימנעות משימוש חורג בקומות שנבנו, הואיל ואלו מהווים הפרת חובה חקוקה כלפי המבקשים. ו. בהפרת החובות כלפי המבקשים מסבים המשיבים 1 ו- 2 נזק למבקשים: בעיה ועומס במקומות החניה; הסתרת נוף, אור שמש ואוויר למבקשים; ואילו השכרת היחידות כמשרדים בקומה א' עלולה להביא לריבוי מבקרים ולרעשים ומטרדים נוספים. ז. סיכויי התביעה טובים ביותר; מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, ולא יגרם למשיבים 1 ו- 2 כל נזק ממתן הצו עת הם פועלים בניגוד להיתר הבניה, ומכל מקום, נזק שכזה, אם יגרם, ניתן לפיצוי כספי. מאידך, אם לא יינתן הצו המבוקש יסבלו המבקשים ממטרדים שונים, ריבוי מבקרים, עומס במקומות החניה, רעש וכיו"ב, נזקים שאינם ניתנים לפיצוי כספי; צו המניעה דרוש לשמירה על המצב הקיים, שכן במצב זה מרבית הקומות, למעט שני משרדים שהושכרו למשיבים 3 ו- 4, טרם אוכלסו, וכוונתם העתידים של המשיבים 1 ו- 2 היא לאכלס את הקומות תוך שימוש חורג מהיתר הבניה. ח. על המקרקעין חלה תכנית מתאר מקומית נקודתית נצ/מק/1151 (חלה על שתי חלקות בלבד ביניהם חלקת המשיבים), ובסעיף 1.6 לתקנון התוכנית נכתב במפורש כי תכנית נצ/מק/1151 משנה את הוראות תכנית ג/9000, על-פי המפורט בתוכנית המקומית, למעט הוראות שלא שונו בה. מכל מקום, גם לו היתה חלה תכנית ג/9000 על חלקת המשיבים הרי שסעיף 10 ב' לתכנית זו אינו מאפשר הפיכת יחידת מגורים שלמה למשרד, אלא ייחוד חלק מיחידת המגורים (חדר) למשרד. במאמר מוסר אציין, כי אף שהמבקשים ציינו עובדת תחולת תכנית מתאר נקודתית, כאמור, לא התייחסו להוראות התכנית או לרלוונטיות שלה להפרות הנטענות על ידם. ט. אף אם המשיב 1 הגיש בקשה לשינוי בהיתר ולשימוש חורג, הרי שכל עוד לא ניתנה החלטת המוסד התכנוני בעניינו אין לאפשר לו להשתמש במבנה תוך חריגה מהיתר הבניה, ובכלל זה, אכלוס קומה א' שיועדה למגורים, כקומת מסחר. י. המשיב 3 הצהיר בדיון מיום 3.7.14 כי אין לו חוזה שכירות עם המשיב 1. משום כך ומשום שלא הגיש תצהיר מטעמו ומסמכים תומכים, אין לקבל טענתו כי החל לבצע עבודות במושכר ולהשקיע כספים. עיקר טענות המשיב 1 בתשובה המקדמית, בתשובה המפורטת ובסיכומים מטעמו: 9.א. המבקשים טוענים כנגד כוונה לביצוע חריגות עתידיות לכאורה של המשיבים 1 ו-2, שעה שהם עצמם חסרי ניקיון כפיים ומבצעים שימוש חורג בחלקתם. כך למשל, המבקשים בנו קומת חניות בקומת הקרקע שלא בהתאם להיתר שניתן להם, וכן ביצעו חריגות בניה נוספות. ב. במהלך הבניה בוצעו שינויים מינוריים הסוטים באופן קל מהיתר הבניה, אולם בה בעת, באוקטובר 2013, טרח המשיב 1 להגיש בקשה לשינויים בהיתר הבניה ("מצב סופי", נספח ד' לתגובה), אך בעקבות מהלך הבחירות לראשות העיר נצרת הועדה המקומית בנצרת לא פעלה משך חודשים, והדיון בבקשתו התעכב. בבדיקה שעשה המשיב 1 מול הועדה המקומית בדבר רצונו להגיש בקשה לשימוש חורג חלקי במבנה כך שיחידות המגורים שבקומה א' יושכרו כמשרדים, הובהר לו כי אין מקום לקדם בקשה שכזו עד אשר לא תידון בקשתו לשינויים בהיתר, וממילא מדובר בשימוש חורג עתידי. ג. ביום 23.9.14 ניתנה החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה בבקשת תיקון ההיתר ואישור תוספות הבניה החריגות במבנה (צורף לסיכומי המשיב 1), ובה נכתב: "לכאורה אין מניעה לאשר ההקלות שנדרשו כפוף להליכי הפרסום ושמיעת המתנגדים במידה ויהיו". ד. אין לקבל טענת המבקשים כי השכרת החנויות (בקומת החנויות) תגרום למטרדים, עומס מבקרים ורעשים, זאת מכמה טעמים: ראשית, המבקשים 2 ו -3 כלל אינם מתגוררים במקרקעין הסמוכים; שנית, המבקשים עצמם משכירים חלק מחלקתם כמשרדים וחנויות; שלישית, ממילא ציר הרחוב בו נמצאות חלקות המבקשים והמשיבים הינו ציר ראשי סואן, אזור עסקים הכולל אינספור חנויות, מסעדות, בנקים, ובתי מלון. רביעית, חלקת המבקשים וחלקת המשיבים 1 ו- 2 אינן צמודות וביניהן עובר רחוב צר; חמישית, אין כל נוף הנשקף ממבנה המבקשים אותו מסתיר המבנה שהמשיבים בנו. ה. צו מניעה נועד למניעת נזקים מידיים וברורים שיגרמו למבקש הצו, ואילו המבקשים כלל לא הוכיחו פגיעה בהם. הישענותם על נזק עתידי שלכאורה עלול להיגרם "אם וכאשר", אינו מצדיק מתן הסעד המבוקש. ו. עסקינן בבקשה שבבסיסה נקמנות וחוסר תום לב, בשל ההוצאות שנאלצו המבקשים לשלם למשיבים בגין הליכים קודמים שניהלו נגדם ברשויות התכנון והבניה השונות. ז. הבקשה הוגשה בשיהוי ולא עת נודעו למבקשים העובדות. ראיה לכך היא דו"ח חוקר פרטי שצירפו המבקשים לבקשתם, מחודש אוקטובר 2013 (נספח ז' לבקשה), באשר לכוונתם העתידים של המשיבים להשכיר את המבנה כחנויות. ח. אין לפצות את המבקשים בגין עוגמת נפש עבור נזקים שטרם אירעו, אשר עלולים, לטענתם, להיגרם להם בשל הפרות עתידיות שטרם באו לעולם. ט. על המקרקעין שעליהם נמנית חלקת המשיבים חלה תכנית מתאר כללית לאזור - ג/9000 (נספח ג' לתגובה), ומכוחה נקבע מפורשות כי באזור זה ייעוד המקרקעין הינו משולב, כך שניתן להקים מבנים לשימוש מעורב הכולל מסחר ומגורים; כאשר צוין בסעיף 1.10 (ב) לתקנון התכנית ג/9000 כי יש אפשרות לעשות שימוש למשרדים של בעלי מקצועות חופשיים אשר אינם מהווים מטרד לסביבה בקומת המגורים. י. מאזן הנוחות והאינטרסים נוטה לטובת המשיב 1 , שהרי היענות לבקשה ומתן הצו יביאו לפגיעה כלכלית קשה במשיב 1, כאשר מנגד למבקשים לא יאונה כל רע אם המבנה של המשיב יכלול חנויות ומשרדים בהתאם לתוכנית המתאר החלה (ג/9000) וביתר שאת עת המבנה כולו מוקף חנויות ובתי מסחר. עיקר טענות המשיבים 3 ו- 4 בתגובה ובסיכומים מטעמם: 10.א. המשיבים 3 ו- 4 השקיעו סכומים נכבדים במשרדים אותם שכרו מאת המשיב 1, לרבות שיפוץ ורכישת ציוד וריהוט, ומתן הצו יגרום להם נזקים כבדים. ב. המבקשים מתגוררים באזור עירוני, בכביש הראשי הסואן של נצרת, מלא בחנויות מסחר ומשרדים, ועל כן לא ברורות טענותיהם בדבר פגיעה באיכות חייהם, ריבוי מבקרים, מטרדים ורעש, עת גם כך ביתם מוצב במרכזו של אזור מסחרי מובהק. המבקשים אף אינם תומכים בקשתם בראיה כלשהי לעניין המטרד או הנזק שלכאורה נגרם או יגרם להם. ג. תכנית מתאר ג/9000 החלה על חלקת המשיבים 1 ו- 2 קובעת במפורש בסעיף 10.1.ב' כי ניתן להקים על המקרקעין בניין שתכליתו גם משרדים של בעלי מקצועות חופשיים המהווים חלק ממבנה מגורים. ד. המשיב 1 הגיש עוד בחודש 10/2013 בקשה ללגליזציה לחריגות הבניה ולשימוש חורג לוועדה המקומית לתכנון ובניה בנצרת. ה. המבקשים לא הצביעו על עילת תביעה לכאורה, ואף פנו לבית המשפט בשיהוי, בחוסר ניקיון כפיים, וחוסר תום לב. המבקשים עצמם בנו את המבנה בחלקתם תוך חריגות בניה, עת בקומת הקרקע יש שתי חנויות, כאשר בפועל ההיתר יעד אותה קומה לחניה. עובדות אלה כלל לא אוזכרו בבקשה. ו. המדובר ב"גלגול חמישי" של הסכסוך בין המבקשים למשיב 1, בעל ההיתר, עת אלה הראשונים התנגדו למתן היתר הבניה, ערערו לוועדה המקומית, הגישו עתירה מנהלית ועשו כל שלאל ידם כדי להקשות על המשיב 1 לקבל היתר ולמנוע ממנו הבניה; זאת מבלי שפירטו עובדות אלה במלואן לבית המשפט. ז. המבקשים השתהו בהגשת הבקשה, עת ידעו את העובדות למצער ביום 30.10.13, ביום בו הוכן דו"ח החוקר מטעמם, ופנו לבית המשפט רק כשמונה חודשים לאחר עריכת הדו"ח ולאחר שהמשיבים 3 ו- 4 כבר שכרו את המשרדים מאת המשיב 1 והשקיעו בהכנתם; ההשתהות הנ"ל הביאה לשינוי במצבם ולפגיעה באינטרסים של המשיבים, כמו גם לנזק משמעותי שהיה נמנע אילו הוגשה הבקשה מבעוד מועד. דיון והכרעה: המסגרת הנורמטיבית: 11. לבית-המשפט שיקול דעת באם להיענות לבקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, ובלבד ששוכנע תחילה, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התובענה, וכן בקיום תנאים נוספים למתן הסעד הזמני המבוקש כגון: שמירת המצב הקיים, שיקולי צדק ויושר, תום לב, ושקילת מאזן הנוחות, קרי, הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני (ראו: תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). בית המשפט העליון עמד על התנאים למתן סעד זמני ברע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' יצחק אמר, פ"ד נו(1) 529, וקבע כדלקמן: "סיכויי התביעה העיקרית - האם לפנינו שאלה רצינית או שעסקינן בתביעת סרק על פניה. קיומה של זכות לכאורה המצדיקה היענות לבקשתו. מאזן הנוחות בין הצדדים - בהערכת מכלול הסיכויים והסיכונים הנלווים לתביעה העיקרית, עלול אי מתן הצו להסב נזק גדול יותר למבקש מאשר הנזק העשוי להיגרם ממתן הצו למשיב". (ההדגשות שלי - ס"י). תנאי נוסף הוא שיקולי יושר וניקיון כפיים של מבקש הסעד: " השיקול האחרון הינו שיקול של ניקיון כפיים, דהיינו האם המבקש פרט את כל המסכת העובדתית וכן האם השהה את פנייתו יתר על המידה, שכן שתיקתו מעידה על כך שהעניין לא היה כל כך דחוף". (המ' 5166/97 (מחוזי - ירושלים) פז חברת נפט בע"מ נ' יונתן, תק - מח 97(3) 439 ,440). להלן אבחן האם התנאים לעיל התקיימו בענייננו. סיכויי התביעה - זכות לכאורה: 12. בדיקת קיומה של עילת תביעה היא הכלל הבסיסי הנוהג לעניין סעד זמני. על המבקש להראות קיומה של זכות לכאורה. על בית המשפט לבדוק אם התובענה שבגינה מתבקש הסעד הזמני אינה לכאורה מחוסרת יסוד וסיכויים. בבדיקת טיב התובענה וסיכוייה די לבדוק שהתביעה אינה טורדנית ושקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה, ואין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מן הצדדים (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית הוצאת סייגא, עמ' 486). בהפעלת שיקול הדעת, על בית המשפט להימנע מלקבוע ממצאים סופיים בין בניסוח ובין במחשבה. כן יש לבדוק אם אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין (רע"א 5242/95 סיגנל שירותי אלקטרוניקה נ' דנבאר בע"מ, תק-על 95(3) 787, בעמ' 786 (1995). ראו גם בש"א מחוזי-ת"א) 12792/07 פנפורד ישראל בע"מ נ' גרינברג, מאגר נבו (18.11.2007)). יוצא אני מנקודת הנחה, כי קיימת עילה לכאורה לתביעת המבקשים. אין המבקשים נדרשים, בשלב זה, להוכיח תביעתם ודי בכך שהתביעה, לכאורה, אינה מחוסרת יסוד וסיכויים. כאמור, בשלב זה של הדיון, אין בית-המשפט מדקדק עם המבקשים באשר לסיכויי תביעתם, או לצדקתם, ודי בכך שתביעתם אינה טרדנית. מאזן הנוחות: 13. בבואו של בית המשפט לייתן סעד זמני, עליו לבחון את מידת הנזק העלול להיגרם לכל אחד מבעלי הדין, אם יינתן הצו או אם לא יינתן, והשוואת הנזקים זה לזה. על בית המשפט להתחשב באיזון שבין אינטרס התובע לקבל סעד זמני מידי לבין הפגיעה האפשרית בנתבע (גורן, עמ' 403). סבורני, כי מאזן הנוחות בענייננו נוטה בצורה ברורה לטובת המשיב 1. ראשית, כפי שהובהר, ואף המבקשים אינם מתכחשים לכך, המדובר בסביבת מגורים המעורבת בסביבה מסחרית, רווית חנויות, משרדים, ומבני מסחר שונים, הצמודים למבנה שבבעלות המבקשים. מכאן, שהשכרת משרדים בקומה א' במבנה המשיב 1, וודאי לא ישנו את אופי הסביבה בה מתגוררים המבקשים, ובוודאי לא יהא בכך משום הכבדה של ממש עד כדי פגיעה באיכות חייהם, כפי טענתם. מובן שאין באמירתי זו משום קביעת מסמרות או משום מתן הכשר למשיב 1 לעשות במבנה שימוש המנוגד להיתר הבניה שניתן, ואולם, בשקילת מאזן הנוחות של הצדדים, סבורני כי נקודה זו אינה פועלת לחובת המשיב 1 ואינה מטה את הכף למתן הצו המבוקש. 14. שיקול נוסף המטה את הכף לטובת המשיב 1, הוא העובדה כי המשיב 1 פנה לוועדה המקומית לתכנון ולבניה בנצרת בבקשה לאישור חריגות הבניה ולשינויים בהיתר (הבקשה למצב סופי - נספח ד' לתגובת המשיב 1), וזאת מיד עם חתימת הסכם השכירות עם המשיב 4, ובטרם הכניס שוכרים ליחידות שבמבנה (המשיב 4 נכנס למושכר ביוני 2014), כשהמבנה היה במצב סיום השלד. ביום 23.9.14 ניתנה החלטה ראשונית של הועדה המקומית לתכנון ובניה בבקשת המשיב 1 לתיקון ההיתר ואישור תוספות הבניה החריגות במבנה, בה נכתב כי: "לכאורה אין מניעה לאשר ההקלות שנדרשו כפוף להליכי הפרסום ושמיעת המתנגדים במידה ויהיו". 15. עוד יש להביא בחשבון את מתווה תכנית מתאר ג/9000 שחלה על חלקתו של המשיב 1, (נספח ג' לתגובת המשיב 1), הקובעת במפורש בסעיף 10.1.ב' שבה, כי קיימת אפשרות להקים על מקרקעין עליהם חלה התכנית, מבנה שתכליתו הינה בין היתר משרדים של בעלי מקצועות חופשיים, המהווים חלק ממבנה מגורים. בהקשר זה אמנם צודקים המבקשים כי חלה על המקרקעין תכנית מקומית נצ/מק/1151, כפי שאף צוין בהחלטת הועדה המקומית מיום 23.9.14 בעניין בקשתו של המשיב 1 לאישור חריגות ותיקון ההיתר, ואולם כפי לשון ההחלטה שם: "לכאורה אין מניעה לאשר ההקלות שנדרשו...". ער אני לבקשת המבקשים להתעלם מראיה זו שצורפה לסיכומי המשיב 1 (בקשה מס' 12) ואף עיינתי בתגובות המשיבים לבקשה זו, אולם, מאחר וראיה זו 'נוצרה' רק ביום 23.9.14 (יום מתן החלטת הועדה), הרי שברור כי לא היה בידי המשיב 1 לצרפה קודם למועד הגשת הסיכומים מטעמו ב- 28.9.14, והמדובר בראיה חדשה ורלוונטית למחלוקת כאן. מה גם, וידוע היה למבקשים כי בקשת המשיב 1 לשינוי היתר הבניה ואישור החריגות מונחת בפני הועדה המקומית בנצרת עוד מחודש אוקטובר 2013, וממתינה למתן החלטה, ולכן אף אין בראיה זו משום הפתעה עבור המבקשים. 16. ועוד, יש לזקוף לזכות המשיב 1 את העובדה, שהמבקשים 2 ו- 3 אינם מתגוררים במבנה שבחלקת המבקשים, עובדה אשר כלל לא צוינה בבקשה. המשמעות היא, שאמנם אותם מבקשים הם בעלי זכויות במבנה הסמוך וזכותם להגן על קניינם, ואולם, קיים קושי לקבל את הטרוניות הנטענות על-ידם הנוגעות לרעש, עומס מבקרים ומטרד במגוריהם, עת הם אינם מתגוררים בפועל במקרקעין; כל הנזקים הנטענים, אם-כן, מיוחסים ונוגעים לכל היותר למבקשת 1 המתגוררת בפועל במקרקעין הסמוכים למבנה המשיב 1 (ראו הערת ב"כ המבקשים כי מי שמתגוררת בדירה שבחלקת המבקשים היא המבקשת 1 בלבד - עמ' 4 ש' 24 לפרוטוקול מיום 3.7.14, וכן סעיף 4 לסיכומי המבקשים). שיקולי יושר וניקיון כפיים: 17. בדונו בסעד זמני על בית המשפט לשאול את עצמו אם קיימים שיקולים שלא להיעתר למבקש, דהיינו, אם בא המבקש לבית המשפט ביושר ובניקיון כפיים, או שמא מעלים הוא עובדות חשובות מידיעת בית המשפט. כאשר המבקש בא לבית המשפט שלא בניקיון כפיים ושלא בתום לב, אין פותחים לו את שערי בית המשפט (גורן, עמ' 403). על הפונה לבית המשפט בבקשה לסעד זמני מוטלת החובה לגלות את כל העובדות העשויות להשפיע על שיקול דעתו של בית המשפט, במיוחד כשקיימת אפשרות כי בקשה למתן סעד זמני תידון במעמד צד אחד (ראה, גורן, עמ' 403). 18. בענייננו, המבקשים לא ציינו בבקשתם, כי מדובר בסביבה מסחרית מובהקת, וכי בית מגוריהם מוקף חנויות, בתי מסחר, משרדים וכיו"ב. רק בסיכומיהם, ולאחר שהמשיבים טענו כי אין זכר לעובדה זו, בחרו המבקשים להתייחס לעובדה זו בציינם כי אין בבקשתם טענה כי הנכס מצוי בלב שכונה המשמשת למגורים בלבד אולם לדידם, השימוש המסחרי במקום למגורים מכביד ויכביד על המבקשים (סעיף 5.4 לסיכומי המבקשים). 19. עוד, לא צוין כי המבקשים המייחסים למשיב 1 חריגות בניה, פעלו בעצמם תוך חריגה מהיתר הבניה שניתן להם, בבחינת "על ראש הגנב בוער הכובע". כפי העולה מכתבי הטענות, המבקשים בנו את הבניין שבחלקתם תוך חריגות בניגוד להיתר הבניה, בין היתר, בניית חנות מסחר במקום חניה בקומת הקרקע בבניין שבחלקתם. וראו גם סעיף 5.3.4 לסיכומי המבקשים, שם ציינו בעצמם כי בנו תוך חריגה מן ההיתר שברשותם: "כל החריגה מתבטאת בהגבהה זניחה של גג המחסן, ומחדל של אי בניית חניה יחידה, שנעשו בהסכמת העיריה...". 20. עובדה נוספת העולה מתגובת המשיב 1 ואשר לא צוינה בבקשה הינה כי המבקשים 2 ו- 3 כלל אינם מתגוררים בבניין שבחלקת המבקשים, ורק המבקשת 1 מתגוררת בבניין. עובדה זו צויינה לראשונה בפרוטוקול הדיון מיום 3.7.14 (עמ' 4 ש' 24). המשמעות היא, כי הנזק הנגרם למבקשים, כטענתם, נוגע, לכל היותר, למבקשת 1, בהיות המבקשים 2 ו- 3 כלל לא מתגוררים בסמוך לחלקת המשיבים. ללא ספק, על המבקשים היה לציין פרטים אלו ולהביא אותם לידיעת בית המשפט, שכן יש להם השלכה מרובה ורלוונטיות לעניין הנדון, ובהעלימם פרטים אלו נהגו בחוסר ניקיון כפיים בפנייתם לבית המשפט. שיהוי: 21. החובה שלא להשתהות בפנייה לערכאות בבקשה לסעד זמני, נעוצה בעצם מהותו של הסעד. נמצא, שעל המבקש צו ביניים מוטלת חובה לשכנע את בית המשפט בדוחק הנסיבות, שיש בו כדי להצדיק את ההתערבות המוקדמת. מבקש אשר השהה את בקשתו לסעד זמני אינו יוצא ידי חובה זו. בעצם השיהוי יש משום ראיה לסתור את טענתו, שהצו חיוני ושהענקתו אינה סובלת דיחוי (ראה, גורן, עמ' 404). בענייננו, המבקשים צירפו לבקשתם דו"ח חוקר פרטי מיום 30.10.13 (נספח ז' לבקשה) שהוזמן על-ידם, ממנו עולה לכאורה, כוונת המשיבים 1 ו- 2 להשכיר את היחידות שנבנו בקומה א' במבנה כמשרדים, בניגוד להיתר הבניה המתיר השכרתם למגורים בלבד; עוד עולה מדו"ח החקירה כי במועד החקירה (אוקטובר 2013) היה המבנה לקראת סיום ונותרו כחודשיים להשתלמתו. חרף ידיעתם אודות ההפרות הנטענות עוד ב- 30.10.13, הגישו המבקשים את בקשתם לסעד זמני רק ב- 26.6.14. 22. סבורני, כי בנסיבות העניין, מדובר בשיהוי משמעותי של כשמונה חודשים, ומלמד כי פניית המבקשים לבית המשפט אינה דחופה כלל וכלל. עם זאת, טוענים המבקשים בבקשתם ובסיכומיהם (ראו סעיף 32 לבקשה וסעיפים 5.5 ו- 46 לסיכומי המבקשים), כי פנו לבית המשפט בבקשה זו לסעד זמני בהזדמנות הראשונה בה נודע להם אודות השימוש החורג בפועל - השכרת חלק מקומה א' כמשרד עו"ד למשיב 4 בחודש יוני 2014 - כפי העולה מדו"ח החקירה; פנייתם נעשתה מיד לאחר האכלוס הספציפי בפועל של המשיב 4 על מנת לאסור אכלוס זה ובכדי למנוע אכלוס נוסף; לדידם, מדו"ח החקירה שנמסר מספר חודשים קודם לפנייתם לבית המשפט הסתמנה כוונה עתידית של המשיב 1 להשכיר את המבנה לשימוש מסחרי, אך רק כאשר כוונה זו יצאה אל הפועל פנו המבקשים לבית המשפט. 23. מתקשה אני לקבל את טענות המבקשים. מטרת המבקשים כפי שהובהרה על ידם הינה למנוע אכלוס המבנה שנבנה בחלקת המשיב 1 למטרות מסחר. מכאן, אם ידעו עוד כבר בחודש אוקטובר 2013 כי בכוונת המשיב להשכיר חלק מהמבנה כמשרד, תמוה הדבר מדוע לא פנו אותה עת כדי למנוע אותו אכלוס והמתינו עד שיצא אל הפועל. השכרת חלק מהנכס למשיבים 3 ו-4 והשקעות שאלה כבר השקיעו במושכר יכלו להימנע אילו היו המבקשים פועלים ללא השתהות. שינוי המצב הקיים: 24. מטרת צו המניעה הזמני הינה, בין היתר, שימור המצב הקיים ומניעת סיכול ביצוע פסק-הדין לכשינתן. במצב הנוכחי, בו נסתיימה בנייתו של המבנה בחלקת המשיב 1 והמשיבים 3 ו- 4 כבר שכרו את המשרדים במבנה המשיב 1, והשקיעו במושכרים כספים ניכרים, ומאידך, לאחר שהמבקשים לא הוכיחו כי יגרם להם נזק של רעש, מטרד, ריבוי מבקרים, בהשוואה למצב הקיים, ולאור העובדה כי סביבת המגורים הינה מסחרית מובהקת, וכן מאחר ושניים מהמבקשים כלל אינם מתגוררים במבנה הסמוך לחלקת המשיב 1, הנני סבור, כי אי מתן הצו לא יכביד, מעבר להכבדה שכבר קיימת, על ביצוע פסק-הדין, לכשיזכו המבקשים בסעדים המבוקשים בתביעתם. עוד אומר, כי כפי העולה מהחלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה בנצרת, עומדת ותלויה היום בקשת המשיב 1 לאישור החריגות הנטענות ע"י המבקשים, וממתינה למתן החלטה. כפי שצוין בהחלטת הועדה מיום 23.9.14, לכאורה אין מניעה לאישור הבקשה, לאחר דיון בהתנגדויות שיוגשו. אם כן, ברי, כי אם הועדה המקומית תאשר את אותן חריגות תתייתר הבקשה שבפניי. סוף דבר: 25. כלל השיקולים שהובאו בחשבון לעיל יפים בעיקר לאכלוס קומה א' ע"י המשיבים 3 ו-4. לא כך המצב לגבי איכלוס קומה ב', ג' וקומת הגג (התוספת על הגג), אשר טרם בוצע. משכך, הבקשה למתן צו מניעה זמני נדחית בזאת ככל שהיא מתייחסת לאכלוס קומה א' על-ידי המשיבים 3 ו-4, ומתקבלת ככל שהיא מתייחסת לאיכלוס קומה ב' שלא מטרת מגורים, ולאיכלוס קומה ג' וקומת הגג בכל דרך שהיא. מכל הטעמים האמורים לעיל, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כאמור. למען הסר כל ספק, יובהר, כי אין באי מתן הצו המבוקש לגבי קומה א', משום מתן הכשר לשימוש חורג מהיתר הבניה על-ידי המשיב 1 במבנה. למיותר לציין, י במידה ובקשת המשיב 1 לתיקון ההיתר באופן שהחריגות שבוצעו יאושרו, תהא פתוחה בפניו הדרך לעתור לביטול צו המניעה, אם באופן מלא ואם באופן חלקי. לאור התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות. 71 צו מניעה זמניצוויםצו מניעה