טענה לניסיון להקמת גוף מסחרי שונה, על מנת להתחמק מתשלום חוב לפני בקשת המשיב לביטול צו עיקול זמני. רקע: 1. עסקינן בתביעה כספית על סך של 375,123 ₪, שהגישה המבקשת - יבואנית ומשווקת המותג "אדידס", כנגד המשיב וכנגד הגב' ליז בן שושן (להלן: "הנתבעת 2"). על פי כתב התביעה, המשיב, עו"ד במקצועו, הינו בעל מניות יחיד ודירקטור בחברת "יצלח 010 בע"מ" (להלן: "יצלח"), חברה הועסקת במכירה/שווק/יבוא והפצת מוצרי ביגוד אשר הפעילה עד לאחרונה חנות המוכרת בשם "דאון טאון". לטענת המבקשת, הנתבעת 2 ואחיה מר מאור בן שושן, הינם המנהלים ובעלי המניות בחברת "ליז ומאור בע''מ" אשר נקלעה בחודש ספטמבר 2009, לקשיים כלכליים וצברה חובות למבקשת בסך של 514,000 ₪, בגין סחורה שרכשה ממנה. בנסיבות בהן ביקשה "ליז ומאור בע"מ" להמשיך עבודתה עם המבקשת, נעשה הדבר באמצעות חברת "יצלח" אליה הועברה במלואה פעילות חברת "ליז ומאור בע"מ". 2. ביום 7.9.09 נחתם הסכם ראשון, תוך שהמשיבה מוחלת מצידה על סך של 45% מהחוב לחב' "ליז ומאור בע"מ" וחברת "יצלח" מתחייבת בתשלום היתרה בסך 158,400 ש''ח ב- 36 תשלומים חודשיים. בעקבות ההסדר הראשון משכה חברת "יצלח" צ'קים לטובת המשיבה אולם לא עמדה בתשלומם. 3. על פי כתב התביעה נוכח נכונות המשיב לחתום באופן אישי על שטר חוב לשם המשך שיתוף הפעולה עם המבקשת, הסכימה המבקשת להמשיך פעילותה העסקית עם "יצלח" ולקבל ממנה בפריסה חוזרת צ'קים בגין חובה הקודם של חברת "ליז ומאור בע"מ". לטענת המבקשת, לאחר נסיונות חוזרים ונשנים בהם הגיע נציג המבקשת למשיב על מנת להחתימו על שטר החוב, נתבקש על ידי מזכירתו של המשיב להשאיר את שטר החוב במשרדו, תוך שנאמר לו כי לאחר חתימת המשיב הוא ישלח אותו בחזרה למבקשת. עוד נטען בכתב התביעה, כי נכונות המבקשת להמשך שיתוף פעולה עם "יצלח", לרבות מחילה על חלק מהחוב, נעשתה אך ורק לאור נכונות המשיב לחתום על שטר החוב, תוך שהוא מציג עצמו כעו"ד פעיל, ולאור הבטחתו כי בשעה שהוא מעורב בניהול "יצלח", אין למבקשת סיבה לדאגה. בהתאם לדרישות המבקשת, הוחזר לה שטר החוב באמצעות מר מאור בן שושן והמבקשת לא הבחינה באותו מועד, כי השטר נעדר חתימת המשיב וזה רק חתום כמי שאימת את חתימתו של מר בן שושן. 4. בהסתמכה על שטר החוב, נחתם הסדר שני ביום 7.8.12 לפריסת החוב כדלקמן: בגין החוב הישן בסך של 105,600 ₪ הוסכם כי יצלח תשלם 75,000 ₪ ואת החוב השוטף בסך של 247,787 ₪ הוסכם כי יצלח תשלם בשבעה תשלומים באמצעות סליקת אשראי . על פי כתב התביעה, על אף חתימת הסכם הפריסה השני חזרו הוראות התשלום ו"יצלח" נותרה חייבת למשיבה 260,387 ₪. 5. לטענת המבקשת, בבואה לנקוט בהליכים משפטיים לביצוע שטר החוב שנמסר לה, התברר לה כי בניגוד להתחייבויות המשיב, הוא נמנע מלחתום על שטר החוב. נוכח האמור, פעלה המשיבה כנגד "יצלח" ומר מאור בן שושן, באמצעות הגשת השטר לביצוע בהוצל''פ ובסופו של יום ניתן כנגד השניים פסק דין. עוד טוענת המבקשת כי כאשר ביקשה לפעול כנגד "יצלח" ומר מאור בן שושן לעיקול מטלטלי החנות, הוברר לה כי השניים פעלו להברחת פעילות החנות לידי הנתבעת 2 וכי הנתבעת 2 מפעילה כיום את חנות "דאון טאון". לטענת המבקשת, המשיב במעשיו, הבריח רכושה ופעילותה של "יצלח" לנתבעת 2 , הציג מצג שווא והטעה הטעייה חמורה עת שהתחייב לערוב לחוב "יצלח" באופן אישי, פעל להחתמת מר בן שושן עת שידע כי הוא שקוע בחובות ובמעשים אלה פעל במרמה ו/או ברשלנות, תוך הפרת אמון המתחייבת מתפקידו כעורך דין. 6. בקשת המבקשת אשר הוגשה עם הגשת התביעה, להטלת עיקול על זכויות המשיב, נדחתה במעמד צד אחד בהחלטת כב' הרשמת הבכירה כלפה אשר קבעה: "באשר למשיב 1, לא שוכנעתי בשלב דיוני מקדמי זה בדבר קיומן של ראיות מהימנות לכאורה שיספקו לשם הטלת עיקול על זכויותיו של המשיב 1 באופן אישי, בנסיבות בהן המדובר בחוב של החברה שבבעלותו, שהינה אישיות משפטית נפרדת, והתובענה מבוססת על טענות להרמת מסך ולאחריות אישית של נושא משרה בתאגיד. ... הדברים נאמרים לרבות לנוכח הטענות בדבר הטעיה באשר לזהות הערב החתום על גבי השטר, וכנגד כך ההיכרות שבין מי שחתום כערב לבין המצהיר מטעם המבקשת. מלבד האמור, אין הבקשה מבססת כל חשש להכבדה בכל הנוגע למשיב 1 באופן אישי, והדבר אף לא נטען, כך שככל שיחויב המשיב 1 בפסק דין אין בנמצא ראיות כי צפויה הכבדה במימושו". בקשת המבקשת להטלת עיקול על זכויות הנתבעת 2 נתקבלה במעמד צד אחד, אולם לאחר שעתרה לביטול העיקולים והתקיים דיון בבקשתה, בוטלו העיקולים בהחלטתי מיום 8.6.14. על החלטה זו הוגש ערעור, אשר טרם נדון לגופו, אולם עוכב ביצועה באופן חלקי ונקבע כי זכויות וכספים שכבר נתפסו תחת העיקול הזמני, יישארו מעוקלים ומעבר לכך יבוטל העיקול הזמני. 7. בעקבות חקירת הנתבעת 2 והדיון שהתקיים בבקשתה לביטול עיקול, עתרה המבקשת ביום 26.6.14 בבקשה חוזרת להטלת עיקולים כנגד המשיב. לאחר קבלת תגובתו ותשובת המבקשת, נעתרתי לבקשה ובהחלטה מיום 20.7.14 הוטל עיקול על כספיו ונכסיו של המשיב, כפי בקשת המבקשת, בכפוף להפקדת ערבויות. ביום 7.8.14 הוארך המועד להפקדת ערבויות, בהחלטת כב' הרשמת הבכירה חדד. ביום 23.9.14, הוטלו העיקולים פעם נוספת, בעקבות בקשת המבקשת ולפיה לא נתפסו כספים למעט באשר לנכס הידוע כגוש 38005 חלקה 186 ולהוציא הסך של 3,447.48 ₪. במסגרת בקשה זו טענה המבקשת כי קיים חשש שנודע למשיב על העיקולים, בטרם הטלתם והוא פעל לריקון החשבונות אצל המחזיקים. 8. בעקבות החלטות אלה, עתר המשיב בבקשות לביטול ההחלטה מיום 7.8.14 המאריכה המועד להפקת הערבויות וביקש להצהיר על פקיעתו של צו העיקול וכן בבקשה לביטול צו העיקול. ביום 19.10.14 התקיים דיון בבקשות במסגרתו נחקרו המצהיר מטעם המבקשת, מר רפי זריהן והמשיב. הצדדים סיכמו טענותיהם והמבקשת נתבקשה להגיש רשימת מחזיקים ונכסים בבעלות המשיב, עליהם ביקשה להטיל עיקול. טענות המבקשת: 9. המבקשת טוענת כי בדיון בעניינה של הנתבעת 2 אומת חששה בעניין ניסיונם של הנתבעים להקים גוף מסחרי שונה, על מנת להתחמק מתשלום חובם ונלמד כי הנתבעים ערכו ביניהם הסכם אותו צירפה הנתבעת 2 לבקשתה ביטול העיקול. לטענת המבקשת, עיון בהסכם מלמד כי פעילות החנות, מוניטין, ציוד, מלאי ורכב, נמכרו לנתבעת 2 במחיר זעום של 2% מהמחזור, ותמורה זו חולקה בין נושיה של חב' "יצלח" זולת המבקשת, על אף שהחוב כלפיה גבוה פי שלושה מחובם של יתר הנושים והמבקשת אינה מופיעה כלל בהסכם. לטענתה מדובר בראיה חד משמעית ולפיה המשיב בשיתוף פעולה הדוק עם הנתבעת 2 הבריחו רכוש וכספים, טרם סיום ההליכים המשפטיים כנגד "יצלח". המבקשת מבקשת לראות בהתנהגות הנתבעים כיוצרת חזקה שבעובדה לקיומה של פעולת מרמה, בהתאם לכללי "אותות המרמה" שיובאו מהמשפט האנגלו-אמריקאי ובכללם שיעורה הנמוך של תמורת המכר, הצגת הסכם המכר שאינו חתום כנספח לבקשת הנתבעת 2 והצגת הסכם חתום רק במהלך הדיון והימנעות מהנפקת חשבונית מס בגין עסקת הרכישה. 10. אשר לבקשת המשיב להצהיר על פקיעת צו העיקול, טוענת המבקשת כי הגישה, במועד, בקשה להארכת מועד להפקדת הערבויות ובית המשפט נעתר לה. עוד נטען כי בהתחשב במועד קבלת ההחלטה, ובימי השבתת מערכת נט המשפט מיום 3.8.14 ועד ליום 9.8.14, אותם אין להביא במניין, לא חלף המועד להגשת הבקשה. טענות המשיב: 11. לטענת המשיב לא התגלו נסיבות חדשות או עובדות חדשות שלא נטענו בבקשה הקודמת של המבקשת והבקשה הוגשה בשיהוי רב ובחוסר תום לב. לטענתו, אף שהמבקשת דרשה כי יחתום על ערבות אישית, הוא סירב לחתום, במוצהר, כדי שהשליטה בקבלת הסחורה תהא בידיו והמבקשת לא תספק סחורה ללא בקרה. גם לספקים אחרים לא נחתמה ערבות אישית והמבקשת ידעה לכל אורך הדרך כי לא יחתום באופן אישי. באיחור רב נודע למשיב, כך לטענתו, כי החברה שבבעלותו חייבת סכום גבוה מאוד, זאת לאחר שהמבקשת סיפקה סחורה בניגוד מפורש להנחיות ולסיכומים עימה. הדבר הביא בסופו של יום להגשת שטר החוב לביצוע והטלת עיקול על חברת "יצלח" ולקריסתה. 12. אשר לנסיבות החתימה על ההסכם, טוען המשיב כי בתום תקופת השכירות של החנות ועל מנת להקטין נזקיו, ניסה לאתר גוף אחר שישכור את החנות וברגע האחרון הציעה הנתבעת 2 לחתום על הסכם השכירות ולשחרר את "יצלח" מהמשך תשלום דמי שכירות. לטענת המשיב לא הסכים לקבל לרשותו כל סכום ודרש לערוך ספירת מלאי ולעגן את התשלום לנושים בהסכם כתוב, כאשר היה ברור, לטענתו, כי יש לשלם לכל הנושים באופן יחסי ללא כל העדפה. לטענתו אין מדובר בהברחת נכסים, אלא בפעולה הכרחית, שאלמלא כן היה ממשיך להיות מחויב בסך של 25,000 ₪ מדי חודש, בגין דמי שכירות. עוד טוען המשיב כי סכום המכר בסך של 100,000 ₪ היה ראוי וכי ההסכם שצורף על ידי הנתבעת 2, אינו הסכם המכר שנחתם. לטענתו הסכם המכר היה רק בשם החברה ועליו חותמת החברה, לא בוצעו בו מחיקות, לא צורפה לו רשימת נושים והסכומים הנקובים בנספח אינם נכונים. לדבריו הממכר לא היה שווה, הרכב שהועבר לנתבעת 2 היה משועבד והנתבעת 2 היתה אמורה לשלם עבורו. כמו כן לא היה לו כל אינטרס להעדפת נושים והנתבעת 2 היתה אמורה להסדיר את החובות כלפי כל הנושים באופן יחסי. לטענת המשיב אין בפעולותיו אותות מרמה ומעשיו נעשו בתום לב תוך זהירות שלא להבריח רכוש ועל מנת למנוע גרימת נזק והגדלת חובות "יצלח". אשר לחשבונית המע"מ, טוען המשיב כי זו לא הונפקה לנתבעת 2, שכן לא שולם סכום המע"מ על ידה. 13. בבקשתו מיום 24.9.14, עותר המשיב לביטול ההחלטה המורה על הארכת המועד להפקדת ערבויות, להצהיר על פקיעת העיקול ולחילופין להורות על ביטולו. תמצית טענות התובע הינה, שההחלטה המאריכה את המועד להפקדת הערבויות ניתנה במעמד צד אחד, הבקשה הוגשה באיחור ולא נתמכה בתצהיר ולפיכך יש להורות על פקיעתו של העיקול. דיון והכרעה 14. בקשת המשיב להורות על ביטול החלטת כב' הרשמת חדד מיום 7.8.14 ה"מכשירה" את העיקולים ולהצהיר כי העיקול פקע מחמת איחור בהפקדת הערבויות ומחמת איחור בהגשת הבקשה, הינה למעשה בקשה לעיון חוזר בהחלטה ואין זו דרך המלך להשיג עליה: "נקודת המוצא הינה כי החלטה שאינה בגדר פסק-דין אינה יוצרת מעשה-בית-דין, ולפיכך הערכאה שנתנה אותה רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה. יחד עם זאת, ברי כי בקשה לעיון חוזר איננה דרך המלך להשיג על החלטה שניתנה, וכי שינוי החלטה שלא באמצעות הליך ערעורי לא ייעשה כדבר שבשגרה. זאת נוכח האינטרס הציבורי והפרטי גם יחד, ליעילות ההליך השיפוטי, ליציבות החלטות שיפוטיות ולהגנה על ציפיות הצדדים המחזיקים בהחלטה שיפוטית שכבר ניתנה (ראו והשוו: בנימין רוטנברג "אי סופיותן של החלטות-ביניים" משפטים כא 463 (1992)). מטעמים אלה, הנטל לשכנע כי מתחייב שינוי בהחלטה שיפוטית על-ידי אותה ערכאה שנתנה אותה, מוטל על מגיש הבקשה לעיון חוזר. עליו להוכיח התקיימותם של "טעמים מיוחדים המצדיקים זאת" על-מנת למנוע שימוש לרעה בהליך החריג של עיון מחדש (ראו: ע"א 9396/00 קרנית נ' זנגי, פ"ד נה(3) 537, 540-541 (2001)). העילה המרכזית לעיון חוזר הינה נסיבות חדשות אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה המקורית (ראו: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 774 (1995)). כאשר לא חל שינוי בנסיבות כאמור, עדיין נתונה לערכאה שנתנה את ההחלטה הסמכות לשנותה, אולם הלכה פסוקה היא כי הדבר ייעשה רק "במקרים נדירים ביותר", כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית (ראו בעניין זה: ע"א 37/68 גינז נ' מאירי, פ"ד כב(1) 525, 528 (1968); וכן: ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 (2002)); עע"ם 4794/05 אופן נ' שר הביטחון, פס' 25 ( 12.6.2005))". (ראו רעא 1056/10 קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים בע"מ נ' רוני אליעד, פורסם במאגרים משפטיים). לא מצאתי כי הבקשה לביטול החלטה מגלה נסיבות חדשות אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה ולא שוכנעתי כי קיימת הצדקה לעיון מחדש. יודגש כי הצהרה על פקיעת העיקולים כבקשת המשיב, ספק אם תהא בה תועלת, נוכח הצו מיום 23.9.14 להטלת עיקולים חוזרים. 15. אשר לבקשת המשיב לביטול העיקולים - הלכה פסוקה היא כי בדונו בבקשה לביטול עיקול יבחן ביהמ"ש את הבקשה למתן עיקול כאילו נדונה במעמד שני הצדדים מלכתחילה והנטל לשכנע את בית המשפט בחיוניותו של הצו, מוטל על כתפי המבקשת. (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פד"י נ"א (3) 789). בבוא בית המשפט לבחון קיומם של תנאים המצדיקים הטלת צו עיקול, עליו לבחון את התנאים הבאים: א. קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה (תקנה 362(א) לתקסד"א). ב. קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר, שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374(א) לתקסד"א). ג. מאזן הנוחות, תום לב ומידתיות ראויה (תקנות 362(ב)(1) ו-362(ב)(2) לתקסד"א). קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה: 16. אשר לשאלת קיומן של ראיות מהימנות לכאורה, לצורך מתן צו העיקול הזמני, די בכך שהתביעה אינה טרדנית וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. "השאלה הראשונה שיש לדון בה נוגעת לטיב התביעה ולסיכוייה. לעניין זה, די בכך ש"הוכח שהתביעה אינה טרדנית, וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [8], בעמ' 616; ראו גם רע"א 2430/91 טיב טירת צבי, שותפות רשומה מקיבוץ טירת צבי, עמק בית שאן נ' דליקטיב הקניון ואח' [1], בעמ' 228). בשלב זה של בקשה לסעד זמני, אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מן הצדדים... דומה כי יש בטיעונם של המבקשים כדי להעלות שאלות ממשיות הראויות לדיון והכרעה". (רע"א 7139/96 טריגוב נ' "טפחות" בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ''ד נא(2) 661; פורסם במאגרים משפטיים ). 17. בענייננו, המדובר בתביעה כספית שעילתה הרמת מסך ההתאגדות בין "יצלח" ובין המשיב ובכל הקשור אליו, עותרת המבקשת לחיובו בחוב הכספי של "יצלח" מכוח סעיפים 6 ו-54(א) לחוק החברות. לחילופין עותרת המשיבה לחיוב הנתבעים מכוח פקודת הנזיקין כמעוולים משותפים מכוח עוולת התרמית, רשלנות, גזל או הפרת חובה חקוקה ולחילופי חילופין מבקשת המבקשת לחייבם מכוח דיני החוזים ועשיית עושר ולא במשפט. לאחר שעיינתי בכל אשר הובא לפני, נחה דעתי כי המבקשת עמדה בדרישות להוכחת קיומן של ראיות לכאורה להוכחת עילת התביעה. המשיב מבקש להישען על נימוקי החלטתי מיום 8.6.14 המורה על ביטול העיקול בעניינה של הנתבעת 2 ולפיה לא היה די בראיות שהוצגו בפני כדי להניח תשתית ראייתית לכאורה, כנדרש בשלב זה של ההליך. איני סבורה כי המשיב יכול להיבנות מנימוקי ההחלטה הנ"ל, ויש להבחין בין שני הנתבעים, משלא קיימת זהות בין הראיות לכאורה שהוצגו ביחס לעילת התביעה כנגד כל אחד מהם, לא קיימת זהות בכל הקשור לתפקידם בחב' "יצלח" על כל המשתמע מכך, ונוכח גרסת המשיב כפי שבאה לידי ביטוי בכתבי טענותיו ובחקירתו. 18. כפי שקבעתי בהחלטה מיום 8.6.14, המבקשת הציגה תשתית מספקת לשלב זה, לצורך הוכחת שיעור סכום התביעה, הנסמך על פסק דין שניתן כנגד "יצלח" ועל שקים שמסרה "יצלח" למבקשת ולא נפרעו. אין בטענת המשיב ולפיה לא קיים קשר בין סכום התביעה לבין הסכום שהמבקשת הייתה מקבלת אילו שמה היה בין שמות הנושים, כדי לקעקע את עוצמת הראיות הלכאוריות, שעה שהמבקשת עותרת לחיוב המשיב במלוא חובה של "יצלח" כלפיה. בניגוד לנתבעת 2, בעניינה הועלה ספק באשר להיותה אורגן בחברה, הגדרת תפקידה והיקף התפקיד, הרי שאין מחלוקת כי המשיב הינו בעליה של "יצלח", עובדה המקימה אפשרות להטיל עליו אחריות באופן אישי לאחר הרמת מסך או מכוח פקודת הנזיקין, מקום בו תוכח קיומה של תשתית ראייתית מספקת. אין ספק כי הנטלים הרובצים על מי אשר מבקש לייחס חובות של חברה למנהליה, הינם כבדים, אולם די בראיות לכאורה שהוצגו כדי לבסס אחריות מדיני הנזיקין (בניגוד להרמת מסך) וביניהן עוולת הרשלנות ובפרט בכל הקשור לנסיבות חתימת ההסכם, ואופן חלוקת תמורת המכר. 19. אין להתעלם מחוסר הקוהרנטיות בגרסאותיו של המשיב בכל הקשור לנסיבות חתימת ההסכם וחלוקת תמורת המכר ומהסבריו באשר למעורבותו בכל הקשור לתשלומים לנושיה של "יצלח" מתמורת המכר. בתגובתו לבקשה להטלת עיקול, טען המשיב כי הנתבעת 2 הביאה טיוטת הסכם שנערך על ידי עורך דין מטעמה, אליו היה מצורף נספח אחר מזה שהוצג על ידה בדיון בעניינה ואין מדובר בהסכם המכר עליו חתם. לטענתו בתגובה, אינו מוצא את ההסכם אליו צורף נספח אחר ובו צוין כי תמורת המכר תחולק בין הנושים באופן שווה. לעומת זאת, במהלך חקירתו טען המשיב: "הכנתי איזשהו נוסח של הסכם וליז אמרה שעורך דין מטעמה הכין נוסח. ראיתי שיש טעות בנוסח... היו כל מני שינויים ותיקונים בכתב יד שלא אני עשיתי. הכל הגיע ככה. אני הסתכלתי ואמרתי שההסכם לא תקין, יש הרבה טעויות, קודם כל תיכנסי ואחר כך נעשה זאת מסודר. אני קיבלתי את ההסכם כמו שהוא עם התיקונים, לא היה לי זמן..." לשאלת בית המשפט מדוע חתם על ההסכם על אף ההסתייגויות והתיקונים שהיו צריכים להתבצע בו, השיב המשיב: "...החלטתי לחתום בכל זאת עליו, באופן זמני, עד שיוכן הסכם מסודר, כיוון שהיא אמרה שהיא נכנסת לחנות מצמצמת באותו רגע... ידענו שהיא הולכת ומביאה לי הסכם מסודר עם כל התיקונים. אחר כך שפניתי אליה היא לא עשתה את זה. אחר כך הבנתי שיש נספח שלא ראיתי אותו, איזה אינטרס יש לי לשלם חובות דווקא לנושים שצוינו בנספח. את הנספח לא ראיתי". 20. קיימת משמעות לדברי המשיב (אשר מגובים בדברי הנתבעת 2 בחקירתה) ולפיהם היה אמון על פעילותה הכלכלית של "יצלח" והיה מעורב בנושאים הכספיים ובתשלומים לספקים, אולם מנגד בבואו למכור את "יצלח" עולה לכאורה כי על אף הסתייגויותיו מהסכם המכר, בחר לחתום עליו ולכאורה לא פעל לבדיקת אופן חלוקת תמורת המכר בין נושיה של "יצלח" כפי שהעיד בעמ' 53 לפרוטוקול בשורה 16 ובעמ' 55 בשורה 20 ואילך: "... הם אמרו לי שיש להם רשימה והם יראו לי אותה. מרגע שנכנסו לחנות אני כבר לא בעל עניין שם. ליז אמרה שיש רשימה מסודרת". "לשאלת בית המשפט אני אומר כי ידעתי כי קיימים נושים וחובות לנושים. גם במעמד החתימה ניסיתי להקטין את החובות באמצעות תשלום החובות ב- 100,000 ₪". לשאלת בית המשפט כיצד עקב אחר תשלום לנושים וסדר התשלומים, השיב המשיב "ל"יצלח" יש זכות תביעה כלפי ליז על ה- 100,000 ₪ שהיא לא שילמה, היא הייתה צריכה לשלם ולחלק אותו לנושים. כתב התביעה לא מנוסח נכון. הדרך היחידה שלי לפקח על זה, זה זה שניסיתי להקטין את החוב. בחרתי לדעת כיצד ישולמו החובות לנושים והסדר, אך זה לא קוים...היה צריך להיות הסכם חדש ומסודר. בינתיים עוד לא עשיתי כי בינתיים שילמתי 140,000 ₪ לקניון...מדובר פה בסכומים. לא רציתי לעמוד באי נעימות. עדיין לא יכולתי להתפנות לכל הדברים". 21. אני סבורה כי די באשר פורט לעיל ובין היתר תפקידו של המשיב ב"יצלח", מעורבותו בפעילות הכספית, גרסאותיו באשר לנסיבות חתימת ההסכם ואופן חלוקת הכספים - כדי לבסס קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה כנגדו, ובפרט בכל הקשור לעוולת הרשלנות וחוסר תום הלב באשר להעברת פעילותה של "יצלח" וחלוקת הכספים. לא מצאתי כי ככל שהדברים הוצגו בשלב זה של ההליך, יש בטענות המשיב כדי לגרוע מחוזקה הלכאורי של עילת התביעה. יודגש כי דברים אלה נאמרים במלא הזהירות, לצורך הדיון בבקשה לביטול העיקול ואין באמור כדי לקבוע מסמרות באשר לתביעה העתידה להתברר. הכבדה 22. בע"א 2052/01 (מחוזי ת"א) נקבע : "...ואולם על פניו מתקבל הרושם כי תקנות אלו מקשות עוד יותר במתן צו עיקול זמני שכן בנוסף על היסוד הראשון (ראיות מהימנות לכאורה המקימות עילת התובענה), הוחמרו הדרישות לקיומו של היסוד השני, ועתה נדרשות ראיות מהימנות לכאורה לכך שאי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין לכשינתן. היינו, בבואו לבחון את היסוד השני, לא עוד יבחן בית המשפט את השאלה האם אי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין, אלא האם קיימות ראיות מהימנות לכאורה כי אי מתן הצו עשוי להכביד על ביצוע פסק הדין". (עא (תל-אביב-יפו) 2052/01 - אלרוב נדלן ומלונאות בעמ נ' רובנר דוד ואח', פורסם במאגרים משפטיים ). לטענת המבקשת נוכח סכום התביעה ומעשי התרמית וההונאה המיוחסים לנתבעים, עולה חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין. סכום התביעה בענייננו ניכר אולם גם אם אניח כי קיימות ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, איני סבורה כי עלה בידי המבקשת להוכיח במידה הדרושה כי ביטול העיקולים עלול להעמידה בפני שוקת שבורה ככל שיינתן פסק דין לטובתה, בסיומו של ההליך. המשיב טען כי ניתן יהיה לבצע את פסק הדין ללא כל קושי ואף שמדובר בסכום נכבד יוכל לפרוע אותו, שכן הוא מקיים את כל התחייבויותיו ללא דופי, אין לו נושים, שווי הרכוש שבבעלותו עולה באופן ניכר על סכום התביעה ומוערך בכ-3 מיליון ש"ח ויש לו יכולת כלכלית לשאת בתשלום. לטענת המשיב, בבעלותו מספר נכסי מקרקעין ששיוויים עולה על סכום התביעה ובין היתר נכס מקרקעין ששיוויו מוערך ב- 1.25 מיליון ₪. לכתבי הטענות צירף המשיב אישור זכויות המלמד על זכויותיו במחצית מנכס הידוע כגוש 38004, חלקה 284 וטען כי שוויו מוערך בכ-2.5 מיליון ₪. 23. המשיב העיד כי הוא עומד בתשלום חובותיו לבנק ולקניון בו שכרה "יצלח" חנות ולהם ערב באופן אישי ועד כה עמד בתשלום חובותיו להם בשיעור של מאות אלפי שקלים והיה ביכולתו לספוג הפסד של 300,000 ₪ שניתנו ל"יצלח" כהלוואת בעלים. המבקשת לא סתרה טענות המשיב, לא הציגה ראיות ולפיהן מצבו הכלכלי אינו שפיר והגם שלא נחה דעתי ביחס לגרסת המשיב בכל הקשור להתנהלותו בעניין אופן חלוקת כספי המכר בין הנושים, הרי שלמצער ניתן לומר כי בכל הקשור לסוגיית ההכבדה, נותרו כפות המאזניים מעויינות. לא התרשמתי כי מצבו של המשיב אינו יציב באופן אשר עלול להקשות ולהכביד על ביצוע פסק הדין, ככל שיינתן לטובתה ובכל אופן המבקשת לא נשאה בנטל השכנוע המוטל עליה להראות זאת. 24. מעשי המרמה לכאורה המיוחסים למשיב, אמנם מהווים אינדיקציה ליסוד ההכבדה, אך אין מדובר באינדיקציה יחידה ועל המבקשת להראות כי אין ביכולת המשיב לעמוד בתשלום הסכום הנתבע. "מקבל אני את טענת המבקשת לפיה גובה סכום התביעה עשוי, בנסיבות המתאימות, להוות אינדיקציה לכך שאי מתן צו עיקול עלול להכביד על ביצוע פסק הדין, אך זאת כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען. בענייננו לא הובאו, כאמור, ראיות בעניין זה. זאת ועוד: את גובה סכום התביעה יש לבחון בשים לב לנסיבות העניין". (רע"א 903/06 דלק-חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' אטיאס, 788; ראו גם רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר, פורסם במאגרים משפטיים ). לאור זאת, מסקנתי היא, שלא עלה בידי המבקשת להראות כי המשיב נטול אמצעים פיננסיים ולא הוצגו על ידה ראיות לכאוריות לכך שקיים חשש סביר שאי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין, ככל שיינתן לטובתה. מאחר שהתנאים שהוצגו קודם לכן הם מצטברים, הרי שהמסקנה ולפיה לא עלה בידי המשיבה לבסס את החשש להכבדה על ביצוע פסק הדין, מספיקה לצורך ביטול צו העיקול. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה על ביטול העיקולים הזמניים שהוטלו על נכסי/כספי/רכוש המשיב בתיק זה ועל חיוב המבקשת בהוצאות הבקשה בסך של 3,000 ₪. עיקול זמניחובעיקול