טען כי כתב הערבות בוטל בהסכמת התובע עקב יציאתו ההדרגתית של הנתבע מניהול החברה יציאה אשר החלה ביום 1.1.99 עת נושל מכל זכויותיו בחברה ועד ליום 7.3.2008 כאשר העביר את מלוא מניותיו לאחיו עלי. לטענת הנתבע, העברת המניות הנ"ל ניתקה את זיקת בעלותו הפורמלית בחברה וכי התובע ידע על עובדה זו כאשר סופק לו העתק מפרוטוקול ההעברה. 3. עוד נטען, כי להסכמה זו התווספה התנהגות מאוחרת שבאה לידי ביטוי בשלושה כתבי בי- דין שונים. ראשית, התובע הגיש ביום 7.3.12 תביעה מכוח כלל הבטוחות שהיו בידו לגבי החוב נשוא התביעה במסגרת ת.א. 12612-03-12 (להלן: "התביעה הקודמת"), לרבות מכוח כתב הערבות נשוא התביעה, וזאת מבלי לצרף את הנתבע כנתבע. שנית, במסגרת תגובת התובע מיום 29.8.12 לבקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה שהוגשה על ידי שני אחיו של הנתבע- הערבים עלי ופהים נעאמנה, ציין התובע כי הפטר הנתבע אינו מקים עילת הגנה לכאורה ליתר הערבים. בכך, לטענת הנתבע, פטר אותו התובע מערבותו. שלישית, בתשובת התובע מיום 1.9.12 לבקשה להקפאת הליכים שהוגשה על ידי החברה , ציין התובע כי סכום החוב המגיע לו מאת החברה מובטח בערבויות אישיות של פהים נעאמנה, עלי נעאמנה וחברת בטון נעאמנה בע"מ. שמו של הנתבע נעדר הן מהבקשה להקפאת הליכים שהוגשה על ידי הערבים האחרים והן מהתגובה לבקשה. הנתבע סבור כי עצם העובדה ששוב בחר התובע שלא להכלילו בהליכים ולוותר עליו, יש בה משום הודאה בטענה לפיה התובע ידע היטב והסכים כי ערבותו של הנתבע אינה קיימת ואין לה כל תוקף. 4. עוד מציין הנתבע, כי במסגרת יציאתו ההדרגתית מעסקי החברה הוחלט על נישולו המלא בפרוטוקול מיום 1.1.99. בין היתר הוחלט כי הנתבע מפוטר מתפקידו כאחד ממנהלי החברה, חתימתו לא תחייבה עוד וכי יופסקו תשלומי משכורתו החודשית. לטענתו, התובע היה מודע היטב לשינוי הנ"ל במעמדו, קיבל את הפרוטוקול המעיד על כך וידע היטב על יציאתו של המבקש מהחברה ואי מעורבותו בענייניה. דהיינו, כבר כאשר חתם הנתבע על כתב הערבות נשוא תביעה זו ביום 11.2.99, ידע התובע על יציאתו מעסקי החברה וכי חתימתו לא מחייבת אותה עוד. 5. הנתבע מוסיף וטוען כי בינו לבין התובע התקיים קשר ישיר ורציף לנוכח הקמתה של חברה בבעלותו הבלעדית של הנתבע ביום 29.6.98, היא חברת פ. נעאמנה לשווק ומסחר בע"מ (להלן: "החברה החדשה") ולנוכח קיומו של חשבונו הפרטי של הנתבע באותו סניף בו נוהל חשבון החברה, ולו עמדו לתובע אי אלו טענות כלפיו היו לו הזדמנויות רבות לטעון אותן בפניו. אולם לטענת הנתבע, התובע מעולם לא עשה זאת. לא די שהתובע ידע על קיומה של החברה החדשה, הוא אף סייע לנתבע לפתוח עבורה חשבון והעניק לה אשראים שהלכו וגדלו עם התפתחותה. לשיטתו של הנתבע, באם התובע סבר כי הוא עדיין ערב לחובות החברה, הרי שהיה מביא עובדה זו בחשבון בכל מערכת היחסים הענפה עימו ובמיוחד במתן האשראים שניתנו לו לצורך תחילת פעילותה של החברה החדשה וכן במהלך השנים הרבות לאחר מכן. 6. טענה נוספת אשר הייתה בפיו של הנתבע התבססה על גירסתו, לפיה סכום התביעה מבוסס על אשראי חדש שניתן בחודש אוקטובר 2011 במסגרת הסכם הלוואה בין התובע לבין עלי, אחמד ופהים וכן חברת בטון נעאמנה בע"מ, בתקופה בה הוא כבר לא היה מעורב בעסקי החברה. לטענתו, לו היה יודע כי התובע מייחס לו חובות כלשהם מכוח ערבותו בשיעור של למעלה ממיליון ₪ בתקופה שבה כלל לא היה בעל מניות בחברה ולא היה מעורב בעסקיה, הרי שהיה מסרב בכל תוקף למתן האשראים או לחילופין דואג לקבל אישור בכתב מהתובע אודות ביטול ערבותו לאחר יציאתו בפועל מהחברה. הנתבע טוען כי לא היה מעודכן בהלוואות שנטלה החברה וכי התובע העניק לה אשראים באופן לא מידתי אף שלפי עמדת התובע עצמו, הייתה ביתרות חובה גדולות. 7. עוד העלה הנתבע טענה לפיה התובע לא שלח ולפיכך הנתבע גם לא קיבל כל תזכורת ו/או הודעה לערב בדבר ערבותו. בכך הפר התובע את הוראות בנק ישראל המופיעות בסעיפים 6(ג) ו- 7(ב) לחוזר המפקח על הבנקים מספר 1494/06, לפיהן כאשר מוחתם ערב על ערבות בלתי בלתי מוגבלת בסכום, על התאגיד הבנקאי לשלוח לערב הודעה בה יוזכר קיום הערבות וסכום החבות הכולל בעת מתן ההודעה אחת לשנה, וכן כי אם החייב אינו מקיים את חיובו, על התאגיד הבנקאי להודיע על כך לערב תוך 90 יום מיום שהיה על החייב לקיים את החיוב. לשיטת הנתבע, אי שליחת התזכורת לערב חמורה במיוחד לאור העובדה כי מדובר בערבות שאינה מוגבלת בסכום והיא למעשה הודאה בעובדה כי התובע איננו רואה בו כערב. 8. לבסוף טוען הנתבע, כי בכתב הערבות שצורף לתביעה הקודמת סימן התובע ליד שמו וחתימתו סימן "כוכבית". בכך, לטענת הנתבע, גילה התובע דעתו כי מעמד ערבותו אינו זהה לזה של הערבים האחרים. 9. בעקבות החלטת בית המשפט המורה לו לעשות כן, הגיש ב"כ התובע את תגובתו המפורטת אשר האמור בה נתמך במסמכים רלבנטיים. נטען כי הסכם העברת המניות מהנתבע לאחיו אינו מעלה ואינו מוריד לעניין תוקף ערבותו, שכן אין בהעברת מניות של בעל מניות בחברה לאדם אחר כדי לפטור את המעביר מערבותו להבטחת חובות החברה, שאם לא כך יעביר על ערב הרוצה לחמוק מתשלום החובות את מניותיו לאחרים. מעבר לכך, על הנתבע לעמוד בדרישת הכתב המצוינת בכתב הערבות. הנתבע מעולם לא ביקש ולא קיבל מהתובע אישור על ביטול הערבות בכתב כמתחייב מתנאי סעיף 3(א) ו-(ב) לכתב הערבות, לפיהם הערבות תעמוד בתוקפה המלא עד שהבנק יאשר לערב בכתב שאחריותו על פי ערבות זו הסתיימה. על כן, אף אם נחתם הסכם לפיו הוא מעביר את כלל מניותיו לאדם אחר, ערבותו איננה מבוטלת. בנוסף מגיב התובע לעניין זה, כי אם ערבות הנתבע אכן הייתה מתבטלת עם העברת המניות הנטענת, הרי שעל הנתבע היה לכל הפחות לשלם את חובות החברה באותה נקודת זמן בשנת 2008. שכן, לאור הוראת סעיף 3(א) לכתב הערבות, גם אם הנתבע היה מוסר לתובע הודעה בכתב על ביטול ערבותו, היה עליו לשלם את חוב החברה באותה עת. אין חולק כי הנתבע לא שילם לתובע את חובות החברה בשנת 2008. ביום 7.3.08 הוא מועד העברת המניות, עמד חובה של החברה בחשבון העו"ש על סך 1,583,291.85- סכום הגבוה מהסכום נשוא תביעה זו. 10. באשר לטענת הנתבע כי להסכמה הנ"ל התווספה התנהגות מצד התובע לפיה הוא מודה כי הנתבע אינו ערב להבטחת חובות החברה ואשר באה לידי ביטוי בהליכים משפטיים אחרים, גורס התובע כי הוא מעולם לא הודה בשום הליך כי ערבותו של הנתבע פקעה. נטען בתגובה כי לתובע קיימת הזכות להגיש תביעתו רק כנגד חלק מהערבים לאור שיקולים פנימיים שונים. כמו כן, נטען כי אין בתגובת התובע לבקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה מיום 29.8.12 משום הודאה בהפטר הנתבע שכן, התובע מעולם לא הפטיר את הנתבע מערבותו להבטחת חובות החברה. התובע ציין בסעיף 18 לתשובה את המילים "הפטר נטען זה". היינו , התובע כלל לא הודה בטענה להפטר שהועלתה על ידי הערבים האחרים. אף במסגרת תגובת התובע מיום 1.9.13 לבקשת החברה להקפאת הליכים, התובע לא הודה בבטלות ערבותו של הנתבע. שמו של הנתבע כלל לא אוזכר בתגובה זו כפי שלא אוזכר בבקשה עצמה. לחלופין טוען התובע, כי אף אם לא פירט את מלוא הערבים ולא ציין את שמו של הנתבע כערב בשוגג, אין הדבר פוטר את הנתבע מערבותו ומתשלום חובות החברה. 11. ביחס לטענת הנתבע כי הוא נושל מהחברה עוד ביום 1.1.99, משיב התובע כי אין טענה זו מתיישבת עם העובדה כי ביום 11.2.99 חתם הנתבע על כתב ערבות להבטחת חובות החברה ועל מסמך הודעה לערב בגין ערבות מתמדת לא מוגבלת בסכום אשר גם בבקשת הרשות להגן וגם בדיון שנערך ביום 6.10.14 לא הכחיש את חתימתו עליהם. יתרה מכך, התובע צירף לתגובתו מסמכים המעידים כי ביום 16.1.03, כארבע שנים לאחר נישולו מהחברה, חתם על כתב קיזוז מיוחד עם שניים מאחיו לטובת התובע ביחס לכספי חיסכון. על מסמכים דומים חתם הנתבע גם ביום 5.3.04 וביום 13.4.05 - כולם כתבי קיזוז מיוחדים לטובת התובע ביחס לכספי פיקדון וחיסכון. 12. עוד משיב וטוען התובע בתגובתו, כי טענת הנתבע שכלל לא ידע על הסכם ההלוואה מיום 6.10.11 אינה מעלה ואינה מורידה דבר לעניין אחריותו. שכן, ערב אשר בוחר שלא להיות מעורב בחשבון החברה, משיקוליו שלו, ולא להתעניין במצב חשבון החברה, עדיין אינו מופטר מערבותו להבטחת חובות החברה. בנוסף, מבקש התובע לסתור את טענת הנתבע כי הועמדו אשראים חדשים באמצעות הסכם ההלוואה הנ"ל שצורף לבקשת הרשות להגן, לפיו הועמדה הלוואה לכיסוי מרבית החוב בחשבון העו"ש. 13. ביחס לטענת הנתבע כי התובע לא שלח אליו הודעות לערב כמתחייב על פי דין, משיב התובע כי שלח לנתבע מידי שנה ושנה הודעות לערב במסגרתן צוין כי הנתבע ערב להבטחת חובות החברה ללא הגבלה סכום, צורפו נתונים בדבר גובה החוב וכן צוין כי ניתן לפנות לסניף הבנק לבירור פרטים נוספים. התובע מציין כי אכן הנתבע היה מגיע לעיתים לסניף הבנק. לתגובה צורפו תזכורות תקופתיות נושאות התאריכים הרלוונטיים בשנים 2000-2013, מלבד תזכורות לשנים 2003, 2004 ו- 2009, וכן צורפה הודעה לערב מיום חתימת הערבות. לחלופין, מציין התובע כי לפי סעיף 3(ב) לכתב הערבות, אי משלוח תזכורות כאמור לא יתפרש כאישור של הבנק בדבר סיום אחריותם של הערבים. 14. במסגרת הליך של גילוי מסמכים, ובעקבות החלטת בית המשפט המאשרת לו לעשות כן, הגיש הנתבע תצהיר משלים לתצהיר התומך בבקשת הרשות להגן בעקבות קבלת המסמכים מהתובע, בה הוסיף הנתבע על טענותיו בבקשת הרשות להתגונן . הנתבע טען כי מעיון בדפי האובליגו שמסר התובע לנתבע , עולה כי שווי הבטחונות עולה בהרבה על יתרת החובה בעו"ש במועד העברת המניות על ידי הנתבע. לכן, גם אם ייקבע כי הנתבע יצא מהחברה בשנת 2008 בלבד, במועד העברת המניות, הרי שיש לזקוף את הבטחונות לטובת יתרת החובה בעו"ש, במיוחד לאור העובדה כי מדובר בסכומי כסף נזילים שהוחזקו בפקדונות בחשבון. כמו כן, מוסיף הנתבע בתצהירו המשלים וטוען, כי התובע הזרים לחברה הלוואות רבות ועל דעת עצמו התנהל מול החברה. כיום, הוא אינו רשאי לדרוש את פרעון הלוואות אלו מהנתבע אשר לא אישרן, לא התבקש לאשרן ולא ידע על קיומן. הנתבע מבקש להראות, כי מעיון בתדפיסי חשבון הבנק שהומצאו על ידי התובע, עולה כי התובע העמיד כאמור הלוואות רבות במרוצת השנים לטובת החברה. אף מהנתונים החלקיים בלבד אשר העביר התובע לידי הנתבע , ניתן לראות כי לאחר העברת המניות על ידי המבקש העניק התובע לחברה הלוואות בסך של כ- 5 מיליון ₪ לכל הפחות. 15. ביום 6.10.14 התקיים דיון בבקשה במסגרתו נחקר הנתבע על האמור בתצהיריו וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ . לאחר שנמסרה הודה לפיה לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה לגבי תוצאות הליך זה , החלה מלאכת כתיבת החלטה זו . לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכי התיק, אני קובע כי דין הבקשה להתקבל תוך התניית מתן הרשות להתגונן בהפקדה , כפי שיפורט להלן. 16. ראשית אדרש לטענתו הראשונה של הנתבע לפיה כתב הערבות בוטל בהסכמת התובע לאור התנתקותו ההדרגתית מעסקי החברה, אשר החלה בשנת 1999 ועד להתנתקותו המוחלטת בשנת 2008 עם חתימת הסכם העברת המניות, וכן כי להסכמה זו התווספה התנהגות מאוחרת מצד הבנק הבאה לידי ביטוי בכתבי בי- דין שונים בהליכים משפטיים אחרים והמאשרת הסכמה זו. הנתבע טען בבקשת הרשות להתגונן כי לאחר העברת המניות הפורמלית וידא כי מבחינת התובע אכן ערבותו חסרת תוקף. עם זאת, בחקירתו הנגדית כאשר נשאל האם קיבל אישור בכתב שהערבות בטלה השיב "לא קיבלתי בכתב" (עמ' 1 לפרוטוקול שורה 27). לא ברור כיצד וידא הנתבע שערבותו בטלה ואחריותו הסתיימה, במיוחד לאור העובדה כי בתנאי כתב הערבות מצוין, כי "הערבות תעמוד בתוקפה עד שהבנק יודיע בכתב שאחריותו הסתיימה". כמו כן, ביחס לטענה זו מתעוררת השאלה האם קיימת חובת כתב לעניין בטלות ערבות או שמא הודאה בעל- פה בצירוף התנהגות מספיקה. באופן עקרוני, הערבות נושאת אופי חוזי ולכן היא יכולה לפקוע גם על פי הודעה בעל- פה בלבד של הנושה (ראה: דוד בר אופיר , סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה , מהדורה שמינית , פרק 18 עמ' 76). עם זאת, אף במקרה בו קיים מכתב "ביטול ערבות" אשר נשלח לערב מהבנק וקיימות ספקות לגבי תוקפו, בית המשפט לא יתייחס למכתב הבטלות כאל מכתב קסם שהוא בבחינת "כזה ראה וקדש" המקנה באופן אוטומטי מתן רשות להתגונן, אלא רשאי בית המשפט, גם במקרה בו אין חולק כי התקיימה חובת הכתב, להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת סכום כספי לאור היות המקרה "גבולי" (ת"א (ת"א) 392/90 לחמיש נ' בנק הפועלים). לשאלת ההסכמה בדרך של התנהגות ולעניין הפטר ערב על ידי מצג מצידו של הנושה, בין אם מדובר בטענה בעל פה כנגד מסמך בו דרישת הכתב היא ראייתית ובין אם היא דרישה מהותית, קבע בית המשפט כי עקרון תום הלב עשוי במקרים המתאימים לגבור על דרישת כתב מהותית (ת"א (ת"א) 237/89 (המ' 1317/89) שגב נ' בנק הפועלים). עם זאת, מצאתי כי טענה זו של הנתבע לוקה בחסר ואינה עומדת בחובת הפירוט. אין בתצהיר שהוגש כדי לבסס טענה זו באשר להסכמת התובע לביטול הערבות בעל- פה ו/או בכתב כמו גם לגבי הטענה כי העברת המניות כשלעצמה לאדם אחר פטרה את הנתבע מערבותו. לא די לנתבע לציין טענה כללית בעלמא כי "התובע הסכים" לביטול הערבות מכוח ידיעתו על התנתקות הנתבע מהחברה ומכוח העברת המניות כשלעצמה. שכן, מי שמבקש רשות להתגונן איננו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות הגנתו (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41,46) לא מצאתי כי הנתבע הצליח להביא אף לא פרט אחד על מנת לבסס טענת הגנה זו , דוגמת המועד בו ניתנה הסכמת הבנק לביטול הערבות או שם של בעל תפקיד בבנק שהודיע על ביטול הערבות או תוארו של מי שמסר לנתבע הודעה שכזו . ראוי לציין, כי בנוגע לכתב הערבות ותנאיו, נשאל הנתבע האם הוא קרא את כתב הערבות לפני שחתם עליו והשיב "אני לא קורא מאחר ומסבירים לי בגדול. אם אתחיל להסתכל על כל האותיות הקטנות האלו, אני לא קורא. יש לי מערכת אמון עם הבנק" (עמ' 1 שורות 19-20). גרסה שכזו, קשה לקבל כבר בשלב הזה הן לאור ההלכה לפיה אדם שחתם על מסמך בשפה המובנת לו, מוחזק כמסכים לתוכנו גם אם לא קרא אותו והן לאור העובדה כי מדובר במסמך הכתוב בכתב קריא וברור המסדיר התחייבות מתמשכת לכל חוב, גם בסכומים גבוהים ביותר. אם טענה זו היתה עומדת לבדה , יתכן כי היה מקום לדחות את בקשת הרשות להתגונן כולה בשל חוסר הפרוט של הטענה . דא עקא , טענה זו שלובה בטענות נוספות בנוגע לתוקפה של הערבות ולמצגים שיצר הבנק כלפי הנתבע בענין זה . כיוון שהטענות שלובות זו בזו וכיוון שבירור טענה זו לא צפוי להאריך את הדיון בתביעה באופן משמעותי , מצאתי לנכון ליתן לנתבע רשות להתגונן גם בטענה זו , בכפוף להפקדה . 17. על אף הקשיים שמעוררת בקשת הרשות להתגונן בטענה בדבר הסכמתו המפורשת של התובע הנובעת מהסכם העברת המניות, יש להידרש לשאלת התנהגות התובע גרידא, המאשרת את ההסכמה לכאורה כאמור לעיל. הנתבע למעשה טוען כי להסכמתו זו של התובע לביטול הערבות התלוותה התנהגות מאוחרת שאישרה כי התובע לא רואה בנתבע ערב עוד. ראשית, בכך שלא תבע אותו בתביעה הקודמת. שנית, מכוח הודאה מפורשת לכאורה של התובע בבקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה של הערבים האחרים, כאשר התובע הכחיש שהפטר הנתבע גורם להם נזק ומפקירם. ושלישית, בבקשה להקפאת הליכים בה אף אחד מהצדדים לא צירף את הנתבע. בדיון מיום 6.10.14 הודה ב"כ התובע בהגינותו כי הנתבע לא נכלל בתביעה הקודמת מכיוון שהוא נתפס בעיני התובע כ"לקוח טוב" (עמ' 10 שורה 12). גלוי וידוע הוא כי במארג שיקוליו השונים של הבנק משתכלל גם שיקול שימור הלקוח, במיוחד כאשר המדובר בלקוח עימו קיימת לבנק מערכת יחסים ענפה והוא מסווגו, בהסתמך על נתונים שונים כמו קיומם של חשבונות נוספים, שנות ותק בבנק, וגובה משכורת, כלקוח טוב. ניתן להבין כי התובע ביקש לשמור על יחסים תקינים עם הנתבע ולתת לו הזדמנות לפרוע חובותיו ולעמוד בהתחייבויותיו וזאת מבלי לנקוט בהליכים משפטיים כנגדו. כמו כן, סדרי הדין מקנים לתובע את הזכות לתבוע תחילה מקצת מהנתבעים ובמועד אחר את יתר הנתבעים . לעניין הפטר הנתבע בתגובה לבקשה לביטול פסק דין מיום 29.8.12, לא מצאתי את אמירת התובע כי בהליך הקודם הוא הפטיר את הנתבע בתיק זה. התובע התייחס לטענות הערבים האחרים והשתמש, כעניין שבסמנטיקה, במילים "הפטר נטען זה" על מנת להשיב כי התחייבותם תישאר בתוקפה גם במקרה בו יחליט לשחרר ערב מסוים ממלוא ו/או חלק מהתחייבותו. לא מצאתי במילים אלו משום הודאת התובע כי הפטיר את הנתבע מהתחייבויותיו לטובת החברה. לעניין בקשת החברה להקפאת הליכים מיום 26.8.13, מבחינת הבקשה גופה וכן מתגובת התובע עולה כי אף אחד מהצדדים לא ראה בנתבע צד רלוונטי להליך זה. ניראה כי כל הצדדים לבקשה - החברה, הערבים האחרים וגם התובע עצמו התעלמו מקיומו של הנתבע ובחרו שלא להתייחס אליו בכתבי הטענות . הלכה למעשה, במסגרת הבקשה דנן ביקשו הערבים האחרים להחיל את צו הקפאת ההליכים נגד החברה גם עליהם ועל נכסיהם האישיים, אשר הועמדו להבטחת חובות החברה בערבויות אישיות, ולעניין זה לראות בהם ובחברה כאחד. לאמור, בית המשפט בהחלטתו בבקשה להקפאת הליכים לא יאמץ את ההפרדה המקובלת בין החברה לבין בעלי מניותיה. אני סבור, כי לא במקרה החסירו הערבים האחרים, וכך גם התובע, את הנתבע מהבקשה. פועל יוצא הוא, כי אף אחד מהצדדים הנוגעים בדבר לא ראה בנתבע כמי שיש לו קשר לחברה, הן באמצעות נטילת הלוואות והן באמצעות העמדת ערובות אישיות. סביר היה לצפות כי אם היה רואה התובע קשר כאמור בין החברה לנתבע, המתהדק באמצעות ערבותו האישית לחובותיה, או תרומה אחרת שלו לחברה וכן התאמה גבוהה בין האינטרסים של הנתבע לאלו של החברה, ברי כי היה מצרף אותו להליך משראה כי הערבים האחרים מבקשים עיכוב הליכים גם נגדם. מצאתי בעובדה שהערבים האחרים, וכן התובע דווקא, התעלמו מקיומו של הנתבע לעניין זה ולא לקחו בחשבון את ערבותו, אשר אין חולק שחתם עליה באופן אישי, כי הם ראו בו כמי שהתנתק מהחברה ועסקיה ולא ראו בערבותו כבת תוקף עוד. לטעמי, די במחילה אותנטית זו כדי להשלים ולמלא את מקומה של טענת ההסכמה המפורשת של הבנק התובע לביטול הערבות , שאילו הייתה עומדת בחלל לבדה הייתה טעם מרכזי לדחיית בקשת הרשות להתגונן בטענה זו של הסכמה לביטול הערבות בתוספת התנהגות. על כן, מצאתי לנכון לאפשר לנתבע להתגונן בטענה לפיה הבנק התובע בהתנהגותו יצר אצל הנתבע את התחושה לפיה ערבותו בוטלה בהתנהגות ולא ידרש עוד לשלם לבנק כספים מכוחה . 18. בנוסף לאמור לעיל, הנתבע מעלה טענות ביחס למניעות, שינוי מצב לרעה וחוסר תום לב כלפי הנתבע. את חוסר תום ליבו של התובע תולה הנתבע במספר טעמים. ראשית, טוען הנתבע כי לאחר נישולו מהחברה חתמו הוא ואחיו על פרוטוקול המעיד על כך ואשר מאגד את ההסכמות בעניינו. הסכמות אלו כללו את ההחלטה כי חתימתו לא תחייב עוד את החברה, כי הוא מפוטר כאחד ממנהליה וכן כי תופסק משכורתו מטעם החברה. טוען הנתבע כי התובע ידע היטב על מהלכי התנתקותו מעסקי החברה בכלל ועל נישולו שבא לכדי הסכם כתוב בפרט ואף קיבל עותק מפרוטוקול זה. יתרה מכך, טוען הנתבע כי אם בחר התובע לזרות חול בעיניו ולהתעלם לכאורה מהמסמך האחרון המעיד כי הוא מנתק קשריו עם החברה אין הוא יכול היה לעשות כן ביחס לניהול חשבונו הפרטי באותו סניף של התובע וביחס לניהול חשבון החברה החדשה "פ. נעאמנה בע"מ", אשר לטובתה סייע התובע לנתבע לפתוח חשבון חדש ואף ניתנו לו אשראים לתחילת פעילותה. אם סבור היה התובע כי הנתבע עדיין ערב לחובות החברה, ניתן לצפות כי היה מביא עובדה זו בחשבון בכל מתן האשראים שניתנו לו ואשר עמדו על מיליוני שקלים ו/או לכל הפחות מביא עובדה זו לידיעתו של הנתבע. מעולם איש מנציגי התובע אשר ליוו את הנתבע בעסקיו לא ציין בפניו כי רואים בו עדיין כערב לחובות החברה. לאמור, כי בין הנתבע לתובע נוהל קשר ישיר ורציף ולתובע היו הזדמנויות ואפשרויות רבות להציג טענותיו כלפי הנתבע, ביחס לערבותו, באם היו כאלה. משבחר התובע לשתוק ולא לעלות אף טענה ו/או הערה במשך שנים של יחסי עבודה ואמון , יש קושי לדחות כבר בשלב זה את הטענה לפיה הוא מנוע מלעשות זאת כעת. אי נקיטת ההליכים במשך שנים בצל מערכת היחסים הענפה ששרתה בין התובע לנתבע ובצל ידיעת התובע כי הנתבע כבר אינו חלק מהחברה, מדגישה ומעצימה את הטענה בדבר חוסר תום ליבו בעניין זה. שנית, לדעת הנתבע חוסר תום ליבו של התובע בא לידי ביטוי גם בעובדה כי התובע מעולם לא שלח לו הודעה לערב כמתחייב בהתאם להנחיות בנק ישראל ובמיוחד כאשר מדובר בערבות בלתי מוגבלת בסכום. זה מכבר דחה בית המשפט טענתו של ערב כי היה על הבנק לגלות לו מיוזמתו מה בדיוק מצב חשבון החייב העיקרי, מבלי שנשאל על כך ומבלי שהערב עצמו גילה עניין במצבה של החברה לה ערב (ע"א (חי') 845/92 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' מחמוד). אני סבור, כי לא היה לנתבע יסוד להניח שהחוב איננו קיים ועל כן אין טעם לשאול על גובהו. לא הייתה כל מניעה כי הנתבע יתעניין במצב החברה, במיוחד לאור העובדה כי גם לאחר התנתקותו העסקית ממנה ב- 1999 והעברת המניות ב- 2008 המשיך לחתום על כתבי קיזוז לטובתה. קבע בית המשפט בפסיקה הנ"ל, כי במקרה כגון דא חובתו של הבנק מתמצית במתן מידע לערב על פי דרישתו ואין הבנק חייב לספק מידע שוטף על מצב חשבונות של החייב העיקרי מבלי שהדבר נדרש ממנו. יתרה מכך, הטענות הללו שהעלה הנתבע חסרות פירוט בכל הנוגע לידיעת התובע ולמערכת היחסים ביניהם ואין הוא יכול להסתתר בצל הטענה כי "הבנק ידע". היה על הנתבע לסמוך טענתו במסמכים רלוונטיים אשר יעידו על ידיעה זו. לרבות, מסמכים המעידים כי התובע אכן קיבל את הפרוטוקול הנ"ל בדבר הנישול ותרשומות של פגישות מיוחדות שונות עם נציגי התובע וישיבות עימם בהן היה לתובע ההזדמנות להעלות בפניו את העובדה כי הוא עדיין מוחזק כערב. כמו כן, באם הנתבע טוען כי פקידי הבנק שליוו וטיפלו בו לאורך כל התנהלותו מולם במערכת יחסים ענפה זו, לא גילו לו כי הוא עדיין ערב לחובות החברה וכי היא שרויה ביתרת חובה משמעותית, ראוי היה לנתבע לפעול ולהביא לבית המשפט את זהות פקיד הבנק המטפל, הן בחשבונו הפרטי והן בחשבונו העסקי. לחילופין, וגם אם אחמיר ואניח כי על התובע חלה החובה למסור המידע הרלוונטי מיוזמתו גם אם לא נשאל על כך דבר, עדיין אינני יכול להתעלם מהעובדה כי הנתבע הינו איש עסקים, בעל חברות המנוהלות על ידו ואין המדובר באדם מן הישוב שהינו תמים או חסר דעת. עסקי הבנק וההתנהלות מולו מוכרים לנתבע היטב ואין הם זרים לו . הוא עצמו מעיד על מערכת יחסים אישית, ענפה וצמודה. על כן, ניתן היה לצפות כי אדם כגון דא היה פועל בשקידה סבירה על מנת להסדיר מעמדו ביחס לערבות בסכומים כה גבוהים באופן נהיר ופורמלי, פועל להקטנת הנזק ולא משאיר שאלת מעמדו כערב בעיני התובע בערפילים. לעניין הטענה בדבר אי המצאת הודעות לערב ניראה כי היא נסתרה על ידי התובע וכי לכאורה דינה להידחות כבר עתה. סעיף 26 לחוק הערבות המתוקן מטיל על הבנק חובה סטטוטורית בדבר מתן הודעות שונות לערב, אשר בצידן סנקציות שונות. בין היתר נקבע כי באם הבנק לא יעמוד בחובת הגילוי ומתן ההודעה הנ"ל אזי יהא זכאי הערב להפטר כדי הנזק שנגרם לו בשל אי הגילוי. ניראה כי זה איננו המקרה הנדון בענייננו. במסגרת כתב התגובה, צירף התובע 11 הודעות לערב אשר נשלחו לנתבע עבור השנים הרלבנטיות במסגרתן מיידע אותו התובע כי הוא ערב לחובות החברה ומה גובה החוב נכון לאותו היום. כמו כן, מצוין בתזכורת לערב כי ניתן לפנות לסניף לבירור פרטים נוספים. בכך ניראה לכאורה כי התובע עמד בחובתו הנ"ל. יחד עם זאת, התובע לא הראה כי הודעות אלו נשלחו בדואר רשום כמתחייב מסעיף 26(ד) לחוק וכי הנתבע אכן קיבל אותן לידיו. עניין זה מצריך בירור ושמיעת כלל הראיות. כמו כן, חרף העובדה כי הנתבע לא פעל להקטנת הנזק, לא פנה לתובע בעניין ערבותו ולא בירר מעמדה לאור ההתפתחויות אותן הוא מתאר , אני מתיר לו להתגונן בטענות לעיל. לא ניתן להתעלם מחובות הזהירות, האמון ותום הלב המוגברות החלות על התאגיד הבנקאי ועל הדרישות המחמירות המצופות ממנו בהיותו תאגיד אשר ברשותו המידע הרלוונטי והידע. היה על נציגי התובע, ובמיוחד על אלו אשר סייעו לנתבע בפתיחת חשבון לחברה החדשה ובמתן האשראים לטובתה , ליידע אותו בנוגע למעמדו בחברה לה ערב ועל היותו חשוף לסיכון לנוכח העובדה כי החברה לה ערב מצויה ביתרת חובה משמעותית. 19. כמו כן, אני מתיר לנתבע להתגונן ביחס לטענה כי היה שינוי מצב לרעה על יסוד השיהוי בהגשת התביעה ונקיטת ההליכים נגדו וכן על יסוד הטענה כי ניטלו אשראים באופן חסר פרופורציות במצב בו החברה על פי עמדת הבנק עצמו הייתה ביתרות חובה. במהלך חודש אוקטובר בשנת 2011 העמיד התובע לחברה "אשראי חדש" בגובה 1,100,000 ₪ במסגרת הסכם הלוואה בינו לבין עלי, אחמד, פהים וחברת בטון נעאמנה בע"מ. הנתבע טוען כי לו היה יודע כי התובע מייחס לו חובות גבוהים מכוח ערבותו בתקופה בה לא היה בעל מניות בחברה ולא היה מעורב בעסקיה, היה מסרב בכל תוקף למתן האשראי הנ"ל ומייחס לתובע התנהלות חסרת אחריות בכך שהעניק לחברה אשראים באופן חסר פרופורציות. ביחס לטענת השיהוי, יכול והתנהגותו של הנתבע תרמה לחוסר הבהירות ביחס למעמד ערבותו כפי שפירטתי לעיל. עם זאת, סילוק תביעה בטענת שיהוי יתכן, דרך כלל, מקום שחוסר תום לבו של התובע או מצג ממשי של ויתור או מחילה מצידו על זכותו הם אשר הניעו את הנתבע למעשה או מחדל אשר הביאו שינוי במצבו לרעה. מכאן, ששינוי מצב לרעה בהקשר לטענת שיהוי אחוז ושלוב ביחסים הפנימיים בין התובע והנתבע ובמערכת יחסי הגומלין ביניהם, כאשר בענייננו אין חולק כי התקיימה מערכת יחסים קרובה ותכופה. בנוסף, כידוע, בשלב זה אין בוחנים את שאלת המהימנות, אלא את טיב הטענה גרידא וטענות המבקש להתגונן מוחזקות כאמת. לפיכך, בהתחשב בעובדה כי במהלך כל התנהלות הנתבע מול התובע לא יידעו אותו לגבי ערבותו, שהיא עומדת בתוקפה, וכן לאור טענתו לפיה לא קיבל את ההודעות לערב אשר נשלחו, מצאתי כי הנתבע הצליח להראות כי בנסיבות המקרה היה לו יסוד להניח כי זנח התובע את זכות התביעה העומדת לו , בבחינת ויתור . התנאי בדבר שינוי מצב לרעה של הנתבע אחוז ושלוב בדרישה כי שינוי כאמור ינבע מהתנהגותו הבלתי ראויה של התובע. אין הרי שינוי מצב לרעה של נתבע בשל שינוי בנסיבות אובייקטיביות שאינן תלויות בתובע, כהרי שינוי הנובע מהתנהגות התובע (ת"א (ת"א) 44979-07-10 אינבסטלום הולדינגס בע"מ נ' ספרית יפת בע'מ (31.7.14). ניתן לומר כי גם במקרה דנן התנהגות התובע היא זו שהביאה, או לכל הפחות תרמה, לשינוי לרעה במצב. לטענת הנתבע, התובע העמיד לרשות החברה אשראים חדשים ובלתי פרופורציונליים וכל זאת ביודעו כי החברה שרויה ביתרות חובה גדולות. כדי לסתור טענה זו ציין התובע כי מהסכם ההלוואה מיום 6.10.11 עולה כי הועמדה הלוואה לכיסוי מרבית החוב בחשבון העו"ש, וכלל לא הועמדו אשראים חדשים. ואמנם, לא הגדיל התובע לעשות ולצרף את הסכם ההלוואה הנ"ל. מכיוון שמסמך ונתונים אלו לא הובאו לעיוני, יש לתת את הרשות להתגונן בטענה זו על מנת לבחון אותה לעומקה ולבררה בהיקף הראוי. 20. לבסוף טען הנתבע, כי הסימון "כוכבית" ליד שמו וחתימתו בכתב הערבות המצורף לתביעה הקודמת, מגלה דעתו של התובע כי מעמד ערבותו אינו זהה לזה של הערבים האחרים וכי סימון זה מעיד על הבנת התובע והודאתו כי אין תוקף לערבות. אמנם התובע בתגובתו לא ניסה להעלות כל הסבר מניח את הדעת לקיומו של סימון זה ולמשמעותו . בשלב זה התובע אינו יכול להעיד את מי מנציגיו אשר החתים את הנתבע והערבים האחרים על כתב הערבות. יוער כי גם אם היה מתאפשר לתובע לעשות כן , ספק אם היה העד מצליח להתחקות אחר הלך מחשבתו לפני כ- 15 שנים בשנת 1999. יכולות להיות סיבות רבות ומגוונות להופעת סימן "מיוחד" ליד שם הנתבע דווקא. למשל, בפסק דין הורוביץ (ע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עיזבון המנוח יורם הורוביץ ז"ל (ניתן ביום 15.3.11)) אותו הביא הנתבע על מנת לתמוך בטענתו זו, הגיע בית המשפט העליון לכלל מסקנה כי יכול וסימון זה, בהצטרף לפרמטרים מוצקים רבים אחרים ולאחר התלבטויות של בית המשפט, מעיד על כך שכתב הערבות נחתם מחוץ לסניף הבנק ולפיכך יכול והחתימה המופיעה בכתב הערבות אינה שייכת לנתבע באותו מקרה. אין המדובר בפרשת הורוביץ על סימון כזה או אחר הנחזה להעיד על מעמד מיוחד אותו רצה התובע לייחס לערב . לא בנקל סימון כזה יביא למסקנה כי התובע התכוון לכך שהערבות מבוטלת. לא מצאתי כי טענה זו מגלה הגנה ממשית . עם זאת , כיוון שהטענה שלובה בטענות אחרות לגבי תוקפה של הערבות וכיוון שהדיון בה לא צפוי להאריך את הדיון בתביעה באופן משמעותי , מצאתי לנכון ליתן רשות להתגונן גם בטענה זו . 21. בבחינת בקשת רשות להתגונן מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. הנתבע איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית. עם זאת, מצאתי כי בחלק מהטענות שהועלו ההגנה כמעט שאיננו מגלה הגנה ובאחרות הגנתו לוקה בחוסר בהירות ו/או נראית על פניה קלושה. לפיכך, ובנסיבות העניין, לאחר ששקלתי את סיכויי הנתבע להצליח בהגנתו, את העובדה כי בתיק לא הייתה ראיה לכך כי הנתבע חסר אמצעים ו/או אין ביכולתו להפקיד ערבות שתיקבע, ובמצב בו חוסר הפירוט הינו חלקי, מצאתי את האיזון במתן רשות להתגונן בכל הטענות שהועלו בתנאי שהנתבע יפקיד בקופת בית המשפט סך של 120,000 ₪ במזומן לא יאוחר מיום 16.1.15 . ערבות