בקשה לקבוע כי כתב התביעה וצו העיקול הומצאו כדין 1. בשנת 1995 הגישו משה X (להלן: "משה") וזהבה X (להלן: "זהבה") בצוותא עם אחרים באמצעות עורך דין אדיב מחול (להלן: "עו"ד מחול") תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה כנגד המבקשות ונתבעים נוספים בגין נזקים שלטענתם נגרמו להם בעקבות שינוי ייעוד ואיחוד וחלוקה במתחם עין שרה בנהריה (ת.א. 248/95). 2. ביום 16/4/06 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר קיבל את התביעה נגד המבקשות וחייבן לשלם למשה וזהבה סכום כסף משמעותי. כמו-כן חוייבו נתבעים ששמם אמסלם לשלם למשה וזהבה הוצאות משפט. ביום 3/7/06 נעתר בית המשפט באופן חלקי לבקשת המבקשות והורה על עיכוב ביצוע תשלום מחצית הסכום שנפסק לחובת המבקשות. 3. המבקשות הגישו ערעור לבית המשפט העליון. ביום 17/7/11 התקבל ערעורן של המבקשות ונקבע כי הן לא יישאו באחריות כלפי מי מהרוכשים , לרבות משה וזהבה. 4. בעקבות קבלת הערעור השיבו חלק מהרוכשים את הכספים שקיבלו מהמבקשות, אך חלק מהרוכשים , לרבות משה וזהבה וכן משפחת לוזון, לא עשו כן. ב"כ המבקשות פנה בעניין זה לעו"ד מחול אשר השיב לו כי הייצוג של משפחות לוזון וX נותר אצלו ובהמשך כי משפחות לוזון וX מעוניינות להגיע לסדר להשבת כספי המבקשות ללא נקיטת הליכי הוצאה לפועל אך נקלעו למצב קשה ביותר, במיוחד לאור קשיי הגבייה הצפויים מהגב' אמסלם. בסעיף 4 למכתב מיום 6/11/11 (נספח 4 לכתב התביעה בתיק זה), הציע עו"ד מחול בשם משפחות לוזון וX, המחאת זכות לטובת המבקשות על חלק מפסק הדין שניתן לטובת לקוחותיו כנגד גב' אמסלם או הסדר תשלומים לתשלום קרן החוב בהתאם ליכולתה של כל משפחה. 5. לאחר שמכתביו אלו של עו"ד מחול לא הביאו להחזרת התשלומים, נאלצה המבקשת 1 להגיש את פסק הדין של בית המשפט העליון לביצוע כנגד משה וזהבה בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה ביום 15/4/12 במסגרת תיק הוצאה לפועל 02-22391-12-2 (להלן: "תיק ההוצל"פ). 6. ביום 24/1/13 הגישו משה וזהבה באמצעות עו"ד מחול בקשה לסגירת תיק ההוצל"פ בטענה שפסק הדין אינו כולל כל חיוב כספי. בקשה זו התקבלה בהחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מיום 3/11/12 ותיק ההוצאה לפועל נסגר. 7. בעקבות סגירת תיק ההוצאה לפועל פנו המבקשות לבית המשפט העליון בבקשה להבהרת פסק הדין. בית המשפט העליון דחה את הבקשה בהחלטה מיום 11/12/13 בזו הלשון: "בנסיבות העניין, אין באפשרותנו, למרבה הצער, לסייע למבקשות - המערערות, אשר טוענות ובצדק כי הן זכאיות להשבת הכספים ששילמו בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שבוטל בערעור שהוכרע בבית משפט זה. יש להניח כי היה ותוגש תביעה (או תביעות) על ידי המבקשות והיה והמבקשות יזכו בתביעה, כי אז בית המשפט יתחשב בנסיבות ויפסוק הוצאות בשיעור נכבד לחובת אלו שחויבו להחזיר כספים". 8. טרם מתן החלטה זו, הגישו משפחות ראובן ולוזון ,באמצעות עו"ד מחול , ביום 13/11/13 לבית המשפט העליון בקשה לדחייה על הסף של הבקשה להבהרת פסק הדין. 9. ביום 6/1/14 הגישו המבקשות לבית משפט זה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד משה וזהבה על סך 74,186 ₪ להשבת הסכומים ששילמו המבקשות למשה וזהבה בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי ולא הוחזרו. בד בבד עם הגשת התביעה, הוטלו עיקולים במעמד צד אחד על זכויותיהם של משה וזהבה. 10. ביום 9/1/14 הומצאו כתבי בי דין המיועדים למשה וזהבה במען אשר צויין כמענם בכתב התביעה, רח' נחלת אשר 64/6 בנהריה, לידי ראובן X (להלן: "ראובן"), אביו של משה. 11. ביום 29/1/14 הגיש ראובן , באמצעות עו"ד מחול , הודעה לתיק בית המשפט. בכותרת ההודעה נכתב כי משה וזהבה מתגוררים בבלגיה אך לא נמסר מען מדויק יותר. בסעיף 5 להודעה נטען כי יש להמציא את התביעה לנתבעים בחו"ל רק לאחר קבלת אישור בית המשפט. בסעיף 6 להודעה ציין עו"ד מחול כי בעבר ייצג את הנתבעים בהליכים אחרים אך בשלב זה אינו מוסמך לייצגם ומשרדו אינו מהווה כתובת להמצאת כתבי בי דין עבור הנתבעים. 12. בהחלטתי מיום 30/1/14 ציינתי כי ראיתי את ההודעה והצעתי לראובן ולעו"ד מחול, לשקול למסור לב"כ המבקשות את המען המדויק של משה וזהבה בבלגיה כדי לקדם בירור המחלוקת לגופה. ברי כי מדובר בהצעה שאין לה תוקף משפטי מחייב. 13. בעקבות ההודעה מיום 29/1/14 הגישו המבקשות בקשה לחייב את ראובן ואת עו"ד מחול למסור להם את פרטי ההתקשרות עם הנתבעים. לאחר קבלת תגובת עו"ד מחול ותשובת המבקשות לתגובה, ניתנה החלטתי מיום 16/2/14 במסגרתה דחיתי את הבקשה ללא צו להוצאות. 14. בעקבות החלטתי מיום 16/2/14 הוגשה הבקשה שבפניי במסגרתה נתבקשתי לקבוע כי כתב התביעה וצו העיקול המצאו כדין למשה וזהבה באמצעות ראובן מכוח כלל הידיעה. 15. בעקבות בקשה מפורשת של ב"כ המבקשות לקיים דיון פרונטלי בבקשה במסגרתו תתאפשר חקירתם של ראובן ושל עו"ד מחול, נקבע דיון בבקשה במעמד הצדדים ביום 11/6/14. לדיון זה התייצבו באי כוח המבקשות, החוקר מטעם המבקשות מר איתן יצחק (להלן: "החוקר") ועו"ד מחול. 16. בתחילת הדיון השיב עו"ד מחול לשאלת בית המשפט כי לא ידוע לו מדוע ראובן לא התייצב לדיון. בסוף חקירתו הנגדית נשאל עו"ד מחול האם דיבר עם ראובן לקראת הדיון היום והשיב "לא. מעל חודש לא דיברתי איתו. אבל אני לא יודע האם דיברנו על הדיון הזה או הקודם". עו"ד מחול הסביר כי הגיש תגובה לבקשה בשמו של ראובן כי בית המשפט חייב אותו. לאחר שנשאל האם ניתק קשר עם ראובן לאחר הגשת התגובה השיב כי ראובן אדם מבוגר שמתקשר אליו מתי שבא לו או שבא אליו (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 12-17). 17. עו"ד מחול סיפר כי לא תמך את התגובה שהגיש בתצהיר שלו או של ראובן משיקולים שלו. עו"ד מחול סיפר כי ראובן בקושי מבין עברית . עו"ד מחול סיפר כי הוא מכיר את ראובן דרך משה. כאשר נשאל עו"ד מחול האם נכון להגיד שראובן משמש איש קשר בין עו"ד מחול לבין משה בעניינים שונים השיב: "לא יודע מה זה איש קשר. שאני צריך את הבן שלו? כאשר הבן רוצה משהו הוא מתקשר אליי? לא יודע. לא הייתי מגדיר את זה ככה" (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 3-21). 18. במסגרת החקירה הנגדית הופנה עו"ד מחול לסעיפים ספציפיים בתגובתו לבקשה במסגרתם הכחיש כי ייצג את משה וזהבה במסגרת הבקשה להבהרת פסק הדין של בית המשפט העליון. במקום להשיב לשאלה האם הוא עומד על טענה זו בחר עו"ד מחול להתנגד לשאלה ולכל קו החקירה בנימוק שהשאלה לא רלבנטית. לאחר שההתנגדות נדחתה ובית המשפט הפנה את עו"ד מחול להעתק תגובתו אשר צורף כנספח 9 לכתב התביעה, השיב עו"ד מחול: "בתחילה הבקשה להבהרת פסק הדין הומצאה אליי כמייצג על ידי ב"כ העירייה. הודעתי שאני לא מייצג כי מדובר בהליך שכבר מסתיים ולאחר מכן בטעות או שלא בטעות הגשתי את הבקשה לדחייה על הסף של הבקשה להבהרה. בית המשפט שם לא קיבל את הבקשה מאחר ואני לא מייצג. כך הסתיים העניין" (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 14-19, ההדגשה שלי - נ.ז.). לאחר שב"כ המבקשות הדגיש בפני עו"ד מחול כי הוא חתום על הבקשה כבא כוחם של ציון לוזון וX משה, השיב עו"ד מחול : "הבקשה הוגשה כנראה מטעות שלי. לא זוכר מה היה אז. אולי מישהו ביקש ממני להגיש את זה לאחר שהודעתי שאני לא מייצג" (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 22-27). כאשר נתבקש עו"ד מחול להסביר מי טעה ואיך הטעות נגרמה השיב שלא זוכר בדיוק מה היה. במענה להערת בית המשפט לפיה קשה להאמין שעו"ד מחול אינו זוכר דבר שקרה לפני מס' חודשים, השיב עו"ד מחול שזה לא חודשים. לאחר שהופנה לתדפיס מכשיר הפקס שלו הנושא את התאריך 13/11/13 השיב עו"ד מחול שבפקס ששלח לב"כ המבקשות יש תאריך 15/10/12 (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 4-12). 19. בהמשך חקירתו הנגדית, אישר עו"ד מחול כי שיחרר למשה וזהבה חלק מהכסף שקיבל מבא כוחם מהמבקשות בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אולם סירב לומר כמה שיחרר בנימוק של חיסיון עו"ד לקוח. 20. כאשר התבקש עו"ד מחול לאשר כי במסגרת הבקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל לא הועלתה כל טענה כנגד האזהרה שהומצאה לכתובתו של ראובן ברח' קיבוץ גלויות בנהריה, השיב כי לא יודע לאן הומצאו האזהרות ואינו חושב שהתיק הגיע אליו דרך האזהרות. כאשר התבקש להשיב איך הגיע אליו התיק, לא הצליח עו"ד מחול לשחזר את השתלשלות העניינים. 21. בהמשך חקירתו הפתיע עו"ד מחול את בית המשפט כאשר אישר כי משה וזהבה שוהים בחו"ל משנות ה - 90, כנראה מאז שעו"ד מחול החל לייצג את משה וזהבה. עו"ד מחול סיפר כי היה לו קשר עם משה אך לא באופן רציף. עו"ד מחול סיפר כי משה התקשר אליו מחו"ל או שהוא היה בארץ. כאשר נשאל עו"ד מחול האם הבקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל הוגשה מבלי ליידע את הנתבעים, השיב עו"ד מחול כי הוא חושב שבתקופה הזאת משה ביקר בארץ, היה במשרדו ודיבר איתו על התיק. עו"ד מחול לא ידע לומר האם משה ביקש שיגיש את הבקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל או שעו"ד מחול ייעץ לו לעשות כן. חרף דברים אלו לא ידע עו"ד מחול לומר באיזה תקופה הנתבעים היו בארץ וטען כי אינו זוכר. עם זאת לאחר שהומצאה לו תעודת בירור פרטים על נוסע לפיה הנתבעים היו בארץ לאחרונה ויצאו מישראל ביום 15/2/14, ידע עו"ד מחול לומר כי בתקופה הזו הנתבעים לא היו במשרדו וגם לא בתקופה הקרובה לזה. בהמשך הסכים עו"ד מחול לאשר כי הנתבעים היו במשרדו בשנתיים האחרונות. 22. לקראת סיום החקירה הטיח ב"כ המבקשות בעו"ד מחול כי הוא נלחם בשביל עצמו כי אם מישהו יצטרך להחזיר כסף זה יהיה עו"ד מחול. עו"ד מחול הכחיש את הדברים והסביר כי אינו רוצה להכניס את משה להליך שייתכן והוא לא מעוניין בו. במענה לשאלה האם משה בסיכון שייצטרך להחזיר כסף ובמענה להערת בית המשפט לפיה התביעה בתיק זה צפויה להתקבל תוך חיוב הנתבעים בהוצאות בשיעור נכבד לאור החלטת בית המשפט העליון, השיב עו"ד מחול כי בית המשפט העליון אמר שיש אפשרות שהמבקשות יזכו בתביעה. כמו-כן מצא לנכון עו"ד מחול לציין כי ב"כ המבקשות נקט בהליך שגוי , שכן היה עליו להגיש לביצוע את פסק הדין של בית המשפט המחוזי. 23. לאחר ששמע עו"ד מחול שב"כ המבקשות מבקש להעיד את החוקר, סיפר עו"ד מחול כי במהלך הגשת התגובה התקשר אליו ראובן ואמר לו שיש אדם שמפחיד אותו ואומר לו שהוא צריך לשלם חוב לעירייה. עו"ד מחול סיפר כי שוחח עם אותו אדם שבדיעבד התברר שהוא חוקר פרטי ואמר שהוא יגיע למשרדו אך לא הגיע. לאחר שהחוקר חזר שוב לביתו של ראובן, שלח עו"ד מחול לב"כ המבקשות מכתב מיום 29/4/14 ובמסגרתו ביקש שהמבקשות יפסיקו להטריד את ראובן. 24. החוקר העיד כי התבקש על ידי משרד חקירות לבדוק את המצאת התביעה לנתבעים ולבדוק את הכתובת העדכנית של ראובן על מנת לדעת איפה למסור. החוקר סיפר כי רק פעם אחת הצליח לפגוש במקום את ראובן ולשוחח איתו תוך שהוא מקליט את השיחה. החוקר סיפר כי במהלך אותה שיחה התקשר ראובן למשה לבלגיה. החוקר סיפר כי שוחח עם משה תוך שהוא מוסר לו את סיפור הכיסוי שהכין להגעתו לפיו הוא מבקש לתבוע את העירייה לאחר ששמע על התביעה שהגיש משה דרך האינטרנט. החוקר סיפר כי משה אמר לו שההליך שבעניינו לא הסתיים עדין והפנה אותו לעו"ד מחול. החוקר הציג צילום של תיבת הדואר בבניין בו מתגורר האבא ברח' קיבוץ גלויות 75 בנהריה, מען המצוי 30 מטר מהמען הנוסף ברח' נחלת אשר 64/6 בנהריה. לפי צילום תיבת הדואר רואים בבירור את השם של ראובן ומתחתיו את השם של משה. עוד ידע החוקר לומר כי בעקבות שיחתו עם ראובן התברר כי כל שיחה ומכתב שמגיעים לביתו של ראובן בקשר למשה מופנים לעו"ד מחול, כאשר ראובן משלם את שכר טרחתו של עו"ד מחול. 25. כיון שהקלטת השיחה והתמליל לא הוגשו מראש כנדרש, הגשתי את הגשתן במועד מאוחר יותר והצדדים התייחסו לאמור בהקלטה ובתמליל במסגרת הסיכומים שהוגשו בכתב. במהלך הדיון נעשה ניסיון להשמיע את ההקלטה לבית המשפט אולם בית המשפט לא הצליח להבין ולהקליד כל מילה שנאמרה. במהלך הדיון התרשמתי כי ראובן מדבר בעברית בסיסית ותיעדתי את התרשמותי בפרוטוקול. כמו-כן שמעתי את ראובן אומר בהקלטה שיש שליח עו"ד מחול שהוא מטפל. עיון בתמליל מלמד כי גם מבצע התימלול התקשה לשמוע כל מילה שנאמרה במהלך השיחה. אפשר להתרשם מהתמליל שמשה גילה חשדנות כלפי נכונות סיפור הכיסוי של החוקר וניסה לבדוק תוך כדי השיחה את נכונות הטענה לפיה החוקר הגיע אליו דרך האינטרנט. החוקר שאל את ראובן איך מתכתבים עם משה כאשר הוא נמצא בחו"ל וראובן השיב כי שולחים את המכתבים אליו והוא מעביר אותם לשליח עו"ד מחול שמטפל בעניין. 26. בסיכומיו מיום 30/6/14 טוען ב"כ המבקשות כי התנהלות המשיבים במסגרת הליך זה מהווה המשך ישיר להתנהלותם מאז פסק דינו של בית המשפט העליון , לפיו חוייבו משה וזהבה להשיב את הסכומים ששולמו להם על ידי המבקשות. נטען כי המשיבים מתנהלים בחוסר תום לב המתבטא בכך שלא הוגשו תצהירים לתמיכה בתגובות וראובן לא התייצב לדיון, שכן התייצבותו וחקירתו היו חושפות את פרצופן האמיתי של טענות המשיבים. נטען כי יש להתעלם מהטענות העובדתיות המועלות בתגובה בנוגע לראובן. 27. ב"כ המבקשות משתאה נוכח הנחישות שהפגין עו"ד מחול להביא לדחיית הבקשה כאשר באותה נשימה הוא טוען שאין לו עניין בבקשה ובתוצאותיה. ב"כ המבקשות מבקש לדחות את ההסבר של עו"ד מחול בחקירתו לפיו אינו רוצה להכניס את משה להליך שייתכן והוא לא מעוניין בו. 28. ב"כ המבקשות תוהה כיצד ייתכן כי עו"ד מחול הגיש תגובה לבקשת המבקשות להבהרת פסק הדין ביום 15/10/12 כאשר הבקשה הוגשה בשנת 2013. 29. נטען כי יש לדחות את טענת עו"ד מחול לפיה אין לו קשר עם משה וזהבה השוהים בחו"ל וכתובתם אינה ידועה לו לאחר ששינו כתובת וטלפונים לפני מס' שנים וזאת לאור הפגישה שהתקיימה ביניהם בתקופה בה הוגשה הבקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל, דברי ראובן לחוקר לפיהם עו"ד מחול הוא איש הקשר, דברי עו"ד מחול בחקירתו כי משה וזהבה שוהים בחו"ל מראשית ייצוגם על ידו והבקשות שהגיש עו"ד מחול בשם הנתבעים לסגירת תיק ההוצאה לפועל ולסילוק על הסף של הבקשה להבהרת פסק הדין של בית המשפט העליון. 30. ב"כ המבקשות מבקש לקבוע כי כתובתו של ראובן משמשת להמצאת מכתבים וכתבי בי דין לנתבעים לאור דבריו של ראובן לחוקר ולאור צילום תיבת הדואר בביתו של ראובן. 31. ב"כ המבקשות מבקש לקבוע כי הנתבעים מודעים היטב להליכים נשוא תביעה זו לאור הדברים שאמר משה לחוקר לפיהם ההליך המשפטי בינו לבין העיריה אינו סגור ולאור העובדה כי הנתבעים היו בישראל עד אמצע חודש פברואר 2014, לאחר המצאת התביעה לנתבעים באמצעות ראובן. בית המשפט מתבקש לדחות את הטענה כי ראובן ועו"ד מחול נמנעו מלספר לנתבעים על הגשת התביעה כנגדם במהלך ביקורם האחרון בישראל כגרסה שאין מאחוריה כל אמת ואינה הגיונית. 32. במישור המשפטי מפנה ב"כ המבקשות לשתי אסמכתאות. אסמתכא ראשונה היא פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בת.א. 2215-10-10 לוי שטראוס ושות' נ' גסאן נגנגיה ואח'. באותו עניין נדחתה הבקשה לראות בעמילות מכס שטיפלה מטעם תושב הרשות הפלסטינית במשלוח מוצרים המפרים מספר סימני מסחר של התובעת כמורשה לקבלת כתבי בי דין בהתאם לתקנה 482. עם זאת נקבע, כי כתב התביעה בא לידיעת המשיב במועד סמוך למועד הגשת התביעה לאור משא ומתן שהתקיים בין הצדדים באמצעות איש קשר מטעמו של המשיב, לאור מחדלו של המשיב מליצור קשר עם רשויות המכס כדי לשחרר טובין בשווי משמעותי ולאור התרשמות מצהירה מטעם התובעת לפיה ניהלה משא ומתן ישיר עם המשיב לאחר הגשת התביעה. בית המשפט הדגיש במסגרת שיקוליו גם את הקושי העצום בהמצאת כתבי בי דין לתושבי האזור. בעקבות קבלת הבקשה לקבוע כי הנתבע מודע לכתב התביעה בהתאם לכלל הידיעה, ניתן פסק דין בהעדר הגנה. אסמכתא זו שונה מהמקרה דנן. ראשית, במקרה דנן הנתבעים אינם תושבי האזור אלא תושבי בלגיה שמקום מגוריהם המדויק אינו ידוע בשלב זה וטרם נעשו ניסיונות איתור בבלגיה. שנית, במקרה דנן אין כל אינידקציה לניהול משא ומתן בין התובעות לבין הנתבעים, במישרין או באמצעות שליח, לאחר הגשת התביעה. עם זאת, ישנן שתי הנמקות בפסק הדין שהן רלבנטיות למקרה דנן. הנמקה ראשונה היא ההנמקה לפיה ההימנעות הממושכת מיצירת קשר עם רשויות המכס נועדה לסכל את חשיפת המשיב וגרירתו להליך המשפטי. גם במקרה דנן לנתבעים ישנו אינטרס מובהק שלא ליצור קשר עם התובעות כיוון שסיכוי התביעה נגדם להתקבל טובים במיוחד. ההנמקה השנייה, נוגעת לאפשרות להתרשם כי הנתבעים מודעים לקיומה של התביעה ולפרטיה. התרשמות זו עולה מדבריו של משה לחוקר לפיהם העניין הינו סגור. דברים אלו ביחד עם מועד הביקור האחרון של הנתבעים בישראל, עשוים לבסס מסקנה לפיה הנתבעים מודעים להגשת התביעה במידה המאפשרת להחיל עליהם את כלל הידיעה. 33. האסמכתא השנייה היא החלטה של כב' רשמת ההוצאה לפועל בתיק 1617481-11-2 מיום 10/5/12, במסגרתה נקבע כי אזהרת ההוצאה לפועל שהומצאה לאביו של החייב הומצאה כדין בהתאם לכלל הידיעה למרות שהחייב הוא תושב חוץ. ההחלטה נומקה בכך שהחייב שוחח עם פקיד המסירה במעמד ביצוע מסירת האזהרה, בכך שהחייב הודה בכך שידע על האזהרה ובכך שבא כוחו הציע לשלם חלק מהחוב לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל. להחלטה זו אין כוח מחייב או מנחה כלפי מותב זה ונסיבותיה אינן דומות לנסיבות תיק זה במידה המצדיקה לבחון את האפשרות לאמץ את התוצאה וההנמקה במקרה דנן . 34. עו"ד מחול הגדיל לעשות כאשר במקום להגיש סיכומים , אותם היה עליו להגיש בהתאם להחלטה שניתנה בנוכחותו, הגיש לתיק הודעה מיום 28/7/14 במסגרתה הלין על כך שההליך מתנהל ללא הנתבעים וללא ראובן. לגופו של עניין טען עו"ד מחול כי הוא מוסמך לייצג בשאריות של הליך שייצג בו אך אינו מוסמך לייצג בהליך חדש, שהוא התביעה בתיק זה. עו"ד מחול טען כי עצם בקשת התובעות לחייב אותו להמציא לה את כתובת הנתבעים, מהווה הודאה של התובעות בכך שההמצאה שבוצעה לראובן אינה המצאה כדין. בסעיף 9 להודעה, טען עו"ד מחול בפעם הראשונה כי נמנע מליצור קשר עם ראובן לקראת הדיון על מנת למנוע טענות של תיאום עמדות כביכול או הדרכה. מדובר בטענה חסרת כל יסוד שכן מלכתחילה ההודעה שהגיש עו"ד מחול הוגשה בשמו של ראובן וניתנו בתיק החלטות ביניים רבות לפני הדיון, אשר הבהירו כי עו"ד מחול הוא אחד המשיבים וגם בא כוחו של ראובן בהליך זה . כמו-כן טען עו"ד מחול כי אין לייחס להקלטה ולתמליל כל ערך ראייתי בשל האופן בו הוגשו ההקלטה והתמליל. עו"ד מחול טען כי לא הוכחה כל ידיעה של הנתבעים על התביעה. עו"ד מחול ציין כי התובעות בחרו שלא ליידע את הנתבעים על התביעה גם כאשר היתה להם הזדמנות לעשות כן במסגרת השיחה המוקלטת, במסגרתה הציע ראובן לחוקר למסור לו את מספר הטלפון של משה בבלגיה. עו"ד מחול מסביר כי יצא מגדרו לאור התנהגות התובעות שכללה התקפות אישיות עליו, כאשר התובעות יודעות מתיקים אחרים שיש לו הרבה מה לומר כנגד תביעות מסוג זה. 35. בסעיף 18 להודעה נטען כי משה נשאל על ידי החוקר על ההליך הקודם ולא ההליך בתיק זה. עוד טען עו"ד מחול, כי הוא מטפל בגביית פסק הדין של בית המשפט העליון מאת גב' אמסלם ולכך התכוון משה כאשר אמר שהתביעה שלו לא הסתיימה. 36. עו"ד מחול מציין כי התובעת ידעה היטב שהנתבעים לא מתגוררים בארץ והיה עליה לציין זאת במפורש בתביעתה. עוד נטען כי ככל שביקשו התובעות לבצע המצאה בישראל באמצעות מורשה, היה עליהן לציין זאת במפורש בכתב התביעה, דבר שלא נעשה. 37. לאחר שקיבלו רשות של בית המשפט, הגישו ב"כ המבקשות תשובה אליה צירפו בקשה שהגיש עו"ד מחול בשם משפחת לוזון בתביעה דומה למחיקת בקשת הרשות להתגונן. מסמך זה הוגש כדי להזים את טענת עו"ד מחול לפיה התובעת יודעת מתיקים אחרים שיש לו הרבה מה לומר כנגד תביעות מסוג זה. 38. בענין סרביאן ( רע"א 1415/04 ) קבע בית המשפט העליון כי תכליתן של דרכי ההמצאה הקבועות בתקנות סד"א היא להבטיח את ידיעתו ומודעותו של הנתבע לקיומו של הליך משפטי הננקט נגדו . עוד נקבע כי אם חרף העדר המצאה כדין הגיע כתב די דין בפועל לידי בעל הדין וניתנו בידיו מלוא האמצעים לפעול לפיו , הושגה תכלית ההמצאה במלואה בדרך אחרת ולכן יהיה על בעל הדין לפעול בהתאם לתקנות ממועד הידיעה ויהיה מנוע מלטעון כי לא עשה כן בהעדר המצאה פורמלית של הכתב . בת"א 2215-10-10 אליו הפנה ב"כ המבקשות , נקבע במפורש כי הדברים שקבע בית המשפט העליון בענין סרביאן רלוונטיים גם לענין המצאת כתב התביעה ולא רק לגי המצאת פסק דין , כמו בענין סרביאן . 39. בענין שנפ , אליו הפנה ב"כ המבקשות במסגרת הבקשה לחייב את ראובן ועו"ד מחול למסור את פרטי הנתבעים ( בש"א 6479/06 בנק דיסקונט נ' שנפ ) מחק בית המשפט העליון על הסף ערעורים של בעל דין אשר בחר להתעלם מהמשך ניהול ההליכים נגדו לאחר עזיבתו את הארץ . באותו ענין נקבע כי לבית המשפט ישנה סמכות טבועה למתן סעד דיוני בגין שימוש לרעה בהליכי משפט . במסגרת הפעלת הסמכות יש לבחון את טיב התנהגותו של בעל הדין , היקף ועוצמת הפגיעה בכללי הפרוצדורה הרלוונטיים ובתקינות ההליך השיפוטי וכן מידתיות הסעד המבוקש נוכח הפגיעה האפשרית בזכויותיו של בעל דין . 40. בבר"ע (י-ם) 850/09 שרייבר נ' בן יצחק , פורסם במאגרים , התקבלה בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט לתביעות קטנות שלא לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה לאחר שכתב התביעה הומצא לאביו של הנתבע , שהתגורר באותה עת בחו"ל . בית המשפט המחוזי קבע כי לא ניתן היה להסתפק בהשערה בדבר יצירת קשר צפויה בין האב לבנו הנתבע לאור מעורבות האב בהליך מקביל שהתקיים באותו ענין בבית המשפט השלום . הודגש כי הפסיקה שעסקה בהמצאת כתבי בי דין הותירה את כלל הידיעה כחריג במקרים יוצאי דופן בהם הנתבע מודה כי קיבל את כתבי בי הדין או כאשר הוכח שתוכנו של הכתב הגיע בפועל לידיעתו . 41. במקרה דנן לא עלה בידי מי מהצדדים להביא בפני בית המשפט מקרה דומה בו התקבלה או נדחתה בקשה דומה בנסיבות דומות . כמו כן , לא עלה בידי בית המשפט לאתר מקרה דומה בעצמו . לאחר הפעלתי על עובדות המקרה דנן את ההלכות של בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי בענין כלל הידיעה , הגעתי לכלל מסקנה כי כלל זה התקיים מהטעמים שיפורטו להלן . 42. למעשה אין במקרה דנן גרסה עובדתית נוגדת לגרסת החוקר מטעם המבקשות בכל הנוגע לנסיבות ההמצאה לראובן . לא רק שאין גרסה , אלא ברור וגלוי כי העדר הגרסה הינו מכוון וזאת משיקוליו של עו"ד מחול . במצב דברים זה , יש לבחון האם די בטענות העובדתיות של המבקשות שלא נסתרו כדי לקבוע כי הנתבעים יודעים ידיעה מלאה וברורה על כתב התביעה ונמנעו מלהתגונן מפניו , תוך שהם מסתתרים מאחורי כללי ההמצאה הפורמליים . בחינה זו מורה כי התשובה לשאלה הינה חיובית , לאור הנסיבות יוצאות הדופן של תיק זה . כוונתי בעיקר לעובדה כי במהלך חקירתו הנגדית של עו"ד מחול וחרף כתבי בי הדין הרבים שהוגשו לתיק ע"י שני הצדדים , גיליתי לראשונה כי הנתבעים מתגוררים בחו"ל ב 20 השנים האחרונות , מאז תחילת הייצוג שלהם ע"י עו"ד מחול בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בשנת 1995 . לאור גילוי עובדה זו מתעוררת מאליה השאלה מה גרם לנתבעים לנתק את הקשר עם ראובן ולהפסיק את הייצוג של עו"ד מחול במועד הגשת התביעה בתחילת שנת 2014 . על בסיס החומר המצוי בתיק התשובה לשאלה הינה ברורה . כל עוד היה לנתבעים נוח להגיש כתבי טענות באמצעות עו"ד מחול ולקבל כתבי טענות באמצעות ראובן , הנתבעים עשו זאת באופן רציף במשך כ 20 שנה , עד סוף שנת 2013 , מועד הגשת הבקשה לסילוק על הסף של בקשת המבקשות להבהרת פסק הדין של בית המשפט העליון . כאשר הנתבעים הבינו כי כל הטענות המשפטיות הממשיות שבכוחן למנוע הליכי הוצל"פ לשם החזרת הכספים שקיבלו מהתובעות אינן עומדות להן עוד עם הגשת התביעה , שלפו הנתבעים , באמצעות עו"ד מחול , את הטיעון הפרוצדורלי והתכחשו לקבלת התביעה באמצעות ראובן . התכחשות שכזו בנסיבות הענין מהווה ביטוי מובהק וקיצוני לחוסר תום לב , במידה המצדיקה לדחותה כביטוי מובהק וקיצוני לחוסר תום לב דיוני , כאמור בפרשת שנפ שהוזכרה לעיל . 43. התמליל וההקלטה של השיחות שקיים החוקר עם ראובן , משה ועו"ד מחול לא הוגשו כנדרש , שכן לא צורף אישור של המתמלל והסבר לקטיעות במהלך התמליל . עם זאת , אין בפגם זה כדי למנוע הסתמכות על עדותו של החוקר , אשר עומתה עם התמליל ונמצאה אמינה . החוקר לא ניסה להכניס לתוך התמליל את מה שאין בו , אלא תיאר את ההתרשמות הכוללת שלו מהשיחות להן היה שותף . עצם קיומן של השיחות נתמך בעדותו של עו"ד מחול . עו"ד מחול עצמו הבין כי יש משקל של ממש לאמירתו של משה לחוקר לפיה הענין עם עיריית נהריה אינו סגור ולכן נתן לכך פרשנות משלו במסגרת ההודעה/סיכומים . אלא שלא ניתן לקבל את ההסבר של עו"ד מחול כיוון שהועלה מאוחר מדי , במועד בו לא ניתן להעמידו למבחן החקירה הנגדית והוא אינו מתיישב עם טענות אחרות שהעלה עו"ד מחול בסוגיית הייצוג . 44. בתחילה טען עו"ד מחול כי אין לו קשר עם הנתבעים . לאחר מכן , לאחר שהתברר לעו"ד מחול כי ישנה הקלטה של ראובן לפיה עו"ד מחול הוא השליח אליו מופנית כל פנייה שמקבל ראובן בנוגע למשה , הסביר עו"ד מחול כי הכוונה להליכי ההוצל"פ נגד גב' אמסלם . עו"ד מחול ניסה להבחין בהודעה/סיכומים בין שאריות של הליך בו ייצג בעבר לבין הליך חדש , אולם אבחנה זו אינה עומדת במבחן הביקורת . על צד המהות , התביעה שהוגשה בתיק זה נועדה לקבל פסק דין שיאפשר לבצע את פסק דינו של בית המשפט העליון , לאחר שכשלו כל הדרכים האחרות לעשות כן . לפיכך , תביעה זו היא המשך ישיר של ההליכים הקודמים לא פחות מהגשה לביצוע של פסק הדין שניתן לטובת משפחת X נגד גב' אמסלם . ביטוי מובהק לכך ניתן למצוא במעורבות הרציפה של עו"ד מחול כמייצג של הנתבעים בכל ההליכים האחרים שנקטו המבקשות לביצוע פסק הדין של בית המשפט העליון , החל מהתשובות למכתבי ב"כ המבקשות משנת 2011 שכללו הודאה בחוב והצעות לתשלום הקרן בשיעורים , וכלה בבקשה לדחייה על הסף של בקשת המבקשות להבהיר את פסק דינו של בית המשפט העליון , שהוגשה בשם הנתבע משה X ע"י עו"ד מחול ביום 13.11.13 . כמו כן , עו"ד מחול לא דבק באבחנה זו כאשר הגדיר את הבקשה להבהרת פסק הדין כהליך שכבר הסתיים כדי להסביר מדוע אינו מייצג את הנתבעים במסגרתו . לאחר שהובהר לו כי ייצג במסגרתו הגדיר את אותו הליך ממש כשאריות של הליך בו ייצג בעבר . 45. לא התעלמתי מתוצאת החלטתי מיום 16.2.14 , אשר למעשה הפנתה את ב"כ המבקשות לבקש היתר המצאה מחוץ לתחום ולאתר את הנתבעים בבלגיה . כאמור לעיל , התשתית העובדתית שמונחת לפני כעת רחבה משמעותית מזו שהונחה לפני בעת מתן ההחלטה הנ"ל וזו מצדיקה מתן אפשרות לנקוט בהליך נגד הנתבעים בישראל על בסיס ההמצאה שבוצעה לראובן , אביו של הנתבע 1 . 46. בחינת התשתית העובדתית כמכלול מוליכה למסקנה לפיה הוכח כי הנתבעים ידעו על הגשת התביעה סמוך לאחר הגשתה , הן באמצעות ראובן בהן באמצעות השליח עו"ד מחול . ראובן הוקלט כאומר שכל מכתב בעניינו של משה מועבר על ידו לבנו משה באמצעות עו"ד מחול . אין זה מתקבל על הדעת כי התביעה בתיק זה , היתה בבחינת יוצא מן הכלל לענין זה . כך בפרט לאור העובדה כי יחד עם התביעה הומצאו עיקולים זמניים , שעו"ד מחול מצא לנכון לטעון שיש להורות על ביטולם . כך בפרט , לאחר שהתברר כי סמוך למועד המצאת התביעה היו הנתבעים בישראל . לא אוכל לקבל את עדותו של עו"ד מחול לפיה הוא אינו זוכר מתי נפגש עם הנתבעים בשנתיים האחרונות . עדות זו אינה מתיישבת עם המסמכים שהוגשו לתיק ובפרט עם כתבי בי הדין שהגיש עו"ד מחול בשם הנתבעים בתיק הוצל"פ ובמסגרת הבקשה להבהרת פסק דינו של בית המשפט העליון . לאור האמור לעיל , ישנו שוני מהותי בין המקרה דנן לבין פסק הדין בענין שרייבר שהוזכר לעיל , המצדיק שינוי בתוצאת ההליך . במקרה דנן , שוכנעתי כי ידיעת הנתבעים על כתב התביעה הינה ידיעה ממשית שקיבלה ביטוי מוחשי הן בדבריהם של ראובן ועו"ד מחול והן בדבריו של משה לחוקר . לאור כלל נסיבות הענין , לרבות עדותו של ראובן לגבי העברת כל מסמך המיועד למשה למשה באמצעות עו"ד מחול והרישום של השמות של משה וראובן על תיבת הדואר בביתו של ראובן , מסקנתי לפיה הנתבעים ידעו על התביעה ובחרו שלא להתגונן מפניה אינה מבוססת על השערה בלבד אלא מהווה המסקנה ההגיונית האפשרית היחידה . 47. על כן , אני מקבל את הבקשה וקובע כי המצאת התביעה בתיק זה לראובן , אביו של הנתבע 1 , מלמדת על ידיעה מלאה וברורה של הנתבעים על כתב התביעה , המחייבת הגשת בקשת רשות להתגונן תוך 30 יום מכח כלל הידיעה . לאור תוצאת ההחלטה ובהתאם למקובל בנסיבות כגון דא , ניתן בזאת פסק דין בהעדר על בסיס האמור בכתב התביעה . ב"כ המבקשות יגיש פסיקתה לחתימתי . 48. לאור תוצאת ההחלטה ונימוקיה אני מחייב את המשיבים 1 ו 2 לשלם למבקשות הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ . כיוון שראובן פעל כשלוח של משה ועו"ד מחול השתתף בהליך במסגרת תפקידו כעו"ד , לא מצאתי לנכון לחייב את ראובן ואת עו"ד מחול בהוצאות המבקשות . הוצאות משפט אלה יצורפו לפסיקתה . כתב תביעהמסמכיםצוויםעיקול