תביעה בסדר דין מקוצר על בסיס הצעות מחיר בכתב יד

תביעה בסדר דין מקוצר על בסיס הצעות מחיר בכתב יד רקע ותמצית טענות הצדדים לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף ולחלופין בקשה למחיקת כותרת. עסקינן בתביעה כספית על סך 231,635 ₪ שהוגשה בהליך של סדר דין מקוצר. מכתב התביעה עולה, כי המשיבה הינה חברה העוסקת בהתקנת מערכות מיגון, גילוי וכיבוי אש ועבודות אינסטלציה, צנרת, חשמל ואחזקת מבנים. המבקשת הינה רשת מרכולים. במסגרת כתב התביעה טענה המשיבה, כי סיפקה למבקשת עבודות, ציוד ושירותי תחזוקה בהתאם למוסכם ביניהן וכי המבקשת לא שילמה לה את מלוא התמורה המגיעה לה. המשיבה עותרת, כי בית המשפט יחייב את המבקשת לשלם לה את יתרת החוב ולפצותה בגין נזקי נזילות אשר נגרמו לה בעקבות אי תשלום החוב. המבקשת עותרת, כי בית המשפט יורה על סילוק התביעה על הסף בהתאם לתקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי. לחלופין היא עותרת, כי בית המשפט יורה על מחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר" והעברת התובענה לסדר דין רגיל. המבקשת טוענת, כי המשיבה צירפה לכתב התביעה שתי הצעות מחיר כאשר הצעת המחיר המחייבת, לטענת המשיבה, נכתבה בכתב יד לא מזוהה ולא ברור ולא נחתמה על ידי מי מהצדדים. היא טוענת, כי המשיבה לא צירפה לכתב התביעה את הצעת המחיר היחידה המחייבת שבאמצעותה התקשרו הצדדים. לטענתה, בהתאם לתקנה 75 על בעל דין לצרף את המסמכים עליהם הוא מסתמך. המבקשת טוענת, כי עסקינן במסמך מהותי המצוי בלב התובענה. היא מוסיפה, כי עסקינן בתביעה על סכום קצוב הנסמכת, בין היתר, על ראיה בכתב כאשר הראייה שצורפה אינה הראייה הנכונה ולפיכך הרי שאין בסיס לתביעה. עוד טוענת המבקשת, כי לאחר אין ספור התראות היא החליטה, בהסכמת המשיבה, לסיים את ההתקשרות עם המשיבה וכי היא גייסה חברה אחרת לשם השלמת עבודות האינסטלציה. לטענתה, יש להורות על סילוק התביעה בשל העדר עילה מאחר והמשיבה סומכת תביעתה על מסמך כוזב ושקרי במטרה להטעות את בית המשפט ולקבל סכומים שלא כדין. המבקשת מוסיפה, כי אף הצעת המחיר המחייבת אינה מקימה עילה תביעה למשיבה מאחר ולאחרונה שולמו כל הכספים להם היא הייתה זכאית בגין העבודה החלקית אשר ביצעה. המבקשת טוענת, כי עוולת התרמית נטענה מן השפה אל החוץ לא הובהרה ולא הונחה תשתית עובדתית בהתייחס אליה. לטענתה, המשיבה צירפה לכתב התביעה חשבוניות של צדדים שלישיים בגין רכישות שבוצעו בחודש יוני 2010 כאשר היא הפסיקה את עבודותיה בסניף בסוף חודש מאי 2010. לטענת המבקשת, המשיבה עשתה כן במטרה להגדיל את נזקיה הנטענים ולקבל כספים שלא כדין. עוד טוענת, כי המשיבה לא הוכיחה, ולו בראשית ראיה, כי השתמשה בפועל בכל הציוד שרכשה באופן בלעדי לצורך ביצוע העבודות נשוא התביעה ומשכך הרי שלא נגרם לה נזק ממוני העונה לדרישות הגדרת העוולה. המבקשת טוענת, כי עילות התביעה אינן ממשיות ועל כן יש לדחות את התביעה. עוד טוענת המבקשת, כי יש להורות על סילוק התביעה מחמת שיהוי ונזק ראייתי. לטענתה, המשיבה כבשה טענותיה במשך כמעט ארבע שנים ובכך הוכיחה עצמה כמי שוויתרה על טענותיה. המבקשת טוענת, כי במהלך התקופה נפטר מי שערך את אומדן העלויות לכלל העבודות הנדרשות לסניף וכי כעת לא ניתן לשחזר את יומני העבודה של קבלן האינסטלציה אשר השלים את העבודות שהמשיבה לא ביצעה בסניף. המבקשת טוענת, כי לפיכך הרי שנגרם לה נזק ראייתי והגנתה נפגעה מחמת השיהוי בהגשת התביעה. לטענת המבקשת, מדובר בתביעה המבוססת על עובדות מסולפות וחלקיות אשר הוגשה בחוסר תום לב תוך הסתרת מסמך מהותי ובמטרה להתעשר שלא כדין. לטענתה, מדובר בדוגמא מובהקת לשימוש לרעה בהליכי משפט ואף בכך יש בכדי להצדיק את סילוק התביעה על הסף. כאמור, לחלופין טענה המבקשת, כי יש להורות על מחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר" ועל העברת התובענה לדיון בפסים של תביעה רגילה. המבקשת טוענת, כי לא התקיימו התנאים הנדרשים לצורך הגשת תביעה בסדר דין מקוצר שכן אין מדובר בתביעה לסכום קצוב ואין חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא שיש עליהם ראיות בכתב. היא טוענת, כי אין עסקינן בסכום קצוב וכי גובה הסכום ועצם התשלום שנויים במחלוקת. לטענתה, המשיבה עותרת לתשלום בגין מלוא ביצוע העבודות בסניף כאשר היא לא ביצעה את העבודה במלואה. כן טוענת, כי אין "חוזה או התחייבות" כדרישת הסעיף. לטענתה, המשיבה עצמה טענה, כי עסקינן בחוזה בעל פה. המבקשת מוסיפה, כי אין ראיות בכתב וכי על הצעת המחיר עליה מסתמכת המשיבה לא מופיעה חתימתה ומשכך אין בה בכדי לחייב אותה ואין להסתמך עליה בהליך של סדר דין מקוצר. עוד טוענת, כי בנוסף לעילת התביעה המבוססת על יתרת החוב הנובע כביכול מההתקשרות של הצדדים הרי שמפורטות עילות נוספות שלגביהן אין ספק, כי לא מתקיימים התנאים להגשת תביעה בסדר דין מקוצר שכן הם אינם קצובים ואינם נתמכים במסמך או ראיה בכתב. לטענת המשיבה דין הבקשה להידחות. לטענתה, היא הגישה למבקשת הצעת מחיר ובהמשך הגישה הצעת מחיר משופרת והמבקשת אישרה לה להתחיל בעבודה. לטענתה, ביצעה את העבודות כנדרש ובמלואן אולם המבקשת לא שילמה לה את התמורה במלואה. באשר לסילוק התביעה על הסף טענה המשיבה, כי אף אם סיכויי התביעה קלושים בית המשפט לא יחסום בפני צד את הדרך לבירור תביעתו. לטענתה, השאלה האם קיימת עילת תביעה נבדקת לאור האמור בכתב התביעה ומבלי שנדרשת חקירת העובדות. לטענתה, העובדות כפי שהן מתוארות בכתב התביעה מעלות, כי היה בין הצדדים הסכם וכי היא לא קיבלה את מלוא התמורה ולפיכך ישנה עילת תביעה כספית. לטענתה, במסגרת הבקשה טענה המבקשת, כי הסכום אשר הוסכם בין הצדדים נמוך מזה שהמשיבה טוענת אולם היא לא ציינה שהסכום אשר שולם בפועל נמוך בהרבה מהסכום המוסכם לטענתה ולא הצביעה על אופן החישוב. עוד טוענת המשיבה, כי מחד המבקשת טוענת נגד מסמכים אשר ערוכים בכתב יד ואינם נושאים את חתימות הצדדים ומאידך מציגה מסמכים כאמור מטעמה וטוענת, כי הם ברי תוקף ואמתיים. המשיבה מוסיפה, כי עלה בידה למצוא מסמך מיום 24.4.10 אשר מצביע על אומדן העבודה המקורית ותומך בטענותיה. המשיבה התייחסה לטענת המבקשת לפיה יש להורות על סילוק התביעה מאחר ולא צורף מסמך רלוונטי וטוענת, כי המסמך אליו מתייחסת המבקשת איבד את תוקפו מיד עם תחילת ביצוע העבודה לאור השינויים, התוספות והרחבת ההתקשרות בין הצדדים לביצוע עבודות בסניפים נוספים של המבקשת. המשיבה טוענת, כי אין ממש בטענת המבקשת באשר להעדר יריבות. לטענתה, מדובר בצדדים קרובים להסכם אשר מי מהם לא מילא חובתו בהתאם להסכם ולפיכך דין הטענה האמורה להידחות. באשר לשיהוי טוענת המשיבה, כי מיום סיום ההתקשרות היא לא חדלה מלבקש את הכסף המגיע לה ולטענתה, המבקשת הוליכה אותה שולל והצליחה לגרור את העניין עד למועד הגשת התביעה. עוד טוענת, כי המבקשת הינה חברה ציבורית אשר מוטלת עליה החובה לשמור את מסמכיה לתקופה העולה על תקופת השיהוי הנטענת וכאשר דברים לא הסתיימו באופן טבעי ונורמאלי הרי שהחובה לשמור מסמכים הינה משמעותית יותר. לטענתה, קיימת עילת תביעה ויריבות בין הצדדים ולפיכך ולאור הסכום הנתבע הרי שטענת המבקשת לפיה התביעה קנטרנית, טרדנית וחסרת תום לב איננה מידתית. המשיבה מוסיפה, כי המבקשת טוענת שהצדדים הסכימו על הפסקת ההתקשרות ביניהם בחודש מאי מבלי להציג מסמך המעיד על כך. לטענתה, טענות המבקשת בבקשתה הן עניין של עובדה המחייב חקירה ודרישה ולפיכך אין בהן בכדי להביא לסילוק התביעה על הסף. בנוגע לבקשה למחיקת כותרת טוענת המשיבה, כי אין בבקשה טענה בדבר אי כשירות התובענה להיות נדונה בסדר דין מקוצר. לטענתה, המבקשת מכירה בעצם קיומו של הסכם בין הצדדים אולם מעלה טענות לגבי מהימנותו ומציגה הסכם חלופי בעל אותם היבטים אולם בסכום נמוך יותר. המשיבה טוענת, כי היא עמדה בנטל אשר מטיל עליה החוק כך שהתביעה תידון בהליך של סדר דין מקוצר. המבקשת הגישה תגובה לתגובת המשיבה ובמסגרתה שבה על טענתה לפיה המסמך המהותי לא צורף וכי המסמך אשר צורף אין בו בכדי לבסס עילת תביעה. היא טוענת, כי במסגרת תגובתה מודה המשיבה בקיומו של הסכם מיום 2.5.10 ומשכך הרי שטענתה בנוגע להסכם עליו היא מסתמכת נשמטת. עוד טוענת המבקשת, כי טענות המשיבה בכתב התביעה ובתגובתה אינן מתיישבות עם המסמך עליו מבקשת המשיבה לבסס תביעתה. לטענתה, הודאת המשיבה בקיומו של ההסכם מיום 2.5.10 מלמדת, כי טענתה לפיה קיים הסכם עליו היא מבססת את תביעתה אינה סבירה. המבקשת טוענת, כי ככל שטענות המשיבה היו נכונות הרי שהיא הייתה מציגה משנה סדורה במסגרת תביעתה והיא הייתה מסבירה מה הקשר בין ההסכם מיום 2.5.10 לבין המסמך עליו היא נסמכת. לטענתה, המשיבה טענה, כי המסמך מיום 2.5.10 איבד את כשירותו לאור השינויים והתוספות שהיו בתוכנית המקורית ובכך מודה שהתוכנית המקורית היא ההסכם האמור מממנו התעלמה בכתב התביעה. עוד טוענת, כי ככל שהיה מסמך אחר המשנה את המסמך מיום 2.5.10 הרי שהייתה לכך התייחסות במסמך המחייב, לטענת המשיבה. המבקשת מוסיפה, כי טענת המשיבה לפיה המסמך מיום 2.5.10 שונה מיד עם תחילת העבודות אינה עולה בקנה אחד עם טענתה באשר להשתלשלות האירועים כפי שהיא מפורטת בכתב התביעה במסגרתו טענה, כי היא נדרשה להציג הצעה משופרת ורק לאחר שזו הוצגה ואושרה היא החלה בביצוע העבודות. באשר לטענת המשיבה בנוגע לעבודתה בסניפים נוספים טענה המבקשת, כי המשיבה העלתה טענה בנדון כבר בכתב התביעה אולם לא כימתה את נזקיה בגין עבודה בסניפים אחרים ועשתה הפרדה בין העבודה האמורה לבין העבודה בסניף בו עוסקת התביעה. לפיכך הרי שאין מקום לטענת המשיבה לפיה ההסכם מכיל עבודות בקשר לסניפים אחרים. המבקשת טוענת, כי המשיבה עצמה מוכיחה כי אין עילת תביעה שכן כימות העבודות המופיעות ביומן העבודה מראה שהיא שילמה למשיבה מעל למה שהייתה אמורה לשלם. כן טוענת, כי המשיבה שינתה גרסתה וטענה כי התמורה בגין ביצוע העבודות במלואן עמדה על סך של 100,000 ₪ בתוספת מע"מ. המבקשת התייחסה לטענות המשיבה בנוגע להעדר יריבות וטענה, כי במסגרת בקשתה פורטו ארבע עילות סף וכי העדר יריבות אינה אחת מהן. היא הוסיפה, כי ממילא מאחר שהתביעה אינה מגלה עילת תביעה הרי שלא יכולה להיות יריבות. בסוגית השיהוי טענה המבקשת, כי טענת המשיבה לפיה חיכתה שקבלן הבית יסיים את העבודות הינה הודאה של המשיבה שהיא לא סיימה את העבודות נשוא התביעה. כן טוענת, כי המשיבה פנתה אליה במכתב אחד בלבד וכי הוא נמסר לה בשיהוי. המבקשת טוענת, כי התצהיר אשר צירפה המשיבה לתגובתה כמוהו כאילו לא הוגש תצהיר ולפיכך בנסיבות אלו יש לקבל בקשתה בשל העובדה שלא צורף תצהיר לתגובה. לטענת המבקשת, ככל שהתביעה הייתה מסתמכת על טיעונים משפטיים גרידא הרי שלא היה נדרש תצהיר אולם בבקשה מפורטות עובדות רבות לגביהן נדרש תצהיר ובעיקר מאחר ומדובר בעובדות חדשות אשר לא מופיעות בכתב התביעה. לטענתה, המשיבה לא צירפה את האומדן אשר אליו התייחסה בתגובתה ואשר לגביו טענה, כי היא מצאה אותו ושיש בו בכדי ללמד על העבודות שהיא ביצעה. עוד טוענת, כי אין להתיר למשיבה לעשות מקצה שיפורים לתביעה שהגישה ובין היתר אומדן העלויות אליו התייחסה. דיון ומסקנות השאלה שבמחלוקת כאמור, היא האם יש להורות על סילוק התביעה על הסף אם לאו. ככל שתדחה הבקשה לסילוק התביעה על הסף הרי שתידרש הכרעה בשאלה האם התביעה ראויה להידון בהליך של סדר דין מקוצר או שמא יש להורות על מחיקת כותרת והעברת התובענה לדיון בהליך של סדר דין רגיל. במידה שתדחה הבקשה למחיקת כותרת הרי שתידרש הכרעה בבקשת הרשות להתגונן. בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף להידחות ודין הבקשה למחיקת כותרת להתקבל, כפי שיפורט. תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") מפרטות באילו נסיבות רשאי בית המשפט להורות על סילוק תובענה על הסף בדרך של מחיקתה או דחייתה. זכות הגישה לערכאות המשפטיות הינה זכות יסוד במשפטנו. אין מחלוקת באשר לחשיבות הזכות האמורה ועל כך, כי צד זכאי שיהיה לו יומו בבית המשפט. הסעד של סילוק תובענה על הסף הינו סעד דרסטי ושומה על בתי המשפט לנהוג בזהירות יתרה בהפעלת סעד זה. לא בנקל יסגור בית המשפט שעריו בפני מתדיין. סילוק תובענה על הסף הינו בגדר אמצעי הננקט בלית ברירה. די בקיומה של אפשרות, אף קלושה, כי לאור העובדות המהוות את עילת התביעה יהיה התובע זכאי לסעד המבוקש על ידו בכדי שלא להורות על סילוק התובענה. בית המשפט העליון קבע, כי סילוק תובענה על הסף ייעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים. הקביעה האמורה נשענת על ההלכה לפיה זכות הגישה לבית המשפט הינה זכות יסוד. מקום בו בית המשפט נעתר לבקשת צד, כי התובענה אשר הוגשה נגדו תסולק הרי שהוא סוגר את שערי בית המשפט בפני מגיש התובענה ומונע ממנו את האפשרות להוכיח את טענותיו ולהוכיח, כי הוא זכאי לסעד המבוקש על ידו. לעולם יועדף בירור ההליך המשפטי על פני סגירת שערי בית המשפט בפני מגיש התובענה. מתדיין זכאי, כי יהיה לו יומו בבית המשפט כך שיעלה בידו להוציא את צדקו לאור. על בית המשפט לנהוג במשנה זהירות בטרם ייעתר לבקשה לסילוק תובענה על הסף. בכדי לאפשר לצדדים לממש את זכותם להשמיע את טענותיהם ובכדי שלא לנעול את שערי בית המשפט בפניהם, בית המשפט אינו נוטה להיעתר לבקשות כאמור, אלא במקרים בהם ברור, כי לא תצמח למגיש התובענה תועלת מניהולה. שכן, אף אם יעלה בידו להוכיח את טענותיו הוא לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו. בית המשפט ייעתר לבקשה לסילוק תובענה על הסף ויעניק את הסעד הדרסטי האמור רק כאשר הוא שוכנע, כי אף אם הדיון היה נשמע לגופו דינו היה להידחות. בשלב זה, כאשר בית המשפט בוחן האם קיימת עילת תביעה אם לאו הבדיקה נעשית בהתאם לאמור בכתב התביעה ומתוך הנחה, כי יעלה בידי התובע להוכיח את טענותיו המפורטות בכתב התביעה. בית המשפט אינו נכנס לשאלה כיצד יעלה בידי התובע לעשות כן. במקרה שלפניי, לא עלה בידי המבקשת להוכיח טענתה באשר להעדר עילה. מעיון בטענות הצדדים עולה, כי אין מחלוקת שהצדדים התקשרו ביניהם לשם ביצוע עבודות על ידי המשיבה עבור המבקשת. עוד עולה מטענות הצדדים, כי הצדדים חלוקים ביניהם באשר להסכם המחייב ובאשר לשאלה, האם המשיבה ביצעה את מלוא העבודות אם לאו. בנוסף, הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, האם המשיבה קיבלה את מלוא התמורה אשר היא הייתה אמורה לקבל בגין עבודתה אם לאו. מצאתי, כי עסקינן במחלוקות אשר ראוי, כי יוכרעו בין כותלי בית המשפט לאחר שהצדדים יביאו ראיותיהם. כמו כן, סבורני, כי לאור המחלוקות האמורות לא ניתן לקבוע, בשלב זה, כי לא קיימת, אף לא אפשרות קלושה, שהמשיבה תהא זכאית לקבל את הסעד המבוקש על ידה. באשר לטענת המבקשת לפיה המשיבה לא צירפה את המסמך המהותי הרלוונטי הרי שאף בסוגיה זו חלוקים ביניהם הצדדים, כאשר כל אחד מהם טוען, כי מסמך אחר הסדיר את העסקה שנרקמה בין הצדדים. תקנה 75 קובעת, כי: "בעל דין יצרף לכתב טענותיו העתק של כל מסמך הנזכר בו, זולת אם אינו מצוי ברשותו או בשליטתו". במקרה שלפניי המשיבה לא התייחסה במסגרת כתב התביעה למסמך מיום 2.5.10 ותחת זאת טענה, כי הגישה שתי הצעות מחיר וכי לאחר שההצעה השנייה אושרה היא החלה בביצוע העבודה. יתרה מזאת, אף אם הייתה מתקבלת טענת המבקשת לפיה עסקינן במסמך אשר היה על המשיבה לצרף לכתב התביעה הרי שלאור חשיבותה של זכות הגישה לערכאות המשפטיות ומאחר ועסקינן בפגם הניתן לתיקון הרי שלא היה מקום להורות על סילוק התביעה על הסף כך ששערי בית המשפט ינעלו בפני המשיבה. המבקשת טוענת, כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר וכי הדבר גרם לה לנזק ראייתי. עסקינן בתביעה אשר הוגשה בינואר 2014 בנוגע לעבודות אשר נעשו כשלוש וחצי שנים קודם לכן, בשנת 2010. המשיבה מצידה טוענת, כי במהלך התקופה היא פנתה מספר פעמים למבקשת בדרישה, כי תשלם לה את שכרה וכי המבקשת גררה את העניין עד שלבסוף הוגשה התביעה. כאשר צד עותר לסילוק תביעה על הסף בשל טענת שיהוי בטרם חלפה תקופת ההתיישנות הרי שעסקינן בטענה חריגה ובבקשה לקצר את תקופת התיישנות שנקבעה בדין. ברי, כי הדבר עשוי לפגוע בציפותיו של התובע וביכולתו לכלכל צעדיו במסגרת תקופת התיישנות. היעתרות לטענת השיהוי מצמצת את הגישה לבית המשפט ומונעת מצד את זכותו, כי יהיה לו יומו בבית המשפט. כמו כן, היעתרות לטענת שיהוי עלולה לגרום לכך שתובעים יגישו תביעותיהם במהרה בכדי שתביעתם לא תדחה מחמת שיהוי וזאת במקום לחפש פתרונות חלופיים. אין מחלוקת, כי האינטרס הציבורי הינו לעודד פתרונות חלופיים וסילוק מחלוקות מחוץ לכותלי בית המשפט ואף בכך יש בכדי לתמוך בגישה, כי אין להיעתר בנקל לבקשה לסילוק על הסף מחמת שיהוי. בנסיבות אלו, רק במקרים נדירים תתקבל בקשה לסילוק תובענה מחמת שיהוי כאשר התביעה מוגשת בתוך תקופת ההתיישנות. יש לציין, כי שיהוי בתוך תקופת ההתיישנות הינו כאשר יש ניצול לרעה של ההליך השיפוטי תוך פגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע. על נתבע המעלה טענת שיהוי להוכיח שהתובע זנח את זכות התביעה העומדת לו או שבמשך הזמן הוא עצמו שינה את מצבו לרעה. לא די באיחור בהגשת תביעה בכדי ללמד שהתובע ויתר על זכות התביעה והשתהות בתחום תקופת ההתיישנות הינה זכותו של המתדיין. בנסיבות אלו, נדרש, כי יהיה מצג ברור מצד התובע, כי הוא ויתר על זכותו לתבוע. באשר לשינוי מצבו של הנתבע לרעה נדרש שהשינוי ינבע מהתנהגות התובע ולא בשל נסיבות אובייקטיבית שאינן תלויות בתובע. קרי, ייתכן שתתקבל טענת שיהוי כאשר חוסר תום ליבו של התובע או מצג ממשי שלו הם שהניעו את הנתבע למעשה או מחדל שהביאו לשינוי במצבו לרעה. במקרה שלפניי, לא עלה בידי המבקשת להוכיח, כי קיימים טעמים המצדיקים את סילוק התובענה מחמת שיהוי. המבקשת לא הוכיחה, כי המשיבה זנחה את זכותה לתבוע או הציגה מצג כאמור. ברי, כי פטירתו של מי שערך, לטענת המבקשת, את אומדן העלויות לכלל העבודות הנדרשות לסניף אינה שינוי לרעה הנובע מהתנהגות המשיבה. כמו כן, לא עלה בידי המבקשת להוכיח, כי יש להורות על סילוק התביעה על הסף בשל היותה קנטרנית וטורדנית. כאמור, בין הצדדים קיימות מחלוקות באשר לתמורה אשר המשיבה אמורה הייתה לקבל והאם היא קיבלה את מלוא התמורה בגין עבודתה. בעניין זה אציין, כי אין ממש בטענת המבקשת לפיה המשיבה שינתה עמדתה וטענה, כי התמורה שהיא הייתה אמורה לקבל הינה 100,000 ₪ בתוספת מע"מ. תחת זאת, המשיבה טענה, כי הסכום המוסכם, מבלי להתייחס לשינויים ולתוספות בעבודה, עולה על סך של 100,000 ₪ בתוספת מע"מ (סעיף 27 לתגובה). כאמור, מצאתי, כי לאור המחלוקות אשר נתגלעו בין הצדדים ראוי שהתביעה תידון ותוכרע בין כותלי בית המשפט. הנה כי כן, לא עלה בידי המבקשת להוכיח, כי יש להורות על סילוק התובענה על הסף. אוסיף ואומר, כי הנזק אשר עלול להיגרם למשיבה ככל שהבקשה לסילוק התביעה על הסף תתקבל עולה על הנזק אשר עלול להיגרם למבקשת ככל שהבקשה תדחה. כמו כן, ככל שבסוף ההליך יקבע, כי דין התביעה אשר הוגשה נגד המבקשת להידחות הרי שניתן יהיה לפצות אותה בגין הוצאותיה. בנסיבות אלו, הבקשה לסילוק התובענה על הסף נדחית. כאמור, לחלופין עתרה המבקשת, כי בית המשפט יורה על מחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר" ועל העברת התובענה לפסים של תביעה רגילה. תקנה 202 לתקנות מונה ארבעה מקרים בהם ניתן להגיש תביעה בהליך של סדר דין מקוצר. מהתקנה עולה, כי עסקינן בתביעות של רשות מקומית לסכום קצוב, תביעות לסילוק יד במקרקעין או פינוי מושכר כאשר יש ראיות בכתב, תביעה לסכום כסף קצוב מכוח חוזה כאשר קיימת ראיה בכתב או תביעות לתשלום סכום קצוב שעילתו בחיקוק. ברי, כי בענייננו אין מדובר בתביעה המוגשת על ידי רשות מקומית או בתביעה במקרקעין. כמו כן, המשיבה לא טענה, כי עסקינן בסכום קצוב שעילתו בחיקוק. הנה כי כן, בכדי לקבוע, כי התביעה מתאימה להליך של סדר דין מקוצר על המשיבה להראות, כי מדובר בתביעה לסכום כסף קצוב מכוח חוזה וכי קיימת ראיה בכתב בהתאם להוראת תקנה 202(1)(א). במקרה שלפניי טוענת המשיבה, כי היא הגישה שתי הצעות מחיר וכי היא החלה לעבוד לאחר שההצעה השנייה אושרה. המשיבה טוענת, כי ההצעה השנייה היא ההצעה המחייבת וכי על המבקשת לשלם לה את הסכום המפורט בהצעה. כאמור, קיימת בין הצדדים מחלוקת בשאלה מהו המסמך המחייב אשר במסגרתו נקבע אילו עבודות על המשיבה לבצע ומה התמורה אשר היא אמורה לקבל. המסמך עליו מסתמכת המשיבה הינו מסמך בכתב יד אשר לא מופיעה עליו חתימת המבקשת ואין בו בכדי להוות ראיה בכתב לסכום אותו תובעת המשיבה כפי שנדרש בהתאם לתקנה 202(1)(א). הליך של סדר דין מקוצר הינו הליך מיוחד ויוצא דופן כאשר במסגרתו לא מסורה לנתבע זכות להתגונן מפני התובענה אשר הוגשה נגדו, אלא אם ניתנה לו הרשות לעשות כן. ברי, כי לא די במכתב בכתב יד, ללא חתימות בכדי לקבוע, כי עסקינן בתביעה לסכום קצוב מכוח הסכם שיש לגביו ראיה בכתב. לפיכך, מקובלת עליי טענת המבקשת לפיה יש להורות על מחיקת כותרת והעברת התובענה לדיון בפסים של תביעה רגילה. אציין עוד, כי בנוסף ליתרת החוב הנטענת עתרה המשיבה לפיצוי בגין נזקים נוספים וביניהם נזקי נזילות כספיים אשר נגרמו לה, לטענתה, בעקבות אי תשלום החוב. אין ולא יכולה להיות מחלוקת, כי אין עסקינן בסכום קצוב וכי הליך של סדר דין מקוצר אינו ההליך המתאים לדון ולהכריע בסוגיה זו. מקום בו תובענה מכילה מספר סעדים אשר מקצתם ראויים להתדיין בהליך של סדר דין מקוצר ומקצתם לא, לא ניתן לדון בתובענה כולה בהליך של סדר דין מקוצר. אף בכך יש בכדי להצדיק היעתרות לבקשה למחיקת כותרת. שלא לצורך אוסיף ואומר, כי לחלופי חילופין עתרה המבקשת, כי תינתן לה רשות להתגונן. סבורני, כי אם לא הייתה מתקבלת הבקשה למחיקת כותרת הרי שהיה מקום להיעתר לבקשת הרשות להתגונן. כאמור, בין הצדדים קיימות מחלוקות באשר לסכום אשר הוסכם, כי המבקשת תשלם למשיבה ובאשר לשאלה האם המשיבה ביצעה את העבודות במלואן. המבקשת טוענת, כי ההצעה השנייה עליה מסתמכת המשיבה אינה המסמך המחייב וכי המשיבה לא ביצעה את מלוא המוטל עליה ובשל כך היא אף שכרה את שירותיה של חברה אחרת לשם השלמת העבודות. לטענתה, משכך הרי שממילא המשיבה לא הייתה זכאית למלוא התשלום המוסכם בגין ביצוע כל העבודות. המבקשת טוענת, כי שכרה של המשיבה בגין העבודות אשר ביצעה שולם לה במלואו. בשלב זה, די בהצגת הגנה לכאורה בכדי להצדיק מתן רשות להתגונן. סבורני, כי טענות המבקשת, כמפורט לעיל, מצדיקות מתן רשות להתגונן. כפי שציינתי בנוגע לבקשה לסילוק על הסף הרי שראוי, כי המחלוקות אשר נתגלעו בין הצדדים תתבררנה בין כותלי בית המשפט. לאור האמור לעיל, מצאתי לדחות את הבקשה לסילוק התביעה על הסף ולהיעתר לבקשה למחיקת כותרת והעברת התובענה לפסים של תביעה רגילה. המבקשת תגיש כתב הגנה בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו. אני קובעת הוצאות בקשה זו בסך 2,500 ₪ אשר ישולמו בסוף ההליך בהתאם לתוצאותיו. סדר דין מקוצר