בהסכם הפשרה לא ננקב מועד לביצוע התשלום בפועל, תיק ההוצל"פ נפתח ע"ס של 30,000 ₪ (קרן) בלבד. ג. ביום 16.5.13 הגיש המשיב, באמצעות בא כוחו, בקשה לפני כב' השופטת אטיאס, במסגרתה ביקש התייחסות ביהמ"ש למועד ביצוע התשלום השני (ע"ס של 70,000 ₪). הבקשה הועברה לתגובת המבקש (הנתבע שם). ד. במקביל, ובמסגרת תביעה נוספת אשר הגיש המבקש נגד המשיב בבימ"ש המחוזי בחיפה (ת"א 8985-12-12 שהתנהל לפני כב' השופטת וילנר) הגיעו הצדדים, ביום 4.7.13, להסכם פשרה נוסף, שאף הוא אושר וניתן לו תוקף של פס"ד. בסע' 19 להסכם נקבע "עימאד מתחייב לסגור תיק הוצל"פ 40359-05-11 ולבטל כל ההליכים, שנפתח בתאריך 16.5.13 נגד זידאן והצדדים יבררו את גובה ההתחייבות של זידאן לעמאד וזאת תוך 30 יום מהיום בפני עו"ד תייסיר חלאילה אשר קביעותיו תחייב את שני הצדדים ואת יתרת החוב ישלם זידאן לעימאד תוך 60 יום מיום מתן החלטה ע"י עו"ד תייסיר חלאילה...". 3. מיד אומר כי על פני הדברים נראה כי נפלה טעות סופר בסעיף שכן המספר 40359-05-11 הינו מספר התיק שהתנהל בבימ"ש השלום בקריות ולא מספר תיק ההוצל"פ (המספר אינו יכול להיות מספר תיק הוצל"פ כלל, נוכח שיטת המספר בתיקי הוצל"פ). 4. כב' הרשם סבר, בהחלטתו מיום 28.12.13 (ולטעמי הערעור מכוון כנגד החלטה זו ולא כנגד ההחלטה מיום 31.12.13, שאינה אלא הפנייה להחלטות קודמות, וממילא הערעור עליה ברשות ולא בזכות) כי אינו מוסמך לסגור את תיק ההוצל"פ על בסיס אותו הסכם פשרה (שניתן לו תוקף של פס"ד) הואיל ולרשם אין סמכות לפרש פסקי דין ועליו לבצעם ככתבם וכלשונם. לטעמי, בכך צדק הרשם וקביעותיו בעניין זה מקובלות עלי לחלוטין שכן כידוע לכל, רשם ההוצל"פ אינו מוסמך להוסיף או להחסיר לפס"ד מה שלא נקבע בו מפורשות ואינו מוסמך לעסוק או לקרוא לתוכו דבר שלא נקבע בו (ראו ניתוח בעניין זה פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, ברע"א 930-01-10 ארבוס משה נ' עיריית ירושלים, מיום 24.7.11). נראה, לכאורה, כי הצדדים התכוונו לסגירת תיק ההוצל"פ אשר נפתח לביצוע פסה"ד שניתן בת"א 40359-05-11, ועל כך תעיד הבקשה עליה חתום המשיב עצמו, לפני עו"ד תייסיר חלאילה, לביטול הליכים וסגירת תיק הוצל"פ. מדובר בטופס "בקשת זוכה" סטנדרטי בתיקי הוצל"פ, בו סומנו הסעדים של ביטול הליכים וסגירת תיק, כאשר בכותרתו נרשם מספר התיק האזרחי לאחר שבצד שמאל שלו הוספו שתי הספרות 08 (המספר של לשכת ההוצל"פ בעכו). ("בקשת הזוכה" לא צורפה ע"י המבקש בהליך זה, אם כי הוגשה ע"י בא כוחו הקודם כתגובה לבקשה להבהרת פס"ד שהוגשה לפני כב' השופטת אטיאס). ואולם לא ניתן לשלול לחלוטין את טענתו של המשיב כי הכוונה היתה לביטול ההליך שעניינו בקשה להבהרת פס"ד שהוגשה לפני כב' השופטת אטיאס ביום 16.5.13 (אותו תאריך שנרשם בסעיף 19) ביחס לסכום של 70,000 ₪, בקשה אשר נמחקה בסופו של יום לאחר שהוצג הסכם הפשרה מיום 4.7.13, לפני ביהמ"ש. כמובן, וזוהי אפשרות סבירה לחלוטין, כי הכוונה היתה משולבת, לאמור לסגור תיק ההוצל"פ שנפתח ע"ס של 30,000 ₪, ולבטל/למחוק את הבקשה להבהרת פסה"ד הנוגעת ליתרה (70,000 ₪). כך או אחרת, אני סבורה כי לכב' הרשם לא היתה סמכות להכריע בשאלה זו ומכאן שלא נפל כל רבב בהחלטתו עת דחה את הבקשה לסגירת התיק, אף אם הדבר נעשה מבלי שתוגש תשובה של המבקש לתגובת המשיב. 5. בנסיבות שנוצרו, נראה כי על המבקש לפנות בהליך המתאים בביהמ"ש כדי שתתבהר כוונת הצדדים באותו סעיף, ואין לי אלא להצר על כך שהצדדים ומנסחי ההסכם - חרף ההליכים המרובים שהתנהלו ביניהם בבתי המשפט השונים - לא דקדקו בניסוחו, מה שהביאם היום להתדיינות מיותרת לחלוטין. עוד יש להצר על כך שהצדדים (או מי מהם), אשר היו צד להסכם וחתמו עליו באופן אישי ויש להניח הם מודעים ויודעים מהי הכוונה האמיתית מאחורי הסעיף, מנצלים טעות טכנית שנפלה בו כדי לפתוח חזית חדשה. 6. למעלה מן הנדרש, ארשה לעצמי להוסיף ולומר -ודבריי בהקשר זה אינם בגדר הכרעה פוזיטיבית במחלוקת הנטושה בין הצדדים- כי מהסעיף עולה כי הצדדים הותירו את ההכרעה בדבר יתרת הסכום אותו חייב המבקש למשיב (והכוונה ליתרה מתוך ה 100,000 ₪, אותם התחייב לשלם), להכרעתו של הבורר וקשה להלום כי הם התכוונו לנהל הליך בוררות בעניין זה כשהליכי הוצל"פ ננקטים נגד המבקש ביחס לחלק מהסכום (סך של 30,000 ₪). 7. לאור המקובץ, ומאחר ואני סבורה כי לא נפלה כל טעות בהחלטת כב' הרשם, אני מורה על דחיית הערעור. משלא נדרשה תגובת המשיב, איני עושה צו להוצאות. 8. בכדי לאפשר למבקש לשקול את המשך צעדיו ובעיקר בכדי לאפשר לצדדים ולבאי כוחם לבוא בדברים כדי להגיע להבנה אמיתית בעניין (וראוי ואף מתחייב כי יעשו כן, ללא צורך בהליך משפטי נוסף) מבלי שחרב הליכי ההוצל"פ תהיה מונפת מעל צווארו של המבקש, אני מורה על המשך עיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ לפרק זמן של 14 יום מהיום.חוזההסכם פשרה