ערעור על דחיית בקשה לביטול צו עיקול זמני שהוטל על ידי בית המשפט בעלי הדין וטענותיהם: עולה מכתבי הערעור והתשובה, כי כנגד המערערת הוגש על ידי המשיב כתב תביעה לתשלום הסך של 105,840 ש"ח וכי במסגרת כתב התביעה עתר המשיב להטלת עיקולים זמניים על נכסי המערערת וזכויות שמגיעות לה מצדדים שלישיים (המחזיקים בבקשה להטלת צו העיקול). ביסוד התביעה, ולפי הנטען בכתב התביעה, חוב המגיע למשיב מן המבקשת בגין אספקת זיתים, שטרם סולק על ידי המערערת. כאמור, בקשה להטלת עיקולים זמניים על נכסי המערערת וזכויותיה שהוגשה לבית המשפט בד-בבד עם הגשת התביעה, התקבלה על ידי בית המשפט והמערערת עתרה לבית המשפט בבקשה לביטולה. לאחר דיון שנערך בבקשה - דיון שבמסגרתו נחקר המשיב, התקבלה החלטה המורה על דחיית הבקשה לביטול העיקולים. החלטה אחרונה זו היא למעשה מושא הערעור שלפני. ההחלטה נשוא הערעור: עיון בהחלטת בית המשפט מיום 26.12.13 עליה מלינה המערערת, מלמד על המסקנות שאליהן הגיע בית המשפט לאחר שנחקר לפניו המשיב. בהתאם לאלה, כך נקבע בהחלטה, קיימות בתיק ראיות מספיקות לכאורה שאכן בעלי הדין נקשרו ביניהם בעסקה של אספקת זיתים וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה - שאלה הראויה לבירור עובדתי. בנוסף, נקבע במסגרת אותה החלטה, כי עלה בידי המשיב להוכיח הכבדה על ביצוע פסק הדין, שעלולה להיגרם לו אם לא יינתן הצו. על קיומו של הכבדה, נקבע במסגרת ההחלטה, ניתן ללמוד מן העובדה כי המערערת הוקמה חודשים אחדים עובר למועד הגשת התביעה ולא הוכח כי יש לה נכסים ו/או כי היא מקיימות פעילות המצביעה על יכולת לעמוד במימוש פסק הדין, אם יינתן לחובתה. בנוסף, נקבע במסגרת ההחלטה, כי העיקולים הוטלו על נכסים וזכויות המוחזקים בידי מחזיקים שהם מפעלי שימורים - מחזיקים שלאחר ביצוע התשלומים אותם הם חייבים למערערת ספק אם יהיו חייבים למערערת כספים נוספים שמהם יוכל המשיב להיפרע את סכום פסק הדין. עוד נקבע לעניין יסוד ההכבדה הנ"ל במסגרת אותה החלטה, כי המערערת עוסקת באספקת פועלים לעבודות מסיק - עבודות שמטבען הן עבודות ארעיות ועונתיות, וכי אופי זה של פעילות מקים גם הוא חשש לכך שהמערערת לא תוכל לעמוד בחובתה למלא אחר פסק הדין, ככל שזה יינתן לחובתה בסופו של משפט. נימוקי הערעור: המערערת טענה בערעורה כי שלא כדין החליטה כב' הרשמת לכמן לדחות את בקשת המערערת לביטול העיקולים הזמניים. נטען לעניין זה כי כב' הרשמת לכמן, לא שקלה את השיקולים הרלבנטיים ובכלל זאת לא בחנה את הנזק העצום העלול להיגרם למערערת אם יינתן הצו הזמני. כמו כן לא בחנה כב' הרשמת לכמן, על פי הנטען, אם הבקשה להטלת העיקולים הזמניים הוגשה בתום לב. נטען גם על ידי המערערת, כי שגה בית המשפט בעת שהגיע למסקנה כי לפניו תביעה המגלה עילת תביעה הנתמכת על ידי ראיות מהימנות לכאורה, ובעניין זה התעלם מן העובדה כי המשיב בחקירתו, הודה כי ידע לראשונה זהותה המדוייקת של המערערת בעת הגשת התביעה ולא לפני כן. בנסיבות אלו, טענה המערערת, כל המסמכים אשר צורפו לכתב התביעה המלמדים לכאורה על קיומו של חוב המגיע למשיב מן המערערת, הם מסמכים שהוכנו לצורכי המשפט בלבד ואינם יכולים לבסס את התביעה. עוד נטען על ידי המערערת כי בית המשפט לא התייחס כיאות לעובדה כי שיקים שהוצאו על ידי בעלת המניות של המערערת בוטלו וכן לא התייחס לעובדה כי כרטסת החשבונות שהוגשה על ידי המערערת מלמדת על קיומו של חוב המגיע למערערת מן המשיב בסכום העולה על 450,000 ₪. בפועל, טענה המערערת, המערערת לא נקשרה בכל עסקה לאספקת זיתים עם המשיב ובנסיבות העניין דין העיקולים הזמניים שהוטלו על נכסיה וזכויותיה להתבטל. נימוקי התשובה לערעור: המשיב בתשובתו לערעור, עתר לדחיית הערעור ולהותרת החלטתה של כב' הרשמת לכמן בעינה. נטען על ידי המשיב כי כב' הרשמת לכמן בדקה את העובדות לאשורן בצורה יסודית וממצה כי היא שמעה את העדים ורק לאחר שעשתה כן, התרשמה והשתכנעה כי קיימת למשיב זכות לכאורה העולה כדי עילת תביעה הנתמכת בראיות מהימנות לכאורה. באשר ליסוד ההכבדה הרי שמלמדת על יסוד זה התנהלותם של בעלי המניות של המערערת שעברם מעיד של השתמטויות מתשלום חובות. העובדה כי בעלי המניות של המערערת חבים למשיב סך העולה כדי 290,000 ₪ מעידה אף היא על קיומה של הכבדה ומצדיקה הטלת העיקולים הזמניים. כך גם העובדה כי שני שיקים שנמשכו לטובת המשיב בסך 100,000 ₪ חוללו באי פרעון לאחר מתן הוראת ביטול. באשר למועד המצאת צו העיקול והבקשה למערערת, טען המשיב, כי בית המשפט הורה על מתן אורכה להמצאת כתב הבקשה וההחלטה בדבר הטלת העיקולים הזמניים למערערת וכי בהחלטה, בנסיבות העניין, לא נפל פגם. דיון ומסקנות: בדיון שנערך לפני היום, שמעתי את טיעוניהם של בעלי הדין בערעור. לאחר שעשיתי כן ולאחר עיון מעמיק בבקשת העיקול הזמני, בבקשה לביטול העיקול, בפרוטוקול הדיון שנערך לפני כב' הרשמת ובתומו ניתנה ההחלטה בדבר דחיית הבקשה לביטול העיקולים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. עולה מכתב התביעה שבגדרו הוטלו העיקולים הזמניים כי המשיב סיפק למערערת, על פי בקשת מנהלה - מר נעים רושרוש, זיתים שלא ניתן היה לקבל לגביהם אישור כשרות מטעמה שך הרבנות הראשית. עולה מתוך הנתונים שהונחו לפני כב' הרשמת לכמן כי הזיתים הועמסו במשאיות הנמצאות בבעלות המערערת וממקום העמסתם הועברו לצדדים שלישיים שפרטיהם נמסרו למשיב על ידי המערערת. טענת המשיב הנ"ל פורטה היטב בתצהירו והיא עמדה במבחן החקירה הנגדית. עוד עולה מן החומר שהונח לפני כב' הרשמת, כי בגין העסקה יצאה חשבונית מס ע"ש המערערת המציינת את כמות הזיתים ואת עלותם - עלות התואמת את הסכום הנתבע מן המערערת בתיק זה. כמו כן, צורפו לכתב התביעה שתי תעודות משלוח המתייחסות אף הן לאספקת זיתים שאחת מתוכן לפחות יצאה על שם המערערת (תעודה שני לא קריאה). כמו כן הוגשו העתקים שיקים ע"ס 100,000 ₪ שנמסרו מטעמה של המערערת למשיב וחולל באי פרעון עם מתן הוראה לביטולם. בנסיבות העניין וגם אם הועלתה מפיה של המערערת טענה לקיומו של חוב המגיע למערערת מן המשיב, טענה שטרם הוכחה על ידי המערערת ושבמקצתה הודה המשיב במהלך חקירתו הנגדית בפני כב' הרשמת, הרי שבשלב זה לא ניתן לקבוע כי לא קיימות בתיק ראיות מהימנות לכאורה המצביעות על קיומה של עילת תביעה ומצדיקות הטלת העיקול הזמני. בעניין זה ניתן להפנות לתשובתו של המשיב לשאלת בית המשפט "מדוע אינו מבצע קיזוז?" - תשובה המדברת בעד עצמה. נוצר הרושם כי בנסיבות העניין ובהתחשב בשלב שבו אנו נמצאים, בו המשיב אינו נדרש להוכיח את תביעתו אלא להצביע על קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, היה מקום אכן לקבוע כי עלה בידי המשיב להוכיח קיומן של ראיות מהימנות לכאורה כנדרש ממנו. באשר ליסוד ההכבדה, נקבע על ידי כב' הרשמת בהחלטתה מושא הערעור כי עצם העובדה כי המערערת הוקמה לפני זמן קצר והעובדה כי לא עלה בידיה להצביע על קיומם של נכסים ו/או זכויות שמהם ניתן יהיה להיפרע ככל שינתן לחובתה פסק דין, וכך גם התנהלותם של בעלי המניות במערערת כפי שניתן היה ללמוד עליה מן הנתונים שהובאו לפני כב' הרשמת, יש בכל אלה כדי ללמד על אפשרות קיומה של הכבדה על ביצוע פסק הדין ככל שיינתן. כך גם אופי פעילותה של המערערת ומהות הכספים להם היא זכאית מאת המחזיקים השונים. במסקנתה הנ"ל של כב' הרשמת לא מצאתי כי נפל פגם המצדיק התערבות במסקנה. בנוסף, שוכנעתי כי עלה בידי המשיב להוכיח בפני כב' הרשמת יתר התנאים הנדרשים להטלת העיקול הזמני ובכללם תום ליבו של המשיב ומאזן נוחות הנוטה בבירור לעברו ומצדיק הטלת הסעד הזמני המבוקש. בשולי פסק הדין אציין כי לא מצאתי כל ממש בטענות המערערת כנגד ההחלטה המורה על הארכת המועד להגשת להמצאת הבקשה להטלת העיקולים למערערת וזאת מן הנימוקים שהובאו על ידי כב' הרשמת בהחלטתה, המקובלים עלי במלואם. לסיכום: לא שוכנעתי כי דבק פגם בהחלטתה של כב' הרשמת לכמן, המצדיק התערבות בהחלטה שניתנה ובמסקנות שנקבעו בגדרה. הערעור נדחה בזאת. המערערת תשלם למשיב הוצאות הליך זה בסכום כולל 2,000 ₪. סכום ההוצאות הנ"ל ישולם תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין למערערת, אחרת - ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל עיקול זמניערעורצוויםעיקול