המרצת פתיחה לקבוע בעלות על מיטלטלין המשיב 3 מסר את הסכמתו לבקשה באמצעות המבקשת. המשיבה 2 הודיעה, כי לנוכח האמור בבקשה, סגרה את תיק ההוצאה לפועל, וביקשה למחוק אותה מן ההליך. המשיבה 1, גרושתו של המשיב 3 וכלתה לשעבר של המבקש, הגישה התנגדות לבקשה ולצו הזמני שניתן בגדרה. לטענת המשיבה 1, המשיב 3, הוא החייב, מתחמק מתשלום מזונות ילדיו, וכהגדרת ב"כ המשיבה - "מתחמק סדרתי". המשיבה 1 הגישה את התנגדותה שלא נתמכה בתצהיר, וביקשה לתקן את הפגם בהצהרה בדיון על נכונות האמור בתצהיר. עם זאת, המשיבה 1 לא ציינה עובדה שהובאה לידיעת בית המשפט רק בשלב מאוחר יותר, ואושרה על ידי המשיבה 1, והיא כי המשיבה 1 היא משפטנית בהשכלתה, וכי הוסמכה כעורכת דין, גם אם ויתרה בהמשך על חברותה בלשכת עורכי הדין, וגם אם אין היא עוסקת בעריכת דין כעניין שבשגרה. ברי כי אף שכל אדם מוחזק כיודע את הדין, אזי ביחס למי שהוא בעל השכלה משפטית, ואף הסמכה (גם אם בעבר) לעריכת דין, חזקה זו חלה שבעתיים, בבחינת "קל וחומר". אי צירוף תצהיר, או כל ראיה אחרת לאמור בהתנגדות יש בו כדי לפגום במשקלה של ההתנגדות. עוד אציין, כי החובה לצרף תצהיר לבקשה לשם אימות העובדות הנטענות בה היא דרישה יסודית בסדר הדין האזרחי, והיא בבחינת בסיס משותף, אשר מצופה מכל מי שנבחן בבחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין להכיר אותה. משכך, אין לי אלא להניח שאם נמנעה המבקשת מהגשת תצהיר לתמיכה בתשובתה לתובענה, עשתה כן לא במקרה. ודוק: אין חולק, כי אדם נדרש לפרוע את חובותיו; אין גם חולק כי חובתו של אב לזון את ילדיו היא חובה ראשונה במעלה - ראשית דבר בהיבט המוסרי, אולם גם - ולענייננו הוא עיקר - כאשר בידו צו בית משפט המחייב אותו לנהוג כך. אולם לא זו השאלה הניצבת לפתחו של בית משפט זה. השאלה לפניי היא אחת בלבד: האם עמדה המבקשת בנטל להוכיח כי המטלטלין שברשימה שצורפה הם מטלטלין בבעלותה, או שמא הם מטלטלין בבעלות בנה. לעניין זה, לאחר ששבתי ועיינתי בכל החומר שלפניי, ולאחר ששמעתי את עדותה של המבקשת בחקירתה הנגדית, באתי לכלל מסקנה, כי המבקשת לא עמדה בנטל, וכי דין התובענה לסעד הצהרתי להידחות. ראשית יש לציין, כי בתצהיר התומך בתובענה ובבקשה לסעד זמני, ציינה המבקשת כי "בגלל מצבו הכלכלי של בני, אני הסכמתי לארח אותו בבית באופן זמני וזאת עד אשר ישתפר מצבו הכלכלי והוא יוכל לשכור דירה משלו" (ס' 3 לתצהיר), ואילו בהמרצת הפתיחה עצמה נכתב כי מגוריו בבית המבקשת נעשו "נוכח העדר מקום מגורים קבוע ומסודר בעת האחרונה", וכי המבקשת נאלצה "לאפשר לבנה לגור בביתה תקופה קצרה..." (סעיף 3 להמרצת הפתיחה), אולם בחקירתה הודתה המבקשת, כי בנה, המשיב 3, מתגורר איתה מזה שלוש שנים, ולמעשה - מאז גירושיו מהמשיבה 1 (וראו עמ' 2 ש' 8), כך שאין מדובר במגורים "בעת האחרונה" או ב"תקופה קצרה", כי אם במגורים שניתן להגדירם מגורי קבע. עוד יש לציין, כי בתובענה ובבקשה לסעדים זמניים נמנעה המבקשת מלציין מפורשות את הקשר שבין המשיבה 1 ובין המשיב 3, ובשל כך - את אופיו של חוב המשיב 3 למשיבה 1, ואף זאת - לנוכח חובת הגילוי ותום הלב החלה על מבקש סעד הצהרתי, הנובעת מהיות סעד כאמור בבחינת "סעד מן היושר" - יש לזקוף לחובת המבקשת. זאת ועוד. בעדותה של המבקשת, ולשאלת בית המשפט, העידה המבקשת כי בנה מובטל מזה כשלושה או ארבעה חודשים, וכי היא מפרנסת אותו. עם זאת, מעדות זו עולה בבירור כי במשך התקופה שקדמה לאותם 3 - 4 חודשי אבטלה, קרי במשך תקופה הקרובה לשלוש שנים, המשיב 3 עבד והתפרנס כדי מחייתו, ולא שוכנעתי כי המשיב 3 (אשר לא התייצב לדיון, אולם הסיע את המבקשת אל בית המשפט, כעדותה בעמ' 2 ש' 6 לפרוטוקול) לא תרם מאומה במשך שנות מגוריו בבית המבקשת למשק הבית או לציודו. אף ברמה הראייתית, לא מצאתי בתובענה כל תימוכין לטענות בדבר מצבם של המטלטלין שלגביהם מתבקש הצו או ביחס לגילם - המבקשת לא צירפה לבקשתה כל ראייה של ממש שהייתה מאפשרת לעמוד על מצבם של המטלטלין - לא תמונות, לא חוות דעת שמאית ולא כל ראיה אחרת. ראוי לציין, כי אפילו טענת המבקשת כי המטלטלין ישנים, ועל כן לא נשמרו בידיה הקבלות, מופיעה רק בהמרצת הפתיחה (סעיף 7), אך אינה מופיעה בתצהירה של המבקשת, ויש בכך כדי לעורר תמיהה ניכרת ביחס לאמיתותה של הטענה, שהיא עובדתית במהותה, ובכל זאת - נעדרה מן התצהיר שנועד לתמוך בטענות העובדתיות. לא זו אף זו. בנספח ב' להמרצת הפתיחה צירפה המבקשת העתק מההוראה לביצוע הליך, הכולל תיעוד של ביקור המעקלים (גב' אורלי המר) בבית המבקשת. בסעיף של תיאור דברי הנוכחים בבית, כתבה גב' המר כך: "מצאתי את הוריו של החייב. לטענתם החוב גדול והם הגישו בקשה להקטין את חובם. לא ברור להם איך הגיעו לסכום הנ"ל. ממתינים לתשובה ולאחר מכן ישולם החוב". מכאן שבזמן אמת, כאשר ניצבה מול פקידת ההוצאה לפועל המצויד בצו עיקול, לא העלתה המבקשת טענה בדבר בעלות במטלטלין, אלא רק ביחס לגובה החוב. אף עובדה זו, אף שאינה מכרעת, מפחיתה ממשקל טענותיה של המבקשת לפניי. רכיב אחרון הפוגע במשקל גרסתה של המבקשת הוא בעובדה, שאף שהמבקשת העידה בבית המשפט כי יש בידה תעודת אחריות לפחות ביחס לאחד מן הפריטים (עמ' 2 ש' 14), היא לא הציגה אותה, לטענתה משום שלא סברה שיש חובה להציגה. מאחר שהמבקשת הייתה מיוצגת לפניי, חזקה עליה שקיבלה ייעוץ בדבר נטל הראיה החל עליה, ועל כל פנים - יש לראותה כמי שנמנעה מלהציג ראיה שהייתה ברשותה, על כל ההשלכות הראייתיות הנובעות מכך. יובהר, כי לנוכח העובדה שהמשיבה 1 לא תמכה את התנגדותה בתצהיר ערוך כדין, לא ייחסתי כל משקל לטענותיה של המשיבה 1 ביחס למצבו הכלכלי של המשיב 3, ביחס לבעלותו הנטענת במטלטלין או ביחס להרגלי חייו וחיי החייבת - מאחר שאלה לא הוכחו לפניי כנדרש. החלטה זו מבוססת אך ורק על העובדה שהמבקשת עצמה לא עמדה בנטל להוכיח את תביעתה כנדרש. לנוכח הודעת המשיבה 2 כי סגרה את תיק ההוצאה לפועל, ובהסכמת המבקשת, אני מורה על מחיקת התובענה ככל שהיא נוגעת למשיבה 2. אשר על כן, מכל הטעמים האמורים לעיל, ומשקבעתי כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח את תביעתה, התובענה נדחית במלואה. הסעד הזמני שניתן מבוטל בזאת. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה 1 בסך של 1,000 ₪, אשר ישולמו למשיבה 1 באמצעות בא כוחה מתוך הפיקדון שהפקידה המבקשת בקופת בית המשפט כתנאי למתן הסעד הזמני. יתרת הפיקדון תושב למבקשת באמצעות בא כוחה. המרצת פתיחהמטלטליןבעלות