בקשת עורך דין בדרך של טען ביניים, על אופן חלוקת הכספים בחשבון נאמנות הטוענת 1 הגישה הודעת פרטים מטעמה, וטענה כי יש להעביר את הכספים נשוא הדיון לידי הטוענת 1. בהודעת הפרטים טענה כי הגישה כתב תביעה כנגד הגברת בתיה ישר, ובמסגרת תביעה זו הוטל עיקול על הזכויות בדירה, אשר נרשם ביום 07/04/13. לטענת הטוענת 1, הטוען 2 הגיש בקשה לביטול העיקול, בטענה שרכש את הדירה, וביום 26/06/13, הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה העיקול יימחק בכפוף לכך שהטוען 2 יפקיד בידיו הנאמנות של המבקש סכום של 170,000 ₪, והם ישוחררו לטוענת 1. לטענת הטוענת 1, ניתן פסק דין לטובתה כנגד המשיבה 4, וביום 26/11/13, קבע בית המשפט בבקשה לשחרור הכספים כי דין הבקשה להתקבל, וכי העיקול על הדירה הומר לכספי המכר שהוחזקו בנאמנות, ועל כן, אין צורך להידרש להחלטה שעוסקת בזכויות צד ג', הקונה. עוד הוסיף בית המשפט כי ניתן צו עיקול על הכספים המוחזקים בידי הנאמן עד לסכום של 160,000 ₪, ובכפוף להוראות כל דין, רשאי הנאמן להעבירם לטוענת 1. לטענת הטוענת 1, בית המשפט בהחלטת יום 05/12/13, קבע כי היה ולמבקש ספק למי עליו להעביר את הכספים, שומה עליו לעתור בבית המשפט בבקשה לטען ביניים. לפיכך, לטענת הטוענת 1, בית המשפט קבע כי הבקשה לשחרור הכספים מתקבלת, והכספים המופקדים בידי המבקש מעוקלים לטובת המשיבה, ועל כן, היא זכאית לקבלת הכספים. הטוען 2 הגיש הודעת פרטים מטעמו, וטען כי יש להעביר את הכספים אליו, וכי הוא נקלע לסכסוך לא לו, כאשר הטוענת 1 מנסה לגבות חובות של הטוענת 4, שהוא עצמו נושה שלה. הטוען 2 טען כי הדירה נשוא הבקשה נמכרה , ונרשמה לטובתו הערת אזהרה ביום 19/12/12, לפני מועד הטלת העיקול לטובת הטוענת 1. הטוען 2 טוען כי רק לאחר שרכש את הדירה, הגישה הטוענת 1 תביעה כספית, והטוענת 1 איננה יכולה לעקל נכס או כספים של צד ג', ובהתאם לסעיף 127 ב' לחוק המקרקעין, הערת האזהרה גוברת על העיקול המאוחר של הטוענת 1. כמו כן, טוען הטוען 2 כי קיימת לטובתו זכות קיזוז שמומשה כדין, והיא קבועה בהסכם הממון, ובתוספת להסכם הממון, שקיבלו תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט. הטוען 2 טוען כי הטוענת 1 מתעלמת מההסדר הדיוני, וטענותיו של הטוען 2 מעולם לא נדחו, מאחר והן מעולם לא נדונו. בהודעת הפרטים, העלתה ב"כ הטוענת 1 טענה של קנוניה בין המבקש לבין הטוען 2, אולם בדיון, חזרה בה ב"כ הטוענת 1 מטענת הקנוניה, ועתרה למתן פסק דין לגופו של עניין. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון, ולאחר שעיינתי בבקשה, ובהודעת הפרטים על נספחיהם, אני קובעת כי המבקש יעביר את הכספים נשוא הבקשה לידי הטוענת 1. אני מקבלת את טענת הטוענת 1 כי כל הכרעה אשר תקבל את טענות הטוען 2 לזכאותו בכספים, תעמוד בסתירה להחלטת בית המשפט, אשר קבע כי יש לשחרר את הכספים המעוקלים לטוענת 1. בעניין זה, ניתנה החלטה פוזיטיבית של בית המשפט, להעברת כספים שמוחזקים בנאמנות אצל המבקש, לידי הטוענת 1. אמנם, הטוען 2, רשם הערת אזהרה, אשר באה להגן על זכויותיו הקנייניות של הקונה בעסקת המכר, אולם, במקרה דנן, ובנסיבות שנוצרו, אין רלבנטיות להוראות סעיף 127 ב' לחוק המקרקעין, הואיל והצדדים בהסכמה, המירו את העיקול על הדירה, בעיקול על כספים שמוחזקים בנאמנות. צודקת ב"כ הטוענת 1 בטענתה, כי משעה שהומר העיקול על הדירה בעיקול על כספים, וניתנה החלטת בית המשפט להעברת הכספים המעוקלים, שעה שהטוענת 1 אוחזת בפסק דין לטובתה, זכאית היא לקבלת הכספים. במסגרת טען הביניים, בית המשפט בוחן את הכספים העומדים לחלוקה בשלב הדיון, ובמקרה דנן, מדובר בכספים שמוחזקים בחשבון נאמנות, ואין מקום במסגרת טען הביניים להתחקות אחר מקור הכספים, וכיצד הגיעו לידי הנאמן, אם במסגרת עסקה כזו או אחרת. אמנם, לא נקבע מעשה בית דין, ולא ניתנה הכרעה פוזיטיבית בין הזכויות הנוגדות של הצדדים, אולם, משבוצע ההסדר הדיוני, והעיקול על הדירה הומר לעיקול על כספים שבנאמנות, אין תחולה להוראות סעיף 127 ב' לחוק המקרקעין. אשר לטענת הקיזוז שהעלה הטוען 2, עיון בסעיף 12 לתוספת להסכם הממון, מלמד כי איננו מאזכר את קיזוז החוב, ואיננו נוקט בלשון "קיזוז", וכן לא מפורטים הסכומים לקיזוז. סעיף 12 לתוספת עוסק ב"סילוק חלק מהחוב" לטוען 2, באופן כללי ובלתי מפורט ,לא מבחינת סכומים ולא מבחינת תאריכים, ועל כן ,אין מקום ליתן להוראה כללית זו בהסכם ממון, עדיפות על פני העיקול שהוטל על הכספים על ידי בית המשפט, ונוכח הוראת בית המשפט לשחרר את הכספים לטוענת 1, בהוראה מפורשת, ועל יסוד פסק הדין שניתן לטובת הטוענת 1. מה גם שפסק הדין שנתן תוקף לתוספת להסכם הממון ביום 13.3.13 קבע במפורש כי התוספת להסכם איננה מחייבת צדדי ג'. המבקש ציין בכותרת לבקשתו משיבים נוספים, האדונים בנימין ובתיה ישר, אולם, לא צרף אותם כטוענים לבקשה, ועל כן, פסק דין זה יתייחס לטוענים 1 ו - 2 בלבד, כפי שפורטו בכותרת לבקשה. אשר על כן, לאור כל הנימוקים לעיל, המבקש יעביר את הכספים נשוא הבקשה לטוענת 1, באמצעות באת כוחה, בתוך 45 ימים מהיום. ניתן בזה צו גודר לגבי הכספים נשוא הבקשה, כלפיו כל הטוענים. כל צד יישא בהוצאותיו. עורך דיןחלוקת כספיםטען בינייםנאמנות