מאחר והמערער צבר פיגורים בתיק האיחוד, פוזר תיק האיחוד ביום 22/12/05 ניתנה החלטה לאיחוד תיקי המערער מחדש, תוך הפקדת הפיגורים בסך 12,000 ₪ ונקבע צו חיוב בתשלומים ע"ס 1300 ₪. ביום 26/3/08 בוצעה למערער חקירת יכולת במסגרתה הועמד צו החיוב החודשי ע"ס 1700 ₪. המערער צבר פיגורים בתיק האיחוד, עתר לפריסת הפיגורים , אך על אף שבקשתו נענתה הוא הוסיף עוד לצבור פיגורים וביום 25/6/11 ניתנה החלטה לפזר את תיק האיחוד אשר למערער. החלטה זו בוטלה בסופו של יום ברם המערער הוסיף עוד לצבור פיגורים, לא שילם את התשלומים השוטפים ואף לא את הפיגורים והתיק נסגר ביום 27/8/13 לאחר שניתנו למערער התראות רבות. התשלום החודשי עמד אותה העת על 1700 ₪ וכן 700 ₪ בגין הפיגורים. המערער עתר בפני רשמת ההוצאה לפועל, לאחד בשלישית את תיקיו מכח היותו חייב מוגבל באמצעים ולהעמיד את צו החיוב בתיק ע"ס של 150 ₪. בהחלטתה מיום 13/10/13, לאחר שהרשמת הנכבדה עיינה במסמכים שצורפו ואף פורטו בגוף ההחלטה, נקבע כי אין מקום לאחד את תיקי המערער בשלישית. בהחלטה נקבעו הדברים הבאים: כנגד המערער תלויים ועומדים 37 תיקי הוצאה לפועל ברי איחוד בסכום חוב כולל של 845,738 ₪. המערער נשוי ואב לשלושה , יליד 1947. אשת המערער מקבלת קצבת זקנה , למערער אין חשבון בנק , אין רכב אך קיים נכס מקרקעין. בהחלטה נקבע כי משכורת המערער עומדת ע"ס של 8765 ₪ , קצבת הזקנה הינה 1118 ₪, סך ההוצאות עומד ע"ס 15,864 ₪. הרשמת הנכבדה פירטה טענות המערער וקבעה כי אין מקום לקבל טענותיו בכל הנוגע לצבירת הפיגורים בשל הבנתו הלקויה את הוראות בא כוחו אשר ייצג אותו לצורך תיק האיחוד וכן קבעה כי למערער הוצאות גבוהות עבור מזון וכלכלה וכן לא ברור כיצד הוא מנהל עסק בהעדר חשבון בנק. עוד קבעה הרשמת הנכבדה כי למערער הלוואות בסכומים גבוהים לצדדים שלישיים וכי הללו אינן בדין קדימה על חובותיו של המערער בתיקי ההוצאה לפועל. הרשמת הנכבדה הבהירה כי לא ניתן להבין מדו"ח רווח והפסד אשר הגיש המערער לאיזו תקופה הוא מתייחס ומשום כך בקשתו של המערער לאיחוד תיקים נוסף נדחתה. המערער הגיש בקשה נוספת ביום 21/10/13 והמציא במצורף אליה דו"ח רווח והפסד לשנת 2013. ביום 22/10/13 נדחתה אף בקשתו זו של המערער תוך שהרשמת הנכבדה קובעת כי לא הומצאה לעיונה כל ראיה חדשה אשר יש בה כדי לשנות מהחלטתה הקודמת וכי כל נתוני המערער נלקחו בחשבון. משכך נדחתה בקשת המערער לאיחוד תיקיו בשלישית. המערער הגיש שוב בקשתו ביום 3/11/13 ושוב חזר על טיעוניו בפני הרשמת הנכבדה וביום 4/11/13 ניתנה החלטת הרשמת הנכבדה בה נקבע כי זו כבר עשתה שימוש בסמכותה עפ"י חוק ודחתה את בקשת המערער לאיחוד תיקיו בשלישית. בגין שלש החלטות אלו הגיש המערער ערעורו אשר בפני. בערעורו אשר בפני שב המבקש ומפרט את נתוניו וטוען כי יעוץ משפטי מטעה גרם לו לצבור פיגורים בתיקי האיחוד אשר נפתחו לו בעברו ומשהללו הצטברו לכלל סכומים משמעותיים , הוא לא יכול היה לעמוד בפרעונם. לטענתו החלטות הרשמת קצרות וללא כל נימוק סביר. עוד טוען המערער כי הותרת החלטות הרשמת הנכבדה על כנן תשתקנה אותו ותגרומנה לו לנזקים חמורים ביותר. דיון : לאחר שעיינתי בערעור, אני דוחה אותו אף בלא צורך בבקשת תשובת המשיבים. החלטותיה של הרשמת הנכבדה בכל הנוגע לבקשותיו של המערער לאחד תיקיו מחדש אינן מסוג העניינים עליהם קיימת למערער זכות ערעור בהתאם להוראות ס. 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל ומשכך, היה עליו לפנות בבקשת רשות ערעור מה שלא נעשה. יתרה מזו , אף לו היתה בפני בקשת רשות רשות ערעור, הרי שתקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, אם ניתנה בפני הצד המבקש לערער, או מיום שהומצאה לו אם ניתנה ההחלטה שלא בפניו. קביעת הרשמת הנכבדה בגינה הוגש הערעור הינה בהחלטה מיום 13/10/13. שתי ההחלטות הנוספות מתייחסות להחלטה מהותית זו. לפיכך המועד להגשת בקשת הערעור ביחס להחלטות נשוא בקשת ערעור זו חלף, ומן הטעם הזה בלבד יש לדחות את הבקשה, באשר לא הוצג כל טעם של ממש המצדיק סטיה מן המועדים אשר נקבעו בחיקוק. אף לגופו של עניין היה עלי לדחות בקשת רשות הערעור לו היתה מוגשת , ואפרט. מעיון בהחלטה נשוא ערעור זה, עולה כי זו ניתנה לאחר שהרשמת הנכבדה עיינה במסמכים אשר הוגשו לעיונה וכי החלטתה בהתחשב באותם מסמכים סבירה ואין כל מקום להתערב בה. הרשמת הנכבדה מפרטת בהחלטתה פרט היטב את מלוא המסמכים אשר בפניה ומבהירה כיצד מתוכם נגזרו המסקנות אליהן הגיעה. בבקשה שבפני אין כל חידוש מהותי אשר לא היה בפני הרשמת עובר למתן החלטתה ולמעשה הבקשה מהווה חזרה על אותן הטענות כפי נטענו בפני הרשמת, טענות אשר ניתנה להן התייחסות מפורטת בהחלטת הרשמת מיום 13/10/13. העובדה שהמערער נושא בהחזר הלוואות לצדדי ג', דבר אשר נלקח בחשבון בעת החלטת הרשמת הנכבדה נשוא הערעור, מהווה העדפת נושים אסורה. אין כל הצדקה להעדיף פרעון חובות לנושים אשר אינם נוקטים בהליכי הוצאה לפועל, על פרעון חובות בתיקי ההוצאה לפועל ולעניין ראה בר"ע (מחוזי ת"א) 1654/08 יהודית רכטינגר נ' בנק דיסקונט, תק- מח 2009(2), 9319, 9321 (2009). יש להדגיש כי למערער ניתנה ההזדמנות בעבר במסגרת תיק האיחוד הקודם לפרוע את חובו בתשלומים, ומשלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו. ככל שהיה המערער עומד בתשלומים במועדם, לא היה צורך כעת בהגשת בקשות בפני הרשמת ובפני מותב זה. יתרה מזו, על אף שחוק ההוצאה לפועל אינו מתיר פתיחתו של תיק איחוד מחדש, כדבר שבשגרה, הרי שרשמי ההוצאה לפועל באו לקראת המערער ואיחדו תיקיו מחדש לאחר פיזורו של תיק האיחוד הראשון אשר היה למערער. המערער תחת לנצל את הזדמנות הפז אשר ניתנה לו , בחר לצבור שוב פיגורים, ביקש פריסתם ועל אף שנעתרו לבקשתו, לא השלים את תשלום הפיגורים וכעת כאשר פוזר אף תיק האיחוד השני, אין להתיר למערער לאחד תיקיו בפעם השלישית שאם לא כן נמצאנו מרוקנים מתוכנה את הוראת חוק ההוצאה לפועל האוסרת על איחוד מחדש של תיקי חייב לאחר שפוזר תיק האיחוד אשר היה לו, בהעדרו של שינוי נסיבות המצדיק זאת. התנהלותו זו של המערער, מעידה על רצינות כוונותיו של המערער לפרוע את חובותיו. בהתאם לכל האמור לעיל , אני מוצאת כי החלטות הרשמת הנכבדה בנסיבות הנן סבירות, ואין כל מקום להתערב בהן. אשר על כן, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תגובת המשיבים ואך לפנים משורת הדין אינני עושה צו להוצאות. איחוד תיקים