טענה שאין ביכולתה לעמוד בצו התשלומים מאחר והיא פרודה המגדלת את שלושת ילדיה לבדה, מתגוררת מאז פינויה מביתה בפחון בתל אביב, הוריה נפטרו והיא אינה מקבלת עזרה כלכלית משום גורם, פרט להכנסותיה שלה. המבקשת טוענת כי מאז מעברה לתל אביב נאלצה לעזוב את עבודתה וכעת היא עסוקה בחיפוש אחר מקור הכנסה נוסף. לטענתה אין ביכולתה לעמוד בתשלום הראשוני ואף לא בצו החיוב בתשלומים אשר הושת עליה ולפיכך החלטת הרשמת הינה בלתי סבירה ובלתי ישימה בנסיבותיה של המבקשת. לטענת המבקשת מעבר לתיקי ההוצאה לפועל הפתוחים ועומדים כנגדה, קיימים לה חובות נוספים בסך של כ 480,000 ₪. לטענת המבקשת היא מבקשת להסדיר את חובותיה ומשכך עתרה להורות על ביטול החלטת הרשמת נשוא בקשת רשות הערעור וקביעת תשלום חודשי בהתאם למוצע בידי המבקשת - 150 ₪. דיון : לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בבקשת תשובת המשיבים. מעיון בהחלטת הרשמת הנכבדה, נשוא בקשת רשות הערעור דנן עולה כי ההחלטה ניתנה לאחר שהרשמת עיינה במסמכים אותם הגישה לעיונה המבקשת וכי החלטתה בהתחשב באותם מסמכים אשר הומצאו לעיונה וצוינו על ידה בהחלטתה, סבירה, מפורטת ומנומקת ואין להתערב בה. נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותיעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם ההוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו. ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03) וכן האמור ברע"צ 35723-04-12 לוסב נ. שטרוך (ניתן ביום 30/4/12) בענייננו, כאמור לעיל, ההחלטה דנן מבוססת על המסמכים אותם המציאה המבקשת עצמה בפני הרשמת הנכבדה ואין מקום להתערב בה. לא נעלמה מעיני טענתה של המבקשת כי מאז ניתנה החלטת הרשמת הנכבדה, היא עזבה את עבודתה אשר הניבה לה הכנסה בסך 2000 ₪, עזבה לתל אביב וכעת מחפשת מקור הכנסה חדש. התנהלותה זו של המבקשת תמוהה בהתחשב בעובדה כי לטענתה, לא נמצא לה מקום מגורים מוסדר בתל אביב העשוי להסביר את עזיבת מקור פרנסתה, כי אם היא מתגוררת בפחון עד אשר תאושר לה הזכאות לדיור חלופי ממשרד הבינוי והשיכון. בבקשתה אשר בפני, לא מצאתי כל הסבר מטעמה של המבקשת לעניין זה ואין זאת אלא כי למבקשת קיים מניע שעל טיבו לא עמדתי לביצוע המעבר לתל אביב, במחיר אובדן הכנסתה העיקרית וטעמיה כאמור, עמה. בהחלטתה מפרטת הרשמת את נתוניה של המבקשת בהתאם למסמכים שהוצגו בפניה, כלהלן: סכום חובותיה של המבקשת בתיקי ההוצאה לפועל התלויים ועומדים כנגדה, עומד על סך של 1,000,000 ₪ והרשמת הנכבדה פירטה בדיוק את הכנסתה החודשית של המבקשת בסך של 3,400₪ המורכבת ממשכורתה החודשית אותה העת בסך של 2,000 ש"ח ומדמי המזונות הנטענים בסך 1,400 ₪. כן מפרטת הרשמת הנכבדה אף את הוצאותיה של המבקשת בגין משכנתא, חשבונות הבית, טלפון וכבלים, כלכלה והחזרי חובות עבר בסך של 10,920 ₪ לחודש. הרשמת הנכבדה מציינת כי קצבת הילדים מעוקלת לטובת המל"ל ואינה מועברת למבקשת, המבקשת לא הבהירה אם בבעלותה חשבון בנק ולא צירפה תדפיסים מתוכו, לא צירפה אישור בדבר החזרי המשכנתא ונושאת בהוצאות חריגות בנסיבות אלו, בגין אינטרנט וכבלים. הרשמת הנכבדה בחנה את מצבה של המבקשת והוצאותיה לאור האמור בבקשותיה הקודמות, בהשוואה לבקשה אשר עמדה בפני רשמת ההוצאה לפועל בטרם החלטה בבקשה נשוא בקשת רשות הערעור אשר בפני. הרשמת הנכבדה מציינת כי ההוצאות הנטענות בידי המבקשת ירדו, לא הומצאה אסמכתא לדבר היותה פרודה, לא צורפו נתונים אודות הכנסת הבעל וכן נקבע כי המבקשת אינה ממצה את פוטנציאל ההשתכרות הגלום בה. לעניין ההלוואות, מציינת הרשמת כי אין ליתן קדימות או עדיפות להחזר הלוואה על פני החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל. עוד קובעת הרשמת הנכבדה כי מיום מסירת האזהרה ועד ליום הגשת בקשתה לא שילמה המבקשת כמעט דבר ע"ח החוב בתיק ההוצאה לפועל ולפיכך, לאחר שבדקה את יכולת המבקשת על יסוד עיון בבקשה והמסמכים שצורפו אליה, קבעה הרשמת למבקשת תשלום ראשוני ע"ח חובותיה כתנאי לפתיחת תיק האיחוד בסך 1500 ₪ וכן העמידה את צו החיוב בתשלומים ע"ס של 750 ₪. המבקשת בבקשתה שבפני למעשה אינה מעלה כל טענה חדשה פרט לאמירה הכללית שמצבה הכלכלי אינו מאפשר לה לעמוד בצו התשלומים שנקבע לה וכי אף מקור הכנסתה מעבודתה בסך 2000 ₪, אינו קיים עוד לאחר שעזבה את עבודתה לטובת מעבר לעיר תל אביב. אלא שמעיון בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל נשוא הבקשה עולה כי טענה זו מן הראוי היה לה כי תלווה באסמכתאות המתאימות. לא הוצגו בפני, כמו גם בפני הרשמת הנכבדה כל אסמכתאות בדבר החזרי המשכנתא אשר מבצעת המבקשת, ככל שהיא מבצעת אותם עדיין. לא הוצגה אסמכתא אודות גובה תשלום המזונות המגיעים לה ולא ברור על בסיס מה נקבע סכומם שאינו תואם כלל למציאות אשר תיארה המבקשת בבקשתה. לא צורפה אסמכתא למצבה המשפחתי של המבקשת וביתר פירוט לדבר היותה פרודה מבעלה, כנטען. וודאי שלא צורפו אסמכתאות אודות הכנסות הבעל. לא פורט מהי גובה העזרה אשר מגיש לה חמה של המבקשת, האם המדובר בהכנסה חודשית או שמא אחרת. כמצוין בהחלטה, למבקשת היו בעבר הוצאות בגין כלכלה, כבלים וטלפון וכן שכר דירה אשר הינן מופרזות ובלתי סבירות. ספק באם הוצאות אלו נותרו בעינן לאור המעבר לפחון בתל אביב, כנטען על ידה. באשר לחובות המצוינים בבקשת המבקשת והמגיעים לסך של 480,000 ₪ לטענתה, ברי כי אין כל הצדקה לכך שהמבקשת תעדיף לעמוד בתשלומים מחוץ לתיקי הוצאה לפועל, בטרם פרעה את חובה במסגרת תיק ההוצאה לפועל שכן הדבר מהווה העדפת נושים אסורה ומתן פטור מפרעון החוב הפסוק. ראה לעניין זה בר"ע (מחוזי יר') 523/08 גיגי יוסף נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תק-מח 2008(3), 9489, 9491 (2008), וכן בר"ע (מחוזי יר') 3045/01 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שחר-איריס פדרו (כהן), תק-מח 2001(2), 15077 (2001). יודגש כי המבקשת אינה מציעה כל הסבר כיצד זה היא מכסה מדי חודש בחודשו את הפער בין הכנסותיה להוצאותיה וההסבר הדחוק אשר נותר ללא כל אסמכתא בדבר קבלת סיוע מהחם, אינו מספק. המבקשת בחרה לספק הן לרשמת ההוצאה לפועל והן למותב זה תמונה חלקית ומעורפלת למדי. נסיבות מעברה לתל אביב תוך וויתור על מקום עבודה והכנסה כמו גם יתר מקורות הכנסותיה של המבקשת נותרו לוטים בערפל בעוד המבקשת טרחה להדגיש את הוצאותיה המרובות. כאמור, המבקשת לא שילמה כמעט דבר ע"ח חובותיה עד הגשת בקשתה בפני רשמת ההוצאה לפועל לאיחוד תיקיה. במצב דברים זה, אך חסד עשתה עימה רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה אשר לא חייבה אותה בתשלום מלוא הפיגורים שיצרה המבקשת בתיקיה ההוצאה לפועל כתנאי לפתיחתו של תיק איחוד, כי אם העמידה את התשלום הראשוני על סך של 1500 ₪ בלבד. משכך טענותיה של המבקשת לעניין זה - דינן דחיה. בנסיבות אלו, ובשים לב לתמונה המצטיירת מן המסמכים אשר בכל זאת הציגה המבקשת, אני מוצאת כי החלטת הרשמת הנכבדה סבירה, נוכח הוצאותיה והכנסותיה של המבקשת וגובה החובות בתיקי ההוצאה לפועל הפתוחים כנגדה, ואין מקום להתערב בה. בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבים - איני עושה צו להוצאות. צו תשלומים