בקשה להפחית את צו התשלומים בתיק הוצאה לפועל

בקשה להפחית את צו התשלומים בתיק הוצאה לפועל המבקש ציין בבקשתו את נסיבותיו האישיות ומצבו הכלכלי וכן הגיש פירוט הוצאותיו והציע תשלום חודשי בסך של 150 ₪. ביום 9.10.13 התקיימה חקירת יכולת למבקש בפני הרשמת הנכבדה. בסיומה של החקירה ניתנה החלטת הרשמת הנכבדה, ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור שבפני, במסגרתה צוינו הדברים הבאים: המבקש נחקר בהרחבה אודות הכנסותיו הוצאותיו כפי שהוצהרו על ידו במסגרת בקשתו מיום 24.1.13 וכן בהתאם לכלל המסמכים שהומצאו על ידו לב"כ הזוכה במהלך התקופה שלאחר מתן צו התשלומים בתיק. מחקירת המבקש עולה כי הוא יליד 1952, פרוד מרעייתו מזה מספר שנים ומתגורר בשכירות עם גב' טטיאנה בוגנדוב מזה מספר שנים בדירות שהושכרו על ידי שניהם יחד. כיום מתגורר המבקש בחולון בדירה שכורה בת 4 חדרים בשכירות חודשית בסך של 3,500 ₪. לטענת המבקש הוא משתכר כ- 3,200 ₪ נטו לחודש והוא משלם את דמי השכירות בסך 3,500 ₪ באמצעות חברת עליתה מסחר ושיווק בע"מ. התשלום מתבצע באופן זה מאחר וחשבונו של המבקש מעוקל ומוגבל. חברת עליתה בבעלותו של המבקש, הוקמה ביום 4.1.07 והמבקש הנו היחיד אשר מקבל שכרו מהחברה. המבקש כלל לא דיווח אודות בעלותו בחברת עליתה במסגרת בקשתו המקורית למתן צו תשלומים ויצר מצג לפיו הנו שכיר בחברה ואין לו כל זיקה אליה. כמו כן, למבקש אירעו מספר תאונות עבודה במהלך השנים האחרונות במקומות עבודה שונים לרבות במפעל שהיה בבעלותו, נמכר על ידו והתאונה ארעה לכאורה לאחר מועד המכירה. על אף טענת המבקש לפיה הוצאות החזקת הדירה והכלכלה ממומנות על יד הגב' טטיאנה וכי הריהוט בדירה שייך לה, לא הוצג פסק דין הצהרתי בנוגע לבעלות הגב' טטיאנה במיטלטלין המצויים בדירה. לטענת המבקש, בנו מסייע לו כלכלית בסך של כ- 300 דולר לחודש. ממאזני הבוחן שהוגשו על ידי המבקש בנוגע לחברת עליתה עולה התמונה לפיה החברה מנוהלת לכאורה בהפסדים ניכרים בסכומים של למעלה מ 120,000 ₪ לשנה וזאת במשך מספר שנים. כמו כן, חרף העובדה כי המבקש הנו בעליה של החברה ואף עובד שכיר בחברה, התמורה המתקבלת בידיו מהפעלת המכולת המנוהלת על ידי החברה ומניהול החברה ועבודתו בפועל במכולת, הנה בסך של 3200 ₪ נטו לחודש. בעניין זה קבעה הרשמת הנכבדה כי התנהלות זו של המבקש מביאה לגידול משמעותי מדי שנה בסך חובותיו והתחייבויותיו של המבקש ואינה מביאה מאידך לגידול הכנסותיו וכי ככל שלמבקש חובות לנושים שונים ברי כי עליו לפעול להקטנת הוצאותיו והתחייבויותיו ולהגדלת הכנסותיו על מנת לקדם פירעון חובותיו לנושים. צוין כי ניהול חברת עליתה והמכולת המנוהלת בשנים האחרונות על יד החברה, תוך הפסדים ניכרים, אינה התנהלות תקינה ועל המבקש לפעול ללא דיחוי לסגירת המכולת ומציאת מקום עבודה כשכיר באופן שיוכל להשתכר לכל הפחות שכר מינימום במשק ובכל מקרה לא ליצור חובות נוספים. נקבע כי התנהלות עסק משך שנים רבות תוך הפסדים מוצהרים, יכולה אף לעורר את החשש שמא ישנם בכל זאת רווחים ו/או הכנסות שאינם מדווחים ואשר מאפשרים לעסק את המשך פעילותו וחשש זה מתגבר שעה שהמבקש טוען כי מלבד החוב נשוא התיק יש לו חובות נוספים שהוא נאלץ לשלמם בכל חודש. עוד קבעה הרשמת כי ככל שהצהרת המבקש בנוגע להכנסתו הנה נכונה והוא משתכר סך של כ- 3,200 ₪ בלבד נטו, הרי שאין שביכולתו לממן את מלוא סכום דמי השכירות החודשי ומקל וחומר שאין ביכולתו לממן הוצאות אישיות או חובות לנושים אחרים. באשר לטענת המבקש לפיה הוא ניסה למכור את המוניטין של המכולת ללא הצלחה, קבעה הרשמת הנכבדה כי אין בכך בכדי להצדיק את המשך ניהול המכולת תוך גרימת הפסדים של למעלה מ 120,000 ₪ בשנה באופן שרק מגדיל את חובותיו של המבקש וכי באפשרותו למכור את המלאי והציוד שבחנות ולסגור את החנות כך שיצמצם הפסדיו הנגרמים כתוצאה מהמשך ניהול המכולת. בכל הנוגע לגב' טטיאנה, קבעה הרשמת הנכבדה כי מאחר והאחרונה מתגוררת עם המבקש, היה עליו לדווח אף על הכנסותיה והכנסות יתר המתגוררים עימם בביתם, בכדי שניתן יהא לבחון את מלוא הוצאות וההכנסות של הנפשות התגוררות בדירה. עוד נקבע כי ההפרדה המלאכותית שמבצע המבקש בעניין אינה מאפשרת לבחון את מלוא יתר ההוצאות, סבירותם , אופן מימונם וכן אינה מאפשרת לבחון את הכנסותיהם של דיירי הבית. נטל הוכחת מצבו הכלכלי של המבקש מוטל על כתפיו ואי המצאת פרטים ומסמכים אודות הכנסות והוצאות משק הבית, נזקפת לחובתו של המבקש ולא לזכותו. הרשמת הנכבדה קבעה כי המבקש הציג מצג לפיו אינו פועל לצמצום הוצאותיו ולהגדלת הכנסותיו ומשכך אין מניעה לקביעת צו תשלומים הן בהתחשב בהכנסותיו בפועל והן בהתחשב בפוטנציאל השתכרותו אשר לא בהכרח ממומש על ידו כיום. צוין כי החוב בתיק ההוצאה לפועל נכון למועד מתן ההחלטה עומד על סך של 69,394 ₪. לאור כל האמור, קבעה הרשמת הנכבדה כי צו התשלומים יעמוד ממועד ההחלטה על סך של 1,500 ₪ לחודש, החל מיום 15.11.13 ובכל 15 לחודש לאחר מכן. בבקשה אשר בפני טוען המבקש כי תיק ההוצאה לפועל שבנדון נפתח מכח פסק דין בהעדר שניתן כנגדו ביום 3.11.08 ומבלי שניתן למבקש את יומו בבית המשפט. עוד טוען המבקש כי הגיש בקשה לביטול פסק הדין אשר טרם הוכרעה. המבקש טוען כי פרס בפני הרשמת הנכבדה את מלוא הנתונים אודות מצבו הכלכלי וכי הוא בעליה של חברת "עליתה מסחר ושווק סלטים בע"מ" המפעילה מכולת ברח ויצמן בחולון ומצויה בהפסדים מיום היווסדה. המבקש טוען כי עד לשנת 2007 הפעילו הוא יחד עם בניו מפעל לייצור סלטים בחולון אשר נמכר בשנת 2007 בשל קשיים כלכליים. לטענת המבקש הוא העובד היחיד בחברה והוא מושך משכורת מהחברה בסך של 3,360 ברוטו וזאת לאור העובדה כי החברה נמצאת בהפסדים שנים רבות. המבקש טוען עוד כי הוא פרוד מרעייתו ומתגורר בשכירות עם בת זוגו טטיאנה ובנה בדמי שכירות חודשיים בסך של 3,500 ₪. חוזה השכירות הנו ע"ש טטיאנה והמבקש ערב להסכם. לטענת המבקש, עד לחודש יולי 2013 התגורר המבקש עם בת זוגו בבת ים בדמי שכירות ע"ס 2,500 ₪. לטענתו של המבקש עובדת בת זוגו בנקיון בחברת א.ש. סיעוד ורווחה ומשתכרת סך של 2,590 ₪ ברוטו. דמי השכירות בסך 3,500 ₪ משולמים על ידי המבקש כאשר יתר ההוצאות לרבות ארנונה מים וחשמל משולמות על ידי בת הזוג. למבקש חשבון בבנק הדואר באשר אינו פעיל מזה שנתיים ואינו משמש את החברה. המבקש מנוע מלפתוח חשבון פרטי בשל הליכי ההוצאה לפועל כנגדו. בנו של המבקש, המתגורר בארה"ב, מסייע לו בסך של כ- 300$ לחודש. לטענת המבקש ההחלטה להעלות את צו התשלומים לסך של 1,500 ₪ לחודש ניתנה ללא ביסוס ותוך התעלמות מיכולתו הכלכלית העולה מהמסמכים שהציג בפני הרשמת. לטענתו של המבקש שיקוליה של הרשמת בנוגע לקביעת צו התשלומים אינם רלבנטיים וחורגים מסמכותה. לטענתו, שגתה הרשמת כאשר המליצה לו לשנות את דרכיו ולסגור את העסק וכי הוא מוכן למכור את החנות, אך אין לה קונים. המבקש טוען כי הוא עושה ככל אשר ביכולתו על מנת לצמצם נזקיו ולהקטין חובותיה של החברה. לטענתו שגתה הרשמת הנכבדה כאשר לא לקחה בחשבון גילו המתקדם, מצבו הכלכלי, והעבודה כי המדובר על חנות קטנה וצנועה אותה מנהל המבקש לבד. עוד שגתה הרשמת הנכבדה עת הסיקה כי ישנם רווחים שאינם מדווחים. לטענתו שגתה הרשמת כאשר לא לקחה בחשבון את העובדה כי הוא לא היה מיוצג במסגרת חקירת היכולת ובכלל. דיון : לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיבה. ההחלטה נשוא בקשת ערעור זו, ניתנה לאחר שהמבקש נחקר באריכות במסגרת חקירת היכולת והרשמת הנכבדה עיינה בכל המסמכים אשר הוגשו לעיונה, ובנסיבות אלו החלטתה סבירה ואין מקום להתערב בה. באשר לגובה צווי החיוב בתשלומים, נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם הוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו. ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03) רע"א 7195/09 ציון קרטה נ. פרקליטות מחוז חיפה ואח' דינים עליון 2009(118) 1423) וכן האמור ברע"צ 35723-04-12 לוסב נ. שטרוך (ניתן ביום 30/4/12). עיון בבקשה שבפני מעלה כי אין כל חידוש מהותי אשר לא היה בפני הרשמת הנכבדה, עובר למתן החלטתה בעניינו של המבקש. על אף שהדברים צוינו במפורש בהחלטת הרשמת המבקש אינו מבהיר מדוע במסגרת בקשתו המקורית למתן צו תשלומים, הוא נמנע מלדווח בדבר בעלותו בחברת עליתה וטען כי הנו שכיר בחברה, ללא זיקה אליה. המבקש אינו מתייחס לאמור בהחלטת הרשמת בקשר לתאונות העבודה ואינו מוסר פירוט בדבר תקבולים אשר התקבלו במענו עקב אותן תאונות ומה היתה השפעתן על כושר השתכרותו. לא הוצגה אף כל אסמכתא בדבר גובה הסיוע אותו מעניק בנו של המבקש למבקש, אף שיש לכך חשיבות בעת קביעת גובה הכנסותיו של המבקש. באשר לחברת עליתה בבעלותו של המבקש - אין הדבר סביר כי החברה מתנהלת מיום פתיחתה בהפסדים נכבדים המגיעים לכדי 120,000 ₪ שנה ועל אף זאת ממשיך המבקש להחזיק את החברה ואת המכולת תוך שהוא מושך משכורת חודשית בסך של 3,200 ₪. ניהול החברה/מכולת תוך הפסדים ניכרים אינו ובנסיבות אלו אכן צודקת קביעת הרשמת הנכבדה לפיה על המבקש לפעול לצמצום חובותיו והגדלת הכנסותיו ולו באמצעות מכירת החנות ומימוש הציוד והסחורות המצויות בה. עוד בעניין זה יצויין כי לא הוצגה בפני כל אסמכתא רפואית או אחרת אשר תעיד על מניעה כלשהי של המבקש, לצאת ולעבוד כשכיר לכל הפחות בשכר מינימום. אכן התנהלות שכזו, מעלה חשש באשר לאי דיווח על הכנסות ולא ברור כיצד מסוגל המבקש בשכר נטו של 3,200 ₪ להמשיך ולנהל את עסקו, לממן את מלוא דמי השכירות החודשית על הדירה המגיעים כאמור לסך חודשי של 3500 ש"ח, לשאת בהוצאות אישיות וכן בתשלום חובות לנושים נוספים. הדבר לא הובהר בפני הרשמת ולא בפני מותב זה. בהקשר זה יש לציין אף את נסיונו של המבקש לטשטש את הכנסותיו מחברת ההסעות תוך טענה כי ההוצאות המשולמות לקבלן המשנה מעמידות את ההכנסה על סכום חודשי של כ 2000 ₪ ואת טענתו כי הרכבים השונים אשר היו בבעלות החברה נמכרו ותמורתם בסך 5000 ₪ הועברה כנגד ביטול צו הבאה אשר הוצא למבקש. מלבד צו העיקול לא הומצאו אישורים רלבנטיים בכדי לתמוך בטענה ודומני כי הדברים מדברים בעד עצמם. כאמור בהחלטת הרשמת הנכבדה הנטל להוכיח את מצבו הכלכלי של המבקש מוטל על כתפיו ואי המצאת פרטים מלאים אודות הכנסות והוצאות משק הבית, באמצעות הימנעות מהמצאת מלוא הנתונים על הכנסות והוצאות יתר בני הבית תוך יצירת הפרדה מלאכותית ביניהם לבין המבקש, פועלת לרעתו. לא זו בלבד שהמבקש לא הרים נטל זה, אלא שלמקרא חקירתו בפני הרשמת הנכבדה, עיון קפדני במסמכים אשר המציא המבקש ובקשתו אשר בפני, עולה תמונה של מי אשר מבקש לגלות טפח מאד מסויים ממסת הכנסותיו ובעיקר הוצאותיו ולכסות יותר מטפחיים. לאור האמור לעיל, אני מוצאת כי החלטת הרשמת הנכבדה מצויה במתחם הסבירות, ואין כל מקום להתערב בה. בקשת רשות הערעור נדחית. מאחר ולא נתבקשה תגובת המשיבה, אינני עושה צו להוצאות. צו תשלומיםצוויםהוצאה לפועל