צו מניעה זמני שיאסור לעשות כל דיספוזציה במכונות

צו מניעה זמני שיאסור לעשות כל דיספוזציה במכונות, להוציאן מחזקתו או לשנות את מצבן המשיבה מס' 1 היא חב' איזי קלין בע"מ (להלן: איזי קלין), אשר המבקשת נושה בה. איזי קלין לא הגיבה לבקשה לצו המניעה הזמני ולא התייצבה לדיון בה. יצויין כבר כעת כי ביום 29.12.13 ניתן כנגד איזי קלין צו פירוק על ידי ביהמ"ש המחוזי בירושלים (תיק פר"ק 1627-10-13). 2. מדובר בשתי מכונות, האחת - של חב' "סן מקינה", לייצור מגבונים לחים, והשנייה - של חב' "אורמה", לאריזתם (להלן: המכונות). 3. המבקשת עוסקת בהשכרה, בליסינג, בין היתר, של מכונות תעשייתיות. ב"כ המשיב הביאה בסיכומיה דברים מתוך אתר האינטרנט של המבקשת: כי המבקשת היא "אחת החברות המובילות בישראל, במתן מימון לצורך רכישת מכונות תעשייתיות, ... בשיטה של ליסינג מימוני". המבקשת טוענת כי בחודש נובמבר 2012 היא רכשה מאיזי קלין את המכונות על מנת להשכיר אותן לאיזי קלין בליסינג מימוני. הסכם הרכישה והסכם השכירות צורפו לתובענה (הסכם הרכישה אינו נושא תאריך. הסכם השכירות נחתם ביום 6.11.12). על פי הסכם הרכישה היה על המבקשת לשלם לאיזי קלין 60% ממחיר המכונות. על פי עדות מנהל המבקשת (בעמ' 3 לפר'), היא נתנה, בפועל, לאיזי קלין סך 300,000 ₪ בתוספת מע"מ. על פי הסכם השכירות היה על איזי קלין להחזיר למבקשת סכום זה, כדמי שכירות, במסגרת הסדר הליסינג המימוני. המבקשת טוענת כי ביצעה את העסקה, כאשר המכונות היו בחצריה של איזי קלין, במפעל באזור התעשייה הר-טוב (בית שמש), לאחר שנציג המבקשת בדק את המכונות במקום. 4. המבקשת טוענת כי איזי קלין עמדה בתנאי ההחזר, על פי הסכם השכירות, עד אוגוסט 2013, ואז חדלה לשלם את דמי השכירות. בספטמבר 2013 פנתה המבקשת אל איזי קלין בעניין הפסקת התשלומים ונענתה כי איזי קלין נקלעה לקשיים והיא מציעה כי חב' עמניב ב.ש. בע"מ תיכנס בנעליה לעסקת הליסינג המימוני. לאחר שהמבקשת בדקה, ונחה דעתה, מיכולתם הכלכלית של בעלי חב' עמניב, הסכימה המבקשת כי חב' עמניב תחתום עמה על הסכם השכירות, במקום איזי קלין. אולם בעוד המבקשת ממתינה כי חב' עמניב תסדיר את חתימת ההסכם עמה, נודע לה - ביום 10.10.13 - כי חב' עמניב העבירה את המכונות מאזור התעשייה הר-טוב אל מפעל בקרני שומרון. כשהגיעו נציגי המבקשת למפעל בקרני שומרון, הסתבר להם כי המשיב לקח משם את המכונות. המבקשת פנתה אל המשיב, והלה הבטיח, לטענתה, להציג לפניה מסמכים כי המכונות שייכות לו, אך לא עשה כן. המבקשת טוענת כי המכונות שייכות לה, ומכאן התובענה והבקשה לצו המניעה הזמני. 5. גירסתו של המשיב הובאה בתגובתו לבקשה לצו המניעה הזמני: המשיב היה פעיל בענף מוצרי הניקוי במשך כחמש עשרה שנים. במאי 2011 הקים המשיב, יחד עם אדם נוסף, מר מייליס, את חב' מגבוני הטבע בע"מ. לדברי המשיב, הוא השקיע בהקמת העסק של ייצור המגבונים סכום של 1,200,000 ₪, לשם שכירת המפעל בהר-טוב, ולשם התקנת תשתיות דרושות ורכישת מכונות וציוד. המשיב טוען כי עיקר המימון היה באמצעות הלוואת-משכנתא, בסך 850,000 ₪, תוך שיעבוד ביתו הפרטי. הוא צירף לתגובתו מסמכים בדבר קבלת הלוואת-המשכנתא על ידו ובדבר הפקדת סכום ההלוואה בחשבונה של חב' מגבוני הטבע. ביום 16.5.11 רכש המשיב, מטעם חב' מגבוני הטבע, את המכונות משתי חברות תורכיות, במחיר של 101,000 יורו. המשיב צירף לתגובתו מסמכים שמעידים על הרכישה. בתגובה פורטו אף שלבי התשלום עבור המכונות ושלבי הובלתן ארצה. את התשלום האחרון עבור המכונות, בסך 5,500 יורו, ביצע המשיב ביום 25.10.11. בספטמבר 2011 החלה חב' מגבוני הטבע בייצור המגבונים, באמצעות המכונות, במפעל בהר-טוב. כעבור כשבעה חודשים, במרס 2012, הסתבר כי נגרמים לחב' מגבוני הטבע הפסדים ניכרים. אז החליט המשיב להפסיק את פעולתה במפעל בהר-טוב ולהשכיר את המפעל, על התשתיות והציוד שבו, על מנת לכסות בדרך זו את ההפסדים. המשיב היה מעוניין שהמכונות יופעלו, ולא יושבתו, כיוון שללא הפעלה היו נגרמים להן נזקים, ובמצב כזה לא היה ביכולתו לכסות את ההפסדים ולהחזיר את ההלוואה שנטל. בשוק הענפי אין ביקוש רב למכונות מסוג זה, ועל כן כל מי שהיה מוכן לשכור את המפעל על תשתיתו וציודו, ולהפעילו, יצר עבור המשיב את הסיכוי להציל את השקעתו ולכסות את ההפסדים. תחילה שכרה את המפעל חברה מצפון הארץ, אך גם עבורה לא היתה כדאיות בהפעלתו, והיא הפסיקה אותה כעבור שלושה חודשי ניסיון. הפסדיה של חב' מגבוני הטבע המשיכו להצטבר, בין היתר, כיוון שכל אותה עת היה עליה לשלם גם את דמי השכירות עבור המפעל בהר-טוב. 6. באוגוסט 2012 פנו אל המשיב שני אנשים: אבי ויניב, מחב' איזי קלין, שאותם הכיר זה מכבר בשנות פעילותו בענף. השניים ביקשו לשכור את המפעל בהר-טוב, על ציודו, ולהפעיל את המכונות, אך כיוון שאותה עת כבר עמדו המכונות זמן מה ללא הפעלה, לא היה ניתן להוכיח את תקינותן. על כן סוכם בין אנשי איזי קלין לבין המשיב כי תחילה יושאלו המכונות לאיזי קלין, לתקופת ניסיון, ולאחר מכן תחתום איזי קלין על הסכם שכירות. ביום 20.8.12 נחתם בין איזי קלין לבין המשיב הסכם השאלת ציוד (נספח י"ג לתגובה). בהסכם זה נאמר כי חב' איזי קלין מקבלת בהשאלה את כל הציוד שנמצא במפעל בבית שמש, וכי "ידוע ומוסכם על הצדדים כי כל הציוד שייך לירון גינזבורג ויוחזר לו מיידית וללא תנאי לפי בקשתו". כחודשיים-שלושה לאחר שאיזי קלין החלה להפעיל את המפעל בהר-טוב על פי הסכם ההשאלה, ביקש המשיב לחתום עמה על הסכם השכירות, על מנת לקבל את ההכנסה מדמי השכירות של המכונות וציוד המפעל, ועל מנת שאיזי קלין תשלם גם את דמי השכירות עבור המפעל עצמו, שאותם המשיכה בינתיים לשלם חב' מגבוני הטבע. אבי ויניב מאיזי קלין ביקשו שהות בת מספר שבועות לצורך "התארגנות על הכספים", כפי שהסבירו למשיב. במהלך תקופה זו פנו אל המשיב יניב, ואדם נוסף בשם עמי, שהוצג אף הוא כפועל מטעם איזי קלין, ומסרו לו כי הם מקימים חברה חדשה בשם "עמניב" (אותה חב' עמניב שביקשה לבוא בנעליה של איזי קלין, בהסכם הליסינג המימוני עם המבקשת). השניים הסבירו למשיב כי הקמתה של חב' עמניב נחוצה, כיוון שאיזי קלין רשומה כחברה שפועלת בשטחים, ועל כן יש לה קושי לייצא את תוצרתה; וכמו כן, מבקשים הם להפריד בין מפעל הכימיקלים של איזי קלין לבין מפעל מגבוני הניקוי שאותו תשכור חב' עמניב. 7. ביום 20.1.13 נחתם זיכרון דברים בין חב' מגבוני הטבע, באמצעות המשיב, לבין חב' עמניב, באמצעות בעליה, יניב בדוח ועמיחי שמואלי (הלא הם יניב ועמי שפנו אל המשיב). זיכרון הדברים צורף כנספח י"ד לתגובת המשיב, וייקרא להלן: זיכרון הדברים. התניות העיקריות שבזיכרון הדברים: חב' עמניב שוכרת את המכונות מחב' מגבוני הטבע "ו/או גינזברג ירון". תקופת השכירות היא ל- 40 חודשים, ודמי השכירות החודשיים - 12,000 ₪. בתום תקופת השכירות עומדת לחב' עמניב אופציה לרכוש את המכונות, תמורת סך של 100,000 ₪ שיווסף על דמי השכירות ששולמו. אם לא תרצה חב' עמניב לרכוש את המכונות בתום תקופת השכירות, הן יוחזרו לחב' מגבוני הטבע. בזיכרון הדברים פורטו מכונות נוספות, ופרטי ציוד וריהוט שונים, אשר חב' עמניב תקבל במסגרת הסכם השכירות, על מנת להפעיל את המפעל בהר-טוב (פורטו אף חומרי גלם לייצור וכן רכב פורד פוקוס, שעבורם תשלם חב' עמניב את הסכומים שננקבו בזיכרון הדברים). חב' עמניב מתחייבת לשמור על המכונות ולבטחן ותישא באחריות לכל נזק או תקלה בהן. במעמד זיכרון הדברים מוסרת חב' עמניב לחב' מגבוני הטבע 48 שיקים מעותדים ע"ס 12,000 ₪ כל אחד (ובסך הכל - 576,000 ₪). עוד נקבע בזיכרון הדברים: "במידה ולא יכובדו השיקים הנ"ל, תהיה רשאית חברת מגבוני הטבע בע"מ להחזיר לבעלותה את המכונות וכל הציוד שניתן, ללא כל תמורה מהמשכיר. כמו כן אנו מתחייבים שלא להעביר את הציוד בשום דרך ובשום צורה, ו/או לשעבד ו/או למכור ו/או להשכיר את המכונות הנ"ל לאף גורם. השימוש הבלעדי יהיה אך ורק של חברת עמניב ב.ש. בע"מ". בשולי זיכרון הדברים מצוייה ערבות אישית של בעלי חב' עמניב למכונות ולציוד, וכן לפירעון השיקים של חב' עמניב. 8. מתוך 48 השיקים של חב' עמניב, שנמסרו על פי זיכרון הדברים, נפרעו רק ארבעה. לאחר מכן ביקשו בעלי חב' עמניב להחליף את יתר השיקים בשיקים של איזי קלין, כיוון שחב' עמניב נקלעה לקשיים. המשיב קיבל 44 שיקים של איזי קלין, חלף 44 השיקים שנותרו. מתוך השיקים הללו נפרעו רק שניים. בראשית יולי 2013 הודיעו יניב ועמי למשיב שיש קשיים בפירעון השיקים וביקשו אורכה בת כחודשיים לפירעון דמי השכירות. בשלב זה כבר חשש המשיב, אך עדיין נותר אצלו שמץ תקווה, והוא אף נרתע מהעלויות ומהשלכות של הליך משפטי, ועל כן השהה נקיטת צעדים לסיום ההתקשרות. בראשית ספטמבר 2013 עיין המשיב בדו"ח של BDI שבו דווח על קשייהן של חב' עמניב ושל איזי קלין, ואז החליט לסיים את הקשר עמן. בד בבד הסתבר למשיב כי חב' עמניב לא שילמה, במשך מספר חודשים, גם את דמי השכירות לבעל המפעל בהר-טוב, ובעל המפעל דרש מהמשיב לשלמם. 9. בסוף ספטמבר 2013 מצא המשיב קונה פוטנציאלית למכונות. אולם כשהתקשר המשיב למפעל בהר-טוב על מנת לתאם את הצגת המכונות לפני הרוכשת הפוטנציאלית, נדהם לשמוע מפי אחד העובדים כי המכונות הועברו למפעל בקרני שומרון (בניגוד לאיסור המוחלט להעבירן, אשר נקבע בזיכרון הדברים). בשלב זה הבין המשיב כי נפל קורבן ל"תרגיל עוקץ" וחשש כי אם לא יפעל, יוברחו המכונות לשטחים, ואז לא יוכל למצאן. ביום 6.10.13 הגיע המשיב למפעל בקרני שומרון על מנת להוציא משם את המכונות. יניב, שהיה במקום, סייע לו והורה לעובדיו לפרק את המכונות וציוד נוסף ואף לצייד את המשיב בתעודות משלוח על מנת שיוכל לעבור עם המכונות במחסום. המשיב טוען כי הוא קיבל סיוע זה מיניב כמתחייב מתנאי זיכרון הדברים, ולא העלה על דעתו כי יש גורם אחר שטוען לבעלות במכונות, וכי יהא עליו להתמודד עם טענה זו. ביום 15.10.13 התקשר אל המשיב מנהל המבקשת והציג לו שאלות בעניין המכונות. המשיב החליט שאם יקבל מהמבקשת פנייה מסודרת בכתב, אזי יציג את המסמכים שמעידים על בעלותו במכונות, אך חלף זאת קיבל את התובענה דנן ואת הבקשה לצו המניעה הזמני. 10. המשיב טוען כי הוא אדם פרטי, שהשקיע את כל שהיה לו בעסק ובמפעל של חב' מגבוני הטבע, וכי את ההלוואה שנטל לצורך השקעה זו הוא יצטרך לשלם במשך כ - 30 שנים. בינתיים איבד המשיב את ההזדמנות למכור את המכונות, באופן שיוכל לכסות חלק מהפסדיו, כיוון שהרוכשת הפוטנציאלית ביטלה את הצעתה. המשיב טוען כי המבקשת לא בדקה כלל - בטרם מסרה לאיזי קלין סכום של מאות אלפי שקלים - אם אמנם איזי קלין היא בעלת המכונות, שאותן התיימרה למכור למבקשת. המשיב טוען כי אם יימנע בעדו, באמצעות צו המניעה הזמני שהתבקש, להשתמש במכונות או למכרן, ייגרם לו נזק בלתי הפיך, כיוון שאם המכונות יושבתו, ירד ערכן לכדי ערך המתכת בלבד. בנסיבות אלה, טוען המשיב, נוטה מאזן הנוחות לטובתו ושוקל כנגד הבקשה לצו המניעה הזמני. 11. בסעיף 1 של הסכם הרכישה שבין המבקשת לבין איזי קלין נאמר: "השוכר ימכור למדליס את המכונה הנ"ל במחיר אותו רכש מיצרן המכונה מחו"ל, על פי חשבונית והוכחת תשלום בפועל ליצרן" (ההדגשה שלי - י.ק; ב"מכונה הנ"ל" הכוונה לשתי המכונות מושא התובענה, על פי המוגדר ברישא של הסכם הרכישה). מנהל המבקשת, מר אורי גינת, הודה בעדותו בביהמ"ש: "איזי לא הציגה לפני מסמכים לגבי רכישה על ידה של המכונות מהחברות התורכיות" (בעמ' 1 לפר'). יתרה מזאת, מר גינת העיד כי חשבוניות הרכישה של חב' סן מקינה, אשר איזי קלין הציגה לפני המבקשת, לא הוצאו אל איזי קלין, אלא אל מגבוני הטבע בע"מ. מנהל המבקשת אישר, איפוא, כי לא זו בלבד שאיזי קלין לא הציגה לפניה אסמכתא לכך, שהיא זו שרכשה את המכונות מהיצרן בחו"ל - כמתחייב על פי הסכם הרכישה שערכה עם המבקשת - אלא שעל פי חשבוניות הרכישה של המכונות, שאיזי קלין הציגה, נוכחה המבקשת כי לא איזי קלין, אלא חב' מגבוני הטבע, היא שרכשה את המכונות. מר גינת מסר עוד בעדותו, כי הבטוחות, שהמבקשת קיבלה מאיזי קלין, על פי סעיף 5 להסכם השכירות שביניהן, הן שטרי חוב של איזי קלין ושל בעליה ושלושה שיקים פתוחים. מר גינת העיד כי לא ראה הסכם בין איזי קלין לבין חב' מגבוני הטבע. ב"כ המשיב שאלה את מר גינת: "אז רכשת את המכונות מאיזי, כאשר ידעת שהן נרכשו מהיצרן על ידי חברת מגבוני הטבע. איפה הקישור בין מגבוני הטבע לבין איזי?" מר גינת השיב: "אני ואחרים ממדליס היינו במפעל של איזי בהר-טוב, טרם ביצוע העסקה. קיבלנו הודעה מאיזי שהיא רכשה את כל הפעילות של מגבוני הטבע. לא ראיתי מסמכים על כך. בכל המכונות והציוד במפעל בהר-טוב ראינו מדבקות של איזי" (בעמ' 2 - 3 לפר'). 12. בחקירה הנגדית שערך ב"כ המבקשת למשיב, הוא התמקד בבחינת האישיות המשפטית של חב' מגבוני הטבע, לעומת זו של המשיב עצמו, בהקשר של רכישת המכונות על ידי חב' מגבוני הטבע ושל הסכם ההשאלה והסכם השכירות (זיכרון הדברים), שערך המשיב לגבי המכונות, כפי שפורט לעיל. המשיב השיב כי לדידו, "מגבוני הטבע זה אני" (בעמ' 3 לפר'); והסביר: "בהקמת החברה מגבוני הטבע, אני השקעתי קרוב ל- 95% מהכסף של החברה" (בעמ' 4 לפר'). המשיב שלל את דברי ב"כ המבקשת, כי זיכרון הדברים הוא הסכם מכר (ולא הסכם שכירות), שעל פיו הועברה אל חב' עמניב הבעלות במכונות. 13. ב"כ המבקשת טוען כי בהסכם הרכישה שערכה המבקשת עם איזי קלין, היא הסתמכה על החזקה הכללית כי מיטלטלין שמצויים בחצריו של אדם (או של חברה) שייכים לו. הסתמכות זו ניזונה מהמצג שהציגו אנשי איזי קלין, בהודעה שמסרו למבקשת, כי איזי קלין רכשה את הפעילות של חב' מגבוני הטבע, ומכך שאנשי איזי קלין החזיקו במפעל בהר-טוב ובמכונות שהיו בו, ואף היו עליהן מדבקות של איזי קלין. דא עקא, בעת ההתקשרות בין המבקשת לבין איזי קלין, בראשית נובמבר 2012, לא היה כלל המפעל בהר-טוב בגדר "חצריה של איזי קלין". איזי קלין לא היתה אפילו שוכרת המקום, אלא קיבלה את המפעל ואת המכונות בהשאלה מהמשיב, לצורך "תקופת ניסיון", בעוד חב' מגבוני הטבע, ולמעשה - המשיב, המשיך לשלם את דמי השכירות עבור מקום המפעל, ובהסכם ההשאלה נקבע במפורש כי המכונות ויתר הציוד, שהושאלו לאיזי קלין, שייכים למשיב ויוחזרו לו באופן מיידי וללא תנאי, על פי דרישתו. המבקשת יכלה בנקל לבדוק ולאמת עניין זה, לו טרחה לעשות כן. החזקה כי מיטלטלטין שברשותו של אדם (או חברה) שייכים לו, היא חזקה לכאורה, שניתנת לסתירה. במקרה דנן נסתרת חזקה זו על ידי ידיעתה של המבקשת עצמה - כפי שהעיד מנהלה - כי החברה שרכשה את המכונות היתה חב' מגבוני הטבע, ולא איזי קלין. די בידיעה זו של המבקשת כדי למנוע בעדה להסתמך על החזקה שטענה לה, כאשר היא מצידה לא עשתה דבר - חרף ידיעתה זו - ולא בדקה כיצד, ועל פי איזו זכות, הגיעו המכונות מחב' מגבוני הטבע אל איזי קלין. ב"כ המבקשת טוען כי המכונות אינן שייכות למשיב, אלא לחב' מגבוני הטבע, ועל כן, בהסכם ההשאלה של המכונות השאיל המשיב לאיזי קלין מכונות שלא היו שלו, ואין לקבל את דברי המשיב כי "מגבוני הטבע זה אני". אני סבורה כי בנסיבות העניין, אין בטיעון "הפורמאלי" בדבר אישיותה המשפטית של חב' מגבוני הטבע כדי לסייע למבקשת. חב' מגבוני הטבע היא למעשה חברה של אדם אחד, הלא הוא המשיב, אשר השקיע בה כמעט את מלוא סכום ההשקעה (המשיב העיד כי בעל המניות השני, מר מייליס, הסכים להשאלת המכונות והציוד לאיזי קלין). עיון בהסכם ההשאלה ובזיכרון הדברים מראה כי הצדדים ערכו אותם על פי הבנתם, בלשונם שלהם, מבלי להסתייע בעורכי דין. ב"כ המבקשת הדגיש בטיעונו את עניין "הכלכלה והצדק"; אולם דווקא מהיבט זה ניתן להבין, ואף לקבל, את דבריו של המשיב בדבר "הזהות" - הכלכלית והעניינית, להבדיל מהפורמאלית - בינו לבין חב' מגבוני הטבע. 14. טיעונו העיקרי של ב"כ המבקשת נסב על זיכרון הדברים. לשיטתו, מהותו האמיתית של הסכם זה היא הסכם מכר ולא הסכם שכירות. זאת למד הוא בעיקר מהאופציה שהוקנתה לחב' עמניב לרכוש את המכונות, בתום תקופת השכירות, בתמורה לתוספת סכום של 100,000 ₪; וכן מהתנייה כי אם השיקים לא יכובדו, תהא חב' מגבוני הטבע רשאית "להחזיר לבעלותה את המכונות"... . ב"כ המבקשת טוען כי ההסכם "הוסווה" כהסכם שכירות, אך לאמיתו של דבר, הסכם זה "זועק ממכר", כלשונו. לטענתו, מדובר בעסקת סחר-מכר, שבה חולק מחיר המכונות לתשלומים, שבסופם תוספת-תשלום עבור רכישה, שמוצגת אמנם כאופציה, אך למעשה מדובר מלכתחילה במכירת המכונות לחב' עמניב, ולא בהשכרתן. חיזוק לטיעון זה מוצא ב"כ המבקשת במסירה מראש של שיקים מעותדים שמכסים את מלוא דמי השכירות, לכל תקופתה (בצירוף סכומים שעמניב היתה צריכה לשלם עבור פריטים ספציפיים, על פי זיכרון הדברים). הפועל היוצא של הסכם הסחר-מכר - לשיטתו של ב"כ המבקשת - הוא כי עם חתימת זיכרון הדברים, ביום 20.1.13, "נפרדה" חב' מגבוני הטבע מבעלותה במכונות, והבעלות בהן עברה לחב' עמניב. העובדה שחלק הארי של השיקים של חב' עמניב; ואף "מחליפיהם", השיקים של איזי קלין; לא נפרעו, היינו, חב' מגבוני הטבע, או המשיב, לא קיבלו כמעט כל תמורה עבור המכונות - עובדה זו אינה גורעת, לשיטתו של ב"כ המבקשת, מהתוצאה המשפטית שהוא טוען לה, קרי: כי החל ממועד זיכרון הדברים, חב' מגבוני הטבע אינה עוד בעלת המכונות, אלא חב' עמניב. ב"כ המבקשת ממשיך וטוען כי משמכר המשיב (או חב' מגבוני הטבע) את המכונות, לחב' עמניב, בעסקת תשלומים, "והמחזיק במכונות (קרי: איזי קלין) הלך ומכר את זה למבקשת, והמבקשת הסתבכה בתום לב, ולכן לבוא ולטעון כלפי המבקשת: אני בסך הכל לקחתי את המושכר בחזרה, אין לזה בסיס משפטי בחוזה" (סיכומי ב"כ המבקשת, בעמ' 6 לפר'). איני מסכימה עם ב"כ המבקשת, כי כוונת הצדדים בזיכרון הדברים היתה לחוזה מכר, ולא לחוזה שכירות. הדבר אינו עולה מלשון זיכרון הדברים, ואין לפני כל ראייה כי הצדדים לא התכוונו לעסקת השכירות, כפי שהוצגה בזיכרון הדברים, ואשר תנאיה פורטו בו בהרחבה. השיקים המעותדים שנמסרו למשיב נועדו לתשלום דמי השכירות (ולתשלום עבור פריטי ציוד ספציפיים כמפורט בזיכרון הדברים). העובדה שהוקנתה לחב' עמניב, אם תרצה בכך, אופציה לרכוש את המכונות בתום תקופת השכירות; ובהנחה שהשכירות נמשכה 40 חודשים, וכל דמי השכירות שולמו - הקניית אופציה זו אין בה, כשלעצמה, כדי להביא למסקנה כי מדובר, מלכתחילה, בעסקת מכר ולא בעסקת שכירות. 15. אולם גם אם אלך, לצורך הדיון, לשיטתו של ב"כ המבקשת, יש מספר פירכות ששומטות את הקרקע מתחתיה: א. אין זה נכון כי לאחר שהמשיב "מכר" את המכונות לחב' עמניב, הלך "המחזיק במכונות", איזי קלין, ומכר אותן למבקשת. "המחזיק במכונות", איזי קלין, "מכרה" אותן למבקשת ביום 6.11.12, ואילו זיכרון הדברים נערך ביום 20.1.13. איזי קלין ביצעה, איפוא, את עסקת המכר עם המבקשת כחודשיים וחצי לפני שחב' עמניב "רכשה" את המכונות מהמשיב (או מחב' מגבוני הטבע), על פי זיכרון הדברים, כפי שב"כ המבקשת מפרש אותו. אין מחלוקת כי בעת שאיזי קלין ביצעה את עסקת המכר של המכונות למבקשת, היו המכונות בבעלותה של חב' מגבוני הטבע, והן טרם "הועברו לבעלותה" של חב' עמניב (כשיטתו של ב"כ המבקשת), ואפילו טרם הושכרו לה. במילים אחרות: הצגת הדברים כאילו איזי קלין קיבלה את המכונות לחזקתה מחב' עמניב, לאחר שחב' עמניב "רכשה" אותן מחב' מגבוני הטבע - אינה תואמת את העובדות שעולות מהראיות. אין ניתן להעמיד קונסטרוקציה משפטית, יצירתית ככל שתהא, על בסיס עובדתי שאינו תואם את העובדות שעולות מחומר הראיות. ב. בהמשך סיכומיו טען ב"כ המבקשת: "בשלב זה, המכירה היתה עוד בנובמבר, ובשלב שהמכונות עוברות לבעלותה, היא מוכרת את המכונות כבר למבקשת. מכיוון שמכרה כבר למבקשת, אי אפשר להחזיר אותן" (בעמ' 6 לפר'). נראה כי נתבלבלו לו לב"כ המבקשת היוצרות: גם על פי פרשנותו-שלו לזיכרון הדברים, המכונות מעולם לא עברו לבעלותה של איזי קלין, שהיא אשר התיימרה למכור אותן למבקשת. המכירה שהיתה "עוד בנובמבר", כפי שמציין ב"כ המבקשת, נעשתה - גם לשיטתו - כאשר המכונות היו עדיין בבעלותה של חב' מגבוני הטבע, כחודשיים וחצי לפני שנערך זיכרון הדברים. "בשלב שהמכונות עוברות לבעלותה" - של מי? לשיטתו של ב"כ המבקשת - מדובר בהעברה לבעלותה של חב' עמניב, ולא של איזי קלין, שאינה צד לזיכרון הדברים. על כן אין בסיס לקישור שעשה ב"כ המבקשת בטיעונו זה, כאילו המכונות עברו לבעלותה של איזי קלין, שהיא אשר מכרה אותן למבקשת. אפילו ב"כ המבקשת אינו טוען כי המכונות עברו אי פעם לבעלותה של איזי קלין. ב"כ המבקשת החמיר עם המשיב, שאינו משפטן, בגין אי ההבחנה על ידו בין אישיותה המשפטית הנפרדת של חב' מגבוני הטבע - שהיא למעשה חברת-יחיד של המשיב - לבין אישיותו המשפטית "האנושית" של המשיב עצמו (איני מתעלמת מקיומו של בעל המניות הנוסף בחב' מגבוני הטבע, מר מייליס, אך "הזהות" שהציג המשיב, בינו לבין חב' מגבוני הטבע, מבוססת על כך שההשקעה הכספית בעסק נעשתה כמעט כולה על ידו). מצופה היה מב"כ המבקשת לנקוט לפחות אותה דקדקנות לעניין האישויות המשפטיות הנפרדות של איזי קלין ושל חב' עמניב, שהן שני גופים משפטיים נפרדים. אין בסיס לטענת ב"כ המבקשת, כי כיוון שאיזי קלין מכרה את המכונות למבקשת, אין ניתן עוד להחזירן. הבסיס לטענה כזאת יכול להיות רק בעלותה של איזי קלין במכונות, אשר אף לשיטתו של ב"כ המבקשת - אינה קיימת. אין מתקיימות כאן נסיבות של "תקנת השוק" שיכולות להקנות למבקשת בעלות בלתי הדירה במכונות ש"נמכרו" לה על ידי איזי קלין, כאשר בעת מכירתן למבקשת לא היתה לאיזי קלין כל זכות קניינית בהן, וממילא לא היתה לה כל יכולת משפטית "למכור" אותן למבקשת. ג. על פי תנאי זיכרון הדברים, אם השיקים שנמסרו על ידי חב' עמניב אינם נפרעים, רשאית חב' מגבוני הטבע (ובאופן מעשי, המשיב), "להחזיר לבעלותה" את המכונות. ציינתי לעיל כי זיכרון הדברים לא נכתב על ידי עורך דין אלא על ידי אנשים מן השורה, שאינם משפטנים, ואשר השתמשו בלשון כפי הבנתם. ב"כ המבקשת טוען, בסיכומי התשובה שלו, כי המשיב מסר, בחקירתו הנגדית, שקיבל ייעוץ משפטי לעניין זיכרון הדברים, אך לא מצאתי דברים כאלה בעדותו של המשיב. אף עיון בטקסט של זיכרון הדברים, ובאופן כתיבתו, מראה, על פני הדברים, כי לא נערך על ידי עורך דין. על כן איני מסכימה עם ב"כ המבקשת, כי יש "לתפוס את המשיב במילה" - והכוונה למילים "להחזיר לבעלותה" - ולהסיק מהשימוש במילים אלה כי כוונת הצדדים היתה להעביר את הבעלות במכונות אל חב' עמניב עם חתימת זיכרון הדברים. אני סבורה כי יש לראות את זיכרון הדברים כפשוטו, על פי לשונו, היינו: המכונות הושכרו לחב' עמניב לתקופה בת 40 חודשים, ולאורך תקופה זו נותרה הבעלות בהן בידי חב' מגבוני הטבע. אני סבורה כי כוונת הצדדים, בתנייה שהוצגה בפתח פיסקה זו, היתה כי אם לא ייפרעו השיקים, שחב' עמניב מסרה עבור דמי השכירות, תהא חב' מגבוני הטבע רשאית להשיב את המכונות לרשותה. משלא נפרעו השיקים, זכאי היה המשיב לתפוס חזקה במכונות ולהשיבן לרשותו (כ"אורגן" של חב' מגבוני הטבע); וזאת - על פי תנאי זיכרון הדברים. ב"כ המשיב מציינת לעניין זה גם את חובת ההשבה, על פי הוראות סעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, אולם כאמור, זכותו של המשיב (מטעם חב' מגבוני הטבע) ליטול את המכונות לחזקתו, אם לא ייפרעו השיקים, הוסדרה במפורש בזיכרון הדברים. איזי קלין אינה צד לזיכרון הדברים, ואין לה מעמד - אף לא כמי שהתיימרה "למכור" את המכונות למבקשת - להתנגד לתפיסת החזקה בהן על ידי המשיב. נראה כי אף מר יניב בדוח, שהתקשר עם המשיב הן מטעם איזי קלין והן מטעם חב' עמניב, סבר כי יש למשיב זכות ליטול את החזקה במכונות ולהוציאן מהמפעל בקרני שומרון, שאליו הועברו בניגוד לתנאי זיכרון הדברים; שהרי הוא סייע למשיב לפרק את המכונות ולהעמיסן על כלי ההובלה ואף צייד אותו בתעודות משלוח. משלא נפרעו השיקים, אזי על פי תנאי זיכרון הדברים - בין אם מדובר בביטול השכירות ובין אם מדובר בביטול הסחר-מכר, כטענת ב"כ התובעת - בשני המקרים שבות המכונות לידי חב' מגבוני הטבע, וכאשר המשיב נטל את החזקה בהן, הוא פעל כדין. 16. ב"כ המשיב טוענת כי כידוע, על מנת לזכות בסעד של צו מניעה זמני, על מבקש הסעד (שהוא בדרך כלל התובע בתביעה העיקרית) לבסס, לפחות על פני הדברים, את עילת התביעה שלו ולהראות שיש לו, לפחות לכאורה, זכות אשר לשם הגנתה יש הצדקה ליתן את הסעד הזמני. ב"כ המשיב טוענת כי בעשותה את עסקת המימון עם איזי קלין, נהגה המבקשת ברשלנות מעוררת תמיהה, במיוחד כשמדובר בחברה שעוסקת במתן מימון לרכישת מכונות תעשייתיות. מנהל המבקשת הודה שהמבקשת ידעה כי המכונות נרכשו מהיצרן על ידי חב' מגבוני הטבע, אך לא טרחה כלל לבדוק מה זכותה במכונות של איזי קלין, אשר התיימרה למכור אותן למבקשת. ב"כ המשיב טוענת כי בהעדר הוכחה בדבר זכותה של איזי קלין במכונות, בעת שמכרה אותן למבקשת, לא הוכיחה המבקשת, על פני הדברים, כי יש לה זכות במכונות, שגוברת על זכות הקניין של חב' מגבוני הטבע (או המשיב); וזאת - בניגוד למשיב שהמציא ראיות לכך שחב' מגבוני הטבע, באמצעותו, היא שרכשה את המכונות מהיצרן והיא בעלת זכות הקניין בהן. ב"כ המשיב טוענת כי כשמבוקש סעד זמני, שפוגע בזכות הקניין של מי שכנגדו מבוקש הסעד, הוחמרה הדרישה לגבי טיבן ואיכותן של הראיות שתומכות בתובענה, וזאת לנוכח עיגונה של זכות הקניין כזכות חוקתית, בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ב"כ המשיב ציינה פסיקה לתמיכה בטיעון זה. המבקשת אינה טוענת כי יש למשיב קשר כלשהו לנזק שנגרם לה בגין התנהלותה של איזי קלין כלפיה. אדרבא, ב"כ המבקשת ציין בסיכומיו כי הוא מבין שהמשיב, כמוהו כמבקשת, ניזוק ממעשה ה"עוקץ" שביצעו כלפיו איזי קלין וחב' עמניב. בנסיבות אלה, טוענת ב"כ המשיב, אין הצדקה להגביל את המשיב באופן כלשהו ביחס למכונות, שהן קניינה של חב' מגבוני הטבע אשר בבעלותו. לעניין מאזן הנוחות, שנשקל במסגרת בקשה לסעד זמני, יש יחס ישיר בין מידת החוזק של הראיות לכאורה לביסוס זכותה של המבקשת לגבי המכונות, לבין המשקל שיינתן לפגיעה במבקשת, אם תידחה בקשתה לסעד הזמני, לעומת הפגיעה במשיב, אם הבקשה תתקבל. לנוכח חולשת ראיותיה של המבקשת, לעומת הראיות שהמציא המשיב, טוענת ב"כ המשיב כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. המשיב הוא אדם פרטי, שהשקיע סכום ניכר בעסק של ייצור המגבונים (באמצעות חב' מגבוני הטבע שהקים), ולשם כך נטל על עצמו התחייבויות כבדות, לרבות שיעבוד ביתו הפרטי. המשיב מסתמך על התמורה שיוכל לקבל ממכירת המכונות שרכש, או מהשכרתן, ואין הצדקה למנוע זאת ממנו באמצעות סעד זמני, באופן שעלול לגרום לו נזק בלתי הפיך. כפי שצויין, אם יושבתו המכונות עד תום ההליך בתביעה העיקרית - בהעדר אפשרות להשכירן או למכרן - ירד ערכן לכדי ערך משקל המתכת בלבד, וזאת נוסף על אובדן ההכנסות שניתן לקבל ממכירתן או מהשכרתן, כמכונות פעילות. המבקשת מציגה את תובענתה כתביעה לסעד הצהרתי בדבר בעלותה-שלה במכונות, אך היא לא הציגה כל ראיות בדבר זכותה הקניינית של איזי קלין במכונות שהתיימרה למכור לה; וזאת בניגוד לראיות שהמציא המשיב בדבר זכותו הקניינית במכונות (באמצעות חב' מגבוני הטבע שבבעלותו). ב"כ המשיב טוענת כי לאמיתו של דבר מבקשת המבקשת - באמצעות הסעד הזמני - להשתמש במכונות כ"בנות ערובה", על מנת לצמצם את הנזק הכספי שנגרם לה כתוצאה מחדלות הפירעון של איזי קלין, שעמה ערכה המבקשת את עסקת המימון. למשיב אין כל קשר לעסקה שנכרתה בין המבקשת לבין איזי קלין. ב"כ המשיב טוענת כי המבקשת נקטה, בחוסר תום לב, בהליך של בקשה לסעד הצהרתי בדבר בעלותה במכונות, אך לאמיתו של דבר מבקשת היא להיפרע את חובה של איזי קלין כלפיה, באמצעות המכונות שהן קניינו של המשיב, ועל כן מנסה המבקשת לכבול את המשיב להליך לא-לו, תוך פגיעה בזכות הקניין שלו. ב"כ המשיב טוענת כי המבקשת היא שהביאה על עצמה את הנזק הכספי שנגרם לה כתוצאה מהתקשרותה עם איזי קלין, כיוון שהיה ביכולתה להימנע מנזק זה, ובכך אף למנוע את מצב הדברים שנוצר כלפי המשיב. בניגוד למשיב, שהוא אדם פרטי, המבקשת היא חברה שמתמחה בעסקאות מימון ומכירה היטב את הסיכונים וכיצד להימנע מהם. לו נקטה המבקשת אמצעי זהירות סבירים, על מנת לבדוק מה זכויותיה של איזי קלין במכונות, יכולה היתה בנקל למנוע את "התאונה המשפטית" שאירעה כאן. ב"כ המשיב ציינה בסיכומיה פסיקה ולפיה יפסיד מי שיכול היה למנוע את "התאונה המשפטית" בדרך פשוטה ויעילה, אך לא עשה כן. עוד טוענת ב"כ המשיב כי המשיב הוכיח, באמצעות המסמכים שהמציא, שהוא רכש את המכונות תמורת כ- 600,000 ₪ (101,000 יורו בעת הרכישה). לעומת זאת, העיד מנהל המבקשת כי היא נתנה לאיזי קלין רק כמחציתו של סכום זה, במסגרת עסקת המימון. לפיכך, טוענת ב"כ המשיב, לא שילמה המבקשת סכום כמלוא ערכן של המכונות, בעוד שהמשיב כן שילם את מלוא התמורה ליצרן; דבר שאף הוא מטה את מאזן השיקולים לטובת המשיב. על פי כל אלה, טוענת ב"כ המשיב, אין הצדקה ואין מידתיות בפגיעה בזכות קניינו של המשיב, באמצעות צו מניעה זמני שימנע בעדו לבצע כל דיספוזיציה במכונות, על הנזקים שכרוכים בכך, כאמור לעיל. 17. בסיכומי התשובה שלו מבקש ב"כ המבקשת לזקוף לחובתו של המשיב את אי הסכמתו להסדר פשרה, שהוצע על ידי המבקשת לעניין הסעד הזמני. הצעה זו הועלתה בתום הדיון בעניין הסעד הזמני, והיא: כי המבקשת "תרכך" את בקשת הסעד הזמני, באופן שתסכים לכך שהמשיב ימכור את המכונות ו"יהפכן לכסף", דבר שמשרת את האינטרס של שני הצדדים. המבקשת אף הביעה נכונות לסייע למשיב למצוא קונה למכונות. אולם הסכמה זו של המבקשת הותנתה בכך שסכום של 252,000 ₪ מהתמורה שתתקבל יוקפא (יופקד בנאמנות בידי ב"כ המשיב), עד תום ההליך בתובענה העיקרית. ככל שתתקבל עבור המכונות תמורה גבוהה יותר, יוכל המשיב להשתמש ביתרת התמורה. המשיב דחה הצעה זו. עמדתו היא, כאמור, כי אין למבקשת כל זכות במכונות, ועל כן אין הצדקה לכך ש"יוקפא" חלק ניכר מהתמורה, שניתן לקבל ממכירת המכונות, ואשר שייכת כולה למשיב, על מנת להעמיד לרשות המבקשת מקור-פירעון לחוב שחבה לה איזי קלין; כאשר מלכתחילה לא קנתה המבקשת כל זכות בנכס-הפירעון (קרי: המכונות שבהן עסקינן). ב"כ המבקשת טוען כי עמדה זו היא בלתי סבירה, כיוון שהיא שוללת פתרון, שהיה יכול להקטין את נזקם של שני הצדדים ולאזן באופן מידתי בין טענותיהם הנוגדות. ב"כ המבקשת שב ומבקש להיעתר לבקשת הסעד הזמני, או לחלופין - לאפשר למשיב למכור את המכונות, בתנאי שיקיים את הסדר הפשרה כפי שהוצע על ידי המבקשת. 18. לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק, לרבות העדויות, ובטיעוני ב"כ הצדדים, אני מקבלת את עמדתו של המשיב ודוחה את הבקשה לסעד הזמני. 19. על פי החומר שלפני, המשיב הוא שהשקיע, מכיסו, את הכספים ברכישת המכונות מהיצרן בתורכיה (הרכישה היתה באמצעות חב' מגבוני הטבע שבבעלות המשיב). עדותו של המשיב עשתה עלי רושם מהימן, בהיותה פשוטה וישירה. גירסתו, על כל נדבכיה, נתמכת באופן מסודר על ידי אסמכתאות בכתב, החל מנטילת ההלוואה על ידו והעברתה אל חב' מגבוני הטבע, וכלה בתשלום התמורה עבור המכונות ובהובלתן ארצה. יתרה מזאת, מנהל המבקשת העיד כי חשבונית הרכישה לגבי המכונות - אשר איזי קלין הציגה לפניו - היתה על שם חב' מגבוני הטבע. בהתאם, אישר מנהל המבקשת כי בעת העסקה בינה לבין איזי קלין, ידעה המבקשת כי חב' מגבוני הטבע, ולא איזי קלין, היא שרכשה את המכונות. לפיכך, על מנת להסתמך על זכות-קניין במכונות - אשר לטענת המבקשת הועברה אליה על ידי איזי קלין; בעוד המבקשת יודעת שלא איזי קלין היא שרכשה את המכונות מהיצרן - על המבקשת להראות, לפחות לכאורה, כיצד הגיעה זכות הקניין במכונות אל איזי קלין. כיוון שאין מדובר כאן בנסיבות של "תקנת השוק", אזי מבלי שתצביע על זכות הקניין של איזי קלין במכונות, אין המבקשת מרימה את נטל הראייה, כנדרש לצורך קבלת סעד זמני; וזאת מבלי להביע עמדה לגבי התובענה העיקרית. 20. ב"כ המשיב צודקת בטענתה כי בעריכת עסקת המימון עם איזי קלין נהגה המבקשת במידת רשלנות גבוהה, עד כדי לעורר תמיהה, בהיותה של המבקשת חברת-מימון אשר זה עיסוקה, ואשר מכירה את הסיכונים וכיצד להבטיח עצמה מפניהם. ואמנם, המבקשת עצמה העמידה בחוזה הרכישה, שערכה עם איזי קלין, תנאי: כי איזי קלין תציג חשבונית שמעידה כי היא זו שרכשה את המכונות מהיצרן בחו"ל, ואף תציג הוכחה בדבר תשלום, בפועל, ליצרן עבור המכונות. מנהל המבקשת אישר בעדותו, כי המבקשת כרתה את ההסכמים עם איזי קלין, למרות שתנאי זה לא התקיים כלל, ומבלי שניתן כל הסבר לויתור על התנאי האמור על ידי המבקשת. כאמור, לא זו בלבד שהמבקשת ויתרה על הוכחה כי איזי קלין היא שרכשה את המכונות; אלא המבקשת אף ידעה שהמכונות נרכשו מהיצרן בחו"ל על ידי חב' מגבוני הטבע, ולא ל ידי איזי קלין. מנהל המבקשת העיד כי לא הוצג לפני המבקשת כל הסכם בין איזי קלין לבין חב' מגבוני הטבע. היינו - המבקשת עצמה עיניה ונמנעה ביודעין לבדוק את הבסיס להחזקתה של איזי קלין במכונות. על פי עדותו של מנהל המבקשת, היא הסתפקה בהודעה של איזי קלין, כי היא רכשה את כל הפעילות של מגבוני הטבע (הודעה בעל-פה, כיוון שלא הומצא כל מסמך בעניין זה); ומבלי שהמבקשת דרשה לראות את ההסכם בדבר הרכישה הנטענת של "הפעילות". למותר לומר כי יש צורך לעיין בקפידה בהסכם נטען כזה, על מנת לבדוק אם "רכישת הפעילות", ככל שהיתה כזו, משמעה גם רכישת זכויות קניין במכונות, דבר שאינו מובן מאליו. אולם המבקשת לא טרחה לבדוק אפילו את עצם קיומו של אותו הסכם נטען. המבקשת מסתמכת על כך שנציגיה, שביקרו במפעל בהר-טוב, ראו שם "מדבקות של איזי" על גבי המכונות והציוד. למותר לומר שניתן להדביק מדבקות עם כל שם שבחר בו מדביק המדבקות. חברת-מימון מנוסה כמו המבקשת אינה יכולה להסתמך, ברצינות, על "מדבקות" שכאלה. בנסיבות כגון אלה, מצופה היה שהמבקשת תפנה אל חב' מגבוני הטבע - אשר המבקשת ידעה שהיא זו שרכשה את המכונות מהיצרן - על מנת לאמת עמה את הצגת הדברים על ידי אנשי איזי קלין. המבקשת לא הציגה כל מניעה לפנייה כזאת אל חב' מגבוני הטבע ולא הציגה כל סיבה מדוע לא עשתה כן. לו פנתה המבקשת אל חב' מגבוני הטבע, טרם שנתנה לאיזי קלין הלוואה בסכום של מאות אלפי שקלים, היא היתה פוגשת כבר אז במשיב ועומדת על מצב הדברים לאשורו. המבקשת יכלה איפוא, בנקל, למנוע את הנזק הכספי מהתקשרותה-שלה עם איזי קלין, ואף למנוע את ההוצאות, הטרחה והקשיים שנגרמו למשיב בהליך דנן. המבקשת לא נתנה כל הסבר למחדליה. בולטת גם התמיהה שעולה מעניין הבטוחות, שבהן הסתפקה המבקשת לצורך ההתקשרות שלה עם איזי קלין. מנהל המבקשת העיד כי בטוחות אלה הן שטרי חוב ושיקים של איזי קלין ושטרי חוב של בעליה. המבקשת לא דרשה כל בטוחה ממשית, כמו למשל ערבות בנקאית, או רישום של שיעבוד או משכון על המכונות עצמן. אין תמה בדבר, שהרי משידעה המבקשת, שלא איזי קלין היא שרכשה את המכונות; ומשנמנעה מלבדוק מה הן, אם כך, זכויותיה של איזי קלין לגבי המכונות, או שמא אין לה כל זכויות כאלה - אזי לא היה כל בסיס שיאפשר למבקשת לרשום לטובתה שיעבוד או משכון על המכונות עצמן. ב"כ המשיב צודקת בטענתה כי חברת מימון שעיסוקה בכך, אשר מחליטה ליתן לאיזי קלין סכום בן מאות אלפי שקלים, ללא בדיקה של ממש, ותוך מחדלים תמוהים ומצטברים בעניין אימות זכויותיה של "מוכרת" המכונות - שמה את כספה, ביודעין, על קרן הצבי, ואין לה להלין בכך אלא על עצמה. 21. במכלול הנסיבות שפורטו לעיל, המבקשת לא הראתה בסיס לדרישתה כי המשיב "ישתתף" בכיסוי הנזק הכספי שנגרם לה מאי פירעון ההלוואה שנתנה לאיזי קלין. מאידך, המשיב ביסס היטב את זכותו הקניינית במכונות (היינו, זכותה של חב' מגבוני הטבע שבבעלותו). על מנת להתחרות עם המשיב על הזכויות במכונות עצמן, ועל מנת למנוע בעדו - באמצעות צו מניעה זמני - למכור את המכונות או להשכירן ולהשתמש במלוא ההכנסה שיוכל לקבל מכך; על המבקשת להוכיח, על פני הדברים, כי יש לה זכות במכונות עצמן; וזאת להבדיל מזכותה החוזית כלפי איזי קלין, שאין לה כל קשר אל המשיב. על פי החומר שלפני, המבקשת לא הוכיחה, על פני הדברים, את זכותה במכונות עצמן, כנדרש לצורך הסעד הזמני שביקשה. על כן אין מקום לטרונייתו של ב"כ המבקשת כלפי המשיב, על כי סירב להסדר אשר "יקפיא" משימושו סכום של 252,000 ₪ מתוך התמורה שניתן לקבל עבור המכונות. ב"כ המשיב צודקת בטענתה כי המבקשת לא העמידה בסיס משפטי, ולטעמי - אף לא "צדק כלכלי", להשתת מגבלה כזאת על המשיב, על דרך של סעד זמני. ככל שבהליך בתובענה העיקרית תצליח המבקשת להוכיח, כי הבעלות במכונות היא שלה, ולא של המשיב (קרי, של חב' מגבוני הטבע), אפשר שתקום לה אז עילה לפיצוי כספי מהמשיב. אולם נכון לשלב זה של הסעד הזמני; ועל פי השתלשלות הדברים, הראיות והטעמים שפורטו לעיל - המבקשת לא העמידה תשתית ראייתית שתצדיק מתן סעד זמני אשר נוגס בזכות הקניין של המשיב במכונות, כפי שבוססה בהליך הסעד הזמני. 22. על פי האמור, אני דוחה את הבקשה. המבקשת תשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום; ולא - יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. צו מניעה זמניצוויםצו מניעה