בקשה לפסק דין הצהרתי המורה על ביטול דו"ח חניה בשל התיישנות העונש המשיבה 1, עיריית רמת גן (להלן: "העירייה") הינה רשות מקומית והמשיבה 2 הינה שותפות של משרד עורכי דין אשר מייצג את העירייה. ביום 20.04.04, הפיקה העירייה למבקשת הודעת תשלום קנס מס' 7009632 בגין עבירה שבוצעה באמצעות רכב אשר מס' הרישוי שלו 6543918 (להלן: "הקנס"). אין מחלוקת כי הודעת תשלום הקנס נשלחה למבקשת, כל תגובה להודעה לא ניתנה וההתחייבות לתשלום הקנס הפכה לחלוטה במהלך 2005. בשנים אשר חלפו מאז הושת הקנס והפך לחלוט, ביצעה העירייה פעולות גביה בניסיון לגבות את תשלום הקנס ובהן משלוח מכתבי אזהרה למבקשת לפי פקודת המיסים (גביה). בנוסף, עשתה העירייה ניסיונות לגבות את הקנס באמצעות צווי עיקול אצל צדדים שלישיים אך ללא הועיל. במסגרת זו גם נשלחו הודעות עיקול לבנקים מסחריים שונים. במהלך 2009, נשלחו על ידי העירייה הודעות עיקול על חשבונות המבקשת למספר בנקים ובשנת 2013 נעשה עיקול על מטלטלי המבקשת בביתה בתל אביב. עם זאת, בין השנים הללו, כלומר: בשנים 2010 עד 2012, כל שבוצע על ידי העירייה לגביית הקנס היה משלוח צו עיקול לבנק הבינלאומי הראשון בע"מ בשנת 2010 ומשלוח צו עיקול לבנק יהב בע"מ בשנת 2011. שתי פעולות עיקול אלו לא צלחו ואין מחלוקת כי למבקשת אין כלל חשבונות בבנקים הללו, הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ ובנק יהב בע"מ. אין מחלוקת כי זולת שתי פעולות עיקול אלו לא בוצעו על ידי העירייה כל פעולות גביה כנגד המבקשת במשך קצת יותר מ- 3 השנים שבין סוף 2009 לתחילת 2013. על רקע זה טוענת המבקשת כי לפי הדין חובתה לתשלום הקנס התיישנה ועל העירייה לחדול מכל פעולות הגביה בגינו. כנגד זאת טוענת העירייה כי פעולות העיקול שנעשו די בהם כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות שכן על פי הדין כל פעולה לביצוע העונש יש בה כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות. במהלך הדיון אשר התקיים בפני היום הסכימו הצדדים לוותר על חקירות ולסכם את טיעוניהם על בסיס החומר שהוגש בהמרצת הפתיחה ותגובת המשיבים. המבקשת אף הסכימה למחיקת הבקשה ביחס למשיבה 2. על יסוד הסכמה דיונית זו סיכמו הצדדים את טיעוניהם בעל-פה. עבירת החניה שבגינה הושת הקנס הינה עבירת קנס מסוג "חטא", אשר ההליך בגינה נפתח בהמצאה כדין של הודעת תשלום הקנס. מרגע שהומצאה הודעת תשלום הקנס, ובאם לא הגיש מקבל ההודעה בקשה להישפט על העבירה או בקשה לביטול ההודעה במסגרת הזמנים הנקובה בדין, הופך הקנס לחלוט. משמע: רואים את מקבל ההודעה כמי שהורשע ונגזר דינו (רע"א 10200/07 מנצורי-טחורש נ' מדינת ישראל 1.4.08). אין בין הצדדים מחלוקת שכך ארע במקרה נשוא המרצת פתיחה זו. בתגובתה להמרצת הפתיחה טוענת העירייה שהקנס הפך חלוט ביום 12.2.05 והמבקשת איננה כופרת בכך. בהתאם לסעיף 10 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, ביחס לעבירה מסוג חטא, "עונש שהוטל לא יתחילו בביצועו, ואם נפסק ביצועו לא ימשיכו בו" אם מיום שפסק הדין נעשה לחלוט, או מיום ההפסקה, עברו 3 שנים. לפיכך, העונש בגינו הושת הקנס על המבקשת מתיישן בתוך 3 שנים מיום שהפך לחלוט. עם זאת, על פי הפסיקה דרישה חוזרת לתשלום קנס מהווה המשך ביצוע העונש. פעולה שכזו אשר ננקטה בטרם חלפה תקופת ההתיישנות מחזירה את מרוץ ההתיישנות לנקודת ההתחלה (בג"ץ 1618/97 סצ'י נ' עיריית תל אביב יפו פ"ד נב (2) 542, 548). אין בין הצדדים מחלוקת על כך שהעירייה נקטה בפעולות גבייה לאחר שהקנס הפך חלוט ואין למבקשת כל טרוניה ביחס לאשר פעלה העירייה עד לסוף 2009 כך שעד למועד זה המשיך מרוץ ההתיישנות והקנס לא התיישן. המחלוקת היחידה שנתגלעה בין הצדדים מתייחסת לפעולות העירייה מסוף 2009 ועד לתחילת 2013. אין בין הצדדים מחלוקת על כך שכל שנעשה באותן למעלה מ- 3 שנים הוא שתי פעולות עיקול בשני בנקים שבהם לא מנהלת המבקשת כל חשבון. לפי טענת המבקשת, במצב זה לא נעצר מרוץ ההתיישנות. לטענת העירייה, במצב זה כן נעצר מרוץ ההתיישנות. לפי עמדת העירייה, דיני ההתיישנות מחייבים את הנושה לבצע פעולה ולא עוסקים כלל במודעות החייב. העירייה אף מביאה בסיכומיה דוגמאות שונות מעניינים דומים כגון חקירת משטרה בלא ידיעת החשוד או הגשת תביעה שטרם הוצאה לנתבע. דא עקא, שנראה כי עמדת העירייה איננה עולה בקנה אחד ההלכות המתייחסות במישרין להתיישנות נשוא המרצת פתיחה זו - התיישנות החבות בתשלום הקנס. הרשות הפועלת לאכיפת תשלומי קנס חייבת לפעול בהגינות כלפי החייב, וחובה זו לפעול בהגינות כרוכה בחובה ליידע את החייב על ההליכים המתנהלים נגדו. תנאי לקיומו של הליך הוגן הוא שאדם שהליך נפתח נגדו ידע על כך. מטרת היידוע היא לאפשר למי שההליך נפתח נגדו לממש את זכות הטיעון במטרה להגן על זכויותיו (לתכליות זכות הטיעון ראו דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א 500-498 (2010)); כשמדובר בהליך גבייה, היידוע נועד להתריע בפני החייב כי הוא חשוף להליכי גבייה שעלולים להיות פוגעניים ולהסב לו הוצאות, במטרה לגרום לו לשלם את החוב ולהימנע מכך, או לפעול באפיקים המתאימים לביטולו... דא עקא שתנאי לכך שמרוץ ההתיישנות ייעצר לפי סעיף 12ב לפקודה זו הוא שדרישת התשלום תישלח בדואר לכתובתו הנכונה של החייב. מטרה חשובה של משלוח דרישת התשלום היא להתריע בפני החייב כי תלויים ועומדים נגדו הליכי גבייה כדי לגרום לו לשלם את החוב, ולחלופין, לנקוט בהליך מתאים כדי לנסות להביא לביטול הקנס. משהומצאה לחייב דרישה לתשלום חוב, הוא מוחזק כיודע שיהא עליו להתגונן בפניו, ואין באפשרותו להסתמך על חלוף הזמן כנימוק לאי-שמירת ראיות חיוניות להגנתו (עניין הלר, בעמ' 353). אין לקבל את טענת העירייה כי די במשלוח דרישות התשלום כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות אף אם הדרישות נשלחו לכתובת לא נכונה והוכח כי לא הגיעו ליעדן. (רע"א 5255/11 עיריית הרצליה נ' אברהם חנוך כרם 11.6.13 פסקאות 18 ו- 26 בפסק הדין) האינטרס לעודד רשויות לפעול במרץ לגביית חובות ברור. לכן גם ישנה הקלה במידת הנטל המוטל עליהן ביידוע חייב על גביית חוב סופי וחלוט, והפסיקה מסתפקת אף במשלוח הודעות למקום מגורי החייב או מקום עסקו הרגיל. ועם זאת, לא ניתן לוותר כליל על עצם היידוע. אם מסתבר שהרשות כלל לא פעלה ליידוע החייב על התמשכות הגבייה - כי אז לא ייעצר מרוץ ההתיישנות כלל. ובעניין דנא, זה בדיוק אשר ארע. העירייה עשתה ניסיון לעקל נכסים של המבקשת בשני בנקים בהם אין למבקשת כלל חשבון בנק. העירייה לא יידעה את המבקשת על ההליכים המתנהלים נגדה; העירייה לא ניסתה כלל לשלוח למבקשת העתק מהודעות העיקול; וכאשר מדובר בבנקים שבהם אין למבקשת כלל חשבון בנק מובן שבמסירת הודעות העיקול לא יכולה הייתה המבקשת לדעת על כך גם מאותם בנקים. במצב זה, כאשר מתברר שהמבקשת לא ידעה על כל פעולת גבייה בגין הקנס במשך למעלה מ- 3 שנים, הרי שמרוץ ההתיישנות לא נעצר והעונש נשוא הקנס - התיישן. העירייה מלינה על כך שלא יתכן שאי הצלחת פעולת גבייה תביא לאי עצירת מרוץ ההתיישנות, ברם הפגם שנפל איננו נובע מאותה אי הצלחה כי אם מאי יידוע המבקשת ובכך - המחדל כולו של העירייה. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים. אשר על כן אני מקבל את הבקשה וקובע כי העונש שהושת על המבקשת בגין הדו"ח מספר 7009632 מיום 20.4.04 התיישן, שלכן העירייה איננה רשאית לנקוט בפעולות לגבייתו. העירייה תישא בהוצאות המבקשת בגין הליך זה, באגרת בית משפט ובשכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪. ביחס למשיבה 2, התביעה נמחקת. מאחר וממילא ייצגה המשיבה 2 את העירייה בהליך זה לא מצאתי הצדקה להשית הוצאות על המבקשת בגין מחיקת התביעה כלפי המשיבה 2.משפט תעבורהחניההתיישנותדוח חניהפסק דין הצהרתי