ערעור על בקשה לעיון חוזר בהחלטה בה דחתה הרשמת בקשה להפחתת צו התשלומים בתיק להלן יובא בקצרה סדר האירועים : ביום 3.7.13 הגיש המבקש בקשה להפחתת צו התשלומים בתיק והעמדתו על סך של 1,500 ₪. בקשה זו נדחתה על יד כב' הרשמת בהחלטתה מיום 3.7.13. בהחלטה נקבע כי ביום 17.12.12 התייצב המבקש ביוזמתו לפי תיקון 19 לחוק ההוצאה לפועל, לשם קביעת צו תשלומים בתיק. ונקבע למבקש צו תשלומים בסך של 2,000 ₪ עד לחודש 6/13 ואילו החל מחודש 6/13 נקבע צו התשלומים בסך של 3,000 ₪. כמו כן, התבקש המבקש להשלים מסמכים עדכניים ביחס ליכולתו הכלכלית עד למועד האמור, על מנת לבחון האם ביכולתו לשלם סכום גבוה יותר. לאחר שעיינה הרשמת הנכבדה בבקשת המבקש להפחתת צו התשלומים היא קבעה כי לא חל שינוי נסיבות מהותי לרעת המבקש המצדיק שינוי ההחלטה בתיק. נקבע כי טענת המבקש לירידה בהכנסותיו החודשיות הנובעת מהפחתת שכרו החודשי והכנסות עסקו נטענה בהעדר אסמכתאות מתאימות כגון תלושי שכר עבור 4 חודשים אחרונים, דו"ח רווח והפסד עבור עסקו ובנסיבות אלו לא נוכחה הרשמת הנכבדה כי טענותיו של המבקש נכונות. עוד קבעה הרשמת הנכבדה כי חלה דווקא ירידה בהוצאותיו החודשיות, הנובעות מהוצאות אחזקת הבית וכלכלה. בהחלטה נקבע כי צו התשלומים ניתן בעת שהמבקש עבד הן כשכיר והן כעצמאי והכנסת משק ביתו הסתכמה בסך כולל של 9,000 ₪. הוצאות משק הבית החודשיות של המבקש הסתכמו בסך של 7,380 ₪ וכללו: 1,100 שכר דירה, 1,000 אחזקת בית, 200 ₪ טלפון, 80 ₪ ביטוח רפואי, 1,500 ₪ כלכלה ו 3,500 ₪ החזרי הלוואות. כעת, המבקש עדיין עובד הן כשכיר והן כעצמאי. הכנסת משק ביתו עומדת על סך של 7,200 ₪. הוצאותיו החודשיות עומדות על סך של 5,195 ₪ וכוללות: 1,400 ₪ שכ"ד, 500 ₪ אחזקת בית, 186 ₪ טלפון, 80 ₪ ביטוח רפואי, 1,000 ₪ כלכלה ו 2,215 ₪ החזרי חובות. הרשמת הנכבדה קבעה כי המבקש מצהיר על הוצאות בכרטיס אשראי עבור העסק בסך של 500 ₪ והובהר למבקש כי הוצאות אלו אמורות להילקח בחשבון במסגרת הוצאות העסק, ומקוזזות מהכנסותיו. מכל מקום צוין כי לא צורף פירוט החיובים בכרטיס האשראי, וממילא לא הוצגו אסמכתאות אודות הכנסות מהעסק, לרבות באמצעות דו"חות ורו"ח ומפקיד שומה. בקשר להחזרי ההלוואות קבעה הרשמת כי אין לתת עדיפות/קדימות להחזרי חובות שאינם נכללים במסגרת תיקי הוצאה לפועל. נקבע כי המבקש לא צרף אסמכתא בכדי להוכיח את הוצאותיו המוצהרות לרבות הסכם שכירות עדכני. בנסיבות אלו לא מצאה הרשמת הנכבדה כל הצדקה להפחתת צו התשלומים בסך של 3,000 והבקשה נדחתה. ביום 1.8.13 הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 3.7.13. בקשה זו נדחתה אף היא על יד הרשמת הנכבדה בהחלטתה מיום 3.8.13. בהחלטה נקבע כי המבקש טוען כי הכנסותיו החודשיות מסתכמות בסך של 8,000 ₪ וכי הוצאותיו החודשיות מסתכמות בסך של 6,000 ₪ וכוללות: 1,150 ₪ שכר דירה, 1,200 ₪ מזון וכלכלה, 2,200 ₪ החזרי הלוואות, 1,500 ₪ חיובי כרטיס אשראי עבור עסקו. עוד טוען המבקש כי ביום 17.12.12 התייצב ביזמתו לחקירת יכולת אשר במהלכה ביקש כי החל מחודש 6/13 יעמוד צו התשלומים על סך של 3,000 ₪ לאור ציפיותיו לעליה בהכנסות מעסקו אלא שעתה בניגוד לתחזיות לא הייתה כל עליה בהכנסות עסקו, נהפוך הוא חלה ירידה בהכנסות. המבקש מוסיף וטוען כי מחודש 3.7.13 הוא מתחיל ללמוד בבית ספר לבישול 4 פעמים בשבוע, דבר אשר ימנע ממנו לעבוד בשעות נוספות לשם הגדלת הכנסותיו העתידיות. הרשמת הנכבדה קבעה כי מעיון בהחלטה מיום 3.7.13 עולה כי אין שינוי נסיבות מהותי המצדיק עיון מחדש או הפחתת צו התשלומים והדגישה כי במסגרת ההחלטה מיום 3.7.13 נלקחו בחשבון הכנסותיו והוצאותיו של המבקש. נקבע כי המבקש מצהיר על שינוי נסיבות מהותי לרעה במצבו הנובע מהפחתת שכרו החודשי וירידה בהכנסות עסקו, כאשר הוא אינו מצרף כל אסמכתא לתמיכה בטענותיו ולפיכך קבעה הרשמת הנכבדה כי לא הוכחה ירידה בהכנסות בחייב ובנסיבות לא מצאה הרשמת הנכבדה לנכון כאמור לשנות מהחלטתה מיום 3.7.13. בבקשה אשר בפני טוען המבקש כי החלטת הרשמת על צו תשלומים בגובה של 3,000 ₪ אינה תואמת את יכולתו הכלכלית כיום ולפיכך לא יוכל לעמוד בצו החיוב בתשלומים. המבקש מציין כי במסגרת חקירת היכולת שנערכה לו ביוזמתו ביום 17.12.13 הוא היה מסוגל לעמוד בצו התשלומים בסך של 2,000 ₪ ואף הצהיר כי לפי התחזיות שלו אז, בהנחה שהכנסותיו יעלו מחודש יולי 2013, הוא יהיה מעוניין בהגדלת צו התשלומים לסך של 3,000 ₪. לטענתו, מאז אותה החלטה ובניגוד לתחזיות, מצבו הכלכלי הורע משמעותית הוא פוטר ממקום עבודתו והעמלות מעסקו שעמדו בעבר על סך של כ 1,000- 1,500 ₪ פחתו כמעט לאפס מה שמותיר אותו כיום עם הכנסה חודשית בסך של כ 5,500 ₪- 6,000 ₪. עוד טוען המבקש, כי באוקטובר הקרוב הוא מתחיל ללמוד 4 פעמים בשבוע לימודי ערב מה שימנע ממנו לעבוד שעות נוספות. המבקש טוען כי בתחילת שירותו הצבאי הוא הוכר כחייל בודד ומאז הוא גר לבד באופן עצמאי ללא תמיכה. סך הוצאותיו כיום לאחר ניכוי החזרי הלוואות עומד על סך של כ- 5,100 ₪. אי לכך עתר המבקש להקטין את צו התשלומים לסך של 1,000 ₪ לחודש. דיון : לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיבים. מעיון בהחלטות הרשמת הנכבדה ובבקשת המבקש עולה כי למעשה מבוקש לערער על ההחלטה מיום 3.7.13 במסגרתה כאמור הורתה הרשמת הנכבדה על הותרת צו התשלומים על סך של 3,000 ₪. בנסיבות אלו היה על המבקש להגיש את בקשת רשות הערעור ביחס להחלטה מיום 3.7.13. תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, אם ניתנה בפני הצד המבקש לערער, או מיום שהומצאה לו אם ניתנה ההחלטה שלא בפניו. לפיכך, המועד להגשת בקשת רשות ערעור ביחס להחלטה מיום 3.7.13 חלף, ומן הטעם הזה בלבד יש לדחות את הבקשה. אף המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת הרשמת הנכבדה מיום 3.8.13 חלף זה מכבר. "הכלל הוא שאם לא עמד החייב במועד הקבוע בתקנות להגשת בקשת רשות ערעור, אין לאפשר לו לעקוף את הסדרי הדין ולהביא להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור באופן מלאכותי ובאמצעות הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם (הש' ס' ג'ובראן רע"א 3435/08 זמיר מועלם נ' ישראפלורס בע"מ, דינים עליון צ 628)." ראה: כבוד השופט דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות - חלק ראשון, מהדורה שביעית 2011, ע"מ 110. הדברים יפים אף לענייננו. גם בהנחה שהמועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 3.8.13 טרם חלף הרי שאין לאפשר למבקש בנסיבות אלו להביא להארכת המועד להגשת בקשת הערעור באופן מלאכותי על ידי הגשת בקשה נוספת באותו העניין כפי שעשה ואף מן הטעם הזה יש לדחות את בקשת רשות הערעור. כמו כן, אף לגופו של עניין יש לדחות בקשת רשות הערעור, ואפרט. מעיון בהחלטה נשוא בקשת ערעור זו כי זו ניתנה לאחר שהרשמת הנכבדה עיינה במסמכים אשר הוגשו לעיונה, החלטתה סבירה ואין מקום להתערב בה. באשר לגובה צווי החיוב בתשלומים, נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם הוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו. ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03) רע"א 7195/09 ציון קרטה נ. פרקליטות מחוז חיפה ואח' דינים עליון 2009(118) 1423) וכן האמור ברע"צ 35723-04-12 לוסב נ. שטרוך (ניתן ביום 30/4/12). בבקשה שבפני אין כל חידוש מהותי אשר לא היה בפני הרשמת עובר למתן החלטתה בעניין המבקש וטענותיו ונתוניו של המבקש נלקחו בחשבון על ידה בעת ממתן החלטותיה. במסגרת הבקשה שבפני המבקש אינו טורח לתמוך את רוב טענותיו באסמכתאות מתאימות. כך למשל לא הוצגו לעיוני אסמכתאות באשר להיקף ההכנסות של המבקש מעסקו, אסמכתאות באשר ללימודי הערב החל מחודש 10/13 עלותם ומקור המימון להוצאה זו כמו גם אסמכתא על פיטוריו הנטענים של המבקש ממקום עבודתו. המבקש לא צירף תלושי שכר עבור 4 חודשים ממקום עבודתו. הימנעות המבקש מלצרף מסמכים אלו פועלת לרעתו. יתרה מכך, עיון מדפי החשבון אותם צרף המבקש לעיוני ושכלל לא ברור האם היו בפני הרשמת, עולה כי למבקש הפקדות שיקים ומכירות רבות מחשבונו, העברות מט"ח וכן הוצאות בגין מותרות כגון הלבשה ומסעדות אשר לגביהן לא ניתנה כל הבהרה מצדו של המבקש לא בפני הרשמת ולא בפני מותב זה. כמו כן, כאמור בהחלטת הרשמת הנכבדה, העובדה כי המבקש נושא בהחזרי חובות לנושים אשר אינם בתיק ההוצאה לפועל, מהווה העדפת נושים אסורה. אין כל הצדקה להעדיף פירעון חובות לנושים אשר אינם נוקטים בהליכי הוצאה לפועל, על פירעון חובות בתיקי ההוצאה לפועל ולעניין ראה בר"ע (מחוזי ת"א) 1654/08 יהודית רכטינגר נ' בנק דיסקונט, תק- מח 2009(2), 9319, 9321 (2009). לאור האמור לעיל, אני מוצאת כי החלטת הרשמת הנכבדה מצויה במתחם הסבירות, ואין כל מקום להתערב בה. בקשת רשות הערעור נדחית.עיון חוזרמסמכיםצו תשלומיםערעורצווים