הסתמכות על הסכם בעל פה עם הבנק בפני בקשה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א - 1981 [להלן: "החוק"]. ברקע בקשה זו, סירובו של בנק הפועלים בע"מ - סניף 678 [להלן: "הבנק"] לפרוע 18 שיקים בחשבונו של המבקש. 6 שיקים בין התאריכים 11.12.12 - 29.3.13 ו- 12 שיקים בין התאריכים 26.7.13 - 19.8.13. החלטתי להכריע בבקשה על בסיס הבקשה והתגובה מבלי לקיים דיון וזאת בהתאם לתקנה 241(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 החלות על הליך זה. טענות הצדדים בתמצית המבקש עותר לגריעת השיקים הנ"ל ממניין השיקים המסורבים. אין חולק כי מסגרת האשראי המאושרת של המבקש היתה במועדים הנ"ל בסך 150,000 ₪ בלבד, אולם יתרת החובה בחשבון חרגה ממנה. טענת המבקש בתמצית היא כי הסתמך על הסכם בעל-פה בינו לבין הבנק, לפיו הבנק לא יסרב לפרוע שיקים בחשבונו כנגד הבטחות להפקדת כספים בעתיד וכנגד מצג לפיו המבקש עתיד למכור מגרש שבבעלותו ומכירה זו צפויה להכניס לו כספים לרוב. משום מה, ואולי הדבר נעשה בהיסח הדעת, "הפך" המבקש את סדר סירוב השיקים כך שבבקשתו כינה את הסדרה המוקדמת בזמן באות "B" ואילו את הסדרה המאוחרת "A". לטענתו, ההבטחות שנתן לבנק ביחס למגרש שבבעלותו, ניתנו עובר לסירובם של השיקים מסדרה "A" - כלומר המאוחרת יותר. בהמשך, כך טוען המבקש, פנה החל מתחילת חודש ספטמבר 2013 באמצעות בא כוחו אל הבנק בבקשות והצעות שונות כמפורט בבקשתו - פניות אשר סורבו אחת לאחת על ידי הבנק, וכך לטענתו נכרת בינו לבין הבנק הסכם המחייב את הבנק לפרוע את השיקים נשוא הבקשה. המבקש טוען, כי כך נהג כל העת מול הבנק ואף הציג 3 דוגמאות לפיהן, במועדים שונים, עמדה יתרת החובה בחשבונו בחריגה ממסגרת האשראי. כבר עתה יצויין, כי המבקש לא נתן כל הסבר הכיצד זה הוא טוען להסכם מחייב ביחס לסדרת השיקים המאוחרת כאשר מנסיונו שלו - הבנק לא פעל לאור אותו הסכם נטען, בסדרת השיקים המסורבים הראשונה. הבנק מצידו מכחיש כל הסכמה או התחייבות להעמיד אשראי נוסף כנטען בבקשה ואף נתן הסבר לכך שחשבונו של המבקש עמד ביתרות חובה חריגות כתוצאה מפירעון הלוואה ולא כתוצאה מפירעון שיקים חריגות אשר חלקן כוסו מיידית באמצעות העמדת הלוואה. הכרעה דין הבקשה להידחות. באשר לטענת קיומו של יסוד סביר להניח כי על הבנק חובה לפרוע את השיקים נשוא הבקשה, הרי שכבר בע"א 4305/98 מ.צ.י.ג.ה. בנין והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ נקבע כי: "4.2 ראש לכל נדגיש, כי סעיף 10(א) לחוק, המציין "יסוד סביר להניח", מחייב תחילה את קיום ההנחה האישית -סובייקטיבית של הלקוח, אשר אותה ואת סבירותה יש לבחון לאורה של מערכת היחסים המשפטית הכוללת "חובה" של הבנק לפרוע שיק מתוקף "הסכם" - ללמדך, שעסקינן בחובה חוזית המקימה זכות חוזית, או לחלופין, בעטייה של "יתרה מספקת". המונח "יסוד סביר" משכילנו, שאותה הנחה ראשונית סובייקטיבית נבחנת באמות מידה אובייקטיביות, היות ואין עסקינן במוסר אישי של פלוני או של אלמוני, בעיקר לאור המטרה שהציב לעצמו המחוקק, שעיקרה "לצמצם את תופעת השיקים ללא כיסוי" (ראה: המבוא להצעת חוק 2060, 238). עסקינן אפוא, באומד דעתו של האדם הסביר, שהוא היודע את כל פרטי העניין ומביט מן החוץ, ושאלה זו, על פי מבחנה האובייקטיבי, שאלה שבדין היא, וככזו נקבעת היא על פי נסיון החיים והשכל הישר." המבקש לא הציג כל הסכם הקצאת אשראי במועדים הרלוונטים ובפועל לא הועמדה כל מסגרת אשראי נוספת ו/או הלוואה כך שלא יכול להיות למבקש יסוד להניח, כי על הבנק חובה חוזית לפרוע את השיקים. טענותיו של המבקש כי פנה אל הבנק באמצעות בא כוחו, כשבועיים לאחר שסורב השיק האחרון בסדרה המאוחרת - אינה רלוונטית כלל. הכיצד ניתן לטעון להסתמכות בחודש אוגוסט על "הבטחות" שניתנו רק בחודש ספטמבר שלאחריו? לא מצאתי הסבר לכך בבקשה. זאת ועוד, לאורך כל בקשתו חוזר ומפרט המבקש, כי פנה בבקשות ובהבטחות שונות, בין בעצמו ובין באמצעות בא כוחו, לעובדת הבנק בשם עופרה, אולם לא נעלמה מעיני העובדה כי לא נטען שהבנק הסכים לאותן הצעות. בהיעדר הסכמה מפורשת, ולטעמי אף בכתב - אין הסכם. המבקש חוזר ומזכיר בהזדמנויות שונות בבקשתו את חוסנו הכלכלי בהסתמך על אותו מגרש בהוד-השרון. נשאלת אפוא השאלה - מדוע לא שיעבד את אותו מגרש לטובת הבנק כנגד קבלת מסגרת אשראי נוחה יותר. דומה, שהמבקש אינו ער לכך שהאחריות לקיומה של יתרה מספקת לפירעון שיקים בחשבונו היא בראש ובראשונה עליו. עליו לדאוג לקיומה של מסגרת אשראי מתאימה. הבנק הינו גוף כלכלי - מסחרי, אשר הסיכונים אותם הוא מוכן ליטול על עצמו מוגבלים. לעניין זה ראה גם את הדברים שנאמרו בתא (חי') 645/05 אחים טופז יהלומים נ' בנק הפועלים בע"מ: "28. שיקולי הבנק אם להעניק אשראי או לחדשו, או לצמצם או להפסיק את האשראי שניתן ללקוח, הם שיקולים עסקיים טהורים שבבסיסם היחסים עם הלקוח הספציפי. שיקולים אלו יכולים להשתנות מעת לעת, בהתאם להערכת הבנק את מצבו של הלקוח בכל זמן נתון. הערכה זו מורכבת משיקולים רבים ומגוונים שהבנק משקלל: עברו העיסקי של הלקוח, תזרים המזומנים ו"המחזור" של העסק, הערכת מצבו של הלקוח בהווה והצפי באשר לעתיד, טיבו של העסק ומצב השוק הרלוונטי, גובה האשראי המבוקש, רצון לסייע ללקוח הנמצא בקשיים זמניים, גביית ריבית גבוהה יותר בגין חריגה ממסגרת אשראי, היקפם וטיבם של הביטחונות שהלקוח העמיד או יכול להעמיד לזכות הבנק וכיו"ב שיקולים - יצחק עמית "חוק שיקים ללא כיסוי" הפרקליט מד (1999) 449 עמ' 469. ברגיל, היקף התערבות בית המשפט בשיקול הדעת הבנקאי, אם "בזמן אמת" ואם בדיעבד, תהא על דרך הצמצום, ותיעשה כאשר הבנק פעל בניגוד בולט לדרך הבנקאית המקובלת ובהיעדר הגיון עסקי-בנקאי." גם הטענה כי במשך שנים נהג הבנק לבוא לקראת המבקש ולהעמיד לרשותו מסגרות אשראי זמניות אינה יכולה לבסס יסוד סביר של הנחה כי על הבנק חובה לנהוג כך גם במקרה זה. לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בע"א (חי') 4068/99 י.ס. תעשיות עץ ואלומיניום בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ: "התחשבות הבנק במערערת, בנקטו כלפיה גישה ליברלית, איננה יכולה להתפרש כחובה להוסיף ולנהוג עימה באותה דרך ובכך לתת יד להפרת חוק שיקים ללא כיסוי תשמ"א-.1981" ובמקרה דנן, אף אינני מקבל את טענתו העובדתית של המבקש לאופן פעולה שיטתי ומחייב המקים לו יסוד של הסתמכות. וראה הערתי לעיל ביחס לסדרת השיקים הראשונה. כאמור לעיל, העובדה שבשלושה מועדים חרגה יתרת החובה ממסגרת האשראי אינה מלמדת דבר ובוודאי אינה מלמדת כי על הבנק חובה לפרוע שיקים נוספים במצב דברים זה. ברע"א 9162/04 סורוצקין נ' בנק לאומי לישראל נאמר כבר כי: "ככלל, הגישה הראויה לנושא השיקים ללא כיסוי, צריך שתהא מחמירה. המדובר בנגע קשה ומטריד המשליך הן על הנפגעים הישירים שלא נפרעו שיקים שנמסרו להם, ולעתים - כפי שציין בית המשפט המחוזי - על צדדים שלישיים, והן, במעגל רחב יותר, על המדינה והחברה. לפיכך, ומבלי לפגוע במעשים ופעלים אחרים של המבקשים, אין מנוס מהפעלת הסנקציות שקובע המחוקק" (בפסקה ו'). אני סבור כי הדברים יפים גם למקרה זה. לפיכך, מן הנימוקים דלעיל, אני דוחה את טענות המבקש כי היה לו יסוד סביר להניח כי לבנק היתה חובה לפרוע את השיקים נשוא הבקשה. התוצאה היא כי הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיב ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪. חוזהבנקחוזה בעל פההסתמכותבעל פה