נדחתה בקשה להורות על ביטול התשלום הראשוני כתנאי לפתיחת תיק האיחוד והפחתת צו החיוב בתשלומים מסך של 2,000 ₪ לסך של 250 ₪. מפאת חשיבות הדברים להלן סדר האירועים הכרונולוגי בתיק. כאמור בבקשת רשות הערעור, ביום 24.7.13 הגיש המבקש בפני כב' הרשמת בקשה להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים. בהחלטתה של כב' הרשמת מיום 25.7.13, החלטה אותה לא טרח המבקש לצרף לעיונו של מותב זה, נקבע כי על המבקש להבהיר להיכן מופקדת משכורתו, מיהו מעסיקו של המבקש וכן מעסיקה של אשתו. ביום 7.8.13 הגיש המבקש בקשה חוזרת, בהמשך להחלטה מיום 25.7.13, להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים ולהורות על איחוד תיקיו. המבקש הציע תשלום בסך של 250 ₪ לכלל נושיו. בהחלטת כב' הרשמת מיום 11.8.13, לאחר שעיינה במסמכים שצירף החייב ואף פירטה אותם בגוף ההחלטה, צוינו הדברים הבאים: המבקש יליד שנת 71 נשוי ואב לארבעה ילדים קטינים. המבקש עובד ומשתכר ממוצע חודשי של 5,000 ₪ כך גם אף באשר לאשתו. למבקש אין דירה בבעלותו והוא מתגורר בשכירות. המבקש מקבל קצבת ילד נכה בסך של 2,500 ₪ וקצבת ילדים בסך של 996 ₪. סך הכנסותיו של המבקש הינן בסך של 13,496 ₪. הוצאותיו החודשיות של המבקש הנן בסך של 15,820 ₪ וכוללות: שכר דירה- 2,500 ₪, חשמל, מים, ארנונה וגז- 800 ₪, טלפון- 300 ₪, ביטוח רפואי- 500 ₪, כלכלה- 600 ₪, אינטרנט- 200 ₪, החזר חובות בסך של 200 ₪, הוצאות חינוך- 1,500 ₪, הוצאות בן נכה- 4,000 ₪. נקבע בהחלטה כי למבקש הוצאות חריגות בגין טלפון, אינטרנט, כלכלה והוצאות חינוך. כן צוין כי מאז מסירת האזהרה לידי המבקש בתיק זה בהמצאה מלאה ביום 26.6.00 ועד להגשת הבקשה שילם המבקש סך של 867.34 ₪ על חשבון החוב. כנגד המבקש מתנהלים 10 תיקי הוצאה לפועל בסך של כ- 725,414 ₪. לאחר שעיינה בבקשה ובדקה את היקף חובותיו של המבקש ובהתאם לשיקול הדעת המוקנה לה הכריזה הרשמת הנכבדה על המבקש כחייב מוגבל באמצעים. כן הורתה הרשמת על איחוד תיקיו של המבקש בכפוף לתשלום ראשוני בסך של 4,000 ₪ עד ליום 10.9.13 וקבעה למבקש צו תשלומים חודשי בסך של 2,000 ₪ החל מיום 10.10.13 ובכל 10 לחודש שאחריו. ביום 1.9.13 הגיש המבקש בקשה נוספת להפחתת התשלומים הראשוני והחודשי. בקשה זו נדחתה על יד כב' הרשמת בהחלטה מיום 2.9.13, ההחלטה נשוא בקשת ערעור זו. את ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור המציא המבקש לעיונו של מותב זה רק לאחר מתן הוראה לעשות כן בידי בית המשפט. בהחלטה האמורה, נקבע כי המבקש לא הצביע על נסיבות חדשות המצדיקות עיון חוזר ועל כן לא מצאה הרשמת הנכבדה בבקשה כל חידוש שיהא בו כדי לשנות החלטה מיום 11.8.13. בבקשה אשר בפני טוען המבקש כי הוא נקלע אל המצב הכלכלי בו הוא שרוי בשל הסתבכות עסקית. לטענתו, מהשאלון שצירף לעיונה של הרשמת עולה כי הוצאותיו עולות על הכנסותיו במיוחד לאור העובדה כי הוא אב לארבעה ילדים אחד מהם מוכר כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי. לטענת המבקש, הרשמת הנכבדה חישבה את הקצבה אותה מקבל בנו הנכה מהמל"ל כחלק מהכנסות המבקש, כאשר למעשה קצבה זו הנה קניינו של הקטין והמשמשת להוצאותיו הרבות. לטענתו אף קצבה זו אינה מספיקה והוא נאלץ להוציא הוצאות נוספות לצרכי בנו הנכה. לטענת המבקש חישוב הקצבה כחלק מהכנסות התא המשפחתי, אינו חוקי והחלטת הרשמת מהווה למעשה דחייה של בקשתו, בעוד הדבר אף אינו מצמיח כל תועלת לנושים. דיון : לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיבים. מעיון בהחלטת הרשמת ובבקשת המבקש עולה כי למעשה מבוקש לערער על ההחלטה מיום 11.8.13 במסגרתה כאמור קבעה הרשמת הנכבדה כי על המבקש לשאת בתשלום ראשוני בסך של 4,000 ₪ וכן בתשלום חודשי בסך של 2,000 ₪. בנסיבות אלו היה על המבקש להגיש את בקשת רשות הערעור ביחס להחלטה מיום 11.8.13. תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, אם ניתנה בפני הצד המבקש לערער, או מיום שהומצאה לו אם ניתנה ההחלטה שלא בפניו. לפיכך, המועד להגשת בקשת ערעור ביחס להחלטה מיום 11.8.13 חלף, ומן הטעם הזה בלבד יש לדחות את הבקשה. "הכלל הוא שאם לא עמד החייב במועד הקבוע בתקנות להגשת בקשת רשות ערעור, אין לאפשר לו לעקוף את הסדרי הדין ולהביא להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור באופן מלאכותי ובאמצעות הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם (הש' ס' ג'ובראן רע"א 3435/08 זמיר מועלם נ' ישראפלורס בע"מ, דינים עליון צ 628)." ראה: כבוד השופט דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות - חלק ראשון, מהדורה שביעית 2011, ע"מ 110. הדברים יפים אף לענייננו. אין לאפשר למבקש בנסיבות אלו להביא להארכת המועד להגשת בקשת הערעור באופן מלאכותי על ידי הגשת בקשה נוספת באותו העניין כפי שעשה ואף מן הטעם הזה יש לדחות את בקשת רשות הערעור. כמו כן, אף לגופו של עניין יש לדחות בקשת רשות הערעור, ואפרט. מעיון בהחלטה נשוא בקשת ערעור ואף ההחלטה הקודמת לה, עולה כי אלו ניתנו לאחר שהרשמת הנכבדה עיינה במסמכים אשר הוגשו לעיונה, החלטותיה סבירות ואין מקום להתערב בה. באשר לגובה צווי החיוב בתשלומים, נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם הוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו. ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03) רע"א 7195/09 ציון קרטה נ. פרקליטות מחוז חיפה ואח' דינים עליון 2009(118) 1423) וכן האמור ברע"צ 35723-04-12 לוסב נ. שטרוך (ניתן ביום 30/4/12). בבקשה שבפני אין כל חידוש מהותי אשר לא היה בפני הרשמת עובר למתן החלטתה בעניין המבקשת. ולמעשה מכלול טענותיו ונתוניו של המבקש נלקחו בחשבון על ידה בעת מתן החלטותיה. גם בבקשה שבפני ועל אף שהדברים צוינו במפורש בהחלטת הרשמת, המבקש נמנע מלהבהיר את פשרן של ההוצאות בגין טלפון, אינטרנט, וכלכלה ברמה גבוהה יחסית. הוצאות שהינן בגדר מותרות ואינן עולות בקנה אחד עם מצבו הכלכלי הנטען של המבקש. כאמור, לגבי הוצאות אלו לא ניתנה כל הבהרה מצדו של המבקש לא בפני הרשמת הנכבדה ולא בפני מותב זה. יש אף לתת משקל להתנהלותו של המבקש במסגרת תיקי ההוצאה לפועל. נגד החייב מתנהלים 10 תיקי הוצאה לפועל בסך של כ- 725,414 ₪. מאז מסירת האזהרה לידי המבקש בתיק זה בהמצאה מלאה ביום 26.6.00 ועד להגשת הבקשה שילם המבקש סך של 867.34 ₪ בלבד על חשבון החוב, עובדה אשר כאמור בהחלטת הרשמת הנכבדה ניתן לה ביטוי בקביעת הסכום הראשוני המהווה תנאי לפתיחת תיק איחוד והמבטא תשלום ולו חלקי ביותר על חשבון הפיגורים שיצר המבקש בתיק. התנהלות זו של המבקש אף מעידה על רצינות כוונותיו לפרוע חובותיו. כן, אין בידי לקבל את טענת המבקש כי אין לכלול את קצבת הילד הנכה במסגרת ההכנסות החודשיות בוודאי בנסיבות בהן ההוצאות על אותו ילד נכה נלקחו בחשבון במסגרת הוצאות התא המשפחתי. אם אין המבקש מבצע הפרדה לעניין זה בהוצאות הנטענות, מדוע זה הוא מבקש לייחד הכנסה זו משאר הכנסות התא המשפחתי. כאמור בהחלטת הרשמת הנכבדה, העובדה כי המבקש נושא בהחזרי הלוואה אשר אינם בתיק ההוצאה לפועל, מהווה העדפת נושים אסורה. אין כל הצדקה להעדיף פירעון חובות לנושים אשר אינם נוקטים בהליכי הוצאה לפועל, על פירעון חובות בתיקי ההוצאה לפועל ולעניין ראה בר"ע (מחוזי ת"א) 1654/08 יהודית רכטינגר נ' בנק דיסקונט, תק- מח 2009(2), 9319. לאור האמור לעיל, אני מוצאת כי החלטת הרשמת הנכבדה מצויה במתחם הסבירות, ואין כל מקום להתערב בה. בקשת רשות הערעור נדחית. מאחר ולא נתבקשה תגובת המשיבים, אינני עושה צו להוצאות. איחוד תיקים