בקשת רשות ערעור על החלטה במסגרתה נדחתה בקשתו הנוספת של המבקש לאיחוד תיקיו

בקשת רשות ערעור על החלטה במסגרתה נדחתה בקשתו הנוספת של המבקש לאיחוד תיקיו ביום 29.8.12 הגיש המבקש בקשה להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים ולאיחוד תיקיו. בהחלטתה מיום 29.8.12 של כב' הרשמת הוכרז החייב כחייב מוגבל באמצעים. נקבע כי כתנאי לפתיחת תיק האיחוד על המבקש לשאת בתשלום ראשוני בסך של 2,000 ₪ עד ליום 1.11.12. בנוסף נקבע למבקש בתשלום חודשי בסך של 1,500 ₪ החל מיום 1.11.12 ובכל 1 לחודש. בהחלטה נקבעו הדברים הבאים: כנגד המבקש מתנהלים 3 תיקי הוצאה לפועל בהיקף של 158,332 ₪. בהמשך להחלטה מיום 28.6.12 (החלטה אותה לא טרח המבקש לצרף לבקשתו זו) המבקש מצרף אסמכתאות המפרטות את הכנסת הוריו עימם הוא מתגורר. הוריו של המבקש מתקיימים מקצבת זקנה בממוצע של 4,200 ₪ לחודש. החייב טוען כי אין לו חשבון בנק ובניגוד לדיווחו בבקשה הקודמת, המשיך לעבוד בעסקו כעצמאי. צוין כי מאז מסירת האזהרה לידי המבקש בהמצאה מלאה ביום 11.7.10 ועד להגשת הבקשה שילם המבקש תשלומים חודשיים על חשבון החוב אך הפסיק לעשות כן מחודש 3.12, עובדה שניתן לה ביטוי בעת קביעת הסכום הראשוני המהווה תנאי לפתיחת תיק איחוד והמבטא תשלום, ולו חלקי ביותר, על חשבון הפיגורים שצבר המבקש בתיק ההוצאה לפועל. ביום 7.8.13 הגיש המבקש בקשה נוספת לאיחוד תיקים עקב שינוי נסיבות. בהחלטת הרשמת הנכבדה מאותו היום צוין כי החלטה בבקשת החייב לאיחוד תיקיו ניתנה כבר ביום 29.8.12 ובמסגרתה נקבע תשלום ראשוני בנוסף לצו תשלומים. המבקש לא פעל בהתאם להחלטה הנ"ל. לפנים משורת הדין, קבעה הרשמת הנכבדה כי ככל שיפקיד המבקש את סך הערבון אשר נקבע בהחלטה מיום 29.8.12, זאת עד ליום 5.9.13, תיישם המזכירות את ההחלטה מיום 29.8.12 וייפתח תיק איחוד. צו התשלומים בתיק האיחוד יעמוד על הצו אשר נקבע בהחלטה האמורה לעיל,דהיינו סך של 1,500 ₪ החל מיום 5.10.13 ובכל 5 לחודש שאחריו. בבקשה אשר בפני טוען המבקש כי הנו רווק העובד כעצמאי בתחום הקוסמטיקה. כנגדו מתנהלים שלושה תיקי הוצאה לפועל. בתיק הוצאה לפועל 02-5955511-5 הוגשה התנגדות במסגרת טענת פרעתי ועל כן מתייחסת בקשת רשות הערעור אך ורק לשני תיקי הוצאה לפועל אשר במסגרתם הוגשה הבקשה לאיחוד תיקים והכרזתו של המבקש כחייב מוגבל באמצעים. סך החובות שבשני התיקים הנו בסך 171,477 ₪. לטענתו, על אף מאמציו הרבים לא עלה בידו לעמוד בתשלום המקדמי ובצו התשלומים שנקבעו לו. לטענתו של המבקש, הרשמת הנכבדה לא התייחסה לאף אחת מטענותיו, להסבריו ולנימוקיו באשר לסיבות שמנעו ממנו לפעול בהתאם להחלטה הראשונה. לטענתו, אי יכולתו לעמוד בתשלום הראשוני ובצו התשלומים נובעת ממצב נפשי ירוד שהוא היה מצוי בו באותה העת. ניסיונותיו של המבקש להרחיב את היקף הכנסותיו לא צלחו, לטענתו ופטירתו של אביו השפיעה על כושר התפקוד הבסיסי שלו. לטענתו, לאחר הגשת הבקשה השנייה היה על הרשמת לבחון בשנית את מצבו הכלכלי לאור העובדה שחל שינוי נסיבות מהותי במצבו. לטענתו, צו התשלומים שנקבע לו אינו וסביר ואינה עומד בקנה אחד עם הכנסותיו והוצאותיו. המבקש מציע לשלם סך של 250 ₪ לחודש. דיון : לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיבים. מעיון בהחלטות הרשמת ובבקשת המבקש עולה כי למעשה מבוקש לערער על ההחלטה מיום 29.8.12 במסגרתה כאמור נקבע למבקש התשלום הראשוני וצו התשלומים. בנסיבות אלו היה על המבקש להגיש את בקשת רשות הערעור ביחס להחלטה מיום 29.8.12. תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, אם ניתנה בפני הצד המבקש לערער, או מיום שהומצאה לו אם ניתנה ההחלטה שלא בפניו. לפיכך, המועד להגשת בקשת ערעור ביחס להחלטה מיום 29.8.12 חלף זה מכבר, ומן הטעם הזה בלבד יש לדחות את הבקשה. "הכלל הוא שאם לא עמד החייב במועד הקבוע בתקנות להגשת בקשת רשות ערעור, אין לאפשר לו לעקוף את הסדרי הדין ולהביא להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור באופן מלאכותי ובאמצעות הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם (הש' ס' ג'ובראן רע"א 3435/08 זמיר מועלם נ' ישראפלורס בע"מ, דינים עליון צ 628)." ראה: כבוד השופט דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות - חלק ראשון, מהדורה שביעית 2011, ע"מ 110. הדברים יפים אף לענייננו. אין לאפשר למבקש בנסיבות אלו להביא להארכת המועד להגשת בקשת הערעור באופן מלאכותי על ידי הגשת בקשה נוספת באותו העניין כפי שעשה ואף מן הטעם הזה יש לדחות את בקשת רשות הערעור. כמו כן, אף לגופו של עניין יש לדחות בקשת רשות הערעור, ואפרט. מעיון בהחלטה נשוא בקשת ערעור זו וגם בהחלטה שקדמה לה, עולה כי זו ניתנה לאחר שהרשמת הנכבדה עיינה במסמכים אשר הוגשו לעיונה, החלטתה סבירה ואין כל מקום להתערב בה. באשר לגובה צווי החיוב בתשלומים, נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם הוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו. ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03) רע"א 7195/09 ציון קרטה נ. פרקליטות מחוז חיפה ואח' דינים עליון 2009(118) 1423) וכן האמור ברע"צ 35723-04-12 לוסב נ. שטרוך (ניתן ביום 30/4/12). עיון בבקשה שבפני מעלה כי אין כל חידוש מהותי אשר לא היה בפני הרשמת עובר למתן החלטתה בעניינו של המבקש. לאור נתוניו של המבקש וגובה החוב בתיקי ההוצאה לפועל, ולאחר שעיינתי במסכים המצורפים לבקשה שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי התשלום הראשוני וצו התשלומים שנקבע למבקש סבירים בהחלט והולמים את מצבו הכלכלי. אין להתעלם אף מהתנהלותו של המבקש במסגרת תיקי ההוצאה לפועל כאשר הוא אינו ממלא אחר החלטת הרשמת, הוא אינו משלם את התשלום הראשוני שנקבע לו וכן את צו התשלומים עוד משנת 2012 וכתוצאה מכך יוצר פיגורים בתיק. הרשמת הנכבדה הלכה לקראת המבקש, כאשר לפנים משורת הדין אף שהמבקש לא מילא אחר ההחלטה מיום 29.8.12 ניתנה לו הזדמנות נוספת כשנה לאחר מכן בהחלטתה מיום 7.8.13, למלא אחר ההחלטה הראשונה, דבר שלא נעשה על ידו עד כה. לאור האמור לעיל, אני מוצאת כי החלטת הרשמת הנכבדה מצויה במתחם הסבירות, ואין כל מקום להתערב בה. בקשת רשות הערעור נדחית. מאחר ולא נתבקשה תגובת המשיבים, אינני עושה צו להוצאות. רשות ערעור (בזכות או ברשות)ערעור