תביעה לפינוי מושכר בהתאם לפרק ט"ז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. מבוא - העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת : 1. אין מחלוקת, כי בין התובעת כמשכירה, לבין הנתבעים כשוכרים, נחתם ביום 5/7/09 הסכם שכירות בגין דירת המגורים ברחוב מסריק 9/5 בבת ים (להלן: "הדירה") למשך 24 חודשים (כולל אופציה), אשר הסתיים ביום 4/7/11. עוד אין חולק בין הצדדים כי הוסכם בינהם, בעל פה, כי ההסכם- יוארך וזאת עד ליום 5/7/13 , עוד הובהר מפורשות כי הסכמת הצדדים היתה כי תנאי ההסכם בכתב יחולו על ההסכם המוארך בעל פה (בהקשר זה ראה עדותו של הנתבע בעמוד 11 שורות 9-25 במסגרתה אישר הנתבע 1 כי ההסכם הוארך למעט הערבים אשר לא נדרשו ) (להלן: "ההסכם"). 2. לפי סעיף 6.1 להסכם, התחייבו הנתבעים לשלם לתובעת דמי שכירות בסך של 3,600 ₪ לחודש, סכום אשר נקבע בסעיף 12.1 כי יועלה בתקופת האופציה לסך של 4,000 ₪ ובהמשך הוסכם כי יעמוד על סך של 4,100 ₪. 3. אין חולק כי במסגרת סעיף 14.2 (א) להסכם נקבע כי אי תשלום דמי שכירות לתקופה העולה על 7 ימים איחור יהווה הפרה יסודית של ההסכם. עוד נקבע בסעיף 14.3 להסכם כי במקרה של הפרה יסודית של ההסכם, תהיה רשאית התובעת לבטל את ההסכם ובמקרה זה יהא על השוכרים לפנות את בית מיד עם קבלת ההודעה האמורה. טענות הצדדים: 4. לטענת התובעת, הסכם השכירות הסתיים ביום 4/7/13 ולא חודש ובנסיבות אלו היה על הנתבעים לפנות את הדירה . התובעת מוסיפה וטוענת כי כבר בחודש אפריל היא הוציאה לנתבעים הודעה על סיום ההסכם. על אף האמור הנתבעים לא פינו את הדירה בסיום התקופה החוזית ובנוסף, הנתבעים לא שילמו את דמי השכירות החל מחודש יוני 2013, אז שולם התשלום האחרון בגין השכירות. בנסיבות אלו, לטענתה, הוצאה להם ביום 20/8/13 דרישת תשלום ופינוי מיידי - במסגרתה הודיעה לנתבעים, על ביטול ההסכם מפאת הפרתו היסודית, דרשה פינוי המושכר לאלתר, פיצוי מוסכם וכן, תשלום בגין שני החודשים בהם שהו בדירה ללא ביצוע תשלום . משלא פונתה הדירה, הגישה התובעת התביעה בפני. הנתבעים מנגד טוענים כי הוסכם עם התובעת בעל פה שהסכם השכירות יתחדש בשנה וזאת, עד ליום 5/7/14 ובנוסף, כי לנתבעים תהיה האפשרות להפסיקו על ידי מתן הודעה מוקדמת בת 30 יום מראש. עוד טוענים הנתבעים כי לא קיבלו את הודעה על הפסקת ההסכם, אשר לטענת התובעת נשלחה אליהם באפריל. באשר לביצוע תשלום דמי השכירות, הרי שלטענת הנתבעים הוסכם בינם לבין התובעת כי תשלום דמי השכירות בגין החודשים יולי ואוגוסט 2013 יתבצע באיחור וכי הם אמנם ביצעו את התשלומים בגין שני חודשים אלו ביום 27/8/13. עוד טענו הנתבעים- במסגרת הדיון בפני כי - מאז אותו מועד ועד היום הם מבצעים את התשלומים השוטפים בגין השכירות וזאת על ידי ביצוע הפקדה מידי 20 בחודש לחשבונה של התובעת. במאמר מוסגר אציין- כבר בשלב זה כי - במסגרת הדיון בפני התברר שטענתם האחרונה של הנתבעים התבררה כלא מדוייקת, עת הוברר שתשלום חודש אוקטובר לא בוצע בפועל הואיל והחיוב בגינו הושב כעולה מדפי החשבון אשר הוצגו על ידי הנתבעים עצמם. הנתבעים הוסיפו וטענו כי בדירה היו ליקויים רבים וכי דרישתה של התובעת לפינויים מהדירה הינה תולדה של רצונה להשתחרר מחובתה החוזית לתיקון הליקויים. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעים, דין התביעה להידחות. דיון והכרעה בדיון אשר התקיים בפני, התקיימו חקירות נגדיות של בעלי הדין והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. על טיבה של תביעה לפינוי מושכר על פי פרק טז 4 לתקנות עמדה לאחרונה כבוד השופטת כנפי - שטייניץ בפסקה 4 לפסק דינה ברע"א (מחוזי י-ם) 54675-02-12 מכמל נ' טרטמן (ניתן ביום 23.4.12): "פרק טז4 לתקנות סדר הדין האזרחי קובע הליך משפטי מזורז לדיון בתביעות לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר חל עליו, שמטרתו הכרעה מהירה ואפקטיבית במחלוקות שעניינן פינוי מושכר. התכלית המונחת ביסוד ההליך היא הענקת סעד מהיר לבעלי נכסים הזכאים לפינוי שוכרים המחזיקים בנכסיהם שלא כדין, והקטנת נזקיהם...מטרת הוראות אלה היא לקיים הליך מצומצם ומהודק אשר ייוחד אך לבירור זכותו של התובע לפינוי המושכר וזכותו של הנתבע להחזיק במושכר, זאת מבלי צורך להידרש למחלוקות כספיות ואחרות, כאשר אין באלה להשליך על הזכות להחזיק בנכס." יישום התכלית של הוראות פרק טז4 לתקנות, על המקרה הנוכחי, מעלה כי ההכרעה לפתחי הינה האם הפרו הנתבעים את הסכם השכירות הפרה יסודית אשר הקנתה לתובעת הזכות לביטול הסכם השכירות (כאמור בסעיף 7(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970) ? לאחר שבחנתי הראיות והעדויות כפי שהוצגו ונשמעו בפני, הנני סבורה כי התשובה לשאלה האמורה הינה חיובית. כך וראשית- אין חולק כי הנתבעים לא ביצעו את תשלום דמי השכירות במועד הקבוע לכך בהתאם להסכם בין הצדדים- מועד שהוא - לדידם של הנתבעים עצמם ב - 20 לחודש. טענת הנתבעים הינה כי התובעת הסכימה - בעל פה - לכך שישלמו את דמי השכירות לחודשים יולי ואוגוסט באיחור. טענתם זו של הנתבעים הינה בגדר הודאה והדחה שכן, הם מסכימים שהיה עליהם לבצע את התשלום במועד מסויים וכן כי לא ביצעו את התשלום במועד האמור ואולם- טוענים כי הבסיס לאיחור באותו תשלום - הינו בהסכמת התובעת. הנני סבורה שהנתבעים לא הרימו את הנטל להוכחת טענתם זו אשר אין לה כל תימוכין מלבד בעדותם, עדות המהווה עדות יחידה בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971 . יתרה מכך, הנני סבורה כי- בנושא זה - קיימות סתירות בעדותו של הנתבע 1. שכן, מחד העיד הנתבע 1 שהייתה הסכמה לדחיית מועד התשלום ומאידך, באותה נשימה, העיד כי התובעת כלל לא פנתה אליו בדרישה לביצוע התשלום, אלא שהוא הלין על ליקויי בנייה ובעקבות זאת, הוצא לו על ידי התובעת המכתב מיום 20/8/13 (ראה עדותו בעמוד 12 שורות 15-20) . עדותו זו של הנתבע 2, לא זו בלבד שאינה תומכת בטענתו בדבר הסכמה לדחיית מועד התשלום אלא שהיא שוללת אותה מיניה וביה- באשר ממנה נובע שהשיחות בין הצדדים לא נסבו על התשלום או הבעת רצון לביצוע התשלום, אלא רק על תלונותיו בדבר הצורך בביצוע תשלום לאור ליקויי בניה הקיימים בדירה. בנסיבות אלו, הנני דוחה טענתם של הנתבעים ולפיה היתה הסכמה בינם לבין התובעת ולפיה ידחה מועד התשלום בגין חודשים יולי ואוגוסט וקובעת כי הנתבעים אחרו - בלא הסכמה - בביצוע תשלום דמי השכירות לחודשים יולי ואוגוסט 2013 ומשכך, הפרו את ההסכם עם התובעת. במאמר מוסגר אציין כי הנתבעים הוסיפו וטענו שבדירה קיימים ליקויים ואולם, אין בפיהם טענה מפורשת ולפיה בגין הליקויים לא חלה עליהם חובה בתשלום דמי השכירות. יתרה מכך, גם לו נשמעה טענה כאמור הרי שטענתם של הנתבעים ולפיה היתה הסכמה לדחיית מועד התשלום - יש בה בכדי לשלול האפשרות לטענה עובדתית חלופית ולפיה סירבו לביצוע התשלום בגין ליקויי הבנייה. לאור קביעתי ולפיה הפרו הנתבעים את ההסכם עת לא שילמו במועדם את התשלומים בגין החודשים יולי ואוגוסט, הנני נדרשת לבדוק האם ההפרה האמורה מהווה הפרה יסודית המזכה את התובעת בביטול הסכם השכירות. במסגרת ע"א 158/80 מנחם שלום נ ' מנחם מוטה, פ"ד לו (4) 793, נדרש בית המשפט העליון לשאלה האם איחור בתשלום מהווה הפרה יסודית עם לאו ויפים דברים אשר נקבעו על ידו בנושא זה: "הייתי מנסח את הכלל כך, בצורה יותר כללית וחיובית: בדרך-כלל, אי-תשלום סכום כסף במועדו על חשבון המחיר של קניית נכס, ייחשב כהפרה יסודית של החוזה מצד הקונה המצדיקה את ביטולו המידי גם אם לא הותנה על כך במפורש בחוזה שבין הצדדים; ועל המפר, המבקש למנוע זאת, להראות כי בנסיבות המקרה האיחור היה קל יחסית ושהיו נסיבות מיוחדות שגרמו לכך ושיש בהן כדי להצדיקו." אני מסכים לדברים אלה ולכלל שבצדם. ואם כך לגבי מקרה, שבו אין הוראה מפורשת בחוזה, קל וחומר לגבי מקרה, בו מצויה תניה מוסכמת מפורשת. ובעניין שלנו לא זו בלבד כי נקבע ברורות בסעיף 5לחוזה, כי מועדי התשלום הם מעיקרי ההסכם, אלא המתקשרים גילו דעתם מפורשות, כי רק איחור של שלושה ימים לא יהווה הפרה יסודית." במקרה בפני - אין חולק כי חל איחור בתשלום המהווה הפרה וכי במסגרת ההסכם נקבע מפורשות שאיחור בתשלום מעבר לשבעה ימים יהווה הפרה יסודית של ההסכם. זאת ועוד- אין חולק כי התשלומים אשר לא בוצעו על ידי הנתבעים הינם התשלומים לחודשים יולי ואוגוסט 2013 - דהיינו התשלומים החלים מיד עם סיומו של ההסכם. בהקשר זה הואיל והתשלומים המדוברים הינם תשלומים אשר חלו לאחר סיום התקופה החוזית המוסכמת, הרי שבאי תשלומם יש גם בכדי ללמד על התנערות הנתבעים מהמשך תחולתו של ההסכם. לאור האמור ובנסיבות אלו- בהן הצדדים עצמם הסכימו כי איחור בתשלום יהווה הפרה יסודית של ההסכם, משאין חולק כי היה איחור כאמור, משקבעתי כי האיחור אינו בהסכמה ומשעיתוי ההפרה יש בו בכדי ללמד על התנערות הנתבעים מהמשך תחולתו של ההסכם- הנני קובעת כי הנתבעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית אשר זיכתה התובעת באפשרות לביטול ההסכם - כפי שאמנם הודיעה כאמור במכתבה מיום 20/8/13 . אציין עוד כי אין חולק שהודעת הביטול הוצאה ונמסרה לנתבעים עוד טרם ביצוע ההפקדה על ידם ביום 27/8/13. משבוטל ההסכם כדין, כפועל יוצא מהפרתו היסודית על ידי הנתבעים, על הנתבעים לפנות את הדירה ואשר על כן אני מורה כדלקמן: א. אני מורה לנתבעים לפנות את הדירה ברחוב מסריק 9/5 בבית ים ולהשיבה לידי התובעת, כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ, לא יאוחר מיום30/1/14 שעה 14:00. ב. האמור הינו בכפוף לכך שעד ליום 9/1/14, יעבירו הנתבעים את חוב השכירות בגין חודש אוקטובר בסך 4,100 ₪ וכן את דמי השכירות לחודש ינואר בסך 4,100 ₪. ככל שלא יעבירו הנתבעים את התשלום כאמור, יכנס צו הפינוי לתוקף מיידי דהיינו יהא על הנתבעים לפנות את הדירה ביום 10/1/14. ג. יצוין כי במועד שנקבע ניתנה על ידי ארכה בת למעלה מ- 30 ימים מהיום לפינוי הדירה. ארכה זו ניתנת לנתבעים לצורך התארגנות למעבר הדירה, אך אין בכך כדי לפגוע בזכויות התובעת בנוגע להפרש דמי השכירות, פיצוי וכד'. ד. הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות בגין אגרת משפט ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל. ה. כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪. ו. הסכומים שנפסקו ישולמו לתובעת בתוך 30 ימים. אופציהשכירותדמי שכירות