טוענת כי היתה צפויה לקבל כספים מחו"ל במועד סמוך למועד בו סורבו השיקים

טוענת כי היתה צפויה לקבל כספים מחו"ל במועד סמוך למועד בו סורבו השיקים ולדעתה היה על הבנק לפרוע את השיקים ולהמתין עד לקבלת אותם כספים. הבנק מצידו מכחיש קיומו של נוהג ו/או הסכם בעל-פה כנטען על ידי המבקשת ואף מצביע על 10 שיקים נוספים שסורבו בחשבונה של המבקשת עובר לסירובם של השיקים נשוא הבקשה ולאחר מכן, כך שמניינם המלא של השיקים המסורבים הוא 27 ובסכום כולל של כ -465,000 ש"ח. הכרעה דין הבקשה להידחות. ראשית, יש טעם לפגם בכך שהמבקשת לא טרחה לפרט בבקשתה את התמונה העובדתית המלאה בדבר מצב חשבונה ובדבר השיקים הנוספים שסורבו בחשבונה וכוונתי היא לאלה שסורבו עובר להגשת בקשה זו. מן הסתם ברור לה שלעובדות אלה השפעה על הערכת יסוד ההסתמכות הנטען על ידה. שנית, מנספחי הבקשה, ובמיוחד מהודעת הפקס ששלח מנהל המבקשת ביום 1.9.13 [נספח 4 לבקשה] עולה תמונה שונה בתכלית וסותרת את הטענה בדבר נוהג קבוע לפיו הבנק היה ממתין לכניסת תקבולי המע"מ בין התאריכים 25 לחודש ו - 9 לחודש שלאחריו. אילו כך היו פני הדברים, היה מצופה כי בנספח 4 היה מבקש מנהל הנתבעת מהבנק להמשיך ולפעול על פי הנוהג הקיים ביניהם, אולם זה לא מה שביקש. מנהל הנתבעת ביקש מהבנק לפרוע את השיקים בהסתמך על הלוואות שייקח בחשבונו הפרטי ושיקים דחויים בסכום של 75,000 ₪. שלישית, העובדה כי אין זו הפעם הראשונה שהבנק מסרב לפרוע שיקים בחשבונה של המבקשת, אינה מתיישבת עם הטענה בדבר ההנחה לקיומה של חובת פירעון שיקים, גם כשהחשבון מצוי בחריגה ממסגרת האשראי. רביעית, קיימת סתירה פנימית בטענת המבקש. מחד היא טוענת כי במשך חמש שנים הבנק נהג להמתין עד ליום ה-9 לכל חודש לקבלת תקבולי המע"מ [רישת סעיף 4.ג. לבקשה] ומאידך, היא מתארת תיאור עובדתי הסב סביב עיכוב כניסת תקבולי המע"מ בסוף חודש אוגוסט. אילו אכן היה נוהג ו/או הסכם כמתואר לעיל, מדוע היה צורך לבקש בקשות מיוחדות ולהציע הצעות שונות לבנק על מנת לשכנעו כי ימתין עד לכניסת תקבולי המע"מ ב - 9.9.13? הרי לשיטת המבקשת זהו הנוהג הרגיל. חמישית, המבקשת לא הציגה כל הסכמי הקצאת אשראי זמני שהוצאו מדי חודש בחודשו על מנת להוכיח את טענתה כי במשך חמש שנים, מדי חודש הועמד לה אשראי זמני בגובה החזרי המע"מ והרי טענה זו דורשת הוכחה על ידי ראיות מוצקות שכן היא עומדת בסתירה להסכם הכתוב בין המבקשת לבנק [נספח א' לתגובת הבנק]. באשר לטענת קיומו של יסוד סביר להניח כי על הבנק חובה לפרוע את השיקים נשוא הבקשה, הרי שכבר בע"א 4305/98 מ.צ.י.ג.ה. בנין והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ נקבע כי: "4.2 ראש לכל נדגיש, כי סעיף 10(א) לחוק, המציין "יסוד סביר להניח", מחייב תחילה את קיום ההנחה האישית -סובייקטיבית של הלקוח, אשר אותה ואת סבירותה יש לבחון לאורה של מערכת היחסים המשפטית הכוללת "חובה" של הבנק לפרוע שיק מתוקף "הסכם" - ללמדך, שעסקינן בחובה חוזית המקימה זכות חוזית, או לחלופין, בעטייה של "יתרה מספקת". המונח "יסוד סביר" משכילנו, שאותה הנחה ראשונית סובייקטיבית נבחנת באמות מידה אובייקטיביות, היות ואין עסקינן במוסר אישי של פלוני או של אלמוני, בעיקר לאור המטרה שהציב לעצמו המחוקק, שעיקרה "לצמצם את תופעת השיקים ללא כיסוי" (ראה: המבוא להצעת חוק 2060, 238). עסקינן אפוא, באומד דעתו של האדם הסביר, שהוא היודע את כל פרטי העניין ומביט מן החוץ, ושאלה זו, על פי מבחנה האובייקטיבי, שאלה שבדין היא, וככזו נקבעת היא על פי נסיון החיים והשכל הישר." לפיכך, אני דוחה את טענתה העובדתית של המבקשת לקיומו של הסכם בע"פ ו/או נוהג היוצר חובה חוזית של הבנק כלפיה לפרוע את השיקים נשוא הבקשה במועד בו סורבו ובמצב החשבון באותו היום. הבנק הינו גוף כלכלי - מסחרי, אשר הסיכונים אותם הוא מוכן ליטול על עצמו מוגבלים. לעניין זה ראה גם את הדברים שנאמרו בתא (חי') 645/05 אחים טופז יהלומים נ' בנק הפועלים בע"מ: "28. שיקולי הבנק אם להעניק אשראי או לחדשו, או לצמצם או להפסיק את האשראי שניתן ללקוח, הם שיקולים עסקיים טהורים שבבסיסם היחסים עם הלקוח הספציפי. שיקולים אלו יכולים להשתנות מעת לעת, בהתאם להערכת הבנק את מצבו של הלקוח בכל זמן נתון. הערכה זו מורכבת משיקולים רבים ומגוונים שהבנק משקלל: עברו העיסקי של הלקוח, תזרים המזומנים ו"המחזור" של העסק, הערכת מצבו של הלקוח בהווה והצפי באשר לעתיד, טיבו של העסק ומצב השוק הרלוונטי, גובה האשראי המבוקש, רצון לסייע ללקוח הנמצא בקשיים זמניים, גביית ריבית גבוהה יותר בגין חריגה ממסגרת אשראי, היקפם וטיבם של הביטחונות שהלקוח העמיד או יכול להעמיד לזכות הבנק וכיו"ב שיקולים - יצחק עמית "חוק שיקים ללא כיסוי" הפרקליט מד (1999) 449 עמ' 469. ברגיל, היקף התערבות בית המשפט בשיקול הדעת הבנקאי, אם "בזמן אמת" ואם בדיעבד, תהא על דרך הצמצום, ותיעשה כאשר הבנק פעל בניגוד בולט לדרך הבנקאית המקובלת ובהיעדר הגיון עסקי-בנקאי." לפיכך, גם אם המבקשת היתה צפויה לקבל כספים כלשהם מחו"ל, כפי שהיא טוענת בבקשתה, הרי מרגע שכספים אלה לא התקבלו עד מועד פירעון השיקים - רשאי היה הבנק, משיקוליו הכלכליים לסרב ליטול על עצמו את הסיכון שמא כספים אלה לא יתקבלו לבסוף. ברע"א 9162/04 סורוצקין נ' בנק לאומי לישראל נאמר כבר כי: "ככלל, הגישה הראויה לנושא השיקים ללא כיסוי, צריך שתהא מחמירה. המדובר בנגע קשה ומטריד המשליך הן על הנפגעים הישירים שלא נפרעו שיקים שנמסרו להם, ולעתים - כפי שציין בית המשפט המחוזי - על צדדים שלישיים, והן, במעגל רחב יותר, על המדינה והחברה. לפיכך, ומבלי לפגוע במעשים ופעלים אחרים של המבקשים, אין מנוס מהפעלת הסנקציות שקובע המחוקק" (בפסקה ו'). " אני סבור כי הדברים יפים גם למקרה זה. לפיכך אני דוחה את טענות המבקש כי היה לו יסוד סביר להניח כי לבנק היתה חובה לפרוע את השיקים נשוא הבקשה. אני דוחה גם את טענת הטעות הנזכרת ברמז בסעיף 5.א. לבקשה הואיל והמבקשת לא הצביעה על פעולה כלשהי של הבנק שנעשתה בשוגג. התוצאה היא כי הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיב ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪. שיקים