ערעור על החלטת רשמת הוצל"פ לביטול מועד הפינוי של דירת מגורים

ערעור על החלטת רשמת הוצל"פ לביטול מועד הפינוי של דירת מגורים הורתו של הערעור בתיק שפתחה המשיבה כנגד המערערים למימוש משכנתא ביום 2.10.00 וזאת לאחר שאלו הפרו את הסכם ההלוואה שנחתם בין הצדדים ביום 4.6.99 ואת תנאי שטר המשכנתא שנחתם ביום 4.8.99 . רקע עובדתי 2. מאז פתיחת התיק נקטו המערערים במספר רב של הליכים משפטיים הן לתקיפת עצם החיוב ושיעורו. נוכח ריבוי ההליכים שנקטו הצדדים במשך השנים אעמוד על נקודות ציון חשובות ורלוונטיות. לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ הגישו המערערים, ביום 17.2.02, המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ובקשו להצהיר כי הסכם ההלוואה ושטר המשכנתא בטלים בטענת אי גילוי בהסכם ההלוואה וריבית הנשך שנקבעה בו (להלן: "ה"פ 292/02"). ביום 13.1.03 הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פס"ד ובמסגרתו התחייבו המערערים לשלם למשיבה כדלקמן: א) סך של 70,909 ₪ בתוספת ריבית חודשית בשיעור 3% ובצירוף מע"מ מיום 15.3.02 ועד התשלום בפועל; ב) סך השווה בשיעורו ל - 3,500$ ארה"ב ע"פ השער היציג ביום התשלום בצירוף מע"מ ובתוספת סך של 3,400 ₪ בצירוף מע"מ בגין שכ"ט עו"ד; ג) סך של 10,400 ₪ בגין אגרות וביול. עוד הוסכם כי לסילוק החוב בתיק ההוצל"פ ישלמו המערערים תשלומים כדלקמן: ד) סכום החוב בתיק ההוצל"פ כפי שהוא מעודכן נכון ליום התשלום; ה) ריבית חודשית בשיעור של 2% (מעבר להצמדה וריבית ע"פ דין שבתיק ההוצל"פ) על קרן החוב בתיק ההוצל"פ מיום פתיחתו ועד התשלום; ו) סך של 1,888 ₪ (כולל מע"מ) בהם חויבה המשיבה בתיק בגין הוצאת מיטלטלין והובלתם לאחסון; ז) כל הוצאה נוספת שנגרמה או תיגרם למשיבה במסגרת התיק. הוסכם בין הצדדים כי זכויות המערערים בדירה יהוו מקור פירעון לחיובים הנ"ל אולם לא יהוו מקור יחיד ובלעדי וכן נקבעה סנקציה בגין הפרת החיובים הנ"ל בסך של 5,000 דולר והוסכם על מינויו של עו"ד ליבוביץ' ישראל ככונס נכסים משותף יחד עם עו"ד אבידן. סעיף 10 להסכם קובע כי: "עם מתן תוקף של פסק דין להסכם זה ולמשך 6 חודשים, דהיינו עד למועד הקובע, יעוכבו הליכי ההוצל"פ בתיקי ההוצל"פ...היה ולא סולק מלוא החוב הנקוב בסעיפים 1 ו-2 עד למועד הקובע, הרי שבנוסף לצירוף סכום התוספת כאמור בסעיף 6 לעיל יהיו המשיבה וכן הזוכה בתיק ההוצל"פ רשאיות להמשיך בהליכי הגבייה ולנקוט הליכי הוצל"פ בגין כל סכום שיוותרו המשיבים חייבים למשיבה או להה"ל ע"פ הסכם זה, לרבות המשך הליכי מימוש המשכנתא בתיק 01-75150-00-5". סעיף 11 להסכם קבע כי: "עם סילוק מלוא החוב הכולל (או החובות המנויים בסעיפים 1 ו 2 באם יסולק החוב בתוך 6 חודשים) ייסגרו כל שלושת תיקי ההוצל"פ הננקטים נגד המבקשים וימסרו למבקשים חשבוניות מס כדין תוך 3 ימים מסגירת שלושת תיקי ההוצל"פ". יצוין כי פסה"ד מיום 13.1.03 מגלם את מלוא חובות המערערים כלפי המשיבה "בכל המחלוקות שביניהם" כפי שמצוין ברישא פס"ד זה. 3. לאחר האמור הגישו המערערים תביעה נוספת לבית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו למתן פס"ד הצהרתי בדבר בטלות פסה"ד מיום 13.1.03 במסגרת ה"פ 1008/08 בהתבסס על טענה כי חתימת עו"ד אבידן בשמם זויפה. ביום 13.6.10 ניתן פס"ד אשר דחה את התביעה (להלן: "פסה"ד בה"פ 1008/08"). ערעור שהוגש על פס"ד זה לבית המשפט העליון במסגרת ע"א 6644/10 נדחה אף הוא ביום 5.4.12. 4. בחלוף זמן מה הגישו שוב המערערים תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו במסגרת ה"פ 954/08 ובה טענה כנגד פגמים בשטר המשכנתא. ביום 12.7.12 ניתן פס"ד אשר דחה את תביעתם (להלן: "פסה"ד בה"פ 954/08"). ניסיונות הערעור על פס"ד זה לא צלחו אף הם. 5. מספר טענות "פרעתי" הגישו המערערים בלשכת ההוצל"פ שנדחו. יצוין, כי נדרשתי בעבר למחלוקת בין הצדדים ביחס להסכם ההלוואה ושטר המשכנתא במסגרת עש"א 40552-04-10 ונתתי דעתי לחלק מטענות הצדדים שהועלו בערעור זה (להלן: "פסה"ד בעש"א 40552-04-10"). ההחלטה 6. ביום 5.6.13 ניתנה החלטת הרשמת אשר דחתה את טענותיהם השונות של המערערים וקבעה כי המועד שנקבע לפינוים מהדירה - יום 9.6.13 - יוותר על כנו. במסגרת החלטתה דחתה הרשמת את טענות המערערים, בין היתר, בנימוק כי אלו נדונו בעבר וניתנה בהם הכרעה במסגרת החלטות או פסקי דין חלוטים: א) אשר לטענה בדבר העדר קיומו של חוב קבעה הרשמת כי ביום 16.12.07 דחתה קודמתה טענת פרעתי שהעלו המערערים בהחלטה מנומקת אשר הפכה חלוטה ואף הפנתה לפסה"ד מיום 13.1.03. משלא טענו המערערים לשינוי עובדתי ממועד זה כגון ביצוע תשלומים נוספים לתיק הרי שלא היה מקום לדון בשנית בטענה זו. החלטת הרשמת משנת 2007 אושררה בפסה"ד בעש"א 40552-04-10. ב) אשר לטענה כנגד שטר המשכנתא והסכם ההלוואה הרי שאף אלו נדונו בעבר ונדחו במסגרת ה"פ השונות. ג) אשר לטענה בדבר הגנת הסידור החלוף קבעה כי אף טענה זו הועלתה במסגרת ה"פ נשוא פסה"ד מיום 13.1.03 וכן בה"פ שלאחריה ואולם כל תביעות המערערים נדחו ובמסגרת טענה זו כך שתניית הויתור נותרה על כנה. 7. עוד קבעה הרשמת כי אין לראות בתיק מימוש המשכנתא כנספח או טפל לתיק הכספי שמנהלת המשיבה כנגד המערערים. בהתאם לחוק ולהלכה הפסוקה, מימוש משכון או משכנתא הינה זכות עצמאית ונפרדת של הזוכה ומסלול ייחודי זה אף זוכה ליתרונות רבים מכוח היותו מימוש של זכות נשיה מובטחת מצד הזוכה. טענות המערערים 8. לטענת המערערים הליך הפינוי נקבע חרף טענתם כי חשבונם מצוי ביתרת זכות כלפי המשיבה וכי האחרונה מנהלת נגדם שני תיקי הוצל"פ אך אינה טורחת לעדכן תקבולים ששולמו בתיק אחד גם בתיק השני חרף שמדובר בחפיפה בחובות. המערערים קובלים על התעלמות הרשמת ממצבו הבריאותי של המערער אשר חולה במחלה סופנית וסובל מנכות בשיעור 100%. עקב האמור אף הורע מצבו הכלכלי והוא נזקק לתרופות בסך של 40,000 ₪ בחודש. המערערת עובדת כספרנית ומשתכרת סך של 2,000 ₪ בחודש. הדירה מותאמת למוגבלותו בניידות של המערער ואף מעט העבודה שמסוגל לבצע מתבצעת ממשרדו בדירה. עוד טענו המערערים כי שווי הדירה גבוה לאין שיעור מחובם ובנסיבות אלו לא ראוי לממש את הדירה וכי לא ניתנה להם אפשרות לממש נכסי נדל"ן אחרים לשם פירעון החוב ככל שיוכח שקיים. כך לדוג' טוענים כי הכונס מונע מהם לממש פס"ד חלוט לטובתם בסך של 500,000 ₪ בגין אי תשלום שכר דירה לאחר שהגיע להסכמה חשאית עם אחי המערער המחזיקים בנכס. טענה חלופית נוספת שהעלו היא זכאותם לסידור חלוף מאחר ולא הוסברה להם משמעות הויתור על הגנה זו כאשר הוחתמו על מסמכי ההלוואה. לדידם הסכם ההלוואה הינו חוזה אחיד ותוכנו נקבע באופן חד צדדי על ידי המשיבה. לבסוף נטען כי במישור הפרוצדוראלי הודעת הפינוי לא הומצאה להם כדין. טענות המשיבה 9. מנגד טוענת המשיבה, כי מועד הפינוי נקבע לאחר שנות התדיינות רבות במהלכן נדונו טענות המערערים הנטענות כיום ונדחו במסגרת החלטות ופסקי דין חלוטים. אשר להחלטה נשואת הערעור הרי שזו מנומקת כדבעי. בכל מקרה, הסכם ההלוואה ושטר המשכנתא נחתמו בשנת 1999 ותיק ההוצל"פ נפתח בשנת 2000. על כן, קיימת התיישנות או לכל הפחות שיהוי ניכר להעלאת טענות כנגד תוכנם של מסמכים אלו בשלב זה. קיומו של חוב המערערים למשיבה נדון בעבר ובקשות המערערים במסגרת טענות "פרעתי" נדחו. ביום 17.1.07 קבעה הרשמת כי קיים השתק בעניין זה ולא הוגש ערעור על החלטה זו. הדבר נכון גם לגבי פסה"ד בעש"א 40552-04-10 אשר אשרר קביעה זו. ממילא טענות המערערים כיום בגין אי רישום תקבולים אינה מתיישבת עם האמור בהחלטה ובפסה"ד הנ"ל. החוב כיום עומד לכל הפחות על סך של 3.6 מליון ₪ בהתאם לפסה"ד מיום 13.1.03 אשר כאמור ניסיונות המערערים לבטלו נכשלו. בכל מקרה, מחלוקת על גובה חוב אינה מעכבת מימוש משכנתא. גם טענת המערערים כי זכאותם למימוש נכסים חלופיים תחת הדירה נדונה בעבר ונדחתה נוכח לשונו הברורה של פסה"ד מיום 13.1.03 ו"אופיה" של זכות בעל המשכנתא. אשר לסידור החלוף טוענת המשיבה כי המערערים הסכימו לויתור על הגנה זו במסגרת סעיף 12(א) לנספח התנאים המיוחדים של הסכם ההלוואה ואף טענה זו נדונה במסגרת ה"פ 292/02 אשר הסתיימה בפסה"ד מיום 13.1.03 ,במסגרתו הוסכם על מתווה תשלומים אשר אם יופר חלופתו היא המשך הליכי מימוש, כפי שאירע בפועל. אשר להמצאת הודעת הפינוי, המשיבה צרפה את תצהיר המוסר לפיו המערער 1 סירב לחתום על אישור המסירה וחטף את החומר הימנו. דיון 10. בהתאם לסקירה דלעיל עולה, כי מרבית טענות המערערים נדונו זה מכבר בערכאות שונות ואף בפני ערכאה זו. בפסה"ד בעש"א 40552-04-10 ניתנה התייחסותי, בין היתר, למחלוקת בדבר קיומו של חוב המערערים למשיבה, וקבעתי כי החלטות קודמות של רשמות ההוצל"פ קבעו שלא הוכח ביצוע תשלומים שונים לאחר שנת 2002 או לאחר פסה"ד מיום 13.1.03. אתייחס תחילה לטענה זו כאשר יש לבחון האם הוכח שינוי נסיבות כלשהו ביחס לחוב לאחר מתן פסה"ד זה. חרף העובדה כי סמכותה של ערכאת הערעור הינה רחבה הרי שלא הוגשו מסמכים על ידי המערערים המלמדים על תחשיב סדור וברור ועל תקבולים ששולמו לתיק לאחר שנת 2003 באופן המוכיח כי למערערים יתרת זכות כלפי המשיבה. כאמור בפסה"ד הנ"ל, החלטה בטענת "פרעתי" משכללת השתק פלוגתא כנגד נסיבות הפירעון שנדונו במסגרתה בלבד ואולם אינה מקימה מעשה בי"ד מסוג השתק עילה ביחס לנסיבות פירעון אחרות. יודגש, כי בפסה"ד מיום 13.1.03 הודו המערערים בקיומו של חוב לא מבוטל כלפי המשיבה, אולם המערערים לא הגישו עד היום ראיות מוצקות וברורות כי מילאו אחר מלוא חובותיהם שבפסה"ד מיום 13.1.03 וכי אינם בעלי חוב עוד כלפי המשיבה. לפנים משורת הדין - בהעדר תחשיב ברור ומסודר מטעם המערערים במסגרת ערעור זה - בחנתי את נספחי כתבי הטענות השונים שהוגשו לתיק. לכל היותר מצאתי מספר בודד של הוראות הקטנת חוב שהתבצעו לאחר מתן פסה"ד בעש"א 40552-04-10 (משנת 2012 ומשנת 2013). ואולם, כפי שציינתי, אין בנמצא תחשיב מדויק ומסודר המוכיח כי המערערים עמדו בכל התשלומים המחייבים אותם בהתאם לפסה"ד מיום 13.1.03 ומשלא עלה בידי האחרונים להוכיח את יתרת החוב המדויקת ואת טענתם כי מצויים הם כיום ביתרת זכות כלפי המשיבה, אין מקום להיעתר לערעורם בעניין זה. למעלה מן הצורך אציין את ההלכה הידועה לפיה אף אם קיימת מחלוקת בשאלת שיעור החוב, הרי שאין הדבר מהווה עילה לעיכוב הליכי מימוש משכנתא בהכרח וברי, כי לכל היותר מצביעות הקטנות החוב הנ"ל על יתרת חוב נמוכה יותר אך ודאי שלא על היעדרו של חוב או קיומה של יתרת זכות המאיינת את הליכי המימוש. המערערים הוסיפו וציינו, כי טענתם בדבר עדכון שני תיקי ההוצל"פ המקבילים עומדת לבירור בפני כב' רשם ההוצל"פ בת"א, על כן נראה כי בהחלטתו יקוּבע החוב המעודכן. 11. אשר לטענת הויתור על הגנת סידור חלוף - במסגרת פסה"ד מיום 13.1.03 נתנו המערערים הסכמתם המפורשת לפיה אם יופר פסה"ד על ידם תהא המשיבה זכאית להמשך הליכי מימוש המשכנתא. ניסיונות המערערים לבטל את פסה"ד הנ"ל עלו בתוהו. כפי שציינתי לעיל, המערערים לא עמדו בחיוביהם שבפסה"ד מיום 13.1.03 והמשיבה רשאית היתה להמשיך בהליכי המימוש. למעשה ,טענת המערערים להגנת הסידור החלוף, עלתה במסגרת ההליך הנ"ל ו"נבלעה" בפס"ד הסופי אשר לא קבע כי תניית הויתור בטלה. 12. גם בפסה"ד בה"פ 1008/08 שניתן מאוחר יותר, ביום 13.6.10, ניתנה התייחסות בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו לטענה הנ"ל. הורתו של פס"ד זה בתביעת המערערים מיום 24.11.08 לביטול פסה"ד מיום 13.1.03 בטענות שונות בדבר אי הסכמתם לפשרה שאושרה במסגרתו. בפסה"ד בה"פ 1008/08 דחה בית המשפט את טענות המערערים וקבע כי בהתנהגותם לאחר מתן פסה"ד מיום 13.1.03 פעלו לפיו לרבות מינוי ב"כ הצדדים ככונסי נכסים בהסכמה ולא ניתן לקבל את טענתם להעדר הסכמה לחיובים שנטלו על עצמם. עוד מתייחס בית המשפט המחוזי לטענה בדבר תקיפת תניות שטר המשכנתא. מסקנת בית המשפט היא כי המערערים נכחו במועד חתימת השטר וחתימתם אומתה. כמו כן, פסה"ד מיום 13.1.03 תיקף הסכם פשרה בתביעה שעניינה היה ביטול שטר המשכנתא ואולם אינו מורה על ביטולה של תניה זו או אחרת בהסכם ההלוואה או שטר המשכנתא. בנסיבות אלו דחה בית המשפט את טענת המערערים כנגד שטר המשכנתא בשיהוי כה ניכר. כפי שציינתי ברישא החלטתי זו ערעור שהוגש על פסה"ד בה"פ 1008/08 לבית המשפט העליון נדחה אף הוא ביום 5.4.12. 13. לאחר האמור הגישו המערערים תביעה נוספת לסעד הצהרתי בבית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו במסגרת ה"פ 954/08 אשר גם במסגרתה בקשו המערערים להורות על ביטול שטר המשכנתא בטענה כי זה לא נחתם כדין. ביום 12.7.12 קבע בית המשפט כי דין התביעה להידחות. ניסיון המערערים לערער על פסה"ד בה"פ 954/08 לא צלחו. תוצאת האמור היא כי חרף מספר ניסיונות של המערערים לתקוף את הסכם ההלוואה או שטר המשכנתא על תניותיו השונות - לא עלה בידיהם הדבר. הסכם ההלוואה ושטר המשכנתא - לרבות תניית הויתור על סידור חלוף - נותרו על כנם ומחייבים ככתבם וכלשונם. 14. המערערים הוסיפו וטענו, כי לנוכח קיומם של נכסים חלופיים ברי מימוש, יש לממשם בטרם מימוש המשכנתא על דירתם. כפי שהתברר בדיון שבמעמד הצדדים, ציינו המערערים שמו של צד ג' שנכון לטענתם לרכוש את נכסי המקרקעין האחרים שבבעלותם במחיר של 900,000 ₪ לנכס, ועל כן, על כונס הנכסים לעשות הכל ע"מ להפרע מהנכסים האחרים בטרם יפנה אותם מדירת מגוריהם. ב"כ המשיבה בסיכומיו, כמו גם בתגובותיו במסגרת הערעור שבפני, היפנה להחלטות קודמות בעניין, וקבל על איזכור ופירוט ניסיונות לפשרה במסגרת סיכומי ב"כ המערערים. יוזכר כי בפסה"ד מיום 6.5.08 שניתן במסגרת בר"ע 1734/07 נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דעתו להשלכותיו של פסה"ד מיום 13.1.03 בהקשר לשאלה זו (להלן: "פס"ד בבר"ע 1734/07"). עניינו של הליך אחרון זה בערעור על החלטת רשמת הוצל"פ מיום 25.4.07 אשר דחתה את בקשת המערערים לבטל את הליכי הפינוי מהדירה. בפס"ד זה נקבע כי במסגרת פסה"ד מיום 13.1.03 הסכימו הצדדים כי (עמ' 7 לפס"ד): "...אם לא ניתן יהיה לגבות את החוב מתמורת המימוש של נכסי המקרקעין האחרים, רשאים יהיו המשיבים, לאחר חלוף שישה חודשים ממועד מתן תוקף לפסק הדין, שנקבע כמועד הקובע, לגבות את הכספים ממקור אחר, לרבות המשך הליכי מימוש המשכנתא על דירת המגורים". ממשיך בית המשפט המחוזי ומציין כי חרף חלוף התקופה הנ"ל טרם מומשו הנכסים החלופיים מסיבות אלו או אחרות. בית המשפט סיכם כי (עמ' 8 לפס"ד): "על פני הדברים נראה, כי במהלך חמש שנים, ניתנו למערערים אורכות חוזרות ונשנות למימוש נכסי המקרקעין, אולם נכסי המקרקעין לא מומשו". מכאן, כי אין המשיבה מחויבת לגביית חוב המערערים כלפיה מנכסיהם החלופיים בהכרח. יתר על כן, המערערים לא הוכיחו קיומם של נכסים אלו כ"נזילים" וברי מימוש. לעומת זאת הוכח, כי המערערים ניהלו מערכה משפטית רבת זרועות למנוע את הליכי המימוש, ולמרות העיכוב הארוך שזכו בו, לא טרחו להציג הצעה קונקרטית שנועדה לפירעון החוב. בטוחני, כי לו היה בידי רשמת ההוצל"פ במהלך השנים, ואף עתה, הצעה סבירה שמעידה על פירעון ממשי של יתרת החוב או חלק ניכר ממנה, יכול שהיה מקום לעכב את הפינוי. במצב שנוצר, ולאור התנהלותם של המערערים, שלא בחלו בתקיפות אישיות על הכונס שהתמנה בתיק ההוצל"פ, אין להתפלא למידת האמון הפחותה מצידו בכוונתם הרצינית של המערערים, ואין די בהפקדה הכספית לעיכוב ההליכים לשכנע אחרת. 15. אשר להמצאת הודעת הפינוי - עיון בתצהיר המוסר מלמד כי המערער 1 סירב לחתום על הודעת הפינוי ואף נהג באופן בלתי הולם במצהיר. אף אם מבקשים המערערים להטיל ספק בעדות המוסר הרי שבכל מקרה חלף זמן רב מיום שנודע להם על הפינוי וממילא תכלית ההמצאה הושגה. לסיכום 16. לנוכח כל האמור לעיל אני דוחה את הערעור. מועד פינוי חלופי ייקבע על ידי הרשמת במסגרת תיק ההוצל"פ ובהתאם לנהלים המחייבים. בהתחשב במשאבים הכספיים שהשקיעה המשיבה בהליך זה, ולאור התוצאה - אני קובעת כי המערערים ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ש"ח בתוך 30 ימים מהיום. הערבון שהופקד בתיק להבטחת ההוצאות יועבר למשיבה באמצעות ב"כ ע"ח החיוב הנ"ל. באשר לערבון ביסוד הסעד הזמני, יחול האמור בתקנה 371(ג) לתקסד"א. ערעור על החלטת רשםערעורמקרקעיןהוצאה לפועלפינוי