"בדיון במסגרת סעיף 10 (א) לחוק, יתכן שנגיע למסקנה , כי הציפיה הלגיטימית של הלקוח המסוים הגיעה לדרגה כזו, שהיה לו יסוד סביר להניח כי יש חובה על הבנק לפרוע את השיק" (מאמרו של השופט יצחק עמית , "חוק שיקים ללא כיסוי" , התשמ"א - 1981, הפרקליט מ"ד חוברת ג', עמ' 470-479). לפיכך אף שאין חובה משפטית לבנק לכבד שיק בחריגה, משהוכח כי הוא פעל בשונה מהציפייה של המערערים לפיה הבנק לא ישנה ממנהגו עמו גם אם הדבר נעשה לפנים משורת הדין, הוא יצר אצל הלקוח יסוד סביר להניח שהוא חויב לפרוע את השיק. תכליתו של החוק, לצמצם את גריעת השיקים ללא כיסוי (ראו מבוא להצעת חוק 2060, 238) להבטחת השמירה על האינטרס הציבורי להגנה מפני שיקים ללא כיסוי ומניעת פגיעה בחוסנו של אמצעי תשלום זה (רע"א 10683 טאניס מיכאל חברה לבניין ועבודות אבן בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל 23/12/07). הצורך בהגנה על האינטרס הציבורי בנוגע ליציבות אמצעי תשלום בשיק, יש לתן לו משקל נמוך משעסקינן בנסבות בהן המוטב בשיק, קיבל את הסכום במזומן מהמערערים עובר להפקדתו. אילולא הוצג אותו שיק, לא היתה נמסרת הודעת ההגבלה. לאור האמור וכך גם משיקולי הצדק, אין לפגוע באופן לא מידתי במערערים במתן הודעת ההגבלה (ראו: בש"א (ירושלים) 7001/03 חיון יעקב נ' בנק לאומי לישראל).שיקיםשיקים ללא כיסוי