טוען כי הנתבע הפר את הסכם השכירות שעה שמסר לתובע המחאות מחשבון סגור, אשר ברור כי לא יכובדו גם בעתיד ולא דאג להחליפן חרף פניות חוזרות ונישנות מצד התובע. התובע מצרף תכתובת שהתנהלה בעיקר באמצעות דואר אלקטרוני, בינו לבין הנתבע בין החודשים אפריל 2013 ועד לחודש יוני 2013, סמוך לפני הגשת התביעה. בתכתובת זו עולות דרישות התובע לתשלום דמי השכירות מחד וטענות הנתבע לבעיות בהסדרת חשבונות הארנונה, המים והחשמל. הנתבע אינו חולק על העובדה שאמנם לא שילם כל תשלום בגין דמי השכירות למעט הסך של 4,800 ₪ כאמור, אך סבור כי הוא נמצא ביתרת זכות כלפי התובע בשל מספר טעמים: האחד - ברשות התובע הופקד סך של 25,000 ₪ שהינו שווה ערך ל 4.5 חודשי שכירות השני - הנתבע נשא בתשלומי ארנונה וחשמל אשר חלים על המשכיר ויש לזכותו בגינם בסך של כ 6,800 ₪. השלישי - הנתבע נשא בעלות תיקונים שביצע במושכר בעלות של כ 4000 ₪ בגינם יש לזכותו. הפועל היוצא מהאמור לעיל הוא כי הנתבע נמצא ביתרת זכות כלפי התובע ועל כן סבור כי אין עילה לפינויו מהמושכר. דיון טרם אדון במחלוקת לגופה, אציין כי כתב ההגנה הוגש ביום 26.8.13 ואילו מועד הדיון נקבע ליום 23.10.13. במועד הדיון, התייצב הנתבע והציג פנייתו לקבלת סיוע המשפטי אשר הוגשה ביום 22.10.13. הנתבע עתר לדחיית הדיון על מנת לאפשר לו לקבל סיוע משפטי. לאחר ששקלתי את טענותיו בעניין זה באתי למסקנה כי אין מקום לדחיית הדיון בשל כך. מדובר בנתבע אשר מודע להליך המשפטי המתנהל כנגדו, ערך את כתב ההגנה בגפו כבר בשלהי חודש אוגוסט 2013 ולמרות זאת מצא לנכון לפנות לקבלת סיוע משפטי אך יממה עובר למועד הדיון שנקבע. אין כל וודאות כי הנתבע אכן יזכה לקבלת הסיוע המבוקש ומשמעות הדבר כי דחיית הדיון תהא לשווא. בצד נתונים אלו, יש לזכור כי אין מחלוקת שהנתבע מתגורר במושכר למן יום 27.3.13 , תוך ששילם דמי שכירות בפועל בגין חודש ומחצה מתוך תקופה של 7 חודשי שכירות עד כה. ודוק, אף הסכום "ששולם" אינו אלא תשלום בפועל של 4,800 ₪ וקיזוז כספי מוסכם בסך 2891 ₪ כפי שיבואר להלן. בנוסף, אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדות הבסיסיות נשוא ההליך והמחלוקת נסבה סביב עמדותיהם השונות של הצדדים ביחס לעובדות הנתונות. אשר על כן, התקיים דיון לגופו של עניין במהלכו נעשה ניסיון לגבש הסכמה בין הצדדים ואולם משניסיון זה כשל, יש ליתן הכרעה לגוף התביעה על רקע טענות הצדדים והמסמכים שהוצגו מטעמם. מהראיות עולה כי הנתבע הפר את הסכם השכירות שעה שמסר המחאות דחויות למשך כל תקופת השכירות מחשבון סגור. ברי כי התובע לא ייפרע מהפקדת המחאות אלו ואילו הנתבע לא פעל כדי להחליפן באמצעי תשלום אחר. הפרת ההסכם באה לידי ביטוי באי תשלום דמי שכירות החל מתחילת תקופת ההסכם ועד עתה, למעט ההפקדה הבודדת בסך 4,800 ₪. דמי השכירות בהם היה על הנתבע לשאת עד למועד זה הינם 5,500 ₪ במכפלת 7 חודשים, קרי 38,500 ₪. מסכום זה יש להפחית את הקיזוז המוסכם בין הצדדים בהתאם למסמך מיום 14.7.13 בסך 2891 ₪ וכן את הסך של 4,800 ₪ אשר שולמו על ידי הנתבע. לכן, סכום החוב נכון להיום הינו 30,809 ₪. התראות ששלח התובע לנתבע (מכתב מיום 16.6.13 - חלק מנספח 6 לתביעה) לא הובילו לתיקון ההפרה. מאחר ואין עסקינן בתביעה כספית, ומשעה שהוכיח התובע הפרת תנאי הסכם השכירות על ידי הנתבע, עומדת לתובע עילת פינוי כנגד הנתבע לאלתר. יתרה מכך. אף אם נקבל טענות הנתבע לפיהן יש לקזז מתשלום דמי השכירות תשלומים שביצע ביתר בגין ארנונה וחשמל בסך של כ 6,800 ₪, אזי חישוב כספי פשוט מצביע על קיומה של יתרת חוב בסך 24,009 ₪. הנתבע טוען כי יש בבטוחה הכספית שנמצאת ברשות התובע כדי ליתן מענה ליתרת חוב זו. אין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה יש לזקוף את הפיקדון הכספי בסך 25,000 ₪, שנועד להבטחת קיום התחייבויותיו על פי הסכם השכירות, על חשבון דמי השכירות השוטפים. טענת הנתבע בכתב ההגנה לפיה הפיקדון הכספי הינו מקדמה על חשבון דמי השכירות עומדת בסתירה ללשון המפורשת של ההסכם ואף לתכתובת בין הצדדים במהלך התקופה ולכן דינה להידחות. ברור כי למן תחילתו של הסכם השכירות אין הנתבע עומד בתשלום דמי השכירות כסדרם. לכן, קמה חשיבות מיוחדת לקיומו של פיקדון כספי, המהווה בטוחה טובה, בנוסף לחובת תשלום דמי השכירות השוטפים. בטוחה- כשמה כן היא, נועדה להבטיח את קיום מלוא התחייבויות השוכר בהתאם להסכם ואין לנתבע זכות קנויה לדרוש מהתובע לזקוף בטוחה כספית זו דווקא על חשבון דמי שכירות שוטפים. פרשנות זו תואמת הן את לשון ההסכם (סעיף 13.1) והן את הרציונל הכלכלי ביסוד הפקדת הבטוחה מלכתחילה. אילו היה בכוונת הצדדים לפרוע את דמי השכירות מכספי הבטוחה, מדוע הפקיד הנתבע בידי התובע 6 המחאות דחויות לפרעון דמי השכירות מלכתחילה? זאת ועוד. אף אילו היה התובע מקבל את דרישת הנתבע וזוקף את הבטוחה שברשותו על חשבון דמי השכירות, אזי משמעות הדבר כי הנתבע מוסיף ומתגורר בנכס שעה שברור כי ההמחאות שמסר בגין יתרת תקופת השכירות לא ייפרעו ולא נמסר בידי התובע כל אמצעי אחר לפרעון התשלומים. מיותר לציין כי הצדדים רשאים לנהל המשך ההתדיינות בנוגע לטענות הכספיות ההדדיות ביניהם במסגרת תביעה כספית נפרדת, ככל שימצאו לנכון. לאור כל האמור לעיל, ניתן בזה צו לפינוי מושכר כנגד הנתבע מהדירה ברחוב אסתר רבין 24 בשכונת דניה בחיפה, הידועה כנכס המצוי בגוש 12256 חלקה 27. נוכח טענות הנתבע לקשיים כלכליים אליהם נקלע, הפינוי יתבצע לא יאוחר מיום 25.11.13 על מנת לאפשר לנתבע להיערך למקום דיור חלופי. הנתבע יחזיר את הנכס לתובע כאשר הוא פנוי מכל חפץ השייך לו ויותיר בנכס כל חפץ השייך לתובע, בהתאם לתנאי הסכם השכירות. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 800 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 4,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין. התשלום יתבצע תוך 45 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. חוזה שכירותחוזהשיקיםשכירות