בקשה לעיון מחדש בצו עיקול זמני לפני בקשה שהוכתרה בכותרת "בקשה לעיון מחדש בצו זמני שניתן" המתייחסת לצו עיקול זמני שניתן בתאריך 5/8/82013, כמפורט להלן. א. רקע עובדתי המבקשים התקשרו עם המשיבים בתאריך 4/11/2012 בהסכם מכר (להלן: "הסכם המכר") לפיו ימכרו למשיבים דירת מגורים בבית דו משפחתי ברח' לכיש 5 שוהם, הידועה כגוש 6850 חלקה 49/1 (להלן: "הנכס"). המבקשים היו מיוצגים בעסקת המכר ע"י עו"ד חגי קאשי (להלן: "עו"ד קאשי"), אשר משמש גם כנאמן על כספי התמורה שהמבקשים זכאים להם מהמשיבים בגין העסקה. בין הצדדים התגלע סכסוך בקשר ליישומו של הסכם המכר ובמיוחד לגבי טענת המשיבים כי לאחר שנחתם הסכם המכר, ומבלי שהמבקשים מסרו להם על כך, נתגלו בנכס חריגות בניה וכן נזקים משמעותיים הדורשים תיקון, וכי על המבקשים (המוכרים) לשאת בהוצאה זו. מנגד, טענו המבקשים כי המשיבים לא עמדו בלוח הזמנים לביצוע התשלומים. מסירת הנכס לידי המשיבים בוצעה בתאריך 4/7/2013. בתאריך 29/7/2013, עוד בטרם הוגש כתב תביעה, הגישו המשיבים בקשה לעיקולים זמניים על נכסים ו/או זכויות המוחזקות בידי עו"ד קאשי במסגרת עסקת המכר בין הצדדים. לבקשה צורפה חוות דעת מומחה מטעם המשיבים, אשר לפיה סכום הנזקים הדורשים תיקון נאמד בסך של כ- 290,362 ₪ (להלן: "הבקשה המקורית למתן צו עיקול"). הבקשה הובאה באותו יום לפני כב' השופט באומגרט אשר קבע כי: "מוטל בזאת צו עיקול זמני על כספים המוחזקים אצל משיב 3 בנאמנות עבור משיבים 1 ו-2 וזאת עד לסך של 150,000" וזאת בכפוף להפקדה של מזומן או ערבות בנקאית בסך 50,000 ₪ וערבות צד ג' בסך 100,000 ₪ (להלן: "צו העיקול המקורי"). בתאריך 31/7/2013 הגישו המשיבים תובענה כספית נגד המבקשים ע"ס 700,000 ₪ ובמקביל בקשה להגדלת סכום העיקול בשל שינוי נסיבות. המשיבים נימקו את בקשתם להגדיל את סכום העיקול בכך שהגישו כתב תביעה בסכום גבוה מהסכום שנדרש בבקשה המקורית להטלת העיקול, ובכך שהתגלה להם ביום 30/7/13, מתוך חוות דעת שמאית שהתקבלה מהבנק, כי קיימות בבית חריגות בניה, אשר המבקשים לא גילו למשיבים דבר בקשר אליהן עובר לחתימת הסכם המכר. לפיכך, טענו המשיבים כי יש לעדכן את צו העיקול ולהעמידו על סך 500,000 ₪. בתאריך 1/8/2013 הגישה המשיבה 2, לבקשת בית המשפט, תצהיר משלים, שבו פירטה את יסוד ההכבדה הנדרש בבקשה למתן צו עיקול זמני בסכום המעודכן. בתאריך 5/8/2013 ניתנה החלטתי, לפיה יוטל צו עיקול ברישום בלבד ע"ס 400,000 ₪ בכפוף להפקדת בטחונות ע"י המשיבים (להלן: "צו העיקול"). בעקבות החלטתי לעיל לגבי עדכון סכום העיקול, הגישו המבקשים בתאריך 22/8/2013 בקשה לביטול צו העיקול, אשר נדונה בפני במהלך שלוש ישיבות, הראשונה בתאריך 12/9/2013, השניה בתאריך 3/10/2013 והשלישית בתאריך 26/12/2013. בסוף הישיבה שהתקיימה בתאריך 3/10/2013, לאחר חקירתו של עו"ד קאשי, הודיעו ב"כ הצדדים לביהמ"ש כי הגיעו להסדר דיוני, שלפיו העיקול שהוטל על כספי הנאמנות יצומצם לסך 75,000 ₪, בכפוף לכך שיוטל עיקול ברישום על זכויות המבקשת 2 בדירת מגורים בישוב שוהם (להלן: "הדירה בשוהם") ע"ס 625,000 ₪. לבקשת הצדדים, פרטי ההסדר נרשמו בפרוטוקול (םר' 3/10/13 בעמ' 38-37), ולהסכמה ניתן תוקף של החלטה (להלן: "ההחלטה על צמצום העיקול"). הצדדים החלו ליישם ההחלטה על צמצום העיקול ובתאריך 9/10/2013 נמסרה הודעה מטעם רשם המקרקעין על רישום של צו עיקול בפנקסי המקרקעין על חלקה של המבקשת 2 בדירה בשוהם. דע עקא, שהצדדים לא השלימו את ביצוע ההחלטה לצמצום העיקול על כל פרטיה, כשכל צד מאשים את משנהו בהפרה. בתאריך 24/10/2013 הגישו המבקשים תובענה שכנגד ע"ס 380,062 ₪ נגד המשיבים, בעילה של הפרת הסכם המכר עקב סילוק מוקדם של המשכנתא הרובצת על הנכס, פיגור בביצוע חלק מהתשלומים עפ"י ההסכם וטענות נוספות. בתאריך 29/10/2013 הגישו המבקשים בקשה לעיון מחדש בצו העיקול, וזאת מכח תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין"), אשר במסגרתה ביקשו לזמן לעדות פקידה של בנק לאומי, גב' ענת תשובה (להלן: "גב' תשובה"), על מנת להוכיח כי המשיבים ידעו זה מכבר על חריגות הבניה וכי בכך נשמט היסוד העובדתי שעל פיו ניתן צו העיקול. בתאריך 26/12/2013 התקיים לפני דיון בבקשה לעיון מחדש בצו העיקול, אשר במסגרתו נחקרה הגב' תשובה ע"י ב"כ המבקשים, ואילו המבקשים עצמם נחקרו ע"י ב"כ המשיבים. בסיום הישיבה הנ"ל סכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בע"פ. ב. עיקר טענות הצדדים 17. הבקשה המתוקנת להטלת העיקול הזמני, שבעקבותיה ניתן צו העיקול שעומד כיום בתקפו, נתמכת בתצהיר המשיבה 2 מתאריך 31/7/2013 (להלן: "תצהיר המשיבים"), וכן בתצהיר משלים מטעמה של המשיבה 2 בנוגע לסוגיית ההכבדה מתאריך 1/8/2013 (להלן: "התצהיר המשלים"). 18. המשיבים טוענים כי התעניינו ברכישת נכס צמוד קרקע למגורים בעיר שוהם, וכי יצרו קשר עם המבקשים על מנת להתרשם מהנכס שהוצע על ידם למכירה, שהינו בעל 4 מפלסים וכולל יחידת דיור חיצונית. לטענתם, במסגרת שתי פגישות שנערכו בין הצדדים בנכס, הובהר למשיבים כי מדובר בבית חדש בן כ-5 שנים שנבנה ברמה גבוהה ועשוי מחומרים תקניים ומשובחים. 19. עוד טוענים המשיבים כי במהלך הפגישות הנ"ל לא נמסר להם כל מידע בדבר נזקי רטיבות ו/או נזקים אחרים בנכס ולא נאמר להם דבר בדבר חריגות בניה בנכס. 20. עוד טוענים המשיבים כי הם עמדו בכל התחייבויותיהם לפי הסכם המכר ואף הקדימו תשלומים לפני המועדים שסוכמו. לטענתם, בשל נסיבות שונות הצדדים שינו בפועל את לוח התשלומים שנקבע, ועל כן נתגלעו ביניהם מחלוקות, אולם אין מחלוקת כי כל התמורה בגין הנכס שולמה עד ליום 2/7/2013 לפני מסירת החזקה בפועל בנכס. 21. עוד טוענים המשיבים כי הם קיבלו את הנכס באיחור, כשהוא מטונף ומלא פסולת, שהושארה במקום ע"י המבקשים, וכי בדיקת מומחה מטעמם העלתה כי קיימים בנכס ליקויי בניה ונזקים חמורים שעליהם לא ידעו במועד הרכישה, לרבות נזקי רטיבות, סדקים ומערכות בלתי תקינות של חשמל ומיזוג אויר. 22. עוד טוענים המשיבים כי רק בסוף חודש יולי 2013 התגלה להם כי קיימות בנכס חריגות בניה שבוצעו ע"י המבקשים לאחר קבלת טופס 4. לטענתם, המבקשים לא אמרו להם דבר וחצי דבר לגבי חריגות הבניה לא במהלך המו"מ בין הצדדים ולא במעמד החתימה על הסכם המכר והדבר התגלה להם במקרה אחרי שעיינו בחוות הדעת של השמאי שמונה ע"י הבנק במסגרת הליכים סטנדרטיים לקבלת משכנתא, ואשר נמסרה לידיהם. 23. על יסוד האמור לעיל טוענים המשיבים כי המבקשים הפרו את הסכם המכר הפרה יסודית וכי המשיבים זכאים לפיצוי מוסכם בסך 370,000 ₪ ובנוסף לפיצוי בסך 200,000 ₪ בגין חריגות בניה ולפיצוי נוסף בגין התיקונים שנדרשו במושכר שעלותם היא כמעט 300,000 ₪ עפ"י חוות דעת המומחה, ובגין הוצאות נוספות שנגרמו להם עקב ההפרה. 24. המשיבים טוענים כי נזקיהם בגין ההפרה גבוהים מסכום התביעה, וכי העמידו את תביעתם על סך 700,000 ₪ מטעמי אגרה בלבד. לפיכך, טוענים המשיבים כי יש להטיל עיקול זמני כדי להבטיח את זכותם להפרע מפסק הדין אם וכאשר יינתן לזכותם. 25. עוד טוענים המשיבים כי תביעתם מתבססת ראיות משכנעות ומהימנות, וכי קיים חשש ממשי שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין (ר' התצהיר המשלים). לטענתם, ההכבדה מתבטאת בצירוף של מספר נסיבות כדלקמן: המבקשים התגרשו וחיים בנפרד זה מזו; המבקש 1 העביר העביר את פעילותו לחו"ל ושוהה שם תקופות ממושכות באופן המקשה על ההתקשרות עמו ועל היכולת לגבות ממנו כספים; המבקש 1 לא השקיע את כספי התמורה בגין הנכס ברכישת דירה או נכס אחר אלא שילם באמצעותם חובות וקיים חשש אמיתי שאם יתבטל העיקול הוא ישתמש בכספי הנאמנות לתשלום חובות נוספים ולא יהיה ממי להיפרע; המבקשת 2 לא עבדה במשך שנים ונתמכה ע"י המבקש 1, ופרט לדירת מגורים שרכשה מכספי התמרוה אין ברשותה נכסים אחרים מהם ניתן להיפרע. 26. לפיכך, טוענים המשיבים כי העיקול הזמני דרוש על מנת להבטיח כי יוכלו להיפרע מפסק הדין אם וכאשר יזכו בתביעתם. 27. מנגד, הבקשה לביטול העיקול הזמני נתמכת בתצהירי המבקשים מתאריך 21/8/2013 (להלן: "תצהירי המבקשים"). 28. המבקשים כופרים בטענות המשיבים, לפיהן הפרו המבקשים את הסכם המכר הפרה יסודית, וטוענים כי היו אלה המשיבים עצמם שהפרו את ההסכם בכך שפיגרו בביצוע חלק מהתשלומים, הקדימו ביצוע של תשלומים אחרים, שינו באופן חד צדדי את לוחות הזמנים עליהם סוכם והעבירו חלק מהתשלומים ישירות אליהם ולא לעו"ד קאשי כפי שנדרש עפ"י הסכם המכר. 29. המבקשים טוענים כי לא הטעו את המשיבים ולא העלימו מהם כל מידע, וכי הנושא של חריגות הבניה עלה כבר בשלב המקדמי של המו"מ בין הצדדים לרכישת הנכס, בחודש אוקטובר 2012, כשהמבקש 1 הודיע למשיבים כי 9 שנים קודם לכן ביצע שיפוצים, תוספות ושינויים פנימיים בנכס וכי יש בו חריגות בניה. 30. עוד טוענים המבקשים כי נושא חריגות הבניה עלה גם במועד חתימת ההסכם במשרדו של ב"כ המשיבים, בתאריך 4/11/2012, כאשר ב"כ המשיבים בעצמו אמר לכל הנוכחים בפגישה כי קיימות חריגות בניה בנכס וכי לפיכך הוחלט במודע ובמתכוון שלא להתייחס כלל לעניין זה בהסכם המכר. המבקשים תומכים גרסתם זו בתצהיר מאת עו"ד קאשי, שמאשר כי הדברים אכן נאמרו. 31. עוד טוענים המבקשים כי כבר בחודש דצמבר 2012 (ולא בחודש יולי 2013 כנטען ע"י המשיבים) הייתה בידי המשיבים חוות דעת מטעם השמאי אושרי אהרוני, אשר הוזמנה ע"י בנק לאומי למשכנתאות בע"מ לשם הערת שווי נכס בגין רכישה לצורך קבלת משכנתא (להלן: "חוות דעת השמאי") וכי בחוות דעת זו מצוין במפורש שקיימות בנכס חריגות בניה. המבקשים זימנו לעדות בעניין זה את פקידת הבנק והם נסמכים על עדותה. 32. לפיכך טוענים המבקשים, כי אין שחר לטענת המשיבים בדבר תרמית כביכול בנוגע לחריגות הבניה וכי זו לא יכולה להוות עילה למן צו עיקול. 33. עוד טוענים המבקשים כי בהסכם המכר הצהירו המשיבים שבדקו את הנכס וסביבתו ומצאו אותו מתאים לצרכיהם וכי ויתרו במפורש על טענות ותביעות נגד המוכר באשר לטיב הנכס ו/או תקינותו ו/או בגין אי התאמה מכל מין וסוג שהוא. 34. בנוסף טוענים המבקשים, כי המבקשים העלו לראשונה את הטענה בדבר ליקויים שנמצאו בנכס רק בתאריך 16/7/2013 בפגישה שהתקיימה במשרדו של בא כוחם וכי במועד זה מסרו למבקשים חוות דעת הנדסית המפרטת את הליקויים. 35. המבקשים כופרים בטענה כי נתגלו ליקויים חמורים בנכס, וטוענים בהקשר זה, כי הנכס נמסר למשיבים במצב תקין כפי שהיה ביום החתימה על הסכם המכר למעט בלאי סביר, כפי שעולה מפרוטוקול המסירה שערכה המשיבה 2 במועד קבלת החזקה. לטענת המבקשים, חוות הדעת שהמציאו המשיבים היא חלקית ובלתי מהימנה שכן לא צורפו לה תמונות ודו"ח מפורט לגבי ליקויים הרטיבות, וממילא אין בחוות הדעת כדי להוכיח שמדובר בלקויים אשר מהווים פגם נסתר ואשר לא היו גלויים לעיני המשיבים בזמן שניהלו מו"מ על רכישת הנכס. 36. לסיכום טוענים המבקשים כי בנסיבות העניין לא התקיימו כלל התנאים להטלת צו עיקול זמני, וכי העיקול מכביד עליהם באופן בלתי מידתי ומסב להם נזק ולפיכך הם מבקשים מבית המשפט לבטלו. ג. המצב המשפטי 37. בהתאם לתיקון מס' 6 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), חולשות על הסעד של העיקול הזמני מספר הוראות, היוצרות יחדיו מארג שתי וערב של איזונים ובלמים. 38. ראשית, על התובע להוכיח כי קיימות לו עילת תביעה. במסגרת זו עליו להראות, בראיות מהימנות לכאורה, קיומה של עילת תביעה (תקנה 362(א)). 39. שנית, על התובע להוכיח כי קיים חשש הכבדה. במסגרת זו עליו להראות, בראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן צו העיקול הזמני יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374(ב)). 40. שלישית, על התובע לשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, קרי שהנזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד הזמני גדול מהנזק שייגרם לנתבע אם יינתן הסעד הזמני. 41. זהו למעשה איזון האינטרסים, שבמסגרתו שוקל בית המשפט שיקולים כללים של תום לב, צדק, ומידתיות (תקנה 362(ב)). לעניין זה ראה: ת.א. (מח' ת"א) 1302/02 בש"א 8147/02 ישראל 10 שידורי הערוץ החדש בע"מ נ' ראבל סרטים (1996) בע"מ (טרם פורסם). 42. עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו ניתנה לקניין הפרטי הגנה חוקתית. מכאן הצורך לייחס משקל רב לאיכות הראיות שעל בקשת העיקול להיתמך בהן, בשלב זה של התובענה שהינו שלב מקדמי (רע"א 5242/95 סיגנאל שירותי אלקטרוניקה (1975) בע"מ נ' דנבאר בע"מ דינים עליון מ"ג, 456; רע"א 5935/97 רוני סיני ו-2 אח' נ. יעקב גלנץ ואח' פ"ד נ"ב(1), 193, 197, 198 וכן ראה ע"א 8420/96 דן מרגליות נ' משכן - בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ פ"ד נ"א (3) 789). 43. בעקבות פס"ד דן מרגליות הנ"ל, חוזרים בבקשה לביטול עיקול אל המשבצת הראשונה - דהיינו, יש לבדוק האם יש עילות למתן עיקול, ונטל הראיה בעניין זה הינו על התובע שהוא בדרך כלל מבקש העיקול, קרי המשיבים בענייננו. ד. דיון 44. כאמור, היסוד הראשון של הטלת עיקול הזמני הינו ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה. בשלב זה של ההליך נדרשים המשיבים לעמוד במבחן ההסתברות לקיומה של עילת תביעה ראויה (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה אחת עשרה, תשע"ג - 2013). המבקשים, מצידם, יוכלו להתנגד להטלת העיקול הזמני, אם יניחו תשתית עובדתית ומשפטית המעמידה את העילה הנטענת בכתב התביעה בספק ניכר (ר"ע 490/86 יונה נ' מקמילן (פ"ד מ(4) 115). 45. בענייננו הוגשה תביעה כספית נגד המבקשים על יסוד הסכם המכר, אשר נתמכת בתצהירים המשיבים ובחוות דעת של מומחים שמאשרות קיומם של נזקים בנכס ושל חריגות בניה. 46. בעוד שקיומם של נזקים נסתרים בנכס, כאלה שהמשיבים לא יכלו לגלותם בבדיקה רגילה מטעמם, שנוי במחלוקת בין הצדדים, הרי שבעניין חריגות הבניה, מאשרים המבקשים כי אלה אכן קיימות, אלא שלטענתם הם הודיעו על כך למשיבים באופן מפורש לפני חתימת ההסכם והמחלוקת בין הצדדים נסבה רק לגבי השאלה אם אכן ידעו המשיבים על חריגות הבניה לפני החתימה על הסכם המכר, כאשר החריגות עצמן אינן מוכחשות. 47. המבקשים מודים אפוא בעובדות העיקריות המהוות את עילת התביעה בעניין חריגות הבניה, אך מעלים עובדות נוספות, שבגינן הם טוענים כי דין התביעה להדחות. זוהי, כידוע, הגנה מסוד של "הודאה והדחה", שנטל הוכחתה רובץ על הנתבעים, ולהלן אבחן אם הצליחו המבקשים להרים את הנטל. 48. המבקשים תמכו את גרסתם בתצהיר מאת עו"ד קאשי מיום 21/8/2013 (להלן: "תצהיר קאשי") שבו נאמר, בין היתר, כי בטרם חתימת ההסכם במשרדו של ב"כ המשיבים, עו"ד אפרים אליגולא (להלן: "עו"ד אליגולא") הקריא ב"כ המשיבים את עיקרי ההסכם באזני הצדדים "ובמהלך קריאת פרק המבוא ציין עו"ד אליגולא כי בפרק זה נהוג להכניס סעיף שבו המוכר מצהיר שאין בנכס חריגות בניה וכיו"ב, אך מאחר ו"כולם יודעים שיש כאן חריגות" - ולכן אין סעיף כזה" (סע' 4 לתצהיר קאשי). ובהמשך נאמר לגבי אותה פגישה כי "כל הנוכחים צחקו וחייכו והמשיבים הבהירו שהם מודעים לכך" (סע' 5 לתצהיר קאשי). 49. כנגד גרסתו זו של עו"ד קאשי המציאו המשיבים תצהיר מאת עו"ד אליגולא מיום 25/8/2013 (להלן: "תצהיר אליגולא") וכן תצהיר מאותו יום מאת עו"ד לירון מקיאס שמע (להלן: "תצהיר שמע"), שאף היא הייתה נוכחת במעמד החתימה על הסכם המכר, ושניהם כאחד טוענים בתוקף כי האמור בסע' 4 ו-5 לתצהיר קאשי לא היה ולא נברא. עוה"ד אליגולא ושמע נחקרו על תצהיריהם וגרסתם לא נסתרה (פר' 12/9/2013 עמ' 14-10). 50. מאחר שאינני יכולה להכריע בין הגרסאות העובדתיות המנוגדות של עורכי הדין שנכחו במעמד החתימה על הסכם המכר, אין לי אלא לקבוע כי תצהירו של עו"ד קאשי וגם עדותו בבית המשפט, שאף היא לא נסתרה בחקירה נגדית (פר' 3/10/13 בעמ' 27-25), אינם מספיקים, בנסיבות העניין, כדי לקבוע שהמשיבים קבלו מידע מהמבקשים או ידעו בדרך אחרת על חריגות הבניה טרם החתימה על הסכם המכר. 51. בבקשה הנוכחית לעיון חוזר בהחלטה למתן צו זמני, המבקשים ניסו לשמוט את הקרקע מתחת לטענה העיקרית של המשיבים, לפיה נודע למשיבים על חריגות הבניה רק בסוף חודש יולי 2013. לטענת המבקשים, גרסה זו של המשיבים בשקר יסודה, מאחר שעניין החריגות היה ידוע למשיבים, אם לא לפני חתימת הסכם המכר כטענת המבקשים, אזי לכל המאוחר בדצמבר 2012 עם קבלתה של חוות הדעת של השמאי שמונה ע"י הבנק, מר אושרי אהרוני, (להלן: "השמאי"). 52. לטענה זו של המבקשים אכן יש תימוכין בחומר הראיות, ולהלן אבחן את הדברים כסדרם. בתצהירו של המשיב 1 מתאריך 31/7/2013 (להלן: "תצהיר ד"ר שטיינברג"), אשר ניתן בתמיכה לבקשה של המשיבים להגדיל את סכום העיקול, נאמר כי: "במרוצת היום שחלף גילה התובע 1 (שרק קם מהשבעה על מות אימו) את חוות דעת של השמאי מטעם בנק הפועלים" (סע' 2 לתצהיר ד"ר שטיינברג. הערה: צ"ל השמאי מטעם בנק לאומי. הטעות במקור - ר.ו) ובהמשך נאמר כי: "מחו"ד השמאי עולה כי קיימות חריגות בניה רבות בבית, ואלה מגלמות ירידת ערך בסל של כ-200,000 ₪. התובע 1 לא היה ער לאמור בחוו"ד, אלא רק לסכום השומה, בין היתר בשל מצבה הרפואי של אימו (על ערש דווי) ותקופת האבל. התובע קיבל את הנתונים ו/או המסמכים מפקידת הבנק, אולם כאמור לא היה ער לתוכן השמאות, כל שכן, לאותן חריגות" (סע' 3 לתצהיר ד"ר שטיינברג). 53. בחקירתו בביהמ"ש נשאל המשיב 1 לגבי המועד בו גילה את חוות דעת השמאי. בתחילה טען כי אינו זוכר את התאריך, אלא את האירוע (פר' 3/10/2013 עמ' 16 ש' 13), אך בהמשך משעומת עם האמור בתצהירו, לפיו גילה את החו"ד "במרוצת היום החולף", העיד המשיב 1 כי: "צריך להיות 31/7 גיליתי. לא מצאתי. גם נמסרה לי" (פר', שם, ש' 15) ובהמשך דבריו העיד כי חוות הדעת נמסרה לו כנראה בתאריך 30/7/13 או ב-31/7/13 ע"י פקידת הבנק הגב' ענת תשובה (פר', שם, ש' 25-16). 54. בהמשך חקירתו, חזר בו המשיב 1 מדבריו לעיל, והודה כי חוות דעת השמאי הייתה בידיו טרם פטירתה של אימו בתאריך 19/7/2013. משנשאל לגבי הסתירה בין הגרסאות שמסר, ומדוע טען שקיבל את חוות הדעת בתאריך 31/7/13 השיב כי: "אני לא בטוח שהיה היה היום המדויק אבל זה היה היום שהלכתי לפקידה ענת שנתנה לי את חוות הדעת, באתי הביתה, הראש שלי הלא היה בעניינים האלה בשל מחלתה של אמי, היו שם 3 או 4 דפים מודפסים, פתחתי אותם ומה שקלטו עיני זה שהיה בגדול מודגש סכום שווי הנכס 3.5 מליון. סגרתי ותייקתי. אי אפשר היה לפספס את זה. זה היה באותיות גדולות (פר' 3/10/13, עמ' 19 ש' 12-25). 55. בשל דבריו אלה של המשיב 1, זימנו המבקשים לעדות את פקידת הבנק, גב' ענת תשובה (להלן: "גב' תשובה"). בחקירתה העידה הגב' תשובה כי "ב-21/7/13 כבר לא הייתי בסניף" (פר' 26/12/13, עמ' 3 ש' 24) ובהמשך העידה כי: "שמאות היא חלק מהתהליך של לקיחת משכנתא, כנהוג וכמקובל אנחנו מוסרים העתק של הדו"ח בסמוך לקבלת דו"ח השמאות (פר', שם, ש' 27-26)...כמו שאמרתי, למיטב זכרוני קיבלתי את דו"ח השמאות ב-4/12 ומסרתי אותו בסמוך לקבלתו (פר', שם, עמ' 7 ש' 8-7). 56. דברי הגב' תשובה תואמים במדויק את עדותו של השמאי שנשמעה בפני בתאריך 12/9/2013, ואשר העיד במפורש כי השמאות הוזמנה ע"י המשיב 1 בתאריך 25/11/2013, וכי השמאי קיבל אישור מהבנק להשתמש בשמאות שהוכנה עבור לקוחות אחרים (שהתעניינו קודם לכן ברכישת הבית וויתרו לבסוף על הרכישה) כבר בחודש יולי 2012, והוא שלח את דו"ח השמאות בתאריך 3/12/12 הן לבנק לאומי למשכנתאות סניף שוהם, שבו עבדה הגב' תשובה, והן למייל האישי של המשיב 1 (פר' 12/9/13 עמ' 8 ש' 31-20). 57. גם מעדותה של המשיבה 1 ניתן להסיק כי חוות הדעת של השמאי הגיעה לידי המשיבים כבר בחודש דצמבר 2012, שהרי לפי דבריה, בסביבות דצמבר, לאחר שחתמו על הסכם המכר, הגיעו המשיבים לבנק ונפגשו עם גב' תשובה שאמרה להם "שהשמאי העריך את הבית ב-200,000 ₪ פחות ולכן דעו לכם שהבנק יכול לתת לכם מימון מקסימלי עד 60% משווי הנכס בהתאם להערכת השמאי של הבנק ולא בהתאם להסכם המכר שחתמתם" (פר' 12/9/12 עמ' 4 ש' 13-7)לאור דברים אלה חזקה על המשיבים שביקשו מגב' תשובה לקבל לעיונם את חוות דעת השמאי, ומכאן שידעו על חריגות הבניה המפורטות בה, לכל המאוחר בראשית חודש דצמבר 2012. 58. העדויות הנ"ל מתיישבות היטב גם עם האמור בתצהיר של ד"ר שטיינברג מ-31/7/2013 (ר' לעיל), שם נטען כי ד"ר שטיינברג "גילה" לפתע את התצהיר ולא נאמר כי באותו יום במועד קרוב לכך הוא הלך לבנק, נפגש עם פקידת הבנק וקיבל ממנה את חוות הדעת, וזאת משום שהאירוע הנ"ל התרחש כשמונה חודשים קודם לכן, בראשית חודש דצמבר 2013, ולא בסמוך למועד מתן התצהיר. 59. נמצא אפוא, שגרסתם העובדתית של המשיבים לגבי אחת מעילות התביעה איננה תואמת את העדויות שנשמעו בבית המשפט. ב"כ המשיבים, טען בפתח הישיבה מיום 26/12/13 כי גם אם יתברר כתוצאה מעדותה של גב' תשובה שהמשיבים גילו את חריגות הבניה בחודש דצמבר 2012, לא תהיה בכך עילה לביטול העיקול, שהרי הסכם המכר נחתם כחודש לפני כן ב-4/11/12 ואין שום ראיה שהמשיבים ידעו באותו מועד על החריגות (פר' עמ' 2 13-10). 60. אינני יכולה לקבל טענה זו. אמנם עיקול זמני הוא סעד מן הדין ולא סעד מן היושר, אולם גם עפ"י תקנות סדר הדין, על בית המשפט להביא בחשבון אם הבקשה למתן הסעד הזמני הוגשה בתום לב (תקנה 362(ב)(2)), וכאשר נמצא, כמו במקרה דנן, כי מבקש הצו הסתיר עובדות רלוונטיות מבית המשפט, או שעדותו בבית המשפט בעניין מהותי מתגלה כבלתי מהימנה, אזי זו עילה מובהקת לשלילת צו. 61. יתרה מזו, העובדה שהמשיבים ידעו על חריגות הבניה כבר מחודש דצמבר 2012 מערערת במידה ניכרת את גרסתם שלא ידעו על כך כבר במועד החתימה על הסכם המכר בנובמבר, וזאת משני טעמים. ראשית, עצם העובדה שהם ניסו להסתיר את המועד האמיתי שבו קבלו את חוות הדעת, ולא טענו ביוזמתם כי גילו את המידע בדצמבר כחודש לאחר חתימת ההסכם, פועלת באופן ברור כנגדם. שנית, התנהגות המשיבים לאחר חודש דצמבר, כפי שמצטיירת מהתכתובות בין ב"כ הצדדים, שלא עסקו כלל בחריגות הבניה, ומעצם העובדה שהמשיבים המשיכו ושלמו את התמורה בגין הנכס, ולא הרימו באופן מיידי קול זעקה בגין חריגות הבניה, מלמדת שיש הסתברות גבוהה לכך שהם ידעו על החריגות כבר במועד החתימה על ההסכם, ולכן לא היו מוטרדים מכך, בדיוק כפי שטוענים המבקשים. 62. דוגמא טובה לכך ניתן למצוא במכתבו של עו"ד אליגולא (מב/3) הנושא תאריך 24/6/13 ואשר נשלח בפקס לעו"ד קאשי בתאריך 15/7/13, שם מועלית לראשונה, ובזהירות רבה, הטענה שככל הנראה בוצעו גם עבירות בניה בנכס. 63. מהעובדה שהמכתב מב/3 נשלח בתאריך 15/7/13 ניתן ללמוד שהטענה של המשיבים בדבר חריגות הבניה התעוררה למעשה רק לאחר שקבלו את הנכס לידיהם, בתאריך 4/7/13, וגילו שם נזקים וליקויים, שלטענתם הוסתרו מהם ע"י המבקשים מכאן, שהליקויים שנתגלו בבית הם שעוררו את חמתם של המשיבים, והם שהניעו אותם להגיש התביעה נגד המבקשים, ולא חריגות הבניה שעליהן ידעו מבעוד מועד ואשר עליהן הבליגו במשך חודשים ארוכים. 64. בין אם המכתב מב/3 נכתב ב-24/6/13, לפי התאריך המתנוסס עליו, או ב-15/7/13, לפי מועד שיגורו, (ר' הסברו של עו"ד אליגולא בעניין - פר' 12/9/13 עמ' 13 ש' 10-8) נשאלת השאלה מניין ידע עו"ד אליגולא באחד מהמועדים הנ"ל על חריגות הבניה. תשובתו בחקירה חוזרת הייתה שהמשיבה 2 צלצלה אליו כמה פעמים באותם הימים וספרה לו שהמבקשים לוחצים עליה לבנות קיר גבס, וכך התעורר חשדו לגבי חריגות הבניה (פר' 12/9/13 עמ' 14 ש' 12-10). דע עקא שתשובה זו מחזקת דווקא את גרסת המבקשים, שלפיה הם גילו למשיבים את דבר חריגות הבניה עוד לפני חתימת הסכם המכר, ולכן ביחסים בין הצדדים לא היה להם מה להסתיר והם הרשו לעצמם לדבר בחופשיות על הצורך לבצע התאמות שונות בנכס, כגון בנייה של קיר גבס. אילו ניסו המבקשים להסתיר מהמשיבים שקיימות בנכס חריגות בניה ודאי שלא היו לוחצים עליהם לבנות קיר גבס, אלא היו בונים את הקיר בעצמם בפרק הזמן הארוך שעמד לרשותם מיום חתימת ההסכם בנובמר 2012 ועד למסירת החזקה ביולי 2013 ולא מספרים על כך לאיש. 65. המסקנה הנחרצת מכל האמור לעיל, היא שאילו התביעה הייתה מבוססת רק על עילה של חריגות בניה, אזי הייתי מורה לאלתר על ביטול צו העיקול ומחייבת את המשיבים בהוצאות ההליך. 66. אולם, אין להתעלם מכך שהתביעה הוגשה גם על יסוד עילה של נזקים וליקויים בנכס וכן עילה של פיצוי מוסכם בגין הפרה יסודית, כגןו ליקויים חמורים בנכס שלא תוקנו בפרק הזמן שנקבע בהסכם המכר. 67. כאמור לעיל, המשיבים צרפו לכתב התביעה חוות דעת מאת חברת גלאור מהנדסים ויועצים בע"מ, אשר נערכה ונחתמה ע"י מהנדס בניין בשם ב.סדצקי (להלן: "המהנדס סדצקי"), ולפיה נתגלו בנכס ליקויים משמעותיים, לרבות רטיבות מרובה הדורשת תיקון יסודי, ואשר העלות לתיקונם נאמדת בסכום 290,361 ₪. 68. ב"כ המבקשים זימן את המהנדס סדצקי לעדות, אך מטעמים השמורים עמו, הודיע בפתח הישיבה מיום 3/10/13 כי: "אני מבקש להודיע כי מר סדצקי בוריס - המהנדס - לא יגיע ואנו מוותרים על העדתו (פר' עמ' 15 ש' 19). 69. לא זו בלבד, המבקשת 1 העידה בעניין זה, כי היא יודעת על הרטיביות בנכס ואשרה שהמבקשים לא תקנו את ליקויי הרטיבות משום שלטענתה היו חייבים לחכות שהכל יתייבש (פר' 26/12/13 עמ' 24 ש' 18-3). 70. בנסיבות אלה, אין לי אלא לקבוע כי לצורך הבקשה להטלת עיקול זמני, וככל שהדברים נוגעים לליקויים ונזקים לכאורה בנכס, עמדו המשיבים במבחן ההסתברות לקיומה של עילת תביעה ראויה. 71. היסוד השני של הטלת עיקול זמני הינו ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של חשש להכבדה של ביצוע פסה"ד אם לא יינתן עיקול זמני. 72. מצב נפוץ של הכבדה הוא מקרה, בו הנתבע עשה או מתכוון לבצע מעשי הברחה של נכסים או מעשים אחרים, העלולים למנוע או לסכל את מימושו של פסק הדין (ר' פס"ד מרגליות הנ"ל בעמ' 800). עם זאת, הוכחת מעשי הברחה אינה הדרך היחידה לבסס טענת הכבדה, ואף לשון התקנה (שהוספה לאחר שניתן פסק הדין בעניין מרגליות) אינה מגבילה עצמה להברחת נכסים דווקא. 73. כך למשל נפסק ע"י כב' השופט גרוניס, כי לעתם גובה סכום התביעה עשוי להוות אינדיקציה לקיומה של הכבדה, זאת "כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" (רע"א 903/06 דלק - חברת הדלק הישראלית נ' אטיאס (נבו). 74. כאשר בכתב התביעה ובבקשה להטלת העיקול, מועלות טענות המעידות על מעשי מרמה מצד נתבע, מתעורר חשש אינהרנטי שלפיו אי מתן צו עיקול יכביד על ביצוע פסק הדין (רע"א 228/99 אוחנה נ' מזור (נבו); הפ"ב 42384-07-11 יערי נ' מנוסביץ (נבו)), אך בד בבד יש להיזהר מפגיעה מעבר לנדרש בזכות הקניין של הנתבע, ולפיכך יש לייחס חשיבות רבה לכמתוהואיכותן של הראיות שיש בהן כדי לבסס את טענת המרמה (רע"א 5935/97 סיני נ' גלנץ (נבו)). 75. ברע"א 9513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' אברהם וסילוה גייר (נבו) נקבע מפי כב' השופט אליקים רובינשטיין כי: "תוחלת ההכבדה שיש להוכיחה בגדרי עיקול, כפי שמציין המלומד דודי שוורץ (סדר דין אזרחי, חודשים תהליכים ומגמות בעמ' 431-430) היא "הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים". לדידו, על המבקש עיקול זמני להראות "חשש סביר" להכבדה על ביצוע פסק הדין, בכפוף לסיכויי התביעה גופה...". 76. המבקשים טוענים בהקשר זה, כי המשיבים לא עמדו בנטל להמציא ראיות מהימנות לכאורה לכך שלא יוכלו להפרע מהמבקשים במקרה שיינתן פסק דין לטובתם, ולפיכך אין חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין אם לא יינתן העיקול הזמני. 77. אינני יכולה לקבל טענה זו. בנסיבות העניין ניתן להסיק את קיומו של יסוד ההכבדה על סמך העובדות שיפורטו להלן. 78. גובה התביעה - גם מבלי לבהתחשב בעילה של חריגות בניה, עומדת התביעה של המשיבים על סך כל ש-300,000 ₪ ומנגד, לא זו בלבד שאין שום ראיה שבידי המבקשים יש אמצעים מספיקים כדי שניתן יהיה להיפרע מהם, אם וכאשר יינתן פסק דין לטובת המשיבים, אלא שקיימות ראיות לכך שהמבקשים נמצאים, בנקודת הזמן הנוכחית, במצב כלכלי שלא יאפשר להפרע מהם, וזאת ניתן ללמוד, בין היתר, מההתחמקות של השניים מהצגת תדפיסי בנק ונתונים נוספים לגבי מצבם הפיננסי, אשר עולה כדי הכבדה. 79. העדר ראיות לגבי הכנסתו של המבקש 1 - המבקש 1 הגיע לחקירתו בבית המשפט בתאריך 26/12/13 ללא תלוש שכר או דו"ח מרו"ח לגבי ההכנסות, למרות שחזקה עליו שידע שיחקר בעניין זה, והעיד כי: "רק השנה התחלתי לקבל שכר שמופקד בחשבוני בארה"ב כי אני על אישור עבודה בארה"ב (פר' עמ' 9 ש' 23-21). המבקש העיד גם כי רכש דירה בנתניה בסך של 550,000 ש"ח אולם לא הציג נסח טאבו, וטען כי הוא לא מסתובב עם נסחים (פר' עמ' 11 ש' 24-22). 80. חובות של המבקש 1 - בחקירתו נשאל המבקש 1 על חובותיו ולא ציין חוב לחברת כלל, שבו נזכר רק לאחר שב"כ המשיבים העלה זאת בפניו (פר' 26/12/13 עמ' 10 ש' 31-28). בנוסף, התברר כי החברה שהפעיל המבקש בעבר איננה פעילה וצברה חובות ואילו החברה שבה הוא מכהן כיום כדירקטור צברה אף היא חובות, חזקו לה שיקים, וכיום אין לה פעילות כלכלית כלשהי (פר' עמ' 11 ש' 13-9 וכן ש' 21-18). המבקש 1 לא הציג ראיה כלשהי לכך שיש לו יכולת כלכלית מספקת כדי שניתן יהיה להפרע ממנו במקרה שינתן נגדו פסק דין. 81. המבקשת 2 מטפלת באמה ואינה עובדת למחיתה - המבקשת 2 העידה כי שלושה שבועות לפני חקירתה עזבה את מקום עבודתה ובמועד הדיו והיא חיפשה עבודה. בנוסף, העידה כי אמה נמצאת אצלה כי מצב בריאותה אינו תקין. גם המבקשת 2, כמו המבקש 1, לא הציגה תדפיס מחשבון הבנק כדי שניתן להעריך את יכולתה הכלכלית. 82. לפיכך אני קובעת כי לעניין יסוד ההכבדה הרימו המשיבים את הנטל המוטל עליהם. 83. היסוד השלישי של הטלת עיקול זמני הוא מאזן הנוחות, וגם הוא נוטה בנסיבות העניין, לטובת המשיבים. 84. כפי שציינתי לעיל, המבקשים מודים הלכה למעשה כי במועד המסירה של הנכס היו ליקויים של רטיבות שטרם תוקנו. המבקשים מודים גם בליקויים שצוינו בפרוטוקול המסירה וכן בכך שהמבקשת 1 הורידה, בטעות לטענתה, 3 נברשות, שתיים של הסלון ואחת של פינת האוכל ונטלה אותן איתה, בניגוד לאמור בהסכם המכר וכי למשיבים מגיע פיצוי כלשהו בגין כך (פר' 26/12/13 עמ' 27 ש' 6-1). 85. מאחר שהמשיבים הציגו ראיות מהימנות לכאורה בתמיכה לתביעה שהגישו בעניין הליקויים בנכס, ולאור העובדה שקיים חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין במקרה שלא יינתן צו עיקול, אזי נראה כי יש הצדקה למתן הצו, אם כי בסכום מופחת לעומת הסכום הנוכחי לאור החלטתי בעניין חריגות הבנייה. 86. בהקשר זה לקחתי בחשבון את העובדה שהצדדים עצמם הסכימו בתאריך 3/10/13 על צמצום העיקול שהוטל על כספי הנאמנות לסך 75,000 ₪ בלבד כנגד הטלת עיקול ברישום על דירתה של המבקשת 1 בשוהם על סך 625,000 ₪, וקבלו לכך תוקף של החלטה. 87. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכל הראיו תשהובאו בפני, שוכנעתי כי יש מקום להורות על הפחתה של סכום העיקול, אך לא על בטולו, שכן הנזק שייגרם למשיבים במקרה שלא יינתן צו עיקול כלל גדול יותר מהנזק שייגרם למבקשים מכך שחלק קטן מכספי הנאמנות יישארו תחת צו עיקול ויוטל עיקול ברישום בלבד על דירת המבקשת 1. 88. אשר על כן הנני מקבלת את הבקשה באופן חלקי ומורה לצמצם את העיקול שהוטל על כספי הנאמנות לסך של 75,000 ₪ בלבד כנגד הטלת עיקול ברישום בלבד על דירתה של המבקשת 1 ביישוב שוהם על סך 225,000 ₪. 89. ב"כ המבקשים יעדכן את פרטי העיקול בלשכת רישום המקרקעין, וכן ידאג להמצאת כתבי ויתור חתומים על דיירות מוגנות ו/או דיור חלוף כאמור בהחלטתי מתאריך 13/10/13 (בקשה 15). 90. ב"כ המשיבים יאשר בכתב את קבלת כתבי הויתור החתומים, וכנגד קבלת אישורו בכתב יהיה עו"ד קאשי רשאי לשחרר לטובת המבקשים 325,000 ₪ מתוך 400,000 ₪ המוחזקים אצלו בנאמנות. 91. מובהר בזה כי גם לאחר הצמצום, תוקפו של צו העקול הזמני מותנה בקבלת כל הבטחונות מאת המשיבים כמפורט בהחלטתי על מתן צו עיקול זמני מיום 5/8/13. בטחונות אלה ישמשו את המבקשים אם וכאשר התביעה נגדם תדחה. 92. כל צד יישא בהוצאות העדים שהוזמנו על ידו כפי שקבעתי בישיבת ביהמ"ש. פרט לסכומים הנ"ל, הוצאות בקשה זו בסך 4,720 ₪, ייקבעו לפי התוצאות בהליך העיקרי. עיון חוזרמסמכיםעיקול זמניעיקול