פתיחת תיק הוצאה לפועל בגין פסק דין שניתן בארה"ב פתח דבר ביום 29.4.13 נפתח נגד המבקש תיק ההוצל"פ, וזאת לשם גביית חוב פסוק בהתאם לפסק דין, שניתן בארצות הברית, אשר נאכף על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב בה"פ 25946-01-12. עם פתיחת תיק ההוצל"פ ניתן, במעמד צד אחד, צו עיכוב יציאה מהארץ נגד המבקש (להלן - הצו). ביום 23.5.13 הגיש המבקש בקשה לביטול הצו. בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ נעמה טלמן-בולטין מיום 13.7.13 (להלן - ההחלטה), בה התנתה כב' רשמת ההוצל"פ את ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ, שניתן נגד המבקש במסגרת תיק הוצל"פ 20-05172-13-5 (להלן - תיק ההוצל"פ), בתשלום סך של 40,000 ₪ על חשבון החוב בתיק ההוצל"פ. המבקש פעל בהתאם להחלטה, הפקיד את הסך האמור בתיק ההוצל"פ וכעת הוא עותר לביטול החלטת כב' רשמת ההוצל"פ ולהשבת הכספים שהפקיד. טענות המבקש כב' רשמת ההוצל"פ קבעה בהחלטה, מבלי שתידרש לכך, שהמבקש טס לאחרונה לחו"ל מספר פעמים. כב' רשמת ההוצל"פ הסיקה, שהמבקש מימן טיסות אלו בעצמו, ולכן עליו לפעול לתשלום כלשהו ע"ח החוב בתיק ההוצל"פ. לבסוף הורתה כב’ רשמת ההוצל”פ על ביטול זמני של הצו בכפוף להפקדת סך של 40,000 ₪ ע"ח החוב והמצאת ארבעה ערבים המשתכרים 8,500 ₪ נטו לחודש לפחות. ביום 15.7.13 עתר המבקש לעיון חוזר בהחלטה זו. בבקשה זו טען המבקש, שלא הוא שמימן את הנסיעות לחו"ל, אלא רעייתו - הגב' גרטי רגבי - היא שמימנה אותן. עוד באותו יום דחתה כב’ רשמת ההוצל”פ את הבקשה לעיון חוזר. בדחותה את הבקשה ציינה כב’ רשמת ההוצל”פ, כי טענת המבקש תמוהה, שכן לא יעלה על הדעת שרעייתו של המבקש תרכוש עבורו כרטיסי טיסה אך לא תעזור לו לפרוע חובותיו על מנת לצאת מהארץ. ביום 16.7.13, בדלית ברירה, שעה שטיסתו של המבקש היתה קבועה ליום 17.7.13 בשעה 05:00 לפנות בוקר, נאלץ המבקש ללוות 40,000 ₪ מצד ג' ולהפקידם בקופת ההוצל"פ כאמור בהחלטת כב’ רשמת ההוצל”פ. כבר עתה יודגש, כי המבקש נמנע מלציין זהותו של אותו צד ג', שעל פי הטענה הלווה לו את הכסף לצורך ביצוע ההפקדה. המבקש טוען, כי שגתה כב’ רשמת ההוצל”פ כאשר הסתמכה על עובדות שגויות, דבר שהביא להסקת מסקנות שגויה. המבקש הבהיר כי יציאותיו לחו"ל מומנו במלואן ע"י רעייתו. עוד הדגיש המבקש, כי אין לו עצמו אמצעים כספיים לממן את ביקוריו אצל ילדיו, המתגוררים בחו"ל. משהונחו בפני כב’ רשמת ההוצל”פ העובדות המלאות, סבור המבקש, כי היה עליה לבטל את הדרישה להפקדת הסך של 40,000 ₪. המבקש טוען עוד, כי שגתה כב’ רשמת ההוצל”פ בהתנותה את ביטולו הזמני של הצו בתשלום ע"ח החוב בתיק ההוצל"פ. סעיף 14 (ג1) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן - החוק) מקנה לרשם הוצל"פ את הסמכות לבטל צו עיכוב יציאה מן הארץ ולהתנות את הביטול בהפקדת ערובה. סעיף 1 לחוק קובע כי ערובה היא ערבון, ערבות, התחייבות או בטוחה אחרת. כאמור בסעיף 1 לחוק, הגדרת המונח ערובה איננה כוללת תשלום סכום להקטנת החוב בתיק, ואין לכב' רשמת ההוצל"פ סמכות לקבוע תנאי חורג שכזה. המבקש טוען, כי נקבע בפסיקה, שמטרתו של צו עיכוב היציאה מן הארץ היא למנוע את סיכול ביצוע פסק הדין באמצעות הימלטות החייב מן הארץ, ואין להשתמש בו כאמצעי לחץ על מנת לגבות את החוב מהחייב או כמכשיר לייעול גביית החוב בתיק ההוצל"פ. עוד טוען המבקש, כי יכולתו הכלכלית לתשלום החוב נדונה ונבחנה בחקירת יכולת שבוצעה לו. שם נקבע, בהסכמה, כי המבקש ישלם תשלום חודשי בסך של 1,900 ₪ ע"ח החוב. המבקש מציין, כי בקביעת סכום התשלום החודשי נלקחו בחשבון גם האמצעים הכספיים העומדים לרשות רעייתו. החלטת כב’ רשמת ההוצל”פ לחיוב המבקש בתשלום בסך 40,000 ₪ על חשבון החוב כתנאי להשהיית הצו, מרוקנת מתוכן את צו התשלומים, שנקבע בהסכמה. זאת ועוד, אם לא יוחזרו למבקש אותם 40,000 ₪, יאלץ המבקש להשיב את החוב לצד ג' ממנו לווה את הכספים ולא יוכל לעמוד בתשלומים החודשיים המוסכמים. לבסוף טוען המבקש, כי החלטת כב’ רשמת ההוצל”פ מהווה פגיעה בחופש התנועה של המבקש, שהיא זכות "בעלת מעמד נורמטיבי חוקתי על חוקי". טענות המשיבה המשיבה טוענת, כי היא זוכה עפ"י פסק דין חלוט. זכותה החוקתית לגבות את החוב ולהגן על קניינה גוברת על זכותו החוקתית של המבקש לצאת את הארץ. המשיבה טוענת עוד, כי אין כל פסול בהחלטת כב’ רשמת ההוצל”פ להתנות את ביטול הצו בהפקדת כספים לתיק ההוצל"פ. קביעת תנאים לביטול צו יציאה מן הארץ היא סוגיה דיונית, המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. ערכאות הערעור אינן נוטות להתערב בשיקול דעת זה. כל עוד החלטת כב’ רשמת ההוצל”פ נשענת על התנהלות המבקש, החייב בתיק ההוצל"פ, ועל היקף חובותיו, הרי שאין בה פגם ואין מקום להתערב בה. המשיבה טוענת ומציגה החלטות אחרות של רשמי הוצל"פ, לרבות החלטות שניתנו בעניינו של המבקש עצמו, בהן הותנה ביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ, שהוצא נגד המבקש דנן, בהפקדה על חשבון החוב. החלטות אלו לא בוטלו אלא אף אושררו ע"י בתי המשפט השלום. בעניין זה מפנה המשיבה בין השאר להחלטה של כב' השופט משה סובל מבית משפט השלום בת"א מיום 25.5.11 ברע"צ 18475-04-11. לבסוף טוענת המשיבה, כי המבקש הסתיר עובדות ומסמכים מבית המשפט והציג טענות עובדתיות מוטעות. מעשיו אלו עולים לכדי חוסר תום לב, ומהווים סיבה מספיקה לדחיית בקשתו. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שהוצגו בפני הגעתי לכלל מסקנה, שאין מקום להתערב בהחלטת כב’ רשמת ההוצל”פ באופן שיביא להשבת הכספים למבקש. בקשת המבקש להשהיית הצו מחמת נסיעה ספציפית לחו"ל (להבדיל מבקשה עקרונית לביטול גורף של הצו, שהוגשה קודם לכן ונדחתה) הוגשה ביום 3.7.13. כבר ביום 4.7.13 ניתנה החלטת כב' רשמת ההוצל"פ. בהחלטה זו נאמר, כי לנוכח גובה החוב על המבקש להציג ערובות מתאימות - לרבות תשלום ע"ח החוב, וכך היא לשון ההחלטה: "... בשולי הדברים אציין כי ככל שאכן מתכנן החייב נסיעה קרובה לחו"ל - עליו להציע ערובות מתאימות שכן לנוכח גובה החוב, ברי כי ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ יותנה במתן ערובות מתאימות (לרבות ערבים, ערבות בנקאית ותשלום ע"ח החוב)". המבקש לא בקש לערער על החלטה זו. בהמשך, ביום 13.7.13, ניתנה החלטה נוספת של כב’ רשמת ההוצל”פ, ההחלטה נשוא הערעור. המבקש שוב לא ביקש לערער על ההחלטה, ותחת זאת בחר להגיש בקשה ל"עיון חוזר" בהחלטה. כאמור לעיל, ביום 15.7.13 נדחתה בקשת המבקש לעיון חוזר. המבקש הפקיד את הכספים בתיק ההוצל"פ בהתאם לאמור בהחלטה, וזאת כדי לאפשר את נסיעתו לחו"ל. יוער, כי מדובר בנסיעה לביקור משפחתי בסין. אין מדובר בנסיעה דחופה או כזו המחייבת בהילות מיוחדת. המבקש לא הצביע על המקור הכספי למימון ההפקדה, אלא רק טען בעלמא שלווה אותם מצד שלישי תוך המנעות מציון זהותו של אותו מלווה עלום. בנסיבות אלו, ובהעדר כל אסמכתא התומכת בטענה, כי הכספים שהופקדו אינם של החייב, יכול אני לצאת מנקודת הנחה, שמדובר בכספים של החייב עצמו. המבקש עצמו אישר בדיון, שהתקיים בפני, כי יתרת החוב בתיק עולה על 2 מיליון ₪, כאשר על חשבון החוב שולם עד כה, בהתעלם מסכום ההפקדה הנ"ל, סך של 7,600 ₪ בלבד, ששולמו בארבעה תשלומים חודשיים בסך של 1,900 ₪ כל אחד (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 12-16). בנסיבות אלו, לנוכח יתרת החוב בתיק ההוצל"פ, הסכום הזעום ששולם עד כה על חשבון אותה יתרה, העדר הוכחת המקור הכספי לביצוע ההפקדה, והעובדה שלמרות יתרת החוב הגבוהה עותר המבקש לצאת לנסיעות יקרות לחו"ל שלא לצרכים הכרחיים, נראה שאין שום מקום לקבל את בקשת רשות הערעור, באופן שיחייב השבת כספים - שהפקיד כבר המבקש על חשבון החוב - למבקש. נראה כי בהיעתרות לבקשה זו יהיה משום מתן פרס למי שלאורך זמן מתחמק מפירעון חובו הגדול, ותחת זאת עושה שימוש בכספים העומדים לרשותו לשם מימון נסיעות לחו"ל. סיכום הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת בא כוחה בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. הפקדון, שהופקד בתיק זה יחולט ויועבר למשיבה על חשבון סכום ההוצאות הנ"ל. הוצאה לפועלארצות הברית (ארה"ב)