נזקי רכוש בגין נהיגה רשלנית

בכתב התביעה נטען כי התובע נסע בכביש 531 ממערב למזרח, ירד ממנו במחלף רכבת "סוקולוב" בהוד השרון ונכנס לצומת מרומזר באור ירוק, בפנייה שמאלה לכיוון רחוב סוקולוב בכפר סבא. נטען כי בשלב זה התפרץ לצומת מצד שמאל וברמזור אדום רכב מסוג "פולקסווגן" מ.ר. 13-002-71, הנהוג בידי הנתבעת מס' 1 (להלן: "רכב הנתבעת") ופגע עם חזיתו בצידו השמאלי של רכב התובע. לטענת התובע נגרמו לרכבו נזקי רכוש בשל נהיגה רשלנית של הנתבעת מס' 1 ומכאן תביעתו כנגד הנתבעות. 3. הנתבעות טוענות בכתב הגנתן, כי דווקא רכב התובע הוא זה אשר התפרץ לצומת ברמזור אדום וגרם לתאונה, בעוד שרכב הנתבעת חצה את הצומת בחסות רמזור ירוק בכיוון נסיעתו. 4. בדיון העידו שני הנהגים. מטעם התובע הוגשו תמונות הנזק של רכבו (מוצג ת/1) ובנוסף צורפו אל כתב התביעה מסמכים שונים ובהם חוות דעת שמאי, קבלות עבור תיקון הרכב, ההודעה על מקרה הביטוח אל חברת הביטוח של רכב התובע, רישיון הרכב, רישיון נהיגה, אישור הפסדים והרשימה לפוליסת הביטוח המקיף של הרכב. מטעם הנתבעות הוגש טופס ההודעה על האירוע מהנתבעת מס' 1 אל הנתבעת מס' 2 (מוצג נ/1). 5. התובע העיד כי הגיע לצומת המרומזר ועצר ברמזור אדום. כאשר הרמזור התחלף לירוק הוא החל בנסיעה ונכנס לצומת, או אז הגיח רכב הנתבעת מצד שמאל ופגע ברכבו. התובע העיד כי הנתבעת מס' 1 התנצלה לאחר האירוע, אם כי לא הודתה בפניו שנכנסה לצומת ברמזור אדום. 6. הנתבעת מס' 1 העידה בתמצית כי נסעה מרעננה לכיוון הוד השרון וכי הבחינה ברמזור ירוק בכיוון נסיעתה ולכן נכנסה אל הצומת מבלי לעצור. לדבריה נסעה ישר ולפתע שמעה את המכה של התאונה וזאת אף מבלי להבחין קודם לכן ברכב התובע. 7. לאחר שמיעת עדויות הנהגים ועיון במסמכים אני קובע כי התובע הוכיח, בהתאם לרף המוטל עליו במשפט אזרחי, כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת מס' 1, והכל מהנימוקים הבאים: א. עדותו של התובע הייתה רהוטה ועקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית. התובע העיד כי עצר את רכבו ברמזור אדום וכי נכנס לצומת לאחר שהאור ברמזור התחלף לירוק. ב. מאידך, עדותה של הנתבעת מס' 1 העלתה מספר תמיהות והטילה ספק באשר לסבירות התנהלותה בכביש בעת האירוע. ג. הנתבעת מס' 1 העידה כי הגיעה אל הצומת במהירות של כ- 50 קמ"ש (עמ' 3 ש' 30 ; עמ' 4 ש' 13) וכי הבחינה לראשונה ברכב התובע ממש בעת קרות התאונה, שרק אז בלמה (עמ' 4 ש' 11). מהירות נסיעה זו אינה מתיישבת עם הנזק הקל יחסית אשר נגרם לרכב התובע כמשתקף בתמונות הנזק ת/1. יש להניח כי רכב הפוגע עם חזיתו ברכב אחר במהירות נסיעה של כ- 50 קמ"ש, יגרום נזק חמור בהרבה מאשר כיפוף קל בדלת הנהג. יתרה מכך, הנתבעת מס' 1 העידה כי לרכבה לא נגרם שום נזק באירוע ואף כריות האוויר לא נפתחו (עמ' 4 ש' 17). כאשר הנתבעת מס' 1 נשאלה על הגיונם של הדברים היא נסוגה מעדותה הקודמת והסכימה לאפשרות שנהגה במהירות נמוכה יותר. ד. הנתבעת מס' 1 העידה כי נכנסה לצומת פנוי לחלוטין, באופן שאפשר לה להיכנס אליו בנסיעה רצופה וללא עצירה (עמ' 3 ש' 30 ; עמ' 4 ש' 23). עם זאת, מעדותה של הנתבעת מס' 1 עלה כי לא הסתכלה לצדדים בעת הכניסה לצומת, שכן לדבריה "אין למה להסתכל. הצומת היא רק ישר" (עמ' 4 ש' 21). בהמשך הודתה הנתבעת מס' 1 כי לא הסתכלה לצדדים אלא רק ישר בכיוון נסיעתה (עמ' 4 ש' 24). עוד בהמשך העידה "אם הייתי מעיפה מבט ימינה, זה צומת פתוח לגמרי הייתי מצליחה לראות את הרכב שלו בין אם היה עומד ובין אם היה מתקדם. כשאתה נוסע ישר והצומת פנוי לאן אני צריכה להסתכל, אני צריכה להסתכל על כיוון הנסיעה שלי ישר. עברתי את הרמזור והצומת היה ריק לגמרי. לא ראיתי אותו פתאום שמעתי בום. ראיתי אותו רק ברגע התאונה ממש. נסעתי ישר והסתכלתי רק ישר ולכן ברגע שבו ראיתי אותו זה הרגע שבו פגעתי בו" (עמ' 5 ש' 20). ה. נמצא אפוא שהנתבעת מס' 1 נכנסה עם רכבה לצומת מבלי להסתכל לצדדים, תוך שהיא מסתכלת לכיוון נסיעתה בלבד. הדברים הגיעו לידי כך שאפילו לא הבחינה ברכב התובע, אלא ממש ברגע הפגיעה בו. הנתבעת מס' 1 איננה יכולה לומר בוודאות באיזו מהירות נסעה ואולם ע"פ עדותה נכנסה לצומת בנסיעה רציפה ומבלי לעצור קודם לכן. ו. בנסיבות אלו אין זה מן הנמנע כי הנתבעת מס' 1 הבחינה באור הירוק ברמזור בכיוון נסיעתה בעת שהייתה במרחק של כ- 50 מ' ממנו (עמ' 3 ש' 31), המשיכה בנסיעה במהירות איטית יחסית, לא הבחינה בשינוי צבע הרמזור ונכנסה אל תוך הצומת בנסיעה רצופה עד לפגיעה ברכב התובע. ז. התנהלותה של הנתבעת מס' 1 במקרה זה איננה התנהלות של נהג סביר, אשר עליו לבחון כל העת את המתרחש סביבו ובוודאי כאשר הוא נכנס בנסיעה רצופה לצומת מרומזר. הדברים נכונים גם בכניסה לצומת מרומזר בחסות אור ירוק, נתון אשר לגביו אני בספק ביחס לנתיב נסיעתה של הנתבעת מס' 1. 8. סוף דבר, אני קובע כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי התאונה אירעה עקב רשלנות באופן נהיגתה של הנתבעת מס' 1. 9. בהתאם לכך אני קובע כי על הנתבעות, באמצעות הנתבעת מס' 2, לשלם לתובע בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים: א. סך 23,850 ₪ בגין ירידת ערך רכב התובע לפי פסיקת השמאי ובצירוף הפרשי ריבית והצמדה עד ליום מתן פסק הדין. ב. סך 5,073 ₪ בגין ההשתתפות העצמית של התובע בפוליסת הביטוח המקיף ובצירוף הפרשי ריבית והצמדה עד ליום מתן פסק הדין. ג. סך המחצית הראשונה של האגרה אשר שולמה על ידי התובע. ד. שכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,400 ₪. 10. אני פוטר את התובע מתשלום יתרת האגרה. משפט תעבורהנזקי רכושרשלנותנהיגה רשלנית