על פי טענת התובע, ביום התאונה, בעת נסיעת רכבו בתוך נתיב שמאלי מבין שני נתיבים, הגיע לפתע רכב הנתבעים מתוך הנתיב הימני, החל לעקוף רכב אחר אשר נסע לפניו בתוך הנתיב הימני, ובעשותו כן, פגע ברכב התובע, גרם להסתחררותו ופגע בו בשנית. התובע צירף חוות דעת לכתב התביעה ולפיה, הנזק הישיר שנגרם לרכבו, הינו בשיעור של 13,852 ₪. בנוסף צירף חשבון שכ"ט שמאי בסך של 1,200 ₪. כן טען התובע להוצאות גרירה בסך של 256 ₪. לטענת התובע, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים. הנתבעים שללו גרסת התובע לתאונה ולטענתם, התאונה התרחשה בנסיבות שונות. לטענתם, בעת שהנתבע 1 נהג ברכב הנתבעים בנתיב הימני, נהגת התובע שנסעה בנתיב השמאלי, קדימה יותר, איבדה שליטה על רכבה, החלה להשתולל ולזגזג על הכביש ימינה ושמאלה, סטתה לכיוון רכב הנתבעים אשר ניסה לברוח ממנה ימינה, ואף על פי כן, פגעה בחלק קדמי ימני של רכבה בצד שמאל אחורי של רכב הנתבעים, ולאחר מכן פגעה בו שוב בדופן צד שמאל. בנוסף, נהגת התובע הדפה את רכב הנתבעים למעקה המוצב בימין הכביש. הנתבעים מבקשים להורות על דחיית התביעה. דיון ומסקנות ביום 11.12.13 התקיים דיון בפניי, בו העידו מטעם התובע נהגת רכב התובע ביום התאונה (להלן: "הנהגת"). מטעם הנתבעים העידו הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), שנהג ברכב הנתבעים ביום התאונה, וכן שלושה עדים אשר שהו עמו ברכב כלהלן: העד אמין מיעארי (להלן: "אמין"), העד מוחמד מיעארי (להלן: "מוחמד") וכן העד תאאר מיעארי (להלן: "תאאר"). לאחר ששמעתי את גרסאות הנהגים המעורבים בתאונה, ושלושת עדי ההגנה, אני קובעת כי התובע עמד בנטל להוכיח את תביעתו, וזאת מן הנימוקים שיפורטו. בעדותה תיארה נהגת התובע, אשר נהגה ביום התאונה ברכב של האחרון, את הנסיבות אשר הובילו להתרחשות התאונה (עמ' 2 ש' 6-15). חקירתה הנגדית לא הצליחה למוטט את גרסתה, לעניין אופן התרחשות התאונה, וכן לגבי מיקום הנזקים שאירעו ברכב התובע. זה המקום לציין כי ניסיונות ב"כ הנתבעים להצביע על התעסקותה, לכאורה, של נהגת הנתבעים עם המכשיר הנייד בזמן הנסיעה, דבר שגרם להסחת דעתה, לא צלחו, משעניין זה נותר בגדר השערה בלבד. כמו כן, אין בהיותה של נהגת התובע, נהגת חדשה ביום התאונה, כדי להשליך הל המקרה הקונקרטי, ו/או על הצורה בה נהגה ביום התאונה. זאת ועוד, גרסתה של נהגת התובע, לפיה בעקבות התאונה רכבה הסתובב בכביש מתיישבת הן עם עדות הנתבע 1 (עמ' 11 ש' 1) והן עם עדות מוחמד , אשר ישב לידו (עמ' 12 ש' 31). עדותה של נהגת התובע הייתה עדות מהימנה וללא סתירות. מנגד, העיד בפניי הנתבע, ופרס גרסתו לנסיבות אירוע התאונה (עמ' 5 ש' 23-26 , עמ' 6 ש' 1-3), וכן לנזקים שאירעו ברכבו (עמ' 6 ש' 9-20). בחקירתו הנגדית של הנתבע התגלו סתירות, הן לעניין מנגנון התאונה הנטען ומיקום הנזקים, והן הסיבה לנזק שנגרם לרכבו וסוגו. זאת ועוד, עדותו של הנתבע אינה מתיישבת עם עדויותיהם של יתר עדי ההגנה, כפי שאפרט כלהלן. עדותו של הנתבע לגבי מיקום רכבו של התובע, טרם התאונה (עמ' 10 ש' 31) אינה מתיישבת עם עדותו של מוחמד, בה מאשר כי נהגת התובע נסעה מאחוריהם (עמ' 14 ש' 18 , 25-26). הגם שבעדותו הראשית ציין הנתבע כי רכבו נפגע בחלקו האחורי ולראיה הציג את התמונות (נ/2), אלא שמעיון בתמונות הנ"ל ניתן בנקל לראות כי הצבע ששייך אותו הנתבע 1 לתאונה הינו צבע אדום, אשר אינו מתיישב עם צבע רכב התובע, צבע כסף. הסברו של הנתבע להימצאות הצבע הנ"ל על רכבו, אינו הסבר הגיוני, כאשר אף לשאלת ב"כ התובע בדבר הקילוף המופיע על רכב הנתבעים, לא סיפק הנתבע כל תשובה (עמ' 9 ש' 24-26). זאת ועוד, על אף שבעדותו הראשית מתאר הנתבע מנגנון הפגיעה ברכבו, לרבות מיקומי הפגיעות והסיבות לכך "אני אומר שיש פגיעה בצד הקדמי שמאלי מעל הגלגל וזה כתוצאה מהפגיעה שלה ברכבי...(עמ' 6 ש' 18), אלא שבחקירתו הנגדית, משנה הנתבע גרסתו לעניין זה וטוען "..אני לא זוכר איך הרכב שלה בא ופגע בי מקדימה בצד שמאל.." (עמ' 11 ש' 2-3). עניין זה יש בו כדי לפגוע במהימנות גרסתו של הנתבע באשר לאופן התרחשות התאונה. לא אסיים סקירת פרק זה של סקירת עדות הנתבע, לפני שאומר כי, הימנעותו של האחרון מלהגיש תביעה כנגד התובע ונהגת רכב התובע, אף שלטענתו הינה אחראית לנזק שנגרם לרכבו, פועלת לחובתו ומטילה דופי באמינות גרסתו וטענתו לאחריות נהגת התובע בגין התאונה, במיוחד לאור טענתו כי עלות תיקון רכבו שניזוק בעקבות התאונה הייתה בסך של 8,000 ₪. הדבר מקבל חיזוק לאור העובדה כי התובע לא צירף אסמכתא אודות התיקון הנטען, ו/או חוות דעת שמאי, שניתן ללמוד מהם על הנזקים הנטענים ברכב הנתבעים ועלותם. בנוסף, העיד בפניי כאמור עד ההגנה אמין, אשר לטענתו, ישב ליד הנתבע בזמן התאונה. על אף שבעדותו הראשית, מציין אמין כי ראה נהגת משתוללת בכביש ושמע פגיעה (עמ' 11 ש' 28 , עמ' 12 ש' 1-5), אלא שבחקירתו הנגדית ולשאלת ב"כ התובע, שלל אמין כי ראה את התאונה, והסתפק בלציין כי שמע את המכה בצד שמאל, כאשר לא ידע באיזה נתיב קרתה התאונה (עמ' 12 ש' 24-29). ניכר כי תשובותיו של אמין בחקירתו הנגדית אינן מתיישבות עם תשובותיו בחקירתו הראשית, לעניין מיקום רכב התובע, משהמשיך לציין האחרון בחקירתו הנגדית כי רק שמע חבטה, ולא ראה מיקום רכב התובע ו/או הכיוון ממנו הגיע. עדותו זו של אמין אינה מהימנה בעיניי, ואינה מתיישבת עם העובדה כי ישב בחלקו הקדמי של רכב הנתבעים, ליד מושב הנהג, במיוחד ובהתאם לגרסת הנתבעים בכתב ההגנה, טרם התאונה, הקדים רכבו של התובע את רכבם. במצב דברים זה, ההנחה הינה כי אמין ראה את רכבו של התובע, ובתשובותיו הינו מנסה להרחיק את עצמו ממתן גרסה אמיתית לנסיבות התאונה. עוד העיד בפניי מוחמד. בעדותו הראשית מציין מוחמד כי הרגיש מכה מצדו השמאלי של רכב הנתבעים (עמ' 14 ש' 19). הגם שבעדותו מציין מוחמד כי נהגת רכב הנתבעים סטתה ופגעה בהם, אלא שבחקירתו הנגדית השיב מוחמד כי לא ראה את רכב הנתבעים, כי "זה קרה מהר" (עמ' 15 ש' 1-2). מחקירתו הנגדית ניתן ללמוד כי מוחמד לא ראה את התאונה, ועל כן אין עדותו כדי ללמד על אופן התרחשות התאונה. עוד העיד מטעם ההגנה העד תאאר. גם מעדותו של תאאר לא ניתן ללמוד על מנגנון התאונה, כפי שנטען על ידי הנתבעים, ככל ובטרם התאונה ישן האחרון, והתעורר רק לאחר שהרגיש את המכה. (עמ' 16 ש' 1-8). מלבד האמור לעיל, מצאתי בעדויותיהם של הנתבע ועדי ההגנה, סתירות באופן שיש בהם כדי לכרסם במהימנות גרסאותיהם לעניין התאונה. הגם שהנתבע ציין בפניי כי דיבר עם העדים אודות התאונה (עמ' 8 ש' 5-7, עמ' 9 ש' 5-11) אלא שבחקירותיהם הנגדיות שללו אמין ומוחמד עניין זה (עמ' 13 ש' 13-16 , עמ' 15 ש' 8-9). חוסר העקביות בעניין זה בגרסאותיהם של הנתבע והעדים, פוגם במהימנות גרסתם. לא למותר לציין כי לא ניתן ללמוד כי הנזקים המופיעים בתמונות הנתבעים (נ/1), מקורם בתאונה נשוא התיק עסקינן, משלא הוטבע על תמונות אלו חותמת של גורם כלשהו שבדק את רכב הנתבעים, ולא מופיע עליהם תאריך כלשהו, שיש בו כדי ללמד על מועד צילומם. אף לא הובאה עדות של מאן דהו, אשר טיפל ברכב הנתבעים בעקבות התאונה, לרבות הפחח, שלטענת הנתבע צילם את הרכב (עמ' 10 ש' 1-2), כדי להעיד על הפגיעות ברכב הנ"ל. לאור האמור לעיל, ולאחר שבחנתי טענות וראיות הצדדים לגופם של דברים, באשר לאופן התרחשות התאונה, באתי לכלל מסקנה, כי הנני מהעדיפה את גרסת התובע, באשר לאופן התרחשות התאונה, אותה מצאתי כגרסה מהימנה, עקבית, ומשכך רואה אני לקבלה, גרסה אותה אני מעדיפה על גרסת הנתבעים, אשר ראיתי לדחותה. באשר לנזק, התובע צירף חוות דעת שמאי לגבי הנזקים שנגרמו בתאונה, לרבות בגין תשלום שכ"ט השמאי. לאור מנגנון התאונה ונסיבות התרחשותה, מצאתי כי הנזקים על פי חוות דעת השמאי לאור מיקומם, וכן התמונות שצורפו לכתב התביעה, משתלבים עם גרסת התובע לאופן התרחשות התאונה, כאשר הנתבעים לא הגישו כל חוות דעת נגדית מטעמם, לנזקיו של התובע, ואף בחרו לא לחקור את השמאי על חוות דעתו הנ"ל. בכך, אני מאמצת את מסקנותיו של השמאי כפי שעלו בחוות דעתו, באשר לנזק שנגרם לרכב התובעת, אשר לא נסתרה על ידי הנתבעים. יחד עם זאת, לא מצאתי לפסוק לתובע כל סכום באשר לראש הנזק של הוצאות גרירה, משלא הוצגו על ידו ראיות לעניין הוצאות אלו. סוף דבר אי לכך, אני מקבלת את התביעה, באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעים, לשלם לתובע, ביחד ולחוד, הסך של 15,052 ₪, בצירוף אגרת בית משפט בסך של 747 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 2,664 ₪. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין לידי הנתבעים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. רכב