המשכיר טען כי כי הסתיימה לשוכרת תקופת השכירות כי עליה לפנות את הדירה. השוכרת הודיעה שאין בכוונתה לעזוב את הדירה וכי ברצונה לממש את זכות האופציה שהוענקה לה בחוזה השכירות. השוכר טען כי אין זכות אופציה כזו ולכן תקופת חוזה השכירות הסתיימה ומכאן, יש מקום לפנותה מהדירה. בית המשפט העדיף את גרסת השוכרת שכן הוכח כי המשכיר (בעל הדירה) "שיפץ" את הוראות חוזה השכירות, ערך התאמות לטובתו ללא ידיעת השוכרת וללא הסכמתה. אישר שהיא רשמה במו ידיה על החוזה הערות , מכאן שגרסתה לגבי קיומה של אופציה, עלתה בקנה אחד עם מכלול הנסיבות. ##להלן פסק דין בנושא שינוי חוזה שכירות ע"י בעל הדירה ללא ידיעת השוכר:## תביעה לפינוי מושכר כנגד הנתבעת מדירה בקרית אתא (להלן ולשם הקיצור: "הדירה"). העובדות הדרושות להכרעה: בין הצדדים נחתם ביום 10/8/12 הסכם שכירות ובו התובע משכיר לנתבעת את הדירה לצרכי מגורים. על פי הנטען בכתב התביעה, תקופת השכירות היא למשך 12 חודשים החל מיום 10/9/12 ועד ליום 10/9/13, כעולה מסעיף 3 (א) לחוזה השכירות. עוד הוסכם, כי דמי השכירות הם בסך 1,500 ₪, שישולמו מידי חודש בחודשו. התובע טען עוד, כי הנתבעת הפרה את ההסכם הפרה בוטה, לא משלמת את דמי השכירות במלואם ומקזזת מדמי השכירות ארנונה ומים. עוד המשיך וטען התובע, כי הסתיימה לה תקופת השכירות ביום 10/9/13 וכי על הנתבעת לפנות את הדירה. בתשובה לדרישת התובע לפנות את המושכר בסיום החוזה, הודיעה הנתבעת שאין בכוונתה לעזוב את המושכר וכי ברצונה לממש את זכות האופציה שהוענקה לה בחוזה. לטענה זו השיב התובע בכתב התביעה, כי בחוזה השכירות לא נכתב, לא נאמר ולא הוזכר, אפשרות של אופציה כלל ועיקר. התובע מציין, כי אין זכות אופציה כזו ולכן תקופת חוזה השכירות הסתיימה ומכאן, יש מקום לפנותה מהמושכר. בשולי תביעתו ציין, כי חלק מהנכס המושכר חייב להיהרס לפי גזר דין שניתן כנגדו בגין בנייה בלתי חוקית והנכס דרוש לו לשם קיום גזר הדין. במסגרת כתב ההגנה טענה הנתבעת, כי בתום משא ומתן בין הצדדים, ובשים לב למצבו של המושכר, הגיעו להסכמה לפיה דמי השכירות יעמדו על סך 1,500 ₪ כולל תשלומי ארנונה ומים. ההסכם שנחתם קובע תקופת שכירות בת שנתיים, החל מיום 10/9/12 וכלה ב - 10/9/14, תוך שקיימת לנתבעת האופציה להארכת תקופת השכירות לתקופה של 8 שנים נוספות, באותם תנאים. הנתבעת טענה כי ביצעה שיפוצים נרחבים, בעלות כוללת של 68,500 ₪, תמכה טענתה זו בהצעת מחיר וחשבוניות, כמצורף לכתב ההגנה. הנתבעת טענה כי ביצעה שיפוץ נרחב בשל תקופת השכירות הארוכה ובגין כך גם נגזר סכום דמי השכירות. בתום השיפוצים, תפסה הנתבעת חזקה בדירה, בהתאם לחוזה השכירות. הנתבעת עדכנה את עיריית קרית אתא לצורך תשלום הארנונה ואת חברת החשמל. הנתבעת משלמת את דמי השכירות, לאחר שהיא מקזזת את התשלומים שהיא משלמת בגין ארנונה ומים ואת היתרה מעבירה לתובע. הנתבעת אפילו מסבירה מדוע מקזזת, שכן לטענתה, התובע היה קיים לו חוב בחברת החשמל ועל מנת למנוע תקלות היא משלמת ומקזזת מדמי השכירות. זאת ועוד מציינת הנתבעת, שהתברר לה כי על הדירה מונה כונס נכסים על ידי עו"ד ארנון החל מיום 30/8/12, העבירה את דמי השכירות במישרין לכונס הנכסים. לטעמה של הנתבעת, מעת שדמי השכירות הועברו לכונס הנכסים, הפך התובע את עורו ויחסיהם עלו על שרטון. לאחר שהתובע סיים את ענייניו עם כונס הנכסים, לטענתה ניסה התובע להתנכל לה וכי אין כל עילה לפנותה. מאותו רגע, הצדדים אינם מפסיקים לכתת את רגליהם אל בית המשפט בהליכים על פי חוק למניעת הטרדה מאיימת והתקיימו בין הצדדים מספר הליכים בבית משפט זה. ביום 18/11/13 נשמעו עדויות הצדדים והשלימו סיכומיהם, גם בכתב, ומאחר ומדובר בסדר דין מיוחד, כבר עתה ניתן פסק דיני. הכרעה: מחלוקת ראשונה- דמי שכירות; המחלוקת הראשונה בין הצדדים היא ביחס לדמי השכירות. התובע טוען שמדובר ב- 1,500 ₪ ומעבר לכך מוטלת על הנתבעת לשלם את התשלומים בגין החזקת הדירה, כגון ארנונה וחשמל. הנתבעת טוענת, כי סוכמו תנאים אחרים ומסתמכת על עותק מהחוזה שבו אכן קיימים שינויים בכתב יד המלמדים כי דמי השכירות הם על סך 1,500 ₪ וכוללים ארנונה וחשמל. בטרם אצלול למחלוקת היותר עמוקה בין הצדדים ביחס לאיזה חוזה תקף בין הצדדים, אציין, כי התובע הציג לבית המשפט חוזה בינו לבין דייר קודם, מר יניב, אשר היה עד מטעמו והציג לבית המשפט את חוזה השכירות. חוזה זה חיזק את המסקנה לפיה אכן דמי השכירות, כטענת הנתבעת, כוללים את הארנונה וכן את המים (מפנה לת/2). בת/2 סוכם מפורשות גם על דמי שכירות של 1,650 ₪, כוללים ארנונה ומים ואלה נערכו בכתב יד, מבלי ששני הצדדים יחתמו לצד שינויים אלה בראשי תיבות או בחתימה מלאה אלא רשמו אותם, הן התובע והן העד מטעמו, אישרו שחוזה זה חייב אותם, למרות השינוי בכתב יד על פני החוזה ומבלי לחתום בצדו. מכאן, נהג התובע להשכיר את הדירה בסכום כולל ארנונה ומים, כך נהג בעבר. הנתבעת העידה בפני, כי אכן סיכמה מפורשות כי ה- 1,500 ₪ כוללים ארנונה ומים בלבד והם באו על רקע עלות השיפוצים הניכרת שהשקיעה הנתבעת בדירה. בעניין זה אני נותן אמון בגרסת הנתבעת ביחס לדמי השכירות, אשר כללו באותה תקופה את הארנונה והמים. מדובר בדירה, כפי שהתרשמתי, שאינה מצדיקה דמי שכירות יותר גבוהים, מאחר והתובע בעצמו הביא ראיות לכך שנהג להשכיר את הדירה ככוללת ארנונה ומים. אני מקבל את גרסת הנתבעת וקובע, כי אכן דמי השכירות בסך 1,500 ₪ כוללים ארנונה ומים. התובע לא חלק על כך שהיא שילמה תשלומים לאחר קיזוז ארנונה ומים אלא חלק על כך, שאין היא זכאית לקזז סכומים שהם בגין ארנונה ומים ואלה מוטלים בהתאם לחוזה, לפתחה של הנתבעת. אציין, כי בעניין זה אני נותן אמון בגרסת הנתבעת, שמשתלבת עם נסיבות החתימה, עם חלקים מהחוזה שאינן שנויות במחלוקת. גרסתה בעניין השיפוצים הנרחבים, היא גרסה משכנעת, משתלבת עם מארג הראיות בתיק ועולה בקנה אחד עם הצהרות הצדדים בחוזה. בשני החוזים - שמחזיקים הצדדים, מופיעה הצהרה משותפת לפיה (בהואיל השישי לעמוד הראשון לחוזה) , מטרת השכירות היא למגורים והשוכר מתכוון להשקיע בשיפוצי הדירה ומשכך תקופת השכירות היא תקופה ארוכה, ואף ניתנה לנתבעת בעמוד הראשון לחוזה- גם הצהרה זו אינה במחלוקת, כי ניתנת לה זכות ראשונים ברכישת הדירה. הצהרות אלו כאשר מצטרף לה עדות הנתבעת, החוזה והחשבוניות שמלמדים על השקעה מרובה , מטים את הכף לטובת הנתבעת ביחס לדמי השכירות. זאת עוד גם בהליכים אחרים ( הטרדות מאיימות ) טען התובע הטענות שהעלה בפני למעט הטענה כי היא אינה משלמת את דמי השכירות, העדר טיעון זה גם הוא לטעמי תומך בגרסת הנתבעת. מחלוקת שנייה- תקופת השכירות; התובע טוען כי חוזה השכירות הינו לתקופה שבין 10/9/12 וכלה ביום 10/9/13, למשך 12 חודשים ותומך את גרסתו בחוזה המקורי. הנתבעת טוענת כי התקופה היא לשניים ימים ומסתיימת ב10/9/14 ואחריה נינה לה אופציה בת 8 שנים. התובע הציג בפני חוזה והנתבעת הציגה בפני חוזה אחר. לצערי, שני הצדדים לא חתומים על עמודים 1 ו- 2 אלא רק על העמוד האחרון. העמוד האחרון של חוזה השכירות אינו שנוי במחלוקת. שני העמודים של החוזה שנויים במחלוקת. עמוד ראשון, התובע מציג חוזה שבסעיף 3 צוינה תקופת השכירות כדלקמן: 3"א' המשכיר משכיר בכזה והשוכר מקבל השכירות את הדירה ואת החפצים לשימוש (אין חפצים נרשם בכתב יד) בדירה ל- 12 חודשים, החל מיום 10/9/12 וכלה ביום 10/9/13" (להלן: "התקופה הקצובה)." בנוסח שבידי הנתבעת אותו סעיף מצוין כלהלן: "3א' המשכיר משכיר בכזה והשוכר מקבל השכירות את הדירה ואת החפצים לשימוש (אין חפצים נרשם בכתב יד) בדירה ל- (ריק, לא צוין) חודשים, החל מיום 10/9/12 וכלה ביום 10/9/14" (להלן: "התקופה הקצובה)." אציין, כי בעותק של החוזה המוחזק על ידי התובע, שונתה השנה מ- 13 ל- 14 וזאת ניתן לראות בבירור. משמעות הדבר כי אחד משני החוזים עבר שיפוץ ושינויים כאלה ואחרים. הנתבעת מחזיקה עותק מצולם, בטרם עבר שינויים כלל ועיקר, בהם לא צוינו 12 חודשים ותקופה שבה מסתיים החוזה לא שונתה כלל ועיקר. טענת התבעת נראית הגיונית יותר בהתבסס על הצהרת הצדדים שהיא מתכוונת להשקיע בנכס ומשכך מבקשת תקופת שכירות ארוכה( עמוד ראשון לחוזה), הנתבעת אף השקיעה בפועל בהתאם לראיות שהובאו בפני סכום לא מבוטל של 68,000 ₪ ; היעלה על הדעת השקעה כזו שהשביחה את הנכס, תושקע בנכס בידי הנתבעת לתקופת שכירות של 12 חודשים בלבד!!! מעבר לשיקולי הגיון , כל צד מחזיק בחוזה שונה , אך העמוד הראשון וכפי שהבהרתי מקודם הוא כמעט זהה למעט בתקופת השכירות בסעיף 3 א. אין חולק כי החוזה המצולם המוחזק בידי הצדדים מלמד על תקופה של שנתיים , החל מתאריך וכלה בתאריך הנקוב בחוזה, הצדדים נמנעו מלרשום 24 חודשים. התובע הודה בפני כי הוא ערך את השינוי ותיקן את האמור בחוזה ושינה את התאריך 10/9/14 ל 10/9/14, אך העותק המצולם שהוא העותק שנותר בידי הנתבעת צולם בטרם נעשה התיקון. כך הוא השיב: "ת. מציג לך את המקור. ש. בהסכם אצלנו מופיע שעד 2014 ופה יש תיקון? ת. אני תיקנתי בנוכחות הנתבעת. תיקנתי את זה מאחר ומי שרשם 10.9.12 זה הנתבעת. למעלה זה כתב ידה ואיפה שאין חפצים זה כתב ידה. ש. למה אין לה את ההעתק הזה? ת. אולי היא לא דרשה אותו. אני מתייחס לתיקון. אני לא יודע למה זה לא תוקן בצילום, אולי זו טעות אנוש." ( עמוד 1 שורות 2216- 23) התובע טען כי התיקון בוצע בנוכחות הנתבעת, גרסה זו אין בידי לקבל. השינוי נערך רק בחוזה שבידי התובע בלבד, מדובר בשינוי מהותי לגבי תקופת החוזה , תיקון זה עומד בסתירה להצהרת הצדדים שחוזה השכירות לתקופה ארוכה, תיקון זה לא הוכח שבוצע במעמד הנתבעת ופרי הסכמת שני הצדדים. שוכנעתי כי התובע ביצע השינוי על דעת עצמו בלבד. מאידך גרסתה עולה בקנה אחד עם הצהרת הצדדים שהחוזה לתקופה ארוכה, מתיישב עם ההשקעה המרובה בשיפוצים מצדה של הנתבעת, נתמך בעותק החוזה טרם בוצעו שינויים ביד התובע, ועל כן הנני מקבל גרסת הנתבעת ומעדיפה על גרסת התובע ביחס לתקופת השכירות. מקבל את גרסת הנתבעת לפיה תקופת השכירות בסיסית היא עד ליום 10/9/14. די בדברים האלו על מנת לדחות את התביעה לפינוי בהעדר כל עילה. מחד אין הפרה מצד הנתבעת ותקופת השכירות הבסיסית טרם הסתיימה, תביעה כזו תועל לחזור על עצמה מידי שנה. מחלוקת שלישית- קיומה של אופציה; תהום בין גרסאות הצדדים ביחס לקיומה של האופציה וביחס לחוזה הקיים בין הצדדים. תקופת שכירות כולל אופציה לתקופה כולל של 10 שנים, היא שכירות מסוג חכירה ומדובר בעסקה במקרקעין הטענוה רשום. גם הסמכות לעסוק בהצהרה על קיומה או העדרה מסורה לבית המשפט המוסמך ולא לבית משפט זה. הכרעתי היא כהכרעה דרך אגב לאור המחלוקת בעניין הפינוי. ברמת העיקרון אני מעדיף גרסת הנתבעת שכן הוכח כי התובע "שיפץ" את הוראות החוזה, ערך התאמות לטובתו ללא ידיעת הנתבעת וללא הסכמתה. אישר שהיא רשמה במו ידיה על החוזה הערות , מכאן שגרסתה לגבי קיומה של אופציה , היא עולה בקנה אחד עם מכלול הנסיבות שבפני. ההוראה לגבי האופציה נרשמה בכתב ידה, עוצמת השיפוץ שבוצע על ידה מתאים לתקופת השכירות ומשתלב עם ההצהרה כי הנתבעת מתכוונת לשכור את הדירה לתקופה ארוכה. גרסתה נראית בעיני יותר משכנעת ואמינה ולא נסתרה ולא ביצעה "שיפוצים" ושינויים בחוזה על דעת עצמה בדומה לתובע. משכך גרסתה לעניין האופציה היא משכנעת והנני מקבלה. לקראת סיום שאלתי את עצמי מדוע הצדדים לא נוהגים לחתום ליד השינויים בחוזה. בשני החוזים נשוא המחלוקת לא עשו כן. אך התובע גם בחוזה עם השוכר הקודם ת2 לא טרח לחתום ליד שינויים בכתב. משכך אין באי חתימה כדי לתמוך או לגרוע בגרסאות הצדדים. התובע לא עשה מאמץ על מנת להוכיח טענותיו שכן הנטל מוטל לפתחו. התוצאה; הנני דוחה את התביעה לפינוי הנתבעת. הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת את הוצאותיה בסך 1,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ כולל מע"מ. חוזה שכירותחוזהשינוי חוזהשכירות