נטען כי בקשת הכינוס הוגשה שלא כדין שכן טרם חלפו 6 חודשים ממועד התשלום הראשון שלא שולם כהוראת סעיף 81 ב 1 לחוק ההוצל"פ וכדי להתגבר על המחדל ניתן תצהיר שקרי על מנת להחיל את הסייגים המאפשרים הגשת הבקשה בטרם חלפו 6 חודשים. הטענה השקרית כי המערערים העבירו את הפעילות בחבולת התחייבות, המשיבות הפורמאליות לחברה אחרת ואין אמת בדבר. כן נטען כי העובדה כי יתרת התשלומים שלא שולמו עולה על 10% מיתרת מלוא החוב, הרי שהמשיבה יצרה את המצב בהורידה את מסגרת האשראי בחשבון ודחתה בקשה לפרוס החוב כנגד שיקים של לקוחות. התנהגות המשיבה מנוגדת לתנאי שטר משכון הזכויות. 3. בהחלטות מאוחרות קבע הרשם כי הטענות אינן בסמכותו ולא דן בטענות, ועל כך מתרעמים המערערים למרות שבערעור המתוקן אינם מערערים על אותן החלטות. בהודעת הערעור מפרטים המערערים את התנהלות המשיבה בחשבונות של המשיבות הפורמאליות, אשר גרמו לאי יכולת לעמוד בתשלומי ההלוואה שהביאו בסופו של דבר לפתיחת תיק המשכון, שכן המערערים בהיותם בעלי מניות שעבדו את זכויותיהם בדירה להבטחת החובות. לא מצאתי צורך לפרט את כל טענותיהם של המערערים לפרטי פרטים שכן טענות אלו אינן דרושות להכרעה בערעור. 4. עוד נטען כי המערערים והחברות הגישו כנגד המשיבה תביעה לביהמ"ש השלום בירושלים, ובקשה לצו מניעה ואולם ביהמ"ש דחה הבקשה ולא ניתן צו מניעה לעיכוב הליכי המימוש בלשכת ההוצל"פ. בקשה נוספת שהוגשה למתן צו מניעה נדחתה אף היא על ידי מותב אחר בביהמ"ש אליו נותב התיק לשמיעה. 5. למרות שהמערערים ממקדים ערעורם בהחלטה מיום 28.5.13, יש לציין החלטות נוספות שניתנו על ידי רשם ההוצל"פ לאחר שהמערערים בקשו כי יבוטל מינוי כונס הנכסים. בהחלטה מיום 5.4.13, קובע הרשם כי סמכויותיו מצומצמות ומוגבלות ובקשתם של המערערים מוכתרת בתור התנגדות, הליך שחוק ההוצל"פ איננו מכיר כהתנגדות לביצוע שטר משכנתא, שכן הסמכות לדון בהתנגדות מסורה לביהמ"ש. כן נקבע כי רשם הוצל"פ איננו מוסמך לדון בטענת חייב בעניין חוסר תום לב של הזוכה בפתיחת הליך של מימוש משכון. בהחלטה נסמך הרשם על ספרו של המלומד בר אופיר. 6. משפנו המערערים פעם נוספת, חזר הרשם ונתן החלטה נוספת מיום 18.6.13, בה הפנה להחלטתו הקודמת והבהיר למערערים כי את טענותיהם עליהם לברר בביהמ"ש בתובענה מתאימה ולבקש מביהמ"ש שיורה על עיכוב הליכי ההוצל"פ עד להחלטה בתובענה. הדרכה והכוונה יותר מפורטת לא יכולה להיות. משסרב ביהמ"ש להורות על עיכוב הליכים, ניתנה החלטה נוספת על ידי הרשם ביום 24.6.13, הקובעת כי אם ביהמ"ש לא הורה על עיכוב הרי שאין לעכב ההליכים. עוד יצוין כי בהינתן שהערעור מתייחס להחלטה מיום 28.5.13, הרי שהוגש באיחור ושלא על פי המועד הקבוע בחוק ובתקנות, ואף לא הוגשה בקשה להארכת מועד ולכן דינו של הערעור להדחות על הסף. דינו של הערעור להדחות גם לגופו שכן אין בו ממש. 7. המשיבה הגישה תגובה מפורטת בצירוף נספחים התומכים בטענותיה. ראשית נטען למעשה בית דין שכן את טענותיהם העלו המערערים לראשונה בפני הרשם ונדחו בהחלטה מיום 5.4.13, עליה לא ערערו ועל כן הפכה לסופית וחלוטה המהווה מעשה בית דין המונע העלאת הטענות בסיבוב נוסף. המשיבה טוענת כי המימוש נעשה כדין שכן במועד פתיחת תיק ההוצל"פ סכום הפיגורים עלה על 10%, מיתרת מלוא החוב. כן נטען כי המערערים פעלו בכוונת הונאה הן משום שמסרו המחאות והורו למושכים שלא לכבדם, אלא לשלם תמורתם ישירות להם והן משום שהעבירו פעילות במשיבות הפורמאליות לתאגיד אחר שבשליטתם על מנת להתחמק מתשלום לנושים. כמו כן משיבה המשיבה לטענות המערערים על ההתנהלות המיוחסת לה וכל הטענות האחרות המתבררות בתובענה בביהמ"ש השלום בירושלים, כגון ביטול מסגרת אשראי ואי חידושן ואי חידוש מסגרת ניכיונות של שיקים שבשיקול דעת הבנק שלא לחדש. המשיבה עותרת לדחיית הבר"ע שכן אין מדובר בערעור בזכות ולחייב את המערערים בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד. 8. אכן מדובר בבקשה למתן רשות ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ למנות כונס נכסים ואין המדובר בערעור בזכות. העולה מכל החלטותיו של רשם ההוצל"פ הנכבד כי בדין דחה את בקשותיהם של המערערים לבטל את מינוי כונס הנכסים, סגירת תיק ההוצל"פ או עיכוב הליכי המימוש. טענותיהם של המערערים אינם בתחום סמכותו העניינית של רשם ההוצל"פ שתפקידו לבצע שטר משכון ואת כל הטענות כנגד שטר המשכון וכל הטענות האחרות שמעלים המערערים, עליהם לברר במסגרת התובענה שאכן הגישו. רשם ההוצל"פ לא רשאי, מנימוקי המערערים, לעכב את ההליכים שכן את הוראת העיכוב אמור ליתן ביהמ"ש הדן בתובענה ומשדחה ביהמ"ש את הבקשה לצו מניעה פעמיים, הרי שמנוע ממילא רשם ההוצל"פ מלהורות על עיכוב ההליך. 9. אשר על כן נדחית הבקשה למתן רשות ערעור. צו עיכוב ההליכים שניתן בתיק הערעור בטל ומבוטל וניתן להמשיך בכל הליכי המימוש בתיק ההוצל"פ. המערערים ישלמו למשיבה הוצאות הערעור בסך של 5,000 ₪. כינוס נכסים