בקשה להבהרת החלטה ולמתן צו עיקול זמני על מסגרת האשראי בבקשה זו, שהוגשה כבר במועד מתן צו העיקול הזמני, יצאה מתחת ידיה של כב' הרשמת החלטה נוספת לפיה נקבע כי, צו העיקול הזמני לא יחול על חשבון העובר ושב של המשיבה וכפועל יוצא מכך, הוא לא יחול על מסגרות האשראי. בנוסף, נקבע במסגרת אותה החלטה, כי דיון בבקשה למתן צו העיקול הזמני, שניתן במעמד צד אחד, יתקיים במעמד שני הצדדים ביום 24.6.13. במסגרת הדיון שנערך בבקשה, במעמד שני הצדדים, נחקרו בחקירות נגדיות וחוזרות המערער והחשב המלווה של המשיבה. בתום הדיון ניתן צו לסיכומים ולאחר הגשתם של אלה, ניתנה מתחת ידיה של כב' הרשמת ההחלטה מושא הערעור דנן, שעל שורתה האחרונה עמדתי לעיל. לטענת המערער שגתה כב' הרשמת בעת שנתנה החלטה מושא הערעור. ההחלטה, ביקש המערער לדייק, ניתנה לאחר הגשת סיכומים בכתב ולא כפי שצוין במסגרת ההחלטה מושא הערעור. אשר לנימוקי הערעור, נטען על ידי המערער, כי בפני כב' הרשמת הוכח שהמשיבה מצויה במצב כלכלי רעוע הגובל בסף של חדלות פרעון. מצב זה, כך נטען, מקים יסוד לקיומו של חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין ומצדיק הטלתם של העיקולים הזמניים המבוקשים. בשנים החולפות, כך נטען, המשיבה נהנתה מהגנת לשכת ההוצאה לפועל, לאחר שתיקיה אוחדו. תיק האיחוד פוזר זה מכבר ומאז פיזורו המשיבה מתנהלת שלא כדין תוך שימוש באמצעים מטעים. לעניין זה נטען כי המשיבה מנהלת חשבון הבראה מכח הוראת שעה שתוקפה פג זה מכבר. בנוסף, בחשבון המשיבה מוקצות מסגרות אשראי זמניות וקבועות שמטרתן אחת - לעקוף צווי עיקול. התנהלותה הכושלת של המשיבה ואי הסדרים המלווים את פעילותה הביאו את המשיבה למצב כלכלי ותפעולי חמורים ביותר. בנסיבות המתוארות לעיל, כך טען המערער, ובנוסף להם סכום התביעה העשוי לשמש לבדו אינדיקציה נוספת לקיומה של הכבדה, מתקיימים כל התנאים הנדרשים לצורך הטלת העיקול הזמני ובטעות החליטה כב' הרשמת על ביטולו. ביחס למאזן הנוחות, הפנה המערער לרע"א 2826/06 במסגרתו עמד בית המשפט על הקשר הקיים בין התנאים השונים למתן הסעד הזמני (מה שמכונה וידוע בפסיקת בתי המשפט בתור 'מקבילית הכוחות'), וטען כי בענייננו מדובר בחיוב מוכח הנסמך על חשבונות מאושרים והסכמים חד משמעיים. משכך, יש להציג רף נמוך ביותר ביחס לדרישה להוכחת מאזן הנוחות. בהתאם למצב הקיים היום, בו המשיבה פועלת להעדפת נושים שלא בתום לב ותקציבה המיועד למימון פעילויות מוניציפליות הינו דל ביותר, לא ניתן יהיה להבטיח פרעון פסק הדין ככל שהעיקולים הזמניים לא יוטלו. ביחס לעיקול הספציפי שהתבקש על מסגרת האשראי, טען המערער כי טעתה כב' הרשמת בעת שקבעה כי זכות זו למסגרת אשראי אינה ניתנת לעיקול. בעניין זה הפנה המערער לת"א (תל-אביב) 2176/08 משה אלבס נ' בנק מזרחי טפחות, מיום 10.1.11, במסגרתו נקבע כי הזכות למשיכת יתר על פי הסכם מסגרת אשראי, הינה זכות הניתנת לעיקול בגובה הבטחונות המוחזקים על ידי הבנק. כמו כן, נטען כי טעתה כב' הרשמת בעת שביטלה את העיקול על הכספים המוחזקים בעבור המשיבה על ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה וכן על חשבון ההבראה, המתנהל כיום באופן פיקטיבי חרף תפוגת הוראות תיקון 31 לחוק יסודות התקציב. הדיון בערעור: מטעמה של המשיבה לא הוגשה תגובה לערעור וכך גם לא הוגשו עיקרי טיעון. במסגרת הדיון שהתקיים לפני בערעור חזר המערער על טיעוניו ועתר לקבלת הערעור. עולה מדבריו כי לטענתו שלא כדין בוטלו העיקולים הזמניים שהוטלו על ידי כב' הרשמת מקום שמטעמה של המשיבה לא הוגשה כל בקשה לביטולם. טענה זו הועלתה לפני כב' הרשמת בפתח הדיון שנערך לפניה אולם היא לא התקבלה על ידה שלא בצדק. לגופם של דברים, טען המערער כי לפני כב' הרשמת לא הוצגו חומרים המאששים טענות המשיבה ותומכים בהן. בכלל זאת לא הובאה כל ראיה לקיומו של חשש ממשי להכבדה על המשיבה באם יוטל צו העיקול הזמני. המשיבה, חרף סיכומים שנערכו עמה, במסגרתם התחייבה לפרוע את חובה למערער, התחמקה מלעשות כן פעם אחר פעם. בפועל, המשיבה מתנהלת בצורה בלתי תקינה, ובאמצעותה היא מצליחה לחמוק מהטלת עיקולים על נכסיה השונים. אין עסקינן במשיבה המנהלת תיק איחוד שאז קיים ספק בדבר תועלתו של צו עיקול ובנסיבות העניין, מקום בו מונח כספו של המערער על קרן הצבי, מוצדק להתערב בהחלטתה של כב' הרשמת, לבטלה ולהורות על הטלת העיקולים הזמניים המבוקשים. בעניין אחרון זה, ציין המערער כי אין הוא עומד על הבקשה ככל שעניינה כספים המגיעים למשיבה מן הועדה המקומית לתכנון לבניה. המשיבה, בטיעוניה מן הצד האחר, ביקשה לדחות את הערעור ולהותיר בעינה החלטתה של כב' הרשמת. בהתאם לטיעוני ב"כ המשיבה לפני, טענת המערער ביחס לסמכות הרשמת לבטל עיקולים זמניים מקום בו לא הוגשה כל בקשה לביטולם, נדונה על ידי כב' הרשמת ונדחתה על ידה. החלטתה הרלבנטית הנ"ל של כב' הרשמת אינה מושא הערעור דנן. טענות המערער שעניינן ניסיונות התנכלות אישית של המשיבה ו/או מי מטעמה כלפיו, אין להן כל בסיס. מצבה של המשיבה בניגוד לטענת המערער, הוא במגמת שיפור. במשיבה הוקם צוות מקצועי שביוזמת משרד הפנים שוקד על יישום תוכנית הבראה מיוחדת שהוכנה בעבור המשיבה. מאז שהמערער חדל לייצג את המשיבה, חל שיפור במצבה הכלכלי של זו. סך כל החובות אותם חייבת המשיבה לנושיה, פחת מ- 63 מיליון ₪ ל- 23 מיליון ₪. תיקי הוצאה לפועל רבים נסגרו והמשיבה נמצאת כיום בשלב קריטי בהליך ההבראה - שלב שבו הטלת עיקולים זמניים עלולה לשתק את עבודת הצוות והשירות העירוני הניתן על ידה לכלל תושביה. התביעה שהגיש המערער הינה בחלקה בגין שירות שנתן המערער למשיבה, לכאורה, עוד בשנת 2004 ואין שום בהילות המצדיקה הטלת העיקולים הזמניים. בנוסף, אין הצדקה לכך שהמערער יקבל עדיפות על פני נושים אחרים המחזיקים היום בידיהם בפסקי דין חלוטים. ביחס לבקשה להטלת עיקול על מסגרות האשראי, נטען על ידי המשיבה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו אליו הפנה המערער (בעניין אלבס הנ"ל), אינו סופי וכי הוגש עליו ערעור לבית המשפט העליון שלמיטב ידיעתו טרם הוכרע סופית. בהינתן כל האמור, עתר ב"כ המשיבה לפני לדחיית הערעור. דיון והכרעה: אקדים אחרית לראשית ואציין כי לאחר ששקלתי את טענות שני בעלי הדין, זה לכאן וזה לכאן, ולאחר שבחנתי בכובד ראש נימוקי החלטתה של כב' הרשמת, מושא הערעור, שוכנעתי כי ישנו מקום לקבלת הערעור באופן חלקי. ואלה נימוקיי. עלה מן החומר שהועמד לעיוני לצורך הדיון בערעור (ובכללו תיק המוצגים שהוגש מטעמו של המערער הכולל את הבקשה להטלת העיקולים, פרוטוקול הדיון בבקשה, ההחלטה מושא הערעור וסיכומי טענותיהם בכתב של שני בעלי הדין), כי בידי המבקש עלה לשכנע בקיומה של עילת תביעה. צויין לעניין זה על ידי כב' הרשמת, בהחלטתה הנ"ל, "בענייננו, אין מחלוקת בין הצדדים כי למשיבה חוב כלפי המבקש, אך הם חלוקים לגבי שיעור החוב הקיים". המשיבה לא ביקשה להשיג על הקביעה הנ"ל ובטיעוני בא כוחה לפני, ולמעט אמרה כללית לפיה המשיבה חולקת על החוב ובכוונתה להתגונן כנגד התביעה לא הועלו טענות נוספות לעניין זה. מכאן, ניתן להסיק ולקבוע כי במקרה דנן עלה בידי המערער להניח תשתית ראייתית לכאורית לקיומה של עילת תביעה ובכך מתקיים התנאי המצטבר הראשון הנדרש לצורך הטלת עיקול זמני. באשר ליתר התנאים, כאמור, לאחר שכב' הרשמת קיימה לפניה דיון בבקשה להטלת העיקול הזמני, לאחר שצו עיקול זמני כבר ניתן על ידה, הגיעה כב' הרשמת לכלל מסקנה שלפיה מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה וההכבדה העלולה להיגרם למערער ככל שצו העיקול הזמני לא יוטל פחותה מזה העלולה להיגרם למשיבה, ככל שצו העיקול הזמני יוטל לבקשת המערער. קביעתה זו של כב' הרשמת היא העומדת במרכזו של הערעור שלפני וכאמור, לאחר שבחנתי את מכלול טענות הצדדים לעניין זה, שוכנעתי כי בעניין זה נתפסה כב' הרשמת לכלל טעות. אין חולק במקרה דנן על כך שהמשיבה נמצאת במצב כלכלי קשה בו היא חייבת לנושיה הרבים סכומי עתק הנאמדים במיליוני שקלים. אין גם חולק על כך שלכאורה בלבד עלה בידי המערער לשכנע בקיומה של עילת תביעה. השאלה הנשאלת עתה האם יש בעצם העובדה כי מצב הכלכלי החמור של המשיבה השתפר, לטענתה, במהלך השנים החולפות וכי סך כל חובותיה לנושיה השונים פחת באופן משמעותי כדי ללמד על כך שהמערער עלול שלא להיתקל בקשיים בבואו לבצע את פסק הדין העשוי להינתן לטובתו בתום בירור התביעה. לטעמי, עצם העובדה כי הסכום הנתבע אינו נמוך ועצם העובדה כי המשיבה חייבת לנושים רבים סכומי כסף הנאמדים כאמור במיליוני שקלים חדשים, כאשר לפי שעה טרם עלה בידיה להראות כי יש ביכולתה לשלם את חובותיה במלואם לנושיה השונים וכי יש בבעלותה נכסים ומקורות כספיים העשויים לממן תשלום חובותיה עד השקל האחרון שבהם, יש בכל אלה לטעמי כדי להצביע על קיומה של חשש ממש לכך שאם לא יוטלו העיקולים הזמניים המערער עלול למצוא את עצמו בפני שוקת שבורה בעת קבלת פסק הדין. מקובלים עלי לעניין זה הדברים שנפסקו בבש"א 445994 עמנואל סלומונוב ואח' נ' משה שרבני ואח' , אליהם הפנה המערער הן במסגרת הליך זה והן במסגרת ההליך שהתקיים לפני כב' הרשמת, לפיהם: "כל מה שמבקש צריך להוכיח הוא כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין. אין הוא נדרש להראות כי אם לא יינתן צו העיקול לא תהיה אפשרות לבצע את פסק הדין. אין המבקש צריך להראות שהנתבע עומד להוציא את נכסיו, כולם או מקצתם, מרשותו או מתחום המדינה וגם אין צורך הוכיח כי לא ניתן יהיה לבצע פסק הדין אלא יש להוכיח שאי מתן הצו יכביד על ביצועו". מקובלים גם עלי הדברים שנפסקו בת"א 1781/03 (תל אביב) חיים רבינוביץ נ' יוסף נאמן, שאף להם הפנה המערער בטיעוניו. אכן, יש במתן צו העיקול כדי לסייע בשימור המצב הקיים, על ידי כך שהכספים והזכויות שיעוקלו מכוח צו העיקול יוותרו בידי המחזיקים, באופן שתישמרנה זכויות המערער לגביהם, ככל שקיימות, עד למתן פסק דין. מן הצד האחר, בשים לב לכך שעסקינן בעיקול ברישום בלבד, הרי שעיקול זה אינו אמור לגרום לנזקים משמעותיים ו/או לשנות במצב הקיים. יצויין כי טענות המשיבה לעניין הנזקים שעלול צו העיקול לגרום למשיבה הועלו ללא תימוכין וללא ביסוס כלשהו. בשים לב לך שתיק האיחוד שניהלה המשיבה פוזר (ועל כך אין בין הצדדים מחלוקת), הרי שמצבו של המערער, ככל שלא יינתן צו העיקול המבוקש, עלול היות מורע לעומת יתר נושי המשיבה האוחזים בידיהם כבר היום בפסק דין לחובת המשיבה ושלטובתם הוטלו /או יוטלו עיקולים על נכסי וזכויות המשיבה. דווקא העובדה כי המשיבה חייבת כספים לנושים שונים היא הנותנת כי הטלת עיקול נוסף לטובת המערער אינה אמורה להעלות או להוריד מבחינת המשיבה. יצויין כי, הטיעון אותו העלה ב"כ המשיבה לפני, לפיו אין מקום לכך שמצבו של המערער יוטב לעומת נושים האוחזים בפסקי דין חלוטים אינו מובן, שכן לאלה מותר היום להטיל עיקול על נכסי המשיבה וזכויותיה ואף לבקש את מימושם ואם כך הדבר, על שום מה מצבו של המערער אמור להיות מורע? יפים הם לענייננו הדברים שנפסקו בבש"א 3050/06 מוחמד מינזל נ' מועצה מקומית טורעאן, אליהם הפנה המערער בטיעוניו, המתייחסים לחשיבות שיש לעובדה בדבר פיזור תיק האיחוד והרלבנטיים אף לענייננו. עולה מכל האמור כי בידי המערער עלה להוכיח קיומו של חשש ממשי להכבדה ככל שבקשתו להטלת צו העיקול הזמני לא תעתר. באשר למאזן הנוחות, נראה כי זה נוטה בבירור לטובת המערער. כאמור, כפי שכבר צויין עצם העובדה כי מן המשיבה מגיעים כספים בסכומים לא מבוטלים לנושיה השונים, היא הנותנת כי עיקולים זמניים הוטלו על נכסי המשיבה וכספיה. יצויין כי בידי המשיבה לא עלה להוכיח כי הנכסים והזכויות שעליהם התבקשה הטלת העיקולים 'נקיים' מעיקולים קודמים. בעניין זה התבקשה המשיבה על ידי המערערת להציג מסמכים רלבנטיים אולם המשיבה מיאנה לעשות כן. הטיעון שהועלה על ידי המשיבה, בסיכומי טענותיה בפני כב' הרשמת, לפיה רשמי הוצאה לפועל הוציאו מתחת ידיהם החלטות המטלות עיקולים כאלה או אחרים אינו מספיק בנסיבות העניין. כפי שכבר צויין לעיל, ב"כ המשיבה ביקש לטעון לפני כי אין כל הצדקה לכך שהמערער יוכל להטיל עיקולים כמו נושים אחרים שאוחזים היום בידיהם בפסק דין חלוטים כנגד המועצה, אולם לטעמי השאלה הנשאלת היום היא אחרת - האם קיימת הצדקה לכך שחלקו של המערער בנכסי ו/או זכויות המשיבה לא יישמר לו כבר עתה על ידי הטלת עיקול זמני על זכויות ונכסי המשיבה? כאמור, התשובה לשאלה הנ"ל הינה, לטעמי, שלילית. בידי המערער עלה לשכנע כי הטלת עיקול נוסף על ידו, אינו אמור להכביד על המשיבה. לעומת זאת, בידי המשיבה לא עלה להראות כי יש בהטלת העיקולים הזמניים כדי להכביד על ניהולה התקין של המשיבה. ויודגש, הטענות שהועלו לעניין זה על ידי המשיבה, בין במסגרת הדיון שנערך בערעור ובין במסגרת הדיון שהתנהל לפני הרשמת הנכבדה, הועלו בצורה סתמית ללא תימוכין. בנסיבות המתוארות לעיל, המסקנה אליה הגיעה כב' הרשמת בהחלטה הנ"ל, לפיה, "עצם הטלת העיקולים על הפעילות השוטפת של המשיבה, לרבות עיקול על חשבון ההבראה של המשיבה, הוא זה שישנה את מצב המשיבה לרעה וימנע מהמשיבה להמשיך ביעילות בתהליך ההבראה", לא היתה מבוססת וממילא לא נסמכה על אסמכתאות וחומרים ראייתיים לכאוריים שהמשיבה יכלה להציגם בקלות ונמנעה מלהציגם. כך גם המסקנה הנוספת אליה הגיעה הרשמת הנכבדה לפיה, "עצם הטלת העיקול, תביא להכבדה על ביצוע פסק הדין ולא תאפשר למשיבה להמשיך בשיפור מצבה הכספי...", וכי, "המשיבה תעמוד בביצוע פסק הדין, אם וכאשר יינתן לחובתה....". למותר לציין כי המערער טען לפני, וטענתו זו לא זכתה למענה הולם מצד המשיבה, כי הכנסות המשיבה ממסים עירוניים הינה הכנסה נמוכה יחסית, בשים לב למספרם הקטן יחסית של התושבים בכפר, וכי הכספים אותם הוא מבקש לעקל, אינם כספים המשולמים למשיבה באופן תדיר. בנסיבות העניין, ולאור מכלול הדברים עליהם עמדתי לעיל, ניתן לקבוע כי הוכח לפני כב' הרשמת הנכבדה כי קיים חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין ככל שצו העיקול הזמני לא יינתן, וככל שעסקינן במאזן הנוחות הוכח כי זה נוטה לטובת המערער ומצדיק הטלת העיקולים הזמניים. באשר לשיהוי שחל בהגשת התביעה והבקשה להטלת העיקולים הזמניים, לו טענה המשיבה לפני כב' הרשמת, שוכנעתי כי מגעים שהיו בין המערער לבין המשיבה ובנוסף להם העובדה כי המערער היה מצוי בקשרי עבודה עם המשיבה, הם אלה שעמדו מאחורי העיכוב שחל בהגשת הבקשה וכי זו הוגשה לאחר שהתחוור למערער כי אין בכוונה המשיבה לעמוד מאחורי הבטחות רבות שניתנו על ידה למערער, לכאורה, לשלם לו את שכר הטרחה המגיע לו ממנה. בנסיבות העניין, לא שוכנעתי כי עניין זה לבדו מצדיק דחיית הערעור. אשר למהות הזכויות והכספים שביקש המערער לעקלם - במהלך הדיון שהתנהל לפני טען המערער כי אינו עותר יותר להטלת עיקול זמני על הכספים והזכויות המגיעים למשיבה מן הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. לפיכך מתייתר הצורך במתן החלטה לעניין זה. נותר אם כן להכריע בשאלה האם כדין הוחלט על ביטול העיקול על מסגרות האשראי וכן על חשבון ההבראה. באשר לחשבון ההבראה צודק המערער בטענתו לעניין תפוגת תוקפן של הוראות תיקון 31 לחוק יסודות התקציב. די בעניין זה להפנות להוראות החוק המדברות בעד עצמן. משכך, נראה אכן כי אין חסינות לחשבון ההבראה מפני עיקולים ולא היה כל טעם של ממש המצדיק ביטול העיקול הזמני שהוטל על החשבון האמור. אשר לעיקול שהתבקש על מסגרות האשראי, בעניין זה הפנה המערער לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 2176-08 משה אלבס ואח' נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, שם נקבע, בין היתר, כי הזכות למשיכת יתר על פי הסכם מסגרת אשראי, הינה זכות הניתנת לעיקול בגובה הבטחונות המוחזקים על ידי הבנק בעבור החייב. ביחס לפסק הדין האמור טען ב"כ המשיב כי פסק דין אינו סופי וחלוט משהוגש עליו ערעור לבית המשפט העליון, שטרם הוכרע. בנוסף הפנה ב"כ המשיבה בטיעוניו לפרוטוקול שהתקיים בערעור הנ"ל ממנו ניתן ללמוד על הלך רוחה של ערכאת הערער הנוטה שלא להסכים עם קביעות בית המשפט המחוזי בפסק דינו האמור. בסוגיה האמורה, כאמור, טרם ניתנה הכרעה על ידי בית המשפט העליון עם זאת, לא ניתן להתעלם בשלב זה מן ההלכה שנקבעה בע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לז(2) 673. באותו מקרה דובר בעיקול שהוטל במסגרת הליכי הוצאה לפועל על חשבון על חברה שהראה, בעת הטלת העיקול, יתרת חוב. נקבע באותו מקרה, על ידי בית המשפט העליון, כי היות ולבנק נתון שיקול דעת האם לאשר את מתן האשראי אם לא, והיות ואין לחברה החייבת עילה לחייב את הבנק במתן האשראי, הרי שאין המדובר בזכות עתידית הניתנת לעיקול אלא בציפייה או תקווה לקבל הכסף. בתור שכזו, הזכות לקבלת אשראי אינה ניתנת לעיקול. במקרה דנן, בשים לב להלכת אלתית הנ"ל, ומבלי להתעלם מפסק הדין שניתן בעניין אלבס הנ"ל, שהוא בשלב זה, לאור הערעור התלוי ועומד נגדו, לכל היותר ואם בכלל בגדר פסק דין מנחה בלבד, נראה כי לא דבק כל פגם בהחלטת כב' הרשמת לפיה נדחתה הבקשה להבהרת ההחלטה והעיקול סוייג באופן כזה שנקבע כי לא יחול על חשבונות עו"ש ומסגרות אשראי. זאת ועוד, טענת המערער לפיה המדובר במקרה דנן ב'אשראי עם בטוחה', לא התבססה על בדל ראייה וגם מטעם זה היה מקום לדחיית הבקשה להטלת העיקול על מסגרות האשראי. בשולי החלטה זו אציין כי ההליך שהתנהל לפני כ' הרשמת ובתומו ניתנה ההחלטה מושא הערעור לפיה בוטלו העיקולים הזמניים, אינו ברור. כפי שצויין לעיל, בבקשה שהגיש המערער למתן צו עיקול זמני ניתנה החלטה הנעתרת לבקשה. רק בעקבות בקשה שהגיש המערער להבהרת החלטה, נקבע מועד לקיום דיון בבקשה במעמד שני הצדדים ובתומו של זה הוחלט על ביטול העיקול הזמני, מבלי שהוגשה מטעמה של המשיבה כל בקשה לביטול העיקול. הליך זה, על פניו, אינו עומד בקנה אחד עם הוראת תקנה 367 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, הסדירה מתן סעד זמני של עיקול זמני. טעם זה, במצורף ליתר הנימוקים שהובאו לעיל, מצדיק אף הוא התערבות בהחלטתה של כב' הרשמת. לסיכום: אוסילה אבו אסעד בהינתן כל האמור, הריני קובעת כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי ובנסיבות העניין הריני מבטלת את החלטתה של כב' הרשמת מיום 30.6.13. ההחלטה שקדמה להחלטה הנ"ל, מיום 12.6.13, לפיה הוטלו העיקולים הזמניים, בכפוף לתנאים, תעמוד בעינה בכפוף להבהרה שניתנה במסגרת ההחלטה מיום 12.6.13 ולמעט העיקול על כספי וזכויות המשיבה המוחזקים בידי הוועדה לתכנון ובניה, שמבוטל בזאת בהסכמת המערער. סכום העיקול יוגבל לסכום התביעה שהגיש המערער כנגד המשיבה ויעמוד ע"ס 1,516,600 ₪. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. בקשת הבהרהאשראיעיקול זמניצוויםעיקול