בהתאם לתקנה 214 לתקנות סדה"א יש להגיש בקשה לבטול פסק דין שניתן בתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר בתוך 30 ימים מיום שהומצא פסק הדין לנתבע. במידה והחמיץ הנתבע את המועד להגשת הבקשה לבטול פסק הדין עליו להגיש בקשה, נתמכת בתצהיר ולבקש כי יוארך לו המועד ויפרט בתצהירו את הנימוקים המצדיקים הארכת המועד. תקנה 528 לתקנות סדה"א קובעת כי כדי שיוארך מועד שנקבע בחיקוק על המבקש להציג "טעמים מיוחדים", בהבדל מטעם סתם. התקנה איננה מפרטת רשימה של טעמים מיוחדים שיצדיקו הארכת מועד ועל כן נקבע בפסיקה הכלל כי הכוונה לטעם או לסיבה שאיננה קשורה למבקש אלא סיבה אובייקטיבית שמנעה הגשת הבקשה במועד, כגון מחלה, שרות מילואים וכו'. מחדל של המבקש או כל סיבה התלויה בו לא הוכרה כטעם מיוחד לצורך הארכת מועד. 3. גם אם לאחרונה רוככה ההלכה לעניין הארכת מועד, עדיין נדרש המבקש להציג בתצהיר את הסיבות המצדיקות להאריך לו המועד. עוד נקבע כי בין היתר השיקולים לעניין הארכת מועד ייתן ביהמ"ש דעתו להגנה הנטענת וככל שהוצגו טענות של ממש תתחזק המגמה להאריך את המועד. לסיום פרק זה עוד אציין כי גם אם הבקשה לבטול פסה"ד מוגשת מחובת הצדק עדיין יש להגיש הבקשה במועד ולחילופין לבקש את הארכת המועד. 4. עיינתי בתצהירו של המערער שצורף לבקשתו לבטול פסק הדין ומצאתי כי טען בסעיף 12 כדלקמן: "ראיתי לראשונה את פסק הדין ואת כתב התביעה עובר להכנת בקשתי נשוא תצהיר זה, אם כי ידעתי על שני תיקי הוצל"פ שבנק הפועלים הפעיל נגדי". המערער מתייחס לתיק ההוצל"פ בו מבוצע פסה"ד שאת ביטולו הוא מבקש ותיק נוסף למימוש משכנתא. מעבר לאמירה כללית וסתמית זו לא מציין המערער מתי נודע לו על פסק הדין, למה התכוון באמירה "עובר להכנת בקשתי". והנה מסתבר כי עוד ביום 24.10.12 הגיש המערער בתיק הוצל"פ בקשה לבטול עיקול משכורת ועל פי החלטת כב' הרשמת כפיר מירב נדרש להגיש שאלון ולהמציא מסמכים לצורך קביעת צו תשלומים ורק לאחר מכן תשקל האפשרות להשהות הליכים מסוימים. 5. הבקשה לבטול פסה"ד הוגשה ביום 21.3.13, למעלה מחמישה חודשים לאחר שנודע לו על קיומו של פסה"ד בתיק ההוצל"פ בו ביקש ביטול עיקול משכורת. טענתו של המערער כי התבלבל בין שני תיקי ההוצל"פ איננה יכולה להתקבל על פניה, שכן גם הדיוט יודע שבתיק למימוש משכנתא מוכרים נכס ולא מטילים עיקולים ועורכים חקירות יכולת, ומכאן שידע כי קיים כנגדו תיק הוצל"פ שנפתח בעקבות פסק דין (וזאת עוד טרם ביררנו טענתו כי לא קיבל את האזהרה). בסיכום ביניים יש לומר כי המערער הגיש בקשתו לבטול פסה"ד באחור ונזקק להארכת מועד. בדין דחה הרשם את הבקשה להארכת מועד שלא נטענה כראוי, לא הוצגו טעמים מיוחדים להארכה אלא רק טיעוני סרק שדינם להדחות. אף טענות ההגנה במסגרת הבקשה לבטול פסה"ד אין בהן כדי להצטרף לאין טענות אחרות לצורך הארכת המועד, ועל טענות ההגנה בהמשך. משנדחית הבקשה להארכת מועד ניתן לסיים את פסה"ד כבר כאן שכן באין הארכת מועד אין צורך להידרש לבקשה לבטול פסה"ד שהוגש באחור ושלא במועד. 6. באשר למסירת כתב התביעה למערער העדיף הרשם את גרסתה של המשיבה ודחה טענתו של המערער כי לא בוצעה מסירה וכי הינו מתגורר לבדו ללא בן משפחה הגר עמו, וכפי שרשם השליח באשור המסירה ובתצהיר התומך. דא עקא שהמערער לא ביקש להזמין את השליח כדי שייחקר על תצהירו ותבחן גרסתו במבחן החקירה הנגדית, כהוראת תקנה 522 (ב) לתקנות סדה"א. ההימנעות מלהזמין את השליח פועלת לחובתו של המערער. המערער כופר גם בקבלת האזהרה ביום 27.8.08, וטוען שאין לו אחות שהתגוררה עמו ולה נמסרה האזהרה, אך גם לעניין מסירת האזהרה לא מצא לנכון להזמין לחקירה את השליח וגם כאן יש בהימנעות כדי לפעול לחובתו. במצב דברים זה הרי שבקשתו של המבקש לבטל את פסק הדין הוגשה כחמש שנים מאז ניתן פסה"ד ונפתח תיק ההוצל"פ. לאור המסקנה כי בוצעה מסירה כדין אין למערער עילה לביטלו של פסה"ד מחובת הצדק. 7. באשר לביטולו של פסה"ד במסגרת שיקול הדעת של הרשם, השיקול המכריע הינו טענות ההגנה שמציג המערער, טענות שיש בהן כדי להוות גם שיקול, בכלל השיקולים, להארכת מועד, שהרי לסיבת המחדל של אי התגוננות כנגד התביעה לא ניתן הסבר של ממש. המערער מודה כי היו לו אצל המשיבה שני חשבונות נפרדים, חשבון משותף עם גרושתו וחשבון עו"ש פרטי שלו. המערער מודה כי חתם על הסכם הלוואה ביום 3.2.06, על סך 43,000 ₪ שמטרתה סילוק חוב ומכאן שלא היה המערער אמור לקבל כספים לרשותו אלא שסכום ההלוואה נועד לסלק חוב בהלוואה קודמת, כפי שניתן לראות בנספח י"א לתיק המוצגים של המשיבה וכן לפרוע חוב בחשבון העו"ש הפרטי של המערער. ראה גם מוצג י"ב לעיקרי הטיעון של המשיבה. אין בטענה כי יתרת חשבונו של המערער בזכות כדי לגרוע מהאמור לעיל, שכן לא הוצגה כל ההתנהלות בחשבון ולא ברור כיצד נוצרה יתרת הזכות, שאין בה כדי לשלול את העובדה שהועמדה הלוואה. טענתו של המערער כי החוב נשוא ההלוואה מקורו בחוב משותף שלו ושל גרושתו, אין בה כדי להקים הגנה, שכן עילת התביעה הינה הלוואה שניתנה למערער בלבד שידע כי נועדה לכסות חוב קודם, ולא מצאתי שטוען אחרת. המערער שחתם על הסכם ההלוואה לסילוק חוב קודם טוען שלא היה זקוק להלוואה, אך איננו מסביר מדוע חתם ואם לא הועמדה ההלוואה כיצד סולק החוב הקודם, המערער שותק שתיקה רועמת בעניין זה. 8. מכל הטעמים האמורים נדחה בזאת הערעור. המערער ישלם למשיבה הוצאות הערעור בסך של 5,000 ₪. סדר דין מקוצרביטול פסק דין