הגיש חייב בקשה לעיון מחדש אליה צרף מסמכים הנוגעים לקצבת הנכות של אשתו החייב נימק הגשתם המאוחרת בכך שיחסיו עם אשתו שוקמו וכי משזכה לשיתוף פעולה מצדה בעניין זה עלה בידו להציג המסמכים המתאימים. הבקשה לעיון מחדש נדחתה בהחלטה מיום 20.6.13 בשים לב לכך שלא הוצגו נסיבות חדשות המצדיקות שינוי ההחלטה וכי עצם הצגת המסמכים אין בהם כדי לשנות את בסיס ההחלטה. עוד עמד כב' הרשם בהחלטתו על כך שבקשה לעיון מחדש אינה תחליף לערעור. על שתי החלטות אלה מבקש החייב כי תינתן לו רשות לערער בבקשה שבפניי. החייב טוען בבקשתו כי שרשרת ההחלטות שניתנו על ידי כב' הרשם בעניינו שגויות הן מבחינה דיונית והן מבחינה מהותית מאחר ויש בהן כדי להחטיא את עצם תכלית הליכי ההוצאה לפועל והיא גביית החוב לטובת הזוכים. עוד נטען כי כב' הרשם לא הביא בחשבון את העובדות והנסיבות המיוחדות כפי שהוצגו על ידי החייב בבקשותיו ואף לא זימן את החייב לחקירת יכולת בפניו. ב"כ המשיב בהודעתו מיום 11.7.13 הותיר את בקשת רשות הערעור לשיקול דעת בית המשפט. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובהחלטות כב' הרשם - דין הבקשה להידחות. להלן הנימוקים. תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם - 1979 קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום הינתנה או המצאתה לידי בעל הדין המבקש לערער עליה. מעיון בבקשה שבפני עולה כי למעשה החייב מבקש לערער על ההחלטה מיום 18.3.13 וזאת באמצעות בקשת רשות ערעור על החלטה בבקשה לעיון מחדש שהוגשה חודשים לאחר מכן. בית המשפט העליון קבע ככלל: "אם לא עמד החייב במועד הקבוע בתקנות להגשת בקשת רשות ערעור, אין לאפשר לו לעקוף את הסדרי הדין ולהביא להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור באופן מלאכותי ובאמצעות הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם ". (ר' רע"א 3435/08 זמיר מועלם נ' ישראפלורס בע"מ, פורסם בדינים עליון צ 628). הדברים יפים למקרה שבפניי. אין לאפשר לחייב להביא להארכת המועד להגשת בקשת הערעור באופן מלאכותי על ידי הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם כפי שעשה ביום 17.6.13. ככל שהיו לחייב השגות על עצם ההחלטה מיום 14.3.13 היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור במועד המתאים לכך ולא להביא להארכת המועדים באופן מלאכותי על ידי הגשת בקשה לעיון מחדש שאין בה ממש. גם הבקשה להארכת מועד, שנתבקשה בהליך זה, נטענה בצורה סתמית ולאקונית מבלי שיהיה בה כדי לבסס עילה להארכת מועד הקבוע בחיקוק כנדרש על פי הדין. אשר על כן וכבר מטעם זה ניתן היה לדחות את בקשת החייב. למעלה מן הצורך הרי שגם לגופו של עניין נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. עיון בהחלטות כב' הרשם מעלה כי הנתונים שהוצגו על ידי החייב נבחנו במסגרת ההחלטה מיום 18.3.13 בקפדנות ובדקדקנות ומסקנות הרשם סבירות ונתמכות במסמכים רלבנטיים וככאלה אין עילה להתערב בהן. כך גם לעניין ההחלטה בבקשה לעיון מחדש - במסמכים שהוצגו לא היה כדי לשנות מעצם קביעת הרשם שלא יהיה בידי החייב לעמוד בצו תשלומים בשים לב לגרעונו המתמשך. קביעה זו לעניין יכולת הפירעון הינה בתחום מומחיותו של הרשם ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור. אביגיל זכריה באשר לטענת החייב כי היה על כב' הרשם לזמנו לחקירה עובר למתן ההחלטה הרי שזו אינה יכולה לעמוד בשים לב לאמור בתקנה 12א (ג) לתקנות ההוצאה לפועל -תש"ם 1979 המותירה את נושא הזימון לחקירה בנסיבות אלה לשיקול דעת הרשם. אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור - נדחית. משלא ניתנה תשובה לגופו של עניין על ידי המשיב - אין צו להוצאות. עיון חוזרנכותמסמכיםקצבת נכות