התיישנות תביעה של עורך דין נגד לקוחו בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנותה. המדובר בתביעה כספית בגובה 89,000 ₪ אשר הוגשה ביום 3.6.13 ע"י התובע, עו"ד במקצועו נגד הנתבע (לקוחו לשעבר), במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבע בתשלום שכר טרחה ראוי/מוסכם וכן החזר הוצאות משפט, בתמורה לייצוג משפטי שסיפק לנתבע. טיעוני הצדדים עפ"י כתבי הטענות כעולה מכתב התביעה, ייצג התובע את הנתבע בין השנים 1998- 2006, בהליכים משפטיים שונים, בערכאות שונות, לרבות בלשכת ההוצל"פ (להלן: "הטיפול המשפטי"). הליכים אלו קשורים לעבודות בניה שביצע הנתבע בביתו ברח' התורן 25 בחיפה, ולסכסוך שהתגלע בין הנתבע לקבלנים שנשכרו על ידו לביצוען; הטיפול המשפטי כלל, בעיקרו: ייצוג הנתבע בלשכת ההוצל"פ בקשר לשני שיקים שהוגשו לביצוע ע"י הקבלנים, לגביהם מסר הנתבע הוראות ביטול לבנק (להלן: "התיק בהוצל"פ"); הגשת כתב תביעה כספית נגד הקבלנים בגין נזקים, אשר עפ"י הנטען, נגרמו לנתבע כתוצאה מביצוע עבודה באופן רשלני וכן באופן חלקי (להלן: "התיק האזרחי"); ייצוג הנתבע בביהמ"ש לעניינים מקומיים בהליך פלילי שנקטה עיריית חיפה נגד הנתבע בגין בניה ללא היתר (להלן: "התיק הפלילי"). הצדדים לא חתמו על הסכם שכ"ט בכתב ולא הסדירו את גובה שכה"ט בגין הטיפול בתיק ההוצל"פ ובתיק האזרחי, ולגבי התיק הפלילי, אומנם לא היה הסכם שכ"ט בכתב אך היה סיכום ג'נטלמני בע"פ לפיו שכר הטרחה יעמוד ע"ס 2,500 ₪ כולל מע"מ; הנתבע אומנם שילם חלק מהאגרות וסכום סמלי על חשבון הוצאות התובע ו/או שכר טרחתו, אך מאחר ובתקופה הרלבנטית לתביעה שררה מערכת יחסים חברית הדוקה וכן יחסי אמון הדדיים בין הצדדים, סוכם שההתחשבנות הסופית לגבי שכר הטרחה וההוצאות המגיעים לתובע מהנתבע, תבוצע לאחר שיינתן פס"ד בתיק האזרחי ולאחר שפסה"ד שיינתן, יהפוך לחלוט וסופי. במהלך הטיפול בתיק האזרחי התעוררו חילוקי דעות בין התובע לנתבע, על רקע רצונו של הנתבע לייצוג משפטי משותף באמצעות עו"ד נוסף, לו התנגד התובע, ובשל כך ביקש התובע בפתח ישיבת ההוכחות השנייה שנקבעה ליום 25.5.06, להשתחרר מייצוג הנתבע בתיק האזרחי והתיק הועבר להמשך טיפולו של עו"ד אחר, בקשה שאושרה ע"י ביהמ"ש במהלך ישיבת היום. כמו כן, בתאריך 12.6.06 הגיש התובע לביהמ"ש לעניינים מקומיים, במסגרת הטיפול בתיק הפלילי, בקשה להשתחרר מייצוג הנתבע (הודעה על כך נטען נמסרה לנתבע ביום 11.6.06), ובקשה זו אושרה ע"י ביהמ"ש ביום 14.6.06. נטען כי תחילה לא התכחש הנתבע לתשלום שכ"ט ורק לאחרונה (שנה לפני הגשת התביעה), טען הנתבע לראשונה כי התובע התרשל כביכול בטיפול בענייניו; בעקבות ההשתחררות מייצוג הנתבע בתיק האזרחי ובתיק הפלילי, התנהלה תכתובת בין הצדדים, פגישות, ומו"מ להסדרת תשלום שכר הטרחה והשבת הוצאות משפט בגין כלל הטיפול המשפטי אך הצדדים לא השכילו להסדיר את המחלוקת ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט, וזהו הרקע לתביעה. הנתבע הגיש כתב הגנה במסגרתו דחה את עיקר טענות התובע וטען כי אינו חייב לתובע סכום כלשהו; התובע התרשל בייצוג הנתבע וגרם לו נזקים ותוצאות שליליות והנתבע נאלץ לשכור ייצוג משפטי באמצעות עו"ד אחר על מנת לצמצם את הנזקים שנגרמו ע"י התובע; הנתבע מודה במערכת היחסים החברית ששררה בין הצדדים, ובכך שהושגה הסכמה בע"פ בינו לבין התובע בנוגע למתן שירותי ייצוג משפטי בענייניו, אך טוען שתשלום שכ"ט היה מותנה בתוצאות המשפט, ולמרות דחיית תביעתו, שילם לתובע שכ"ט והסכים להוסיף ולשלם לו עוד סך של 8,000 ₪ (באמצעות משלוח של 5 שיקים דחויים בסך 1,600 ₪ כ"א), אך התובע שלח אותם בחזרה לנתבע; לא הגיוני שבגין הגשת ההתנגדויות בהוצל"פ נדרש שכ"ט עו"ד (28,800 ₪ בתוספת מע"מ) הגבוה מסכום השקים שהוגשו לביצוע (20,000 ₪) וכך גם גובה התיק האזרחי (90,000 ₪) לעומת שכ"ט נדרש בגובה 34,200 ₪); הנתבע אינו מכחיש את עצם מתן הטיפול המשפטי הנטען, אך טוען כי רוב הבקשות שהוגשו ע"י התובע, נעשו עפ"י שיקול דעתו הבלעדי, והיו מיותרות ו/או הוגשו על ידו באופן לקוי ובהעדר כל סיכוי, והיה על התובע להסביר זאת לנתבע, ולא לגרום לו להוצאות ולהפסדים מיותרים; צירוף עו"ד נוסף בתיק האזרחי נעשה בתיאום עם התובע; לעניין התיק הפלילי, הנתבע מודה כי הייתה הסכמה לתשלום שכ"ט בגובה 2,500 ₪ אך התובע לא השלים את הטיפול המשפטי וביקש להשתחרר מייצוג הנתבע ולכן אינו זכאי לתשלום מלוא שכה"ט המוסכם, ומכל מקום, התשלום בסך 8,000 ₪ שצירף הנתבע למכתבו, כלל את החלק עבור הייצוג החלקי בתיק הפלילי. טיעוני הצדדים בבקשה לדחיית התביעה על הסף בבקשה שבפניי עותר הנתבע לדחיית התביעה נגדו מחמת התיישנותה ו/או עקב הגשתה בשיהוי רב. נטען כי תקופת ההתיישנות הרלבנטית לתביעה היא 7 שנים בהתאם לחוק ההתיישנות; המועד שבו נולדה עילת התביעה הוא התאריך בו נתן התובע שירות לנתבע ולכל המאוחר מועד סיום הייצוג; לגבי התיק בהוצל"פ, תחילתו בהגשת התנגדויות, ולאחר קבלת ההתנגדויות ופתיחת התיק האזרחי (ת.א 23572/99), ניתן פס"ד ביום 6.8.01. נטען כי המועד שבו נולדה לתובע עילת התביעה הינו בסיום כל שלב בהליכי ההוצל"פ, ולחלופין, לכל המאוחר מועד מתן פסה"ד הנ"ל, ומאחר וחלפו כ- 13 שנים ממועד פסה"ד, הרי שהתביעה בגין תשלום שכ"ט עבור התיק בהוצל"פ התיישנה; לגבי התיק האזרחי (ת.א 7230/99), נטען ע"י הנתבע כי ההשתחררות התובע מייצוגו והעברת המסמכים לעו"ד אחר נעשתה ביום 24.5.06, כך שעילת התביעה נולדה לכל המאוחר ביום 24.5.06. ביהמ"ש אישר את בקשת התובע להשתחרר מייצוג הנתבע ביום 25.5.06. נטען כי קשר הייצוג בין הנתבע לתובע נותק לכל המאוחר ביום השחרור מייצוג כאמור, למרות שבפועל ניתוק קשר הייצוג נעשה קודם לכן, כפי המצוין ע"י התובע בסעיף 18 יז לכתב התביעה. התביעה הוגשה ביום 3.6.13, היינו בחלוף יותר מ- 7 שנים מיום 24.5.06, ולכן התיישנה; לגבי התיק הפלילי (תיק מס' 726/2001), התובע סיים את ייצוג הנתבע ביום 14.5.06 (מפנה בעניין זה לסעיף 19 ח לכתב התביעה). ממועד סיום הייצוג הנ"ל ועד ליום הגשת התביעה 3.6.13, חלפו יותר מ- 7 שנים, ועל כן התביעה התיישנה; עוד נטען כי תביעת התובע הוגשה בשיהוי רב, דבר המקשה על הנתבע להתגונן, כאשר אין לדעת אם תיקי ביהמ"ש נמצאים או בוערו לאחר חלוף 4 שנים, דבר המהווה סיבה נוספת לדחיית התביעה. התובע מבקש לדחות את הבקשה לסילוק התביעה על הסף אגב חיוב הנתבע בהוצאות. נטען כי התביעה, על כל מרכיביה, לא התיישנה כלל; הטיפול המשפטי במסגרת תיק ההוצל"פ והתיק האזרחי אינו נחלק לשני חלקים נפרדים העומדים כל אחד בפני עצמו כנטען ע"י הנתבע אלא הם עניין אחד וסכסוך אחד במובן הרחב של זהות העילות. שני ההליכים התנהלו בין אותם צדדים והן מושתתים על אותה מערכת עובדתית ומשפטית, חרף העובדה שמדובר בסעדים שונים. הטענות שהועלו ע"י התובע בשם הנתבע במסגרת ההתנגדויות שהוגשו בהוצל"פ וכן קו ההגנה לאורך כל הדרך, הועלו, בין היתר, גם בכתב התביעה בתיק האזרחי. יתרה מזו, משסיים הנתבע לשלם את התשלומים לקבלנים, תוקן כתב התביעה נגד הקבלנים והוגדל סכום התביעה בהתאם; לאור היחסים המיוחדים בין הצדדים, לא נחתם כל הסכם שכ"ט בכתב וההסכמה היחידה הייתה שההתחשבנות הסופית בגין כל הטיפול המשפטי שהעניק התובע לנתבע בעניין הסכסוך המשפטי של הנתבע עם הקבלנים על שני נדבכיו (בלשכת ההוצל"פ ובביהמ"ש), ובעניין כתב האישום, תבוצע עם מתן פסה"ד בתיק האזרחי; מאחר ופסה"ד בתיק האזרחי ניתן רק ביום 22.4.07, בעוד שהתביעה הוגשה ביום 3.6.13, הרי טרם חלפה תקופת ההתיישנות. לחלופין, נטען כי התביעה לחיוב הנתבע בתשלום שכ"ט ראוי בגין הטיפול בתיק ההוצל"פ ובתיק האזרחי, אינו מתחיל מיום אישור בקשת התובע להשתחרר מייצוג הנתבע (25.5.06) אלא מהמועד שבו שוגרה לראשונה דרישת תשלום לנתבע, קרי ביום 11.6.06, ועל כן התביעה לא התיישנה. עוד טוען התובע, כטענה חלופית, שגם אם יקבע ביהמ"ש שמועד תחילת מרוץ ההתיישנות הוא מועד שחרורו מייצוג הנתבע ע"י ביהמ"ש בתיק האזרחי (25.5.06), הרי, שבנסיבות העניין, חל החריג הקבוע בסעיף 9 לחוק ההתיישנות לפיו במקרה שהודה הנתבע "בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה". בעניינו, התובע פנה ביום 11.6.06 לראשונה לנתבע בדרישה להסדיר את שכה"ט המגיע לו בגין הטיפול המשפטי שהעניק לנתבע. במענה שיגר הנתבע ביום 19.6.06, מכתב תשובה שם ציין כי "....אני מציין שאין לי מחלוקת עימך לכל הקשור לשכר טרחתך....", ועוד נטען במכתב כי הוסכם על תשלום סך של 10,000 ₪ שכ"ט שממנו שולם 2,000 ₪, ונותר תשלום בסך 8,000 ₪, אשר הנתבע ישלמם באמצעות 5 שיקים דחויים החל מיום 16.8.06 ועד 16.12.06. אומנם השיקים הוחזרו לנתבע ע"י התובע, אך לו נפרעו ע"י התובע, בוודאי היה בכך משום "ביצוע מקצת מהזכות", דבר המצדיק הארכת תקופת ההתיישנות. לגבי התיק הפלילי, טענת הנתבע לפיה שחרור התובע מייצוגו נעשתה ביום 14.5.06 מוכחשת נחרצות ע"י התובע ולטענתו שחרורו מייצוג הנתבע בתיק הפלילי נעשה בפועל רק ביום 14.6.06, ולפיכך התביעה, ככל שהיא מתייחסת לחיוב הנתבע בשכ"ט המוסכם לא התיישנה. לסיום, לעניין טענת השיהוי, טוען התובע, כי עפ"י הפסיקה, השימוש בטענת השיהוי בדין האזרחי, שנועד לסייג ולהגביל את תקופת ההתיישנות הסטטוטורית הוא עניין נדיר וחריג ביותר. בפסיקה נקבעו מספר תנאים מצטברים לסילוק תביעה על הסף עקב שיהוי (בטרם חלפה תקופת ההתיישנות הסטטוטורית), אשר אינם מתקיימים בעניינו (המשיב מפנה לע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים בירושלים נגד הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פד"י נז(5) 433. הנתבע הגיש תשובה לתגובת התובע. נטען כי אין ליישם את הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות. הנתבע מעולם לא הודה בכתב או בכל דרך אחרת בקיום זכות כלשהי של התובע כלפיו. נטען כי אין במכתבים אשר צורפו לכתב התביעה כדי להוות הודאה מטעם הנתבע בקיום זכות התובע. התובע מצטט באופן סלקטיבי חלק ממכתבו של הנתבע מיום 19.6.06 אך מתעלם מסעיף 1 לאותו מכתב שם צוינה הכחשה גורפת של סע' 1-5 ו-סע' 7, למעט המצוין בסעיף 6 ובאופן חלקי בלבד. מקום שלא נקבעו תאריכים לביצוע התשלום, מבחינה ההלכה הפסוקה בין שני סוגי חיובים לצורך תחילת מרוץ ההתיישנות: האחד, חוב שפירעונו עם דרישה, דהיינו, הדרישה היא יסוד בגיבוש מועד הפירעון. והשני, חוב שלא נקבע מועד פירעונו, שהלכה לגביו כי פירעונו יהיה תוך זמן סביר, כך שמניין תקופת ההתיישנות לגביו יחל מהמועד שהנושה מודיע עליו לחייב. שני סוגי החובות הנ"ל, חייבים להתבצע תוך זמן סביר ממועד היווצרות החוב. הנתבע מפנה למכתבו של התובע מיום 11.6.06 שם מאשר התובע, כך נטען, את דרישת התשלום מיום 23.5.06, דבר המוביל אף הוא למסקנה כי התביעה התיישנה, גם לשיטת התובע. דיון בטרם אדון בטענות הצדדים אל מול החקיקה הרלבנטית אציין כי ככלל סעד של דחיית תובענה על הסף הוא סעד קיצוני וחריג שביהמ"ש מצווה לעשות בו שימוש במשורה. ולכן, ככלל, יעדיף בית המשפט, שסכסוכים בין בעלי דין יוכרעו לגופו של עניין ולא יסתיימו בהכרעה פורמליסטית. בע"א 2582/09 הדייה גנאים ואח' נגד ביה"ח רמב"ם ואח',פורסם באתר המשפטי "נבו" ביום 8.8.10, נפסק: "סילוק תובענה על הסף קשה מאוד לתובע, שהרי שערי המשפט ננעלים בפניו עוד טרם שטרוניותיו כלפי בעל דינו יישמעו לגופן. בהקשר זה חמור במיוחד סילוק תובענה בדרך של דחייתה, דבר היוצר מעשה בית דין. וכמוהו כמסר לתובע כי לא רק ששערי המשפט נעולים בפניו והוא נדרש לשוב כלעומת שבא, אלא שאל לו לחזור עוד אל היכל המשפט. בתוך תת קבוצה זו של דחייה קשה לתובע עוד יותר ומכבידה היא דחיית תובענתו על הסף מחמת התיישנות, שאז נמנעת ממנו האפשרות לממש את זכותו המהותית - הנטענת, רק מן הטעם שנמצא כי התמהה דיונית יתר על המידה בהגשת תביעתו". ההדגשה אינה במקור ג. סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות קובע את הכלל לפיו תקופת התיישנות של תובענה אזרחית שעילתה אינה מבוססת על זכות במקרקעין הינה שבע שנים. עפ"י סעיף 6 לחוק ההתיישנות הכלל לגבי היום שבו מתחילה להימנות תקופת ההתיישנות הוא היום שבו "נולדה" עילת התביעה. המבחן המקובל לקיומה של "עילת תביעה" לצורך חישוב תקופת ההתיישנות הוא קיומה של עילת תביעה קונקרטית בידי התובע במובן זה שמתקיימות כל העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס תביעה שניתן להצליח בה ולזכות בסעד המבוקש. מבחינה זו, עילת התביעה נוצרת ביום שבו אילו הגיש התובע את תביעתו לביהמ"ש והיה מוכיח את עובדותיה המהותיות היה זוכה בפס"ד, שהרי ברי כי אין למנות תקופת התיישנות קודם למועד זה, מקום שטרם בשלה זכותו של בעל דין לפנות לבית המשפט בתביעה משפטית ולזכות בסעד (ראו: ע"א 1650/00 זיסר נגד משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(3) 166; ע"א 217/86 שכטר נגד אבמץ בע"מ, פ"ד מד(2) 846, 858). בעניינו, הצדדים אינם חלוקים על העובדות הבאות: התובע ייצג את הנתבע והעניק לו שירותים משפטיים במשך תקופה בת כ- 8 שנים במסגרת שלושת התיקים הנ"ל שתחילתה בסמוך לאחר הגשת השיקים ע"י הקבלנים לביצוע בלשכת ההוצל"פ (פברואר-מרץ 1998) וסופה מועד שחרור התובע מייצוג הנתבע בתיק האזרחי ובתיק הפלילי (מאי-יוני 2006); הצדדים אינם חלוקים לגבי עצם ביצוע הטיפול המשפטי ע"י התובע ובהיקף הנטען (שהינו היקף לא מבוטל, ראו: נספחי כתב התביעה, אלא שהנתבע טוען כי חלק מהפעולות שבוצעו ע"י התובע היה מיותר/שגוי ו/או בוצע באופן רשלני ובלתי מקצועי ו/או לא הושלם עקב התפטרות התובע מייצוגו וכן כי בגין חלק מהטיפול המשפטי שילם לתובע שכ"ט); הצדדים לא חתמו על הסכם שכ"ט בכתב לגבי אף אחד מ- 3 התיקים הנ"ל, אלא הושגה הסכמה בע"פ לגבי עצם מתן הטיפול המשפטי ע"י התובע, וזאת, כפי הנראה, על רקע קשרי חברות טובים ששררו בין הצדדים, לפחות עד השלב שבו עלו יחסי הצדדים על שרטון; לגבי התיק הפלילי, סוכם בע"פ כי גובה שכה"ט יעמוד ע"ס 2,500 ₪ בתוספת מע"מ אשר ישולם לתובע בסיום התיק בפס"ד. לפי גרסת התובע, סוכם בע"פ בינו לבין הנתבע שההתחשבנות הסופית בגין כלל הטיפול המשפטי שיעניק לנתבע תיעשה בסיום הטיפול בתיק האזרחי על שני נדבכיו (כולל תיק ההוצל"פ) ובסיום התיק הפלילי (ס' 15 לתגובתו לבקשה). גרסה זו, מעלה קושי. ראשית, היא סותרת את גרסתו של התובע בכתב התביעה (סע' 13) שם טען התובע כי הוסכם בע"פ כי ההתחשבנות הסופית בין הצדדים תיעשה בסיום התיק האזרחי בפס"ד חלוט, לכאורה ללא קשר לסיום התיק הפלילי. שנית, התובע לא טרח לציין מתי הושגה הסכמה זו, ובעיקר כאשר הטיפול המשפטי ב- 3 התיקים הנ"ל נפרס על פני שנים והתחיל לגבי כל אחד מהתיקים במועד אחר על ציר הזמן. עם זאת, לא מן הנמנע, שהתובע הסכים להתחיל, בשלב ראשון, לטפל בתיק ההוצל"פ עבור הנתבע, על רקע חברי, עוד בטרם הוסדר נושא שכה"ט בין הצדדים ורק כאשר התברר בשלב מאוחר יותר לצדדים היקף הטיפול המשפטי שיידרש, והכוונה להגיש תביעה נגד הקבלנים, הגיעו הצדדים להבנה כפי הנטען ע"י התובע כאמור. מאידך, גרסת הנתבע לעניין ההסכמה שהושגה לגבי גובה שכה"ט שישולם בכל אחד מהתיקים הנ"ל הוצגה באופן עמום ובלתי מפורט דיו, למרות שמדובר בתשתית עובדתית נחוצה שהיא ליבת הסכסוך בין הצדדים, ושעל פיה תוכרע התביעה. כך למשל, לעניין גובה שכ"ט שישולם לתובע בגין הטיפול בתיק ההוצל"פ, לא הציג הנתבע גרסה כלשהי, דבר התומך במידה מסוימת בגרסת התובע כי הסדר שכ"ט בגין הטיפול בתיק ההוצל"פ ובתיק האזרחי היה כרוך זה בזה. עיון בנספח 145 לכתב התביעה (מכתב תגובה של הנתבע לתובע מיום 19.6.06), שם מציין הנתבע בסעיף 8 כי מלוא שכה"ט בגין הפעילות בתיק ההוצל"פ שולם על ידו לתובע במהלך השנים 1999-2001, והתובע מתבקש לבטל דרישתו לתשלום, וזאת ללא שמצא הנתבע לנכון לפרט גרסה זו בכתב הגנתו ולהבהיר את מהות אותו הסדר שכה"ט עליו הוסכם ומתי הושגה ההסכמה בין הצדדים. כן לא הפנה הנתבע לראיה מספקת התומכת בגרסתו כי שילם לתובע ע"ח שכר טרחתו בגין הטיפול המשפטי בתיק ההוצל"פ ובאילו מועדים ובגין אלו פעולות או שלבים בהליך. לגבי התיק האזרחי, טען הנתבע באופן סתמי כי הוסכם בינו לבין התובע כי שכה"ט בגין הטיפול המשפטי בתיק ישולם לפי "תוצאות המשפט" ללא שפירט שוב, מתי הושגה אותה הסכמה ומהי מהותה (כך לא ברור מגרסתו, מה גובה האחוזים המוסכם מתוך הסכום הפסוק שישלם הנתבע לתובע במקרה של קבלת התביעה או חלקה, ומה גובה שכה"ט שישולם (אם ישולם), במקרה של דחיית התביעה של הקבלנים נגד הנתבע, שנדונה במאוחד במסגרת אותו הליך, כפי שקרה בפועל. נתונים עובדתיים אלה, השנויים במחלוקת בין הצדדים, מהותיים לצורך הכרעה בבקשה שבפניי, שכן בלעדיהם ולצורך חישוב תקופת ההתיישנות והמועד שבו "נולדה" לתובע עילת תביעה נגד הנתבע יש צורך בשמיעת ראיות. דא עקא, שהנתבע לא פרש כאמור את מלוא התשתית העובדתית הנדרשת לצורך הכרעה בבקשה, מה גם, ובניגוד לתקנות סדרי הדין, לא צירף תצהיר לבקשתו ולתשובה שהגיש לתגובת התובע כתמיכה בעובדות הנטענות על ידו (יצוין כי גם התובע לא צירף תצהיר לתגובתו כנדרש). וכפי שנפסק בעניין גנאים הנ"ל: "החלטה של ביהמ"ש לחסום את דרכו של תובע בנימוק של התיישנות, חייבת, אפוא, להתקבל בזהירות מפליגה ועל יסוד מכלול הנתונים הרלבנטיים- שעל בעלי הדין להציגם. ביהמ"ש, המתבקש לדחות תובענה על הסף מחמת התיישנותה, רשאי כמובן לעשות כן על יסוד בקשת הנתבע, תשובת התובע, ותגובת הנתבע לתשובה- בלא לקיים דיון בע"פ וחקירת מצהירים. עם זאת, על ביהמ"ש להיות משוכנע כי יש בידו מכלול הנתונים הדרושים להכרעה. בעניינו נראה, כי הנתונים שהוצגו בפני ביהמ"ש היו חלקיים ואף סותרים, באופן שנמנעה מביהמ"ש האפשרות לקבל החלטה מושכלת. הדבר נבע אומנם מכשלים בהתנהלות המערערים, אולם אין בכך כדי להצדיק תוצאה כה מרחיקת לכת, כפי שהוסקה". מחדל זה של הנתבע, של אי פירוט נתונים עובדתיים רלבנטיים הדרושים לצורך הכרעה בבקשתו לרבות אי צירוף תצהיר לאימות העובדות הכלולות בבקשתו, כשלעצמם, יש בהם כדי להביא לדחיית בקשתו על הסף. עם זאת, אוסיף ואבחן את טענות הצדדים לגופן. לגבי הטענה בדבר התיישנות התביעה בכל הקשור לתביעת שכ"ט בגין הטיפול בתיק ההוצל"פ לא הובאה כאמור ולו ראשית ראיה מצד הנתבע לגבי מהות הסדר שכ"ט (ככל שהושג) ו/או לא הובאה כל ראיה לפיה הוסכם על תשלום שכ"ט לפי פעולות או שלבים בתיק ו/או ראיה מספקת בדבר תשלום שכ"ט על ידו לתובע במסגרת הטיפול בתיק זה. בהעדר כל אלה, ובשלב מקדמי זה של ההליך, נקודת המוצא נוטה לכיוון קבלת גרסתו של התובע לפיה ההסכמה שהושגה בע"פ הייתה לכאורה כי התחשבנות הסופית עבור כלל הטיפול המשפטי בתיק ההוצל"פ ובתיק האזרחי, שניהם כאחד, יתבצע בסיום התיק האזרחי בפסק דין. מבלי להכריע בשלב זה לגבי מהות ההסכמה שהושגה בתיק האזרחי (לפי "תוצאות המשפט", קרי, אחוזים מהסכום הפסוק, כטענת הנתבע, או "שכר ראוי" לפי היקף הפעולות שבוצעו בפועל כטענת התובע), ברי כי גם לפי גרסת הנתבע, המועד שבו קמה לתובע הזכות לקבלת שכ"ט בגין הטיפול בתיק האזרחי הוא לכל המוקדם מועד פסה"ד. עיון בנספח 131 לכתב התביעה מלמד כי פסה"ד בתיק אזרחי 7230/99 ניתן ביום 22.4.07, דהיינו בטרם חלפו 7 שנים ממועד פסה"ד ועד מועד הגשת התביעה (3.6.13). לפי גרסת התובע (שלא הוכחה), הוסכם כי ההתחשבנות הסופית תהיה לאחר שפסה"ד יהפוך לחלוט, כלומר יש להוסיף לתאריך הנ"ל לכאורה חודש ימים ולהתחיל לחשב את תקופת ההתיישנות מיום 22.5.07. אלא שהנתבע טוען שמאחר והתובע הגיש בקשה להשתחרר מייצוגו בתיק האזרחי, בקשה שאושרה ע"י ביהמ"ש ביום 25.5.06 (ראו: נספח 130 לכתב התביעה), הרי, שבכל הקשור לתביעת התובע לתשלום שכ"ט בגין התיק האזרחי, התביעה התיישנה ביום 24.5.13. (כ- 9 ימים לפני הגשת התביעה). אני דוחה טענה זו משני טעמים עיקריים. ראשית, גם לפי גרסת הנתבע לצורך חישוב שכה"ט המגיע לתובע, היה צורך להמתין ל-"תוצאות המשפט", היינו למתן פסק דין סופי שניתן כשנה לאחר התפטרות התובע מייצוג הנתבע בתיק האזרחי. שנית, גם אם נראה במועד אישור ביהמ"ש את בקשת התובע להשתחרר מייצוג כמועד הראשון שבו קמה לתובע הזכות לקבלת שכ"ט (ונתעלם לרגע מהעובדה שהנתבע לא הבהיר כיצד ניתן לחשב את גובה שכה"ט בנסיבות אלה כאשר לשיטתו גובה שכר הטרחה המוסכם הוא תלוי תוצאת ההליך, ולא נטען על הסדר שכ"ט חדש לאור השחרור מייצוג), עדיין לצורך חישוב גובה שכר טרחת התובע בגין הטיפול המשפטי במסגרת התיק האזרחי עד השלב שבו הופסק שאין חולק שכלל פעולות רבות, ונפרס על פני שנים, היה דרוש לתובע פרק זמן סביר לצורך חישוב "שכ"ט יחסי", כאשר, בנסיבות העניין, אני סבור כי פרק זמן של 9 ימים אינו בבחינת "פרק זמן סביר". ויוזכר שוב, כי עפ"י הפסיקה, מועד לידתה של עילת תביעה לצורך חישוב תקופת ההתיישנות הוא המועד שבו היה בידי התובע "הכוח" לפנות לבית המשפט ולזכות בסעד המבוקש, וברי כי לצורך כך, נחוץ היה לתובע, בנסיבות העניין, לבחון ולסרוק את כל התיק האזרחי עד השלב שבו הסתיים הייצוג, ולהעריך את שעות העבודה שהושקעו על ידו בכל אחת מהפעולות בתיק, האגרות וההוצאות ששולמו, באבחנה בין הוצאות שהוצאו מכיסו לעומת הוצאות ששולמו ע"י הנתבע, לצורך הגשת חשבון סופי לתשלום שכר טרחה ראוי באופן מפורט ומדויק לנתבע. גם את טענת הנתבע לגבי התיישנות התביעה בכל הקשור לתביעה לתשלום שכר הטרחה המוסכם בתיק הפלילי, אין בידי לקבל. לפי גרסת הנתבע, הוסכם על תשלום שכר טרחה בגובה 2,500 ₪ ומע"מ בגין כלל הטיפול בתיק. לא הוצגו ראיות מתי הסתיים התיק הפלילי בפס"ד סופי. עיון בנספח 140 לכתב התביעה מלמד כי לאחר שהתיק הפלילי התנהל מס' שנים בפני מותב אחד הוא נקבע ביום 14.5.06 לשמיעת ראיות מחדש בפני מותב אחר לתאריך 15.10.06, ודי בכך כדי לקבוע שתביעת התובע לתשלום שכ"ט המוסכם הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות. תשומת לב הצדדים לכך שבפרוטוקול הדיון הנ"ל מופיע התובע עדיין כמייצג הנתבע. אלא שהנתבע טוען כי לצורך חישוב תקופת ההתיישנות יש להתייחס ליום שבו השתחרר התובע מייצוגו בתיק הפלילי שהינו 14.5.06 תוך הפניה לסעיף 19 ח לכתב התביעה, מועד שאינו נכון עובדתית. עיון בנספח 142 לכתב התביעה שהינו בקשת התובע לביהמ"ש לעניינים מקומיים שם התנהל התיק הפלילי מלמד כי הבקשה להשתחרר מייצוג הנתבע בתיק הפלילי הוגשה ע"י התובע ביום 12.6.06 ואושרה ע"י ביהמ"ש ביום 14.6.06. לאור זאת, גם לפי גרסת הנתבע, לפיה המועד שבו קמה לתובע הזכות לראשונה לתבוע את שכר טרחתו בגין הטיפול בתיק הפלילי, על רקע התפטרותו מייצוגו, לא התיישנה התביעה. בהקשר לזאת, יש לציין כי גרסת הנתבע היא שלתובע לא מגיע מלוא שכר הטרחה בגין הטיפול בתיק הפלילי אלא חלק יחסי לאור ההתפטרות מייצוג, ומכאן שגם כאן, נדרש לתובע "פרק זמן סביר" לצורך גיבוש חשבון שכ"ט סופי בתיק, אף לפי גרסת הנתבע. לסיום אציין, כי בנסיבות העניין, מצאתי כי לא מתקיימים התנאים המצטברים להכרה בטענת השיהוי שהעלה הנתבע באופן המצדיק קיצור תקופת ההתיישנות הסטטוטורית. סיכום: הבקשה לדחיית התביעה מפאת התיישנותה נדחית. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ לתשלום תוך 30 יום. לקוחותעורך דיןהתיישנות