נטען כי הדירה נשוא צו הכינוס נפרצה ושופצה במהלך הליך המכירה בלי שניתנה לכך רשות כלשהי מצד רשמת ההוצאה לפועל. כמו כן, טען, כי צד ג' עקף את הליך ההתמחרות ופדיון המשכנתא מתוך כוונה ברורה למכור את הנכס ולהפיק ממנו רווח , מחוץ להליך שנידון בהוצל"פ. עוד נטען כי, זכות הפדיון נתונה לחייבת בלבד ואין אפשרות שבדין להעביר הזכות לצד ג'. מנגד, טענה המשיבה 1 כי יש להורות על סגירת תיק ההוצל"פ, לאחר שמרבית החובות שולמו זה מכבר והיא עמדה בפירעון התשלומים שחויבה בהם, בסיועו של צד ג' , מר צור יניב. בדיון שהתקיים בנוכחות הצדדים העיד מר צור יניב וטען כי הכספים בהם השתמש לצורך תשלום חובותיה של המשיבה 1 הנם כספיה של אמו המנוחה וכי הסיוע שהעניק למשיבה הנו על פי צוואתה (במובן המוסרי של המונח) של אמו המנוחה שהנחתה אותו להשתמש בכסף "לדברים טובים" (ראו חקירתו של מר יניב צור מיום 16/5/2013) . עוד התברר, כי מר צור עובד אצל ב"כ המשיבה, עו"ד סער רשף , אולם לטענתו, מצבה של המשיבה 1 הובא לידיעתו על ידי בתה של המשיבה, בעת שזו בילתה בבר- מסעדה שבו עובד מר יניב צור. ט. ביום 20/5/2013 קבעה כב' רשמת ההוצל"פ, כדלקמן: "...לאור האמור אני סבורה כי לא עלה בידי המציע (המערער- י.ט.) ו/או כונס הנכסים להוכיח כי בקשת הפדיון של החייבת (המשיבה 1 -י.ט.) היתה בלתי כנה ושימשה מסווה למכירת הנכס. על אף שהחייבת גייסה את הכספים באמצעות צד ג', לא הוכח באופן חד משמעי וברור כי גיוס הכספים כרוך בהסכם למכירת הדירה והשאת (כך במקור- י.ט.) התמורה בגינה מכוח הסכם שכזה וכי הפרסום הנטען למכירת הנכס , בוצע בטרם שולם החוב לזוכה. לפיכך, אין מקום לביטול החלטתי המתירה לחייבת לשלם את חובה לזוכה, כי שעשתה הלכה למעשה ועל החייבת לשלם את הוצאות הכינוס ושכר טרחת כונס הנכסים כפי שיפסקו להלן". י. המערער הגיש בקשה נוספת לעיון בהחלטת הרשמת ובקשה לקיים דיון נוסף בנוכחות הצדדים לרבות בנוכחותם של החייבת (המשיבה), בתה החיילת ומר יניב צור. ביום 30/5/2013 התקיים דיון ובו נחקרה המשיבה. בהחלטה מיום 6/6/2013 נדחתה בקשת המציע (המערער בתיק זה) וההחלטה נותרה על כנה. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. החלטתי הנה, ליתן רשות ערעור, ולדון בבקשת רשות הערעור- כבערעור . 3. דיון והכרעה - השאלות העומדות להכרעה בבסיס ערעור זה הנן, כדלקמן: אחת- האם המשמעות של זכיית המערער בהתמחרות, פירושה האוטומטי הוא שזכותו כבר השתכללה ? כלומר, מתי משתכללת זכותו של מי שזכה בהתמחרות לרכישת הנכס? שתיים- האם בנסיבות העניין ניתן לומר, ש"התגייסותו" של יניב צור לסייע לחייבת נגועה באי כשרות . דהיינו, האם מדובר בקנוניה? אדון בשאלות אלו כסדרן: אחת - העמדה בחוק ובפסיקה, ביחס לשאלה הראשונה הנה ברורה . תקנה 68 (ב) לתקנות ההוצאה לפועל , תש"ם - 1979 קובעת, כי : "ביום המכירה הפומבית יזמין מנהל המכירות את המציעים לתחרות, ינהל דין וחשבון של המכירה, ויעביר את הדין וחשבון לרשם ההוצאה לפועל; רשם ההוצאה לפועל יחליט סופית בדבר הכרזת הקונה ויתן אישור על כך, ויכול הוא לתת כל הוראה אחרת שתיראה לו". (ההדגשה אינה במקור - י.ט.) . גם המערער ידע שהליך רכישת הדירה, אינו מסתיים עם זכייתו בהליך ההתמחרות. ראשית, בהחלטה של הרשם, מר מנוביץ פרי , שניתנה על בקשת החייבת להורות על ביטול פגישת ההתמחרות נקבע בפירוש : "ההתמחרות שנקבעה ליום 7/3/2013 תערך כסדרה , בשים לב לכך שאישור המכר כפוף לאישור רשם, ועל הכונס להבהיר זאת למשתתפים בהתמחרות ואף לציין בפניהם במפורש את בקשת החייבת והחלטה זו". כמו כן, בפרוטוקול ההתמחרות שנערך ביום 7/3/2013 צוין כי: "אין מציעים שמוכנים לשפר את הצעתו של מר דהן ולכן, הוא הוכרז כזוכה בהתמחרות. מובהר למציעים כי הזכייה מותנית באישור הזוכה ורשם ההוצאה לפועל ובהשלמת יתרת הפקדת המציע הזוכה". מכאן, כי היה ידוע למערער שזכייה בהתמחרות אינה יכולה להקנות לו זכות קניינית ואף לא חוזית אלא, רק זכות מותנית, שהשתכללותה תלויה במספר גורמים. ניתן להבין את תחושותיו וציפיותיו האישיות והסובייקטיביות של המערער לפיהן, זכייה בהתמחרות מקרבת אותו , קרבה של ממש , אל עבר עסקת רכישת הנכס, אולם, עם זאת, ציפיות ותקוות ודברים שבלב, אינם מקימים, כשלעצמם, עילת הסתמכות טובה. ככלל, טרם אישור המכירה על ידי רשמת ההוצאה לפועל, לא גובש אינטרס ההסתמכות לטובת המערער , אשר כפי שהוזכר לעיל, ידע והיה מודע לכך שהמכירה מותנית באישור רשמת ההוצאה לפועל . לא ניתן להשלים עם ההנחה של המערער לפיה, רכש זכויות בדירה רק מעצם העובדה שהשתתף במכרז לרכישתה ואף זכה בה, שאם תאמר כן, סמכות רשמת ההוצאה לפועל, המוקנית לה בחוק - האם לאשר את המכירה ואם לאו- הנה בגדר סמכות ריקה מתוכן כאילו שימשה הרשמת מעין "חותמת גומי" בלבד. (ראו: בר"ע (ת"א) 1189/03 קומפיוטסט מעבדות נ' בנק הפועלים בע"מ , וכן: בר"ע (ת"א)יהלומי איטליה אחזקות בע"מ נ' עו"ד רונן מטרי ואח') סעיף 81 ב1(ב)(4) לחוק ההוצאה לפועל , תשכ"ז- 1967 , קובע כי החייב יוכל לפרוע את החוב שבפיגור בכל עת, עד תום 90 הימים מיום מינוי כונס הנכסים. באשר לפרשנות שיש להעניק לסעיף הנ"ל , הרי שלפי נוסחו, הזמנים שנקבעו בחיקוק אינם שוללים מהחייב את הזכות לפרוע את חובו גם לאחר מניין 90 הימים , אלא קובע, כי במהלך 90 הימים מיום מינוי הכונס , ניתן לפרוע את החוב גם ללא אישור הזוכה . צידוק לכך ניתן גם למצוא בכך, שהמועד הנ"ל הנו מועד הקבוע בחיקוק הניתן לשינוי "מטעמים מיוחדים שיירשמו" ( ראו: תקנה 128 (א) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם -1979, וכן, תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). בעניין זה, מקובלת עלי החלטה של רשמת ההוצאה לפועל , הגב' טלמור פרס על נימוקיה. אין חשיבות, בשלב זה, למקור הכספים המשמשים את החייבת לפרוע את החוב התלוי ועומד כנגדה, כפי שעוד יובהר להלן. אני קובע, אפוא, כי משלא הושלם הליך המכר, זכותה של המשיבה לפרוע את חובה ולהביא להפסקת הליכי הכינוס גוברת על "זכותו" של המערער להשלים הליכי המכירה. שתיים - נכון הוא, שהמערער העלה מספר ספקות בנוגע למניעים של מר יניב צור לסייע לחייבת לפרוע את חובה. כך למשל, החייבת הודיעה בתחילת הליך הכינוס כי בדירה נשוא הכינוס מתגוררים דיירים מבוגרים, בשכירות. לאחר מכן, בבקשה שהגישה החייבת להפסקת הליכי כינוס הנכסים טענה כי הליך המימוש יביא לכך שהיא ובתה החיילת יוותרו ללא קורת גג. העובדה שהדירה נפרצה והוכשרה ושופצה לאחר מינוי הכונס, מעידה, לטענת התובע, על הכוונה של מר יניב צור ושל החייבת למכור את הבית למטרות רווח. כך גם העובדה שהדירה פורסמה למכירה זמן קצר לאחר פירעון החוב. גם העובדה שמר יניב צור מועסק על ידי עו"ד רשף, אשר ייצג את החייבת בתיק ההוצאה לפועל, גרמה ללא מעט התלבטות. ובעיקר; התמיהה לגבי ההסדר שבין מר יניב צור לבין החייבת ביחס לפירעון החוב, שאינו כולל חיוב בריביות ואינו כולל רווח, ושמטבע הדברים, מעלה סימן שאלה גדול ביחס לכוונה האמתית העומדת מאחורי נכונותו של מר יניב צור לסייע לאדם זר לו , ולהעניק לו סכום כסף גדול, ללא כל טובת הנאה. בדיון שהתקיים בפניי, לאחר שכל צד שטח את טיעוניו, קבעתי, כי מר יניב צור יגיש תצהיר אליו יצרף מסמכים מתאימים להוכחת שני אלמנטים. מר יניב צור העביר המסמכים הבאים: דף חשבון של גב' טובה צור ז"ל (אמו של מר יניב צור) המעיד על העברת הכספים לחשבונו של מר יניב צור עוד בחודש דצמבר 2012 , צו קיום צוואה של הגב' טובה צור מיום 21/4/2013 וכן תצהירו של יניב צור אשר העיד כי אמו, בהיותה בעלת ממון ונכסים, ציוותה עליו , בהיותה על ערש דווי, שישתמש בכספיה לצדקה ומעשים טובים כפי שנהגה בחייה. כמו כן, הצהיר מר יניב , כי כחודשיים וחצי לאחר פטירת אמו , פגש מר צור את בתה של המשיבה , עמה יש לו יחסי חברות קרובים , ולאחר שזו סיפרה לו על חובותיה הרבים של אמה ועל האפשרות שבשל חובות אלו הן יוותרו ללא קורת גג - נרתם מיד לעזרה והסכים להעמיד למשיבה הלוואה לפירעון כל חובותיה. סיוע מסוג זה ובהיקף הנטען, שהעניק מר צור למשיבה, אינו שכיח במחוזותינו. לכן, חשדותיו של המערער ביחס לכוונותיו האישיות של מר צור במתן הסיוע -מובנים. אבל, לאחר שמר יניב צור הגיש את הראיות שהוא נדרש להגיש, החשדות בעניין כשרותה של "העסקה", בין מר צור לבין המשיבה, הפכו כאלה, שעוצמתן אינה מצדיקה את הקביעה, שמדובר בקנוניה. סיוע מסוג זה שהעניק מר צור למשיבה הנו אכן נדיר , אולם עם זאת, נחה דעתי כי מר צור אכן פעל על פי ציוויה של אמו המנוחה ועשה כל שלעיל ידו על מנת להקצות את כספיה של אמו ל"מעשים טובים", כפי שדרשה ממנו לעשות. בנסיבות האמורות, ומשלא הוכחה "קנוניה", אין בידי לקבל טענות המערער. אני קובע אפוא, כי דין הערעור להידחות. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות. צו כינוסצוויםכינוס נכסים