ערעור שבית המשפט יבטל הבאת השיקים המפורטים בבקשה, או חלקם, במנין השיקים שסורבו. 3. קודם שאני בא לפרט את השיקים שמבוקש לבטל הבאתם במנין השיקים שסורבו - יש לפרט מספר עובדות רקע: אחת - "בעל החשבון" שבטיעון הוא מר נמרוד שוהם. ראו הגדרת המונח "בעל חשבון" בסעיף 1 - סעיף ההגדרות בחוק. בחשבון הזה ניהל אביו של בעל החשבון - מר גילאון שוהם - (להלן: "גילאון") את פעילותה הכספית של חברה - אטיקט אינטרנשיונל בע"מ (להלן: "החברה"). לבעל החשבון לא היה כל ענין ומושג לגבי ניהול החשבון, ובעצם השימוש בשמו, היה שימוש כ"איש קש". על פי האמור בסעיף 1 (ג) להודעת הערעור, החשבון, שכאמור מתנהל על שמו של סטודנט שבכלל שוהה במדינת הים , "מגלגל" מחזור של 120,000 ₪ בחודש. זוהי מציאות שהבנק לא קיבל. (ראו: עדותו של נציג הבנק מר ראובן חנסוב). השימוש שעשה גילאון בשמו של הבן נמרוד, כדי לנהל בחשבון הזה פעילות כספית של תאגיד - נעשה על רקע סירובו של הבנק לאפשר לתאגיד לנהל חשבון על שמו. ענין זה הוא נושא להתדיינות בהליך אחר. למבקש בהליך שבפני, מר אורי פרי, אין כל מעמד אפקטיבי, והוא הוגדר כ"מבקש" רק מכיוון שפורמלית הוא מיופה כוחו של "בעל החשבון". (והוא גם סבו של נמרוד). שתיים - זהו ערעור שני בענין שיקים שסורבו. הערעור הראשון הוגש בתובענה: עש"א 45050-10-12 שהתבררה בפני חברי, כב' השופט אור אדם. פסק הדין בתובענה זו ניתן ביום 06.05.13. תוצאתו של פסק הדין האמור היתה, שבית המשפט גרע רק שניים מתוך מנין השיקים המסורבים. בערעור שבפני צוין כי הוגש ערעור על פסק הדין. 4. הודעת הערעור מונה בפיסקה ז' שמונה שיקים שסורבו ובצידו של כל שיק, צוינו גם תאריך הסירוב, מספרו של השיק, והסכום הנקוב בו. כדי ליצור "מכנה משותף", התייחסתי לשיקים על פי סדר הופעתם ברשימה,ועל פי "השמות" שהמערער קרא להם: השיק "הראשון", "השני" וכו'. 5. הערעור מונה מספר טעמים: אחד - הגבלת החשבון ביום 02.04.13 בעוד הערעור הראשון תלוי ועומד ובעוד שקיים צו זמני תקף המעכב את ההגבלה - לא היתה כדין ולכן דינה להתבטל. טעם שני - סירובו של שיק מס' 1 בסך של 4,906 ₪ ביום 07.09.12 - לא היתה כדין, מכיוון שהיתרה בחשבון באותו מועד לא חרגה ממסגרת האשראי - 5,000 ₪ שהוקצתה. נטען גם, שהבנק כיבד את השיק הזה ביום 10.09.12. טעם שלישי - הסירוב לגבי שיק מס' 2 בסך 1,235 ₪ ביום 20.09.12 - אף הוא היה שלא כדין - מכיוון שהיתרה בחשבון לא חרגה מהמאושר. צוין גם, שהמוטב על פי השיק שסורב, קיבל תשלום מחשבון אחר. לגבי שיקים מס' 3 ו- 4 בסכומים של 4,872 ₪ ו- 2,088 ₪ בהתאמה, שהוצגו לפרעון ביום 30.10.12, נטען, כי אותה שעה החשבון היה "חסום" ולא התאפשר להפקיד בו כספים. גם בענין שיקים אלה, הודגש כי המוטבים נפרעו בדרך אחרת. טעם זה נטען גם לגבי שיק מס' 5 בסכום של 800 ₪ שהוצג אף הוא לפרעון ביום 30.10.12. לגבי שיק מס' 6 בסך של 16,745 ₪ שהוצג לפרעון ביום 07.11.12 - נטען בערעור כי מדובר בשיק חמישי ואחרון מתוך סדרת שיקים וכי "אין חולק כי במועד משיכת השיק היה למבקש (?!) יסוד סביר להניח שגם שיק זה יפרע. גם לגבי שיק מס' 8 בסך של 2,757 ₪ שהוצג לפרעון ביום 30.11.12, נטען, כי היה למבקש יסוד סביר להניח כי גם שיק זה יפרע. 6. הבנק הגיש תגובה מאוד מפורטת המונה לא פחות מ- 54 סעיפים! כללה של תגובה - הסתמכות על הדין סעיף 10(א)(3) לחוק, הכולל שני רכיבים נסיבתיים - העדר יתרה מספקת בחשבון והעדר חובה לפרוע מכח הסכם עם הלקוח. טענת הבנק בתמצית היתה, שלא היתה חובה על הבנק לפרוע אף לא אחד מהשיקים שסורבו. הבנק הדגיש בתגובתו, שבחודש יוני 2012, הוא הביא לידעתו של המבקש, שעליו לחדול באופן מיידי מניהול חשבון של תאגיד במסגרת "חשבון פרטי" וזאת בשל האיסורים על פי הדין בענין הלבנת הון ושאם לא יחדל מניהול החשבון בדרך זו - הבנק יאלץ לפעול לסגירת החשבון ולביטול מסגרת האשראי. בתגובת הבנק נאמר גם, שחרף התראות שהתרה הבנק במבקש בכתב ובעל פה, בענין הניהול החורג מהדין של החשבון - המבקש לא שעה להתראות אלה והמשיך לנהל את הפעילות של החברה במסגרת החשבון הפרטי. עוד נטען על ידי הבנק, שבמהלך כל התקופה, הודע למבקש מספר רב של פעמים כי לא תאושר כל חריגה בחשבון, וכי משיכות של שיקים יאושרו רק על פי היתרה שתהיה בחשבון ביום הצגת שיק לפרעון ולא יום אחרי. (ראו: סעיפים 22-28 לתגובת הבנק ועדותו של מר ראובן חנסוב עמ' 10 ש' 6-17). 7. הכרעה: אומר מיד, שלא מצאתי ממש אף לא באחת מהטענות המנויות בערעור. ראשית - הטענה כי הגבלת החשבון ביום 02.04.13, בעוד הערעור הראשון התלוי ועומד, מקנה לבעל החשבון "חסינות" כביכול מהגבלה אחרת - אינה יכולה להתקבל. בענין זה ראו מאמרו של י. עמית (שאוזכר על ידי המערער!). חוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א הפרקליט מד', חוברת ג', אוקטובר 1999 עמ' 450 ראו בעיקר בעמ' 459-460 (להלן: "י. עמית") . לענין זה יפים הדברים המובאים שם בעמ' 460: "שיקים נוספים של הלקוח, שסורבו שעה שערעורו תלוי ועומד בבית המשפט, נכללים אף הם במנין השיקים המסורבים לענין זה. אין נפקא מינא, אם סורבו השיקים בתקופה שבה ניתן סעד זמני המעכב את תחילת ההגבלה" (ראו גם ה"ש 47 שם) שנית - לא מצאתי ממש בטענה העובדתית, כאילו הגבלת חשבון חוסמת אותו מהפקדות לתוכו. ראו סעיפים 41 ו- 44 לתגובת הבנק. שם מובהר כי מדובר פשוט בטענה עובדתית שאינה נכונה. שלישית - אין בידי לקבל את הטענה שבערעור, כאילו הבנק לא כיבד את מסגרת האשראי שהוקצתה. הטענה כאילו מדובר במסגרת אשראי שהתחדשה באופן אוטומטי כל 3 חודשים - אין לה על מה שתסמוך. בנסיבות החריגות מאוד של ניהול החשבון שבטיעון - לא היתה למערער ציפיה לגיטימית לחידוש "אוטומטי" של מסגרת האשראי. אדרבא, על פי עדותו של מר ראובן חנסוב (ראו למשל סעיף 17 לתצהירו) - אין זה סביר שלמערער היתה ציפיה לגיטימית לקיומה האוטומטי של מסגרת אשראי כנטען על ידו. בענין זה כבר נאמר על ידי חברי כב' השופט אור אדם מה שנאמר בפסקאות 10 עד 12 לפסק דינו והאסמכתאות שם, ואין להוסיף בענין זה. ראו במיוחד דבריו בפסקה 15 המתייחסת באופן ספציפי לטענות המערער. גם הטענה כאילו במקביל למשיכות נעשו גם הפקדות "back to back" אינה יכולה להתקבל. חובתו של בעל החשבון לדאוג לכך, שקיימת יתרה מספקת בחשבון, מהמועד שבו ניתן להציג את השיק לפרעון ועד לפרעונו בפועל. (ראו: י. עמית עמ' 468). גם ענין זה כבר הפך זה מכבר להלכה פסוקה. ראו למשל פסיקותיו של חברי כב' השופט פרסקי בעניינו של המערער שבפני, הנזכרות בסעיף 9 לפסק דינו של חברי, כב' השופט א. אדם. 8. המערער הדגיש הן בערעורו והן בסיכומיו, את הטענה שמכוונת ככל הנראה לאינטרס המוגן על ידי החוק. לטענתו, תכלית החקיקה היא, בין השאר, לשפר את מוסר התשלומים. כאן, בענין דנא - כך טענתו - אין מדובר במי שביקש לחמוק ממילוי התחייבויותיו הכספיות. אדרבא, המערער דאג לכך שכל אחד מהאוחזים בשיקים המסורבים, קיבל את כספו. בענין זה כבר נפסק כי: סירוב לחוד ופרעון השיק או כיבוד השיק, מאוחר יותר - לחוד. "פועלו של הסירוב הוא במישור היחסים שבטיפולו של החוק" להבדיל מכיבוד שיק מאוחר יותר - שזהו ענין ליחסים שבין הלקוח לבנק. ראו גם: בר"ע (ת"א) 9075/96 יורי הסעות בע"מ נ' בנק הפועלים ניתן ביום 16.10.96 על ידי כב' השופטת ה. גרסטל כתוארה אז. 9. עת לסיכום: טענתו העובדתית של גילאון לפיה לאחר שהחשבון הוגבל לא היה ניתן לבצע הפקדות לחשבון - נמצאה לא נכונה. הוא הדין ביחס לטענה עובדתית אחרת, שבעת ההגבלה אין מנפיקים דפי חשבון ללקוח. (ראו עדותו של חנסוב עמ' 9 ש' 31-32). ראינו לעיל, שהמערער טוען, שהיה לו לבנק להתחשב בכך, שבמקביל למשיכת שיקים, גם בוצעו הפקדות, אלא שהבנק לא התחשב בהן. גם זו טענה שכאמור לא ניתן לקבלה. המבחן הוא מצבו של החשבון בעת הצגתו של השיק לפרעון. בהקדמה לספרו של עו"ד י. אזני: שיקים ללא כיסוי, המכון למחקרי משפט וכלכלה בע"מ 2003, כרך ב', עמ' 9, כותב השופט י. עמית את הדברים הבאים: "מערכת היחסים שבין בנק ללקוח, מושתתת על שלושה יסודות והם: ההסכם שבין הצדדים, החלק החרות והנוהג הבנקאי. יחס בנק לקוח אינם יחסים של עסקה חד פעמית. החוזה הבנקאי הוא "חוזה יחס" Relation contract המתאפיין ביחסים ארוכי טווח ומורכבים, להבדיל מ"חוזה בדיד" או "חוזה עסקה". ככזה, עשויה לעלות הטענה כי הצדדים הסכימו מכללא או על דרך התנהגות לשנות את תוכן החוזה או תנאיו". (ראו: האסמכתאות המובאות בה"ש 6 שם) נכון שאילו המערער היה מוכיח שלבנק היתה מדיניות עקבית של כיבוד שיקים, שעה שהודע לו, כי בוצעה, או תתבצע הפקדה במקביל - ניתן היה ליתן לכך משקל. (ראו: י. עמית, עמ' 471). כאן, בענין דנא, לא זו בלבד שהמערער לא הוכיח שהבנק שינה באחת את מדיניותו כלפיו, ושהיה מעין "זיג-זג" בהתנהלותו של הבנק - אלא אדרבא, ההיפך הוא הנכון. מקובלת עלי טענת הבנק כי התנהלותו של החשבון היתה לא תקינה ולכן הקפידו עם המערער "כחוט השערה". ובסוף כל הסופות - המערער הודה שלגבי שני השיקים מס' 7 ו- 8 "זה שיקים שזלגו בין הטיפות". "כמובן שלא" (כלומר, שלא היתה בעת הצגתם יתרה מספקת - י.ט). (עמ' 9 שורות 15-16). המערער הודה, שגם השיק בסך 16,645 ₪ לטובת "מבני תעשיה", נמשך שעה שלא היתה בחשבון יתרה מספקת והוא ציפה לכך, שהבנק יכבד שיק זה, רק מכיוון שהיה האחרון בסדרה של שיקים שנמשכו לטובת "מבני תעשיה". די בצירופם של 3 השיקים האחרונים לאלו הקודמים, ונמצא כי מנין השיקים המסורבים, עלה על עשרה. נמצא לנו שדין הערעור להדחות. אני מבטל אפוא את הסעד הזמני - עיכוב ההגבלה - שניתן ביום 18.06.13 ודוחה את הערעור. נוכח העובדה שבהליך זה, המערער טען טענות שכבר נדונו ונדחו בהליכים קודמים - אני מחייב את המערער בהוצאות בסכום של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. ערעורשיקים