הנתבעת טענה כי התובע מגיש תביעה זהה לגמרי בעילותיה, לתביעות קודמות אשר נמחקו לטענתה, התוצאה לפיה מתדיין מושך תביעתו לאחר ששמע עמדת בית המשפט ומגישה מחדש לשופט אחר בבית משפט אחר על מנת לנסות מזלו פעם נוספת הנה תוצאה אשר יש להוקיע. לטענת המבקשת, התנהלות זו של המשיב מעידה על כוונתו לערוך מקצה שיפורים לתביעותיו הקודמות ולהימנע מהמשך דיון וממתן פסק דין על ידי המותב הקודם אשר דן בתיק, זאת לאחר שכבר שהוגשו תצהירים ונשמעו ראיות וסיכומים. לטענתה התנהלות זו גורמת לבזבוז משאבים ואינה סבירה. לטענתה של המבקשת, יש בהתנהלות המשיב בכדי להקים כנגדו "השתק שיפוטי" לאחר שהתביעה השניה נמחקה לבקשתו. לחלופין טוענת המבקשת כי דין התובענה להימחק על הסף, בשל העדר עילה. לעניין זה טוענת המבקשת כי כתב התביעה אינו מגלה עילה כנגדה וגם אם יוכיח המשיב את כל הנטען בתביעתו לא יהיה בכך בכדי להועיל לו מאחר ואין במסכת העובדתית בכדי ליצור עילת תביעה כנגדה. בהקשר זה מציינת המבקשת כי התביעה הראשונה אשר הגיש המשיב נמחקה בהעדר עילה ואף בתביעה השניה לאחר שהביע היושב בדין את עמדתו, עתר המשיב למחיקתה. עוד טוענת המבקשת כי דין התביעה להידחות מחמת שיהוי. לעניין זה טוענת הנתבעת כי התובע הגיש תביעתו השלישית שנה מהיום בו ניתן פסק הדין בתביעה השניה המורה על מחיקתה (3.5.12) זאת לאחר שהתקיימו כאמור במסגרת התביעה השניה הוכחות וסיכומים. לטענתה הדבר מהווה שיהוי מהותי חמור בפרט בנסיבות בהן עילת התביעה הנה הסכם מוכחש בן 35 שנה. לטענתה, מחיקת התביעה השניה מצביעה בבירור על זניחת זכות התביעה מצד המשיב. המבקשת טוענת כי התביעה השלישית הוגשה שנה לאחר הגשת התביעה השניה והתביעה השניה הוגשה רק בחלוף חודש לאחר הגשת התביעה הראשונה. חלוף הזמן שבין הגשת התביעה השניה השלישית יצר לטענתה מצג של המשיב לפיו אין לו עילת תביעה. כן, לטענתה דין התביעה להידחות בשל היותה טרדנית וטורדנית, בשל זלזול מצד המשיב בפסק הדין ואי תשלום הוצאות שנפסקו לחובתו במסגרת התביעה השנייה. בתשובתו לבקשה טוען המשיב כי את תביעתו הראשונה הוא הגיש לפי עילה חוזית לאכיפת הסכם אשר לטענתו נכרת בינו למבין המבקשת. אכן תביעה זו נמחקה לאחר שבית המשפט קבע כי אינה מגלה עילה. את תביעתו השניה טוען המשיב כי הגיש למתן פסק דין הצהרתי או אכיפת חוזה או צווי מניעה. לטענתו ההבדל בין התביעה הראשונה לשניה היא בפירוט הנוסף של העובדות במסגרת התביעה השניה וזאת לאור קביעת בית המשפט במסגרת התביעה הראשונה. לטענת התובע, תביעה זו נמחקה לאחר שכבוד השופט מסר לצדדים "מחוץ לפרוטוקול" כי לכאורה המשיב לא הרים את הנטל להוכחת קיומו של הסכם ועל כן הוא רשאי, ככל שתימחק תביעתו, להגישה פעם נוספת בעילת הרשלנות. המשיב טוען כי תביעתו השלישית שבפני, הנה תביעת נזיקין המבוססת על עוולת הרשלנות והפרת חובות חקוקות. לטענתו, בענייננו לא מתקיים מעשה בית דין מאחר ובשני התביעות הקודמות לא נינתה הכרעה שיפוטית בטענותיו. לטענתו הוא לא פעל בחוסר תום לב ולא עשה כל שימוש לרעה בהליכי משפטיים. המשיב דוחה את טענות המבקשת בדבר העדר עילה ושיהוי והיותה של התביעה טורדנית וקנטרנית. לטענתו הוא שילם למבקשת את ההוצאות שהושתו עליו במסגרת פסק הדין בתביעה השניה. בתשובת המבקשת לתגובת המשיב נטען כי כל אין כל שוני בין תביעתו השניה של המשיב לבין השלישית ושינוי הכותרת לא גרם לשינוי מהות הטענות. המבקשת טוענת כי אף במסגרת התביעה השנייה העלה המשיב טענות נזיקיות אולם מסיבות השמורות עימו, הוא החליט שלא להתמקד בהן ובחר לזנוח אותן. לטענתה, שינוי עילת התביעה מחוזית לנזיקית הנו קוסמטי בלבד ולמעשה המדובר על אותו הסעד - קבלת הנחה או השבה מהמשיבה- כך שבסופו של יום ישלם המשיב עבור צריכת מים בתעריף מוזל של חקלאות. המבקשת טוענת כי בחירת התובע לא לכלול את מלוא עילות התביעה במסגרת תביעה אחת, הנה שימוש שלא בתום לב בהליכי משפט. ביום 20.11.13 התקיים בפני דיון בבקשה והצדדים חזרו על טענותיהם כפי שפוטרו במסגרת הבקשה, התגובה והתשובה. דיון: תקנה 101 לתקנות הדנה בדחיית תביעה על הסף, קובעת: (א) בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה: (1) מעשה בית דין; (2) חוסר סמכות; (3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע. (ב) לא ייעתר בית המשפט או הרשם לבקשת דחיה מחוסר סמכות, אם נראה לו שיש להעביר את הענין לבית משפט או לבית-דין מוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט. לאחר ששמעתי הצדדים בפני ועיינתי בכתבי טענותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל הבקשה ולהורות על דחיית התביעה שבפני מחמת השתק פלוגתא, ואנמק. השתק פלוגתא משמעו כי אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או במכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות. ע"א 165/76 רשות הפיתוח נ' עלי חליל עזאם, לא (1) 253. אחד התנאים להחלת הכלל בדבר השתק פלוגתא הוא כי היה לבעל הדין יומו בבית המשפט. ע"א 9656/08 מדינת ישראל נ' ג'מאל עמיר קאזם חלף סעידי תק-על 2011(4), 3519 השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני לבעל דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה אשר כבר נדונה, בהתקיימם של ארבעה תנאים. ראה האמור בע"א 1041/97 אבי סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, נד (1) 642. לקיומו של השתק פלוגתא נדרשים: זהות בפלוגתא, דיון בה, הכרעה בה תוך קביעת ממצא פוזיטיבי וחיוניות ההכרעה בה. ע"א 9245/99 ארנון ויינברג נ' משה אריאן נח (4) 769 הפסיקה אף קובעת כי שוני בין העילות אינו סותם את הגולל על טענת מעשה בית דין. ע"א 153/71 יורשי המנוחה אני אלטשולר נ' בניינים ברח' אלנבי בת"א בע"מ, כו (1) 693. עתה יש לבחון האם המקרה שבפני עונה לתנאים לקיומו של השתק פלוגתא. זהות בפלוגתא בענייננו, תנאי זה מתקיים. השוואה בין כתב התביעה שבפני אל מול שתי התביעות הקודמות בהתאם למסמכים אשר המציאו בפני הצדדים, מעלה כי המדובר על תביעה באותו העניין ובאותו הנושא, כאשר כל התביעות ללא יוצא מן הכלל מתבססות על אותה מערכת עובדתית ומתבקש בהן אותו הסעד- קבלת תעריף מים מופחת. את תביעתו הראשונה הכתיר המשיב כתביעה למתן פסק דין הצהרתי במסגרתו נדרשה המבקשת להמשיך ולהקציב לאדמותיו, 7,000 מטר מעוקב של מי השקיה בכל שנה, במחיק קבוע כמחיר דמי השקיה, זאת מכוח הסכם נטען בין הצדדים משנת 1979. תביעה זו נמחקה כאמור בפסק דינה מיום 5.12.10 של כב' השופטת אסיף. נקבע בין היתר כי בהעדרו של הסכם כתוב או פירוט אחר לביסוס הטענה בדבר קיומו של הסכם מחייב אין התביעה מגלה עילה. צוין בסעיף 13 לפסק הדין כי כתב התביעה ונימוקי התובע מיום 28.11.10, אינם מפרטים כלל עובדות אשר יכולות, להביא לחיוב המבקשת דכאן, גם ללא הסכם כתוב. בחלוף חודש הגיש התובע את תביעתו השניה למתן פסק דין הצהרתי או אכיפת חוזה או צווי מניעה במסגרתה עתר לסעדים זהים לאלו אשר נתבעו על ידו בתביעה הראשונה. לטענת המשיב ההבדל בין התביעה הראשונה לשניה הוא בפירוט הנוסף של העובדות במסגרת התביעה השניה וזאת לאור קביעת בית המשפט במסגרת התביעה הראשונה. על אף טענה זו של שהמשיב באשר לפירוט נוסף, בפועל תביעה זו נמחקה בהמלצת המותב בדין ולבקשת המשיב, מאחר והיא לא גילתה עילה. במסגרת תביעה זו התקיים דיון הוכחות במסגרתו נשמעו 7 עדים וכן נשמעו סיכומי הצדדים. בתביעה שבפני אשר הוגדרה כתביעה נזיקית, ואשר ככל הנראה לא בכדי הוגשה בפני מותב זה בחיפה ולא בחדרה (לאחר ששתי תביעות קודמות אשר הוגשו לבית המשפט בחדרה נמחקו בהעדר עילה), חוזר המשיב על אותה המסכת העובדתית כפי שהוצגה בתביעות קודמות ועותר לפיצוי מאת המשיבה בגין "נזק ממוני כספי ונזק לא ממוני שנגרם למשיב עקב רשלנותה של המבקשת, מחדליה, הפרות חובות חקוקות, התעלמותה מהוראות ודרישות מחייבות וזלזול בוטה בזכויות האזרח". רשלנותה של המבקשת, כך לטענת המשיב, מתבטאת בכך שהחל משנת 2009 ועד סוף שנת 2011 חדלה המבקשת למלא אחר חובותיה על פי דין ונמנעה מלמלא אחר הוראותיה ודרישותיה של רשות המים. לטענת המשיב, אילו הייתה המשיבה נוהגת כלפיו על פי דין, ואילו היא לא הייתה מתרשלת כלפיו ולא הייתה מפרה את חובותיה החקוקות, כמות המים הייתה מחושבת לפי תעריף של מי חקלאות. המשיב טוען כי עקב רשלנותה של המבקשת והפרת חובותיה החקוקות, הוא נדרש לשלם לה סך של 165,000 ₪ במקום סך של 39,000 ₪ ולפיכך הוא עותר לחייב את המבקשת לשלם לו סך של 126,000 ₪ שהינם ההפרש בין הסכום אשר נדרש בידי המבקשת , לסכום שלטענת המשיב עליו לשלם. אותו פער ממש ואותו הסכום לו עתר המשיב אף בתביעותיו הקודמות. הנה כי כן, וכאמור לעיל, המדובר על זהות פלוגתא בכל התביעות - הפער בין תעריפי מים לחקלאות ובין תעריפי מי שתייה והטענה היא אותה הטענה בכל אחת משלושת התובענות - כי על המבקשת לחייב את המשיב בהתאם לתעריף מים בחקלאות. ההבדל בין התביעות, הנו למראית עין בלבד, בעוד שבתביעות קודמות עתר המשיב למתן פסק דין הצהרתי שמשמעותו בפועל הנה כספית - קבלת מים בתעריף מי חקלאות, כעת טוען המשיב כי התנהלות המבקשת כלפיו, על סמך אותן הנתונים ואותן העובדות שצוינו בתביעות הקודמות, מהווה התרשלות והפרת חובות חקוקות מצידה ועותר להשבה של סכום שלשיטתו שילם למשיבה ביתר בגין התעריף המוגדל שדרשה ממנו החל משנת 2009. במאמר מוסגר יצויין כי אף בתביעתו הנוכחית מציין המשיב כי לא פרע את מלוא חיוביו למבקשת ובאם לא שילם מלוא חיוביו, כיצד ניתן לטעון כי נגרם לו נזק ולתבעו. בחינת כתבי טענותיו של המשיב בתובענה אשר בפני ובתביעה השניה מעלות כי אכן, כטענת המבקשת, טענת הרשלנות נטענה כבר במסגרת התביעה השניה. בסעיף 26 לתביעה שבפני טוען המשיב: "..הפסיקה המועצה למלא אחר חובותיה, על פי דין, ונמנעה מלמלא אחר הוראותיה ודרישותיה של רשות המים. (ב) בתקופת הרשלנות של הנתבעת היא נמנעה, בין היתר, מלהמציא לרשות המים את רשימת החקלאים- וביניהם התובע, את כמויות המים שיוקצבו להם..". בסעיף 15 לכתב התביעה השניה טוען המשיב: "...ובכלל זה חלה עליה החובה לטפל ו/או לדווח ו/או לדאוג לקבלת המכסה מרשויות המים, עבור התובע, בכל שנה ושנה.". עינינו הרואות כי שינוי העילה לנזיקית, במסגרת התביעה שבפני, הנו למראית עין בלבד. המדובר על אותה עילה בשתי התובענות. בעוד שבתביעות הקודמות עתר המשיב למתן פסק דין הצהרתי שמשמעותו בפועל כספית - הקטנת החיוב של המשיב כלפי המבקשת, כעת הוא עותר לחייב את המבקשת לפצותו, על סמך אותה המסכת העובדתית אלא שהפעם העילה הנה רשלנות והפרת חובות חקוקות. דיון בפלוגתא בענייננו אף תנאי זה מתקיים. במסגרת התביעה השניה כאמור הוגשו תצהירים, התקיימה ישיבת הוכחות, נחקרו עדים והצדדים סיכמו טענותיהם. בקשת המשיב למחיקת ההליך באה רק כתוצאה מהמלצת בית המשפט לעשות כן, לאחר שהגיע לכלל מסקנה כי לאחר שמיעת העדויות בתיק, לא עלה בידי המשיב להוכיח תביעתו. בהקשר זה יש לציין כי למשיב ניתן יומו בבית המשפט הן בתביעה הראשונה, בוודאי בתביעה השנייה. הכרעה בפלוגתא תוך קביעת ממצא פוזיטיבי במסגרת התביעה הראשונה נקבע בין היתר כי בהעדר הסכם כתוב או פירוט אחר לביסוס הטענה בדבר קיומו של הסכם מחייב, אין התביעה מגלה עילה. צוין בסעיף 13 לפסק הדין, כי כתב התביעה ונימוקי התובע מיום 28.11.10, אינם מפרטים כלל עובדות אשר יכולות, להביא לחיוב העירייה גם ללא הסכם כתוב. באשר לתביעה השניה, הרי שההליכים במסגרתה מוצו. המשיב כאמור הגיש תצהירי עדות ראשית של עדיו ואלו נחקרו על תצהיריהם. רק בסיום הליכים לאחר קיום ישיבת ההוכחות ולאחר שהצדדים סיכמו בחר המשיב למחוק תביעתו, לאור המלצת השופט אשר לאחר שמיעת הראיות קבע כי לא עלה בידי התובע להוכיח תביעתו. המשיב עצמו מודה כי כך היה ומשכך הוכרעה הפלוגתא בין הצדדים, אף אם לא ניתן פסק דין מנומק בעניין זה. המשיב אשר הודע לו מה עתיד להיות פסק הדין בידי בית המשפט ומהי הכרעתו בפלוגתא בין הצדדים ביכר כי תימחק תביעתו. אין בכך על מנת לשנות את העובדה כי ניתנה הכרעת בית המשפט בפלוגתא בין הצדדים. חיוניות ההכרעה לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה. קביעותיהם של השופטים הנכבדים הן בתביעה הראשונה והן בשניה באשר להעדר עילה ולאי יכולתו של המשיב להוכיח טענתיו, היו חיוניות לצורך ההחלטה למחוק את התביעות בסופו של יום ועל כן אף תנאי זה מתמלא בענייננו. הנה כי כן, מתמלאים כל ארבעת התנאים לקיומו של השתק פלוגתא. די בכך על מנת לקבל את בקשת המבקשת ולדחות את תביעת המשיב. מעבר לאמור אציין כי לאחר שעיינתי היטב בכתב התביעה הגעתי לכלל מסקנה כי אף הוא אינו מגלה כל עילה כנגד המשיבה. כפי שצוין לעיל בפסק הדין בתביעה הראשונה, קובעת כבוד השופטת אסיף כי בהעדרו של הסכם כתוב או פירוט אחר לביסוס הטענה בדבר קיומו של הסכם מחייב, אין התביעה מגלה עילה וקובעת עוד כי כתב התביעה ונימוקי התובע, אינם מפרטים כלל עובדות אשר יכולות, להביא לחיוב העירייה גם ללא הסכם כתוב. במסגרת התביעה השניה, בה התקיימו הוכחות על כל המשתמע מכך, מבקש המשיב דכאן למחוק תביעתו, לאור המלצת בית המשפט לעשות כן לאחר שמצא כי התביעה אינה מגלה עילה. לפיכך, בנסיבות בהן התביעה שבפני מפרטת את אותה המסכת העובדתית כפי שפורטה בתביעות הקודמות, לא צורף אליה כל הסכם או אסמכתא אחרת אשר תעיד על קיומו של ההסכם הנטען ובפועל נדרש בה אותו סעד כספי ללא כל שינוי מהותי, מצאתי כי אף תביעה זו נעדרת עילה. זאת ועוד. סבורני כי הימנעות המשיב מלכלול את כל עילותיו במסגרת כתב תביעה אחד, לא רק שמעידה על ניסיון מצידו ל"מקצה שיפורים", אלא שיש בה משום התנהלות בחוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכים משפט מצידו של המשיב. הכלל בדבר השתק פלוגתא טעמו העיקרי הוא למנוע ממי שניתנה לו הזדמנות הוגנת ומלאה למצות את עניינו בבית המשפט, לשוב ולהשיב את יריבו לבית המשפט באותו העניין. ראה בע"א 3097/02 מלמד נ. קופת חולים כללית פ"ד נח(5) 511. בעניין זה ניתן אף להפנות לדברי המלומד אורי גורן, אשר אוזכרו בסעיפים 6.22- 6.24 לתשבת המבקשת לתגובת המשיב: "אפילו זכאי התובע להגיש תובענה נפרדת בגין כל עילת תביעה העומדת לזכותו, הרי שבמקרים מסוימים עליו למצות את כל העילות בהליך אחד, שכן הפרדתן מהווה שימוש שלא בתום לב בהליכי משפט. כלל מיצוי העילה אינו חל רק על טענות שהעלו בעלי דין בהליך משפטי קודם אלא אף על טענות שהיה עליהם להעלות במסגרת אותו ההליך. מטרתו המעשית של הכלל היא למנוע מבעל דין, שהיה לו יומו בבית המשפט או אצל הבורר, להטריד את בעל דינו בהתדיינות חוזרת באוות העניין שכבר הוכרע ביניהם במשפט הראשון". (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמוד 110) "המבחן לקיום זהות בין עילות התביעה לעניין מעשה בית דין הוא, אם יכול וחייב היה התובע לרכז כל טענותיו הנוגעות למעשה, שבגינו הוא תובע, בתובענה אחת. אם התשובה לכך חיובית, קיים השתק עילה. כך לדוגמא, אם מדובר בשתי תביעות בנזיקין המבוססות על אותו מעשה, המהווה שני פרטי רשלנות נפרדים, חובה לכלול את מעשי הרשלנות בתביעה אחת, ואין לפצלם על פני שתי תביעות נוספות.". (שם בעמוד 113). והדברים יפים לענייננו. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות על הסף וכך אני מורה. המשיב ישא בהוצאות המבקשת בבקשתה בסך של 2000 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. מעשה בית דין