טוענת כי פנקסי שיקים הלכו לאיבוד או נגנבו וכי מיד עם גילוי דבר האבדה/הגניבה, ניגשה לבנק וביקשה לקבל הוראות באשר לדרך הנכונה שבה עליה לפעול בנסיבות שנוצרו על מנת להימנע מן הגזרה הקשה הכרוכה בהגבלת החשבון. עוד נטען על ידי המבקשת כי באותה העת לא ידעה במדוייק מספריהם של פנקסי השיקים שהונפקו בחשבון, לא כל שכן מספריהם של השיקים שכללו אותם הפנקסים. פרטים ביחס לכל אלה ניתנו לה, לטענתה, על ידי פקיד הבנק אורי. טענה זו אושרה במידה מסויימת על ידי פקיד הבנק אורי, בתצהירו ובעדותו לפני. זה האחרון אישר כי המערערת פנתה אליו וביקשה להודיע על גניבת או אובדן פנקסי שיקים. כמו כן אישר פקיד הבנק אורי, כי פרטים ביחס למספרי הפנקסים שהונפקו בחשבון המערערת, קיבל מן המערכת הבנקאית ולא מן המערערת עצמה (ראה בעמ' 12 לפרוטוקול הדיון מיום 15.7.13, שורות 7-8 ו- 12). עם זאת, חלקו ביניהם בעלי הדין ביחס להוראות הביטול עצמן ובעוד שהמערערת טענה כי ביקשה ליתן הוראה לביטול כל השיקים שהונפקו בחשבונה והלכו לאיבוד או נגנבו, טען לפני פקיד הבנק אורי כי לא כך היו פני הדברים וכי ביטול השיקים, כפי שנעשה, היה פועל יוצא של הוראה מפורשת וקונקרטית שניתנה לו על ידי המערערת עצמה. במחלוקת זו וכאשר אל מול עדותה של המערערת ניצבת עדותו של פקיד הבנק אורי הנסמכת בחלקה על מיטב הזכרון, מצאתי מקום להעדיף את גרסתה של המערערת. מיותר לציין כי גרסה אחרונה זו יש בה גם הרבה מן ההיגיון. ניתן אכן להניח כי לקוח הבנק אינו זוכר תמיד מספריהם של פנקסי השיקים שנופקו בחשבונו המתנהל בבנק, לא כל שכן מספרי השיקים. ניתן אכן להניח כי לקוח הבנק הנמצא בסיטואציה דומה לזו שבה ניצבה המערערת, בעת שגילתה כי איבדה פנקסי שיקים שהוחזקו על ידה, ייגש אכן לבנק ויבקש לבטל שיקים בהתאם לפרטים שיקבל אודותיהם מן הבנק עצמו. אין כל היגיון בטענת הבנק לפיה המערערת ביקשה לבטל 3 בלבד מתוך 4 פנקסים שהיו מצויים ברשותה ומספר מצומצם של שיקים נוספים, חלקם מתוך הפנקס הרביעי, שניתנו על ידה כשורה לספקים שונים כנגד קבלת תמורה מלאה, בעוד שאת יתרת השיקים, מאותו פנקס רביעי, לא תבקש לבטל ועל ידי כך תחשוף את עצמו למצב שבו שיקים שלא ישאו את חתימתו ואותם לא הוציאה, יוצגו לפרעון בחשבון וייתכן כי יפרעו. נשאלת אכן השאלה, הכיצד ידע הבנק מספריהם של אותם השיקים שניתנו על ידי המערערת לספקים הנ"ל ואותם ביטל? שאלה זו עלתה במהלך הדיונים שהתקיימו לפני בערעור ותשובה ברורה אחת לא ניתנה לה. ניתן להניח כי פרטי השיקים ניתנו על ידי המערערת עצמה, שידעה לגשת לספקי השיקים ולשלם לכל אחד ואחד מהם, לפי טענתה, את סכומי השיקים, כפי שהעיד על כך פקיד הבנק אורי. המערערת אומנם לא אישרה דברים אלו אולם בכך אין ולא כלום ומכל מקום ברי כי אין בין עניין זה לבין עם עצם הבקשה לביטול פנקסי השיקים כולם - בקשה שהמשיב לא מילא אחריה באופן מלא, ולא כלום. בין כך ובין כך נראה כי אין כל היגיון בכך שהמערערת תבקש דווקא ביטול אותם השיקים שניתנו על ידה כשורה, כנגד תמורה שקיבלה, בעוד ששיקים נוספים מאותו פנקס שהלך לאיבוד או נגנב, לא תבטל. סביר לעומת זאת להניח כי פרטי השיקים הספציפיים הנ"ל ניתנו למערערת בעת שביקשה לקבל הנחיות והוראות מפקיד הבנק ביחס לדרך שבה עליה לפעול לגבי שיקים אלו. בנוגע לאותם שיקים בודדים שהמערערת הוציאה ל- 4 ספקים, כנגד קבלת תמורה מלאה, ייעץ פקיד הבנק אורי למערערת, על פי עדותה שבחלקה כאמור אושרה על ידי פקיד הבנק אורי, כי המערערת תיגש לאותם הספקים ותשלם לכל אחד ואחד מהם את סכומי השיקים. על פניו ובהתאם לחומר הראיות שהובא לפני הנסמך בעיקרו על עדויותיהם של המערערת והעד מטעמה, והמוצא תימוכין במסמכים שצורפו לתצהיר המבקשת עצמה, נראה כי המבקשת שילמה לספקים השונים את סכומי השיקים ואלה אישרו כי המערערת אינה חייבת להם דבר בגין השיקים. אומנם, נכון היה בנסיבות העניין כי המבקשת תדאג לקבל לידיה את השיקים ממוטביהם, בטרם יגיע מועד פרעונם, ועל ידי כך תמנע הצגתם לפרעון בחשבונה וחילולם בין מפאת מתן הוראת ביטול ובין מפאת כל סיבה אחרת, אולם, בעניין זה מצאתי ליתן אמון מלא בעדותו של המערערת לפיה סברה לתומה כי בפועלה כאמור יצאה ידי חובה ואין לה מה לדאוג, והכל בהתאם להנחיותיו ועצותיו של פקיד הבנק אורי. אם כך הדבר, נראה כי למערערת היה יסוד סביר להניח כי השיקים לא יסורבו מפאת העדר כיסוי מספיק וזאת הן במועד משיכת השיקים (בו לא יכלה המערערת לצפות תרחיש הגניבה/האבדה), והן במועד שבו הוצגו השיקים לפרעון בחשבון (והכל על יסוד עצתו הנ"ל של פקיד הבנק אורי). בשים לב לעצתו האמורה של פקיד הבנק אורי, שהמערערת מילאה אחריה בדקדקנות, נראה כי קיים בסיס איתן לטענת המערערת לפיה סירוב השיקים מפאת העדרו של כיסוי מספיק נעוץ בטעות מצד הבנק, שכן, אלמלא אותו ייעוץ, כך ניתן להניח, סכומי השיקים ששולמו על ידי המערערת לספקי השיקים היו מופקדים לחשבון המערערת ומשמשים מקור לכיבוד השיקים בחשבון. הנה כי כן, הוכח לפני כי למערערת היה יסוד סביר להניח כי השיקים שמספריהם 5-11 בהודעת ההגבלה ואותו שיק שמיני שפרטיו הובאו בפתיח פסק הדין, לא יסורבו מחמת אי כיסוי מספיק וכי הכללתם על ידי המשיב ברשימת השיקים המסורבים, מפאת אי כיסוי מספיק, מקורה בטעות. הוכח לפני כי אלמלא פעלה המערערת בהתאם לעצה שניתנה לה על ידי פקיד הבנק אורי, ואלמלא סברה כי אין חשיבות מכרעת לקבלת השיקים המשולמים לספקים לידיה, בטרם הצגתם לפרעון, השיקים האמורים לא היו מסורבים מפאת העדרו של כיסוי מספיק ולא היו גורמים להגבלתו של החשבון. הוכח לפני כי אין המדובר במערערת הנוהגת בחוסר אחריות ומפזרת שיקים ללא כיסוי, על ימין ועל שמאל, ועל ידי כך גורמת נזק למוטבי השיקים ולציבור בכללותו. נהפוך הוא, כפי שהעיד לפני אחד הספקים שהחזיק בשקים של המערערת, נראה כי לפנינו מערערת המכלכלת את צעדיה ועושה כל הנדרש על מנת שלא להיקלע למצב שבו ספקים האוחזים בשיקים שהוצאו על ידה, לא יקבלו את המגיע להם והכל בטרם מגיע זמן פרעון השיקים. אין ספק כי ככל שהמערערת היתה דואגת לקבלת השיקים החתומים על ידה ובוטלו על פי הוראתה בבנק, בטרם הצגת השיקים לפרעון, הסיטואציה שאליה נקלעה המערערת, בעל כורחה, אשר הביאה להגבלת החשבון, היתה נחסכת. אין כאמור גם ספק בכך שככל שהיתה רשלנות מצדם של ספקים מסויימים שהחזיקו בשיקים של המערערת ולא השיבו אותם לידי המערערת, טרם הצגתם לפרעון וחרף קבלת מלוא סכומיהם, הרי שאין רשלנות זו לבדה מהווה עילת לגריעת השיקים מרשימת השיקים המסורבים. יחד עם זאת, נראה כי במכלול הנתונים שלפנינו ועל יסוד הראיות שהובאו, כי אין טענות המערערת מצומצמות לרשלנות כזו או אחרת של צדדים שלישיים והן חולשות גם על מעשי הבנק עצמו. נראה כי ניתן בנסיבות הענין לקבוע כי עלה בידי המערערת להוכיח קיומן של 2 מתוך 3 עילות הביטול המפורטות בחוק, ומצדיקות גריעת השיקים נשוא הבקשה מהודעת ההגבלה. בשולי פסק דין זה אציין כי ב"כ המשיב, בסיכומי טענותיו, העלה טענות למכביר, חלקן קשור לדיני הראיות וחלקן האחר קשור לעדותו של אחד הספקים שהעיד לפני. שקלתי טענותיו הנ"ל של ב"כ המשיב ולא מצאתי כי יש בהן כדי להצדיק, כשלעצמן, דחיית הבקשה. כאמור, שוכנעתי לאור מכלול הראיות שהונחו לפני, הנסמכות בעיקר על עדותה של המערערת המוצאת תימוכין בעדותו של העד מטעמה, כי המערערת פעלה בעצה אחת עם פקיד הבנק אורי בעת שניגשה למוטבי השיקים ושילמה לכל אחד בתורו את סכומי השיקים בו הוא אוחז. שוכנעתי כאמור כי בכך סברה המערערת לתומה, לפי אותה עצה, כי יצאה ידי חובה וכי לא קיים יותר כל חשש להגבלת חשבונה. התהיות עליהן עמד המשיב בסעיף 19 א. לסיכומי טענותיו, מחזקות לטעמי את גרסת המערערת ותומכות בה. גם אם ניתן להצביע על תהיות מסויימות בקבלות המתייחסות לספק שהעיד לפני, נראה כי עיקר העדות, לפיה המערערת לא נותרה חייבת לאותו ספק סכום כלשהו בגין השיקים, היא החשובה בנסיבות העניין ולא ניתן לטעון כי דבק בה כל רבב. בדומה לך לא ראיתי מקום גם להתייחס לטענות שהעלתה המערערת בסיכומי טענותיה לרבות במסגרת סיכומי התשובה שהוגשו מטעמה, לעניין מידת אמינותו של פקיד הבנק אורי על רקע קביעות המתייחסות אליו בפסיקת בתי המשפט. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הריני מורה על גריעת השיקים שמספריהם 5-11 בהודעת ההגבלה וכתוצאה מכך, הריני מורה על ביטול ההגבלה שהוטלה על חשבון המערערת. המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪. הפקדון אשר הופקד על ידי המערערת, בסך 2,500 ₪, יוחזר למערערת באמצעות בא כוחה. שיקים