האם ההסדר שנחתם אחרי פסק הדין שינה, ביטל או החליף את פסק הדין ולמעשה קובע את גדר סמכותו. ראה בספרו של המלומד בר אופיר "הוצאה לפועל הליכים והלכות", מהדורה שביעית עמ' 275 וכן בפסיקה המובאת בהחלטתה של הרשמת. 4. בהחלטתה המנומקת קבעה הרשמת הנכבדה כי ההסדר הדיוני לא ביטל את פסה"ד ולא בא במקומו ולכן מוסמכת היא לברר את טענת "פרעתי" של המערערים. מעיון בעיקרי הטיעון, דומני כי שוב אין מחלוקת בעניין זה ומכל מקום לא מצאתי בעניין זה טיעונים של ממש. בכל הכבוד, דעתי כדעתה של הרשמת כי ההסדר השני, לאור ניסוחו הברור ולאור נסיבות עריכתו (לסייע למערערים לפרוע את החוב הפסוק) לא מחליף את פסק הדין. רק בכפוף לעמידה מלאה בכל תנאי ההסדר השני נקבע כי פסה"ד ייחשב למסולק. עצם העמדת ההלוואה על פי ההסדר השני אין לראות בו פירעון פסה"ד אלא הסדר לפירעון פסה"ד שאם אין המערערים עומדים בו הריהו בטל ופסק הדין מחייב לכל דבר ועניין (בהפחתת מה ששולם, אם שולם, על פי ההסדר השני). 5. נוסחו של ההסדר השני ברור וחד משמעי וראה למשל בפרק ההצהרות "והואיל וברצון החייבים לסלק את החוב בחשבון מבלי לפגוע בזכות הבנק לפעול כנגדם במידה ולא יעמדו בהתחייבותם זו". ובהמשך "והואיל וכל עוד יעמדו החייבים בתנאי ההסכם דנן לא יוגש פסק הדין לביצוע". ובסעיף 4 נקבע "ידוע לחייבים 1-3 והינם מסכימים כי במידה ולא יעמדו בהתחייבויותיהם על פי ההסכם דנן... הבנק יהיה רשאי לבטל את כל ההתחייבויות מטעמו לפי הסכם זה... לרבות ובין היתר הגשת פסק הדין לביצוע בהוצל"פ... מוסכם כי כל עוד יעמדו החייבים 1-3 בתנאי ההסכם דנן לא יוגש פסק הדין לביצוע". המסקנה החד משמעית מכל האמור הינה כי פסק הדין נותר בעינו ורק ביצועו מעוכב כל עוד עומדים המערערים בתנאי ההסדר השני. ההסדר השני מהווה פירעון של פסק הדין רק אם בוצע במלואו, במועדו ועל פי כל תנאיו. 6. ומכאן לשאלה השנייה האם הרימו המערערים את נטל השכנוע להוכחת טענתם בדבר פרעון החוב, בהתאם לסעיף 19 לחוק ההוצל"פ. נטל השכנוע מוטל על החייב הטוען "פרעתי" כמו תובע בבחינת המוציא מחברו והמשמעות הינה כי ככל שלא הרים הנטל דין בקשתו להדחות. כאשר כפות המאזניים מאוזנות ומעוינות בין גרסאות הצדדים, מוכרע הדין לרעת הצד שעליו מוטל נטל השכנוע, ובעניינינו המערערים הטוענים "פרעתי". ראה הפסיקה המובאת בהחלטתה של הרשמת הנכבדה. 7. המערערים טוענים כי המשיב סיכל את ההסדר השני בכך שלא העביר אליהם את לוחות הסילוקין ולא ידעו את התחשיב המדויק ולכן שילמו על פי חשבון שערכו בעצמם. המשיב טוען כי המציא למערערים את לוחות הסילוקין . בהחלטתה ציינה הרשמת כי הצדדים לא ביקשו לקיים חקירה בעניין אף לא קבעה גרסתו של מי מהצדדים היא מקבלת כנכונה, ולכן ניתן לקבוע כי בהעדר הכרעה נשארו הטענות מעוינות והמערערים לא הרימו הנטל בטענה זו והדבר פועל לחובתם. עוד אוסיף כי הטענה בדבר אי קבלת לוחות סילוקין תמוהה, בלשון המעטה, שכן אם לא קבלו את הלוחות היו להם דרכים לקבלם, לרבות בבקשת צו שיפוטי. לכן גם לו היתה מתקבלת גרסתו של המערערים לא היה בכך כדי לקבל טענתם בדבר סיכול ההסדר השני על ידי המשיב. ולבסוף בעניין זה גרסתם של המערערים מלמדת כי הם מודים שלמעשה לא עמדו בתנאי ההסדר השני, ולכן זכאי היה המשיב לחזור ולתבוע מכוח פסק הדין. לא מצאתי חוסר תום לב כאשר המשיב ביקש לממש את זכותו לתבוע תשלום על פי פסה"ד ולראות בהסדר השני כבטל, בין היתר משום שהמשיב הסכים לו לפנים משורת הדין ולאחר שהמערערים לא עמדו בתנאי ההסכם הראשון לפרעון פסק הדין וגם הפרו את ההסדר השני. 8. לא מצאתי להתערב בקביעתה של הרשמת לפיה לא הרימו המערערים הנטל להראות כי עמדו בתנאי ההסדר השני וכי שלמו תשלומים בהתאם לתנאי ההסכם. תשלומים כאלה ואחרים שהעבירו המערערים נלקחו בחשבון בדרך של עדכון גובה החוב בעת פתיחת תיק ההוצל"פ, ואין למערערים טענה כי כספים ששלמו לא הובאו בחישוב החוב בעת פתיחת תיק ההוצל"פ. מלוא הנתונים עמדו בפני הרשמת שכאמור אף קיימה דיון בנוכחות הצדדים ואין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בקביעות של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים ואין זה המקרה להתערב. 9. אשר על כן נדחה בזאת הערעור. המערערים ישלמו למשיב הוצאות הערעור בסך של 5,000 ₪. הסדר דיונישאלות משפטיות