נדחתה "הודעת התנגדות מטעם צד ג' (הקונה)" שהוגשה ע"י המבקשת. במסגרת הודעת ההתנגדות שהגישה המבקשת בלשכת ההוצל"פ, התבקש רשם ההוצל"פ לקבוע, כי הקונה (המבקשת) אינה חייבת בתשלום ארנונה במועדים בהם לא היתה הבעלים של הנכס. רקע והצדדים לבקשה 2. החייבת, המשיבה 3, היא חברה פרטית, אשר רכשה שלושה מגרשים באזור תעשיה מעלה אדומים מאת המנהל האזרחי, ולהבטחת חובותיה והתחייבויותיה כלפי המשיב 1, שיעבדה את זכויותיה במגרשים לטובתו. לאחר שהחייבת לא עמדה בהתחייבויותיה למשיב 1, נפתח תיק הוצל"פ למימוש השעבוד שנרשם לטובתו על זכויות החייבת במגרשים, ובמסגרתו מונה המשיב 2 ככונס נכסים למגרשים. כונס הנכסים פעל למימוש מגרש אחד מתוך שלושת המגרשים, שמספרו 435, ולאחר שהתקבלו הצעות לרכישת המגרש ובתום התמחרות, הוכרזה הצעת המבקשת כהצעה הזוכה בהתמחרות, ונחתם עם המבקשת הסכם מכר, המותנה באישור רשם ההוצל"פ לרכישת הנכס. 3. ביום 9.7.09, אישר רשם ההוצל"פ את מכירת הנכס, המבקשת - הקונה, שילמה את מלוא התמורה, וביום 27.8.09 ניתן ע"י רשם ההוצל"פ צו מכר לפי סעיף 34א לחוק המכר תשכ"ח-1968, להעברת זכויות החייבת בנכס על שם המבקשת. 4. אין מחלוקת, כי לאחר מכן, דרש המנהל האזרחי לחתום על הסכם חכירה חדש שנחתם ביום 16.8.11 וכי הוצא צו מכר עדכני ע"י כב' רשם ההוצל"פ ביום 27.12.11, אולם הצדדים חלוקים באשר למשמעות הנובעת מכך. 5. על הנכס קיים חוב ארנונה לעיריית מעלה אדומים - המשיבה 4, אשר הודיעה לבית המשפט כי תכבד כל הכרעה שיפוטית בדבר חלוקת החבות בארנונה בין הכונס לבין הקונה, ועל כן, אף לא התייצבה לדיון בעניין. 6. ביום 2.9.12 הגיש כונס הנכסים בקשה למתן הוראות, במסגרתה עתר להורות למבקשת להסדיר את חובות הארנונה ממועד הסכם המכר. ביום 4.9.12 ניתנה החלטת כב' רשמת ההוצל"פ המורה למבקשת לשלם את חובות הארנונה בגין הנכס ממועד מסירת החזקה בנכס למבקשת. ביום 6.11.12, בעקבות הבהרה שהגיש כונס הנכסים, אשר הפנה לסעיף 6.2 בהסכם המכר, נתנה כב' רשמת ההוצל"פ צו, ולפיו חבה המבקשת בתשלום חובות הארנונה החל מיום 10.6.09 - מועד רכישת הנכס. 7. ביום 24.11.12 הגישה המבקשת "הודעת התנגדות מטעם צד ג' (הקונה)", במסגרתה התבקשה כב' רשמת ההוצל"פ ע"פ סמכותה לפי סעיף 81א1(ד)(1) לחוק ההוצאה לפועל, ו/או לפי כל דין אחר או הוראה חוקית, להורות על קבלת ההתנגדות והעברת הדיון לבית המשפט המוסמך לצורך דיון בתביעת הזוכים - בנק לאומי וכונס הנכסים, כנגד הקונה, ובמסגרתה לקבוע, כי אין הקונה חייבת בתשלום ארנונה במועדים בהם לא היתה הבעלים על הנכס, וכי החייב הוא שצריך לשאת בתשלום הארנונה עד ליום 10.1.12 - המועד שבו קיבלה הקונה את הבעלות על המקרקעין. 8. להתנגדות הוגשה תגובת כונס הנכסים, וביום 21.3.13 ניתנה ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור. בהחלטה קבעה כב' רשמת ההוצל"פ, כי אין מדובר בהתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב, ולכן לא ניתן להעביר את ה"התנגדות" לבית המשפט המוסמך. כן נקבע, כי ההחלטה בדבר תשלום הארנונה, לפיה על רוכש הנכס לשאת בתשלומי הארנונה מיום החתימה על הסכם המכר ע"פ האמור בסעיף 6.2 להסכם המכר, הינה החלטה המצויה בסמכותה כרשמת במסגרת הליך כינוס הנכסים, והינה חלק כמעט אינטגרלי מהליכי המכר. 9. בעקבות הגשת בקשת רשות הערעור, הגישו המשיבים 1 ו-2 תגובה בכתב, המשיבה 4 הודיעה, כאמור, כי אינה נוקטת עמדה בסכסוך, והמשיבה 3 לא מסרה תגובה בכתב, אולם באת כוחה התייצבה לדיון ביום 22.10.13 והצטרפה למעשה לטענות המשיבים 1 ו-2. בדיון מיום 22.10.13 הוסכם, כי הצדדים יטענו את כל טענותיהם במועד הדיון, וכי ככל שיוחלט לקבל את הבר"ע ולדון בעניין כבערעור, לא תידרש השלמה ו/או דיון נוסף. טענות הצדדים 9. לטענת המבקשת, לאחר חתימת ההסכם התגלה למבקשת ולכונס הנכסים, כי אין בסמכות כונס הנכסים להעביר את הבעלות בנכס ע"פ החוזה שנחתם, ולכן, לפי הוראות המנהל האזרחי, נחתמו ביום 16.8.11 שלושה הסכמי מכר חדשים, על מנת לאפשר את עסקת מכירת הנכס, ולכן הוצא ביום 27.12.11 צו פורמלי עדכני של רשם ההוצל"פ בדבר העברת הזכויות בנכס. על כן, טוענת המבקשת, כי חובות ארנונה שהצטברו עבור הנכס ממועד החתימה על הסכם המכר המותנה, חלים על הכונס. המבקשת טוענת, כי גם אם פעלה בערוץ שאינו נכון, בכך שהגישה התנגדות, היה על רשמת ההוצל"פ להעביר את הדיון לבית המשפט, או להורות למבקשת לתקן את התנגדותה, מה גם שהמבקשת ציינה, כי ההתנגדות מוגשת בכפוף לכל דין ו/או הוראה חוקית אחרת. המבקשת טוענת עוד, כי בהחלטת הרשמת מיום 4.9.12 נקבע, כי על הרוכש מוטלת החובה לשאת בתשלומי הארנונה מיום קבלת החזקה בנכס, וכי טעתה הרשמת, בכך שהתעלמה בהחלטתה נשוא הערעור מהחלטתה הקודמת. עוד נטען, כי ההחלטה מיום 21.3.13 ניתנה בהעדר סמכות, שכן בהתנגדותה להחלטת הרשמת מיום 4.9.12, כל שהתבקשה הרשמת לקבוע, הוא את יום מסירת החזקה ותו לא. טענה נוספת של המבקשת, היא טענה לסיכול ו/או ביטול החוזה המותנה, וזאת מן הטעם, שלא היה בסמכותו של הכונס למכור את הנכס בצורתו דאז ע"פ ההסכם המותנה, ובכך סוכל ההסכם, ולמעשה פקע. מאחר שהמבקשת היתה מעוניינת בנכס וכדי למזער את נזקיה, היא חתמה על הסכמים חדשים כשנתיים לאחר החתימה על ההסכם המקורי. באשר להסכם המכר נטען כי לא היתה זו כוונת הצדדים שבמידה והחוזה יבוטל, תחויב הרוכשת בגין ארנונה ממועד החתימה ועד מועד הביטול, וכוונת המבקשת היתה, כי תקבל את החזקה בסמוך למועד החתימה, ולחילופין בסמוך למועד מלוא התשלום עבור הנכס, ולא למעלה משנתיים לאחר מכן, וכי תחויב בתשלום ארנונה בגין תקופה זו. לעניין זה נטען, כי יש לפרש את החוזה לרעת המנסח. על כן עותרת המבקשת כי תתקבל בקשת רשות הערעור וייקבע שהמבקשת תחויב בתשלום ארנונה מיום קבלת החזקה בנכס, כאשר יום קבלת החזקה בנכס הוא יום 13.3.12 ולחילופין לקבוע, כי מועד החתימה על החוזה הוא יום 16.8.11 - מועד החתימה על הסכמי המכר הסופיים כאמור בהודעת המנהל האזרחי. 10. המשיבים טוענים, כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור, שכן בפועל, מדובר בטענות כנגד החלטת רשמת ההוצל"פ מיום 4.9.12, ומדובר למעשה במקצה שיפורים. כן נטען כי על פי הסכם המכר, חובת תשלום הארנונה חלה על המבקשת, וזאת מיום החתימה על הסכם המכר ובניגוד לטענת המבקשת, הסכם המכר לא סוכל ולא בוטל, אלא קוים במלואו, לרבות תשלום מלוא התמורה בגין רכישת הנכס, ואף ניתן צו מכר להעברת הזכויות על שם המבקשת. כן נטען, כי לא נחתמו הסכמי מכר חדשים, וכל שנדרש הוא הליך טכני של פיצול ההסכם לשלושה הסכמים נפרדים. לעניין זה טוענים המשיבים 1 ו-2, כי ע"פ דרישת המנהל האזרחי, טרם רישום הנכס על שם המבקשת, פוצל הסכם החכירה של המגרשים לשלושה הסכמים נפרדים, וביום 16.8.11 חתם כונס הנכסים על הסכם חכירה חדש לכל אחד מהמגרשים, ובנוסף, מאחר ולאחר חתימת צו המכר מיום 27.8.09 הוטלו עיקולים חדשים על הנכס, נדרש צו מכר עדכני, ובהתאם נחתם צו כאמור ע"י רשם ההוצל"פ ביום 27.12.11. דיון והכרעה 11. אין בידי לקבל את טענת המשיבים 1 ו-2, לפיה הבקשה הוגשה באיחור. בקשת רשות הערעור הוגשה כנגד החלטת כב' רשמת ההוצל"פ מיום 21.3.13, ובכך עוסק הליך זה. 12. הסוגיה העיקרית העומדת להכרעה הינה, האם נפל פגם בהחלטת כב' רשמת ההוצל"פ מיום 21.3.13, במסגרתה נדחתה ה"התנגדות" שהגישה המבקשת. 13. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ובהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, וכן ביתר המסמכים בתיק, אני סבורה, כי דין הבקשה להידחות. 14. צדקה כב' הרשמת בהחלטתה, ולפיה התנגדות על דרך סעיף 81א1(ד)(1) לחוק ההוצל"פ, עניינה התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב, ולכן, הואיל ובעניין זה לא דובר על התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב, ממילא נקטה המבקשת בהליך שאינו נכון, ולא ניתן להעביר את ההתנגדות לבית משפט. גם טענת המבקשת, ולפיה רשאית היתה כב' הרשמת להעביר את הדיון לביהמ"ש המוסמך, מכח "כל דין אחר ו/או הוראה חוקית" לא נתמכה בכל אסמכתא, ולא ברור מקור הסמכות של כב' הרשמת להעביר את ה"התנגדות" לבית המשפט. 15. המבקשת מלינה על החלטת כב' הרשמת ולפיה על המבקשת כרוכשת הנכס לשאת בתשלומי הארנונה מיום החתימה על הסכם המכר. אין לקבל את טענות המבקשת בעניין זה. בהסכם המכר נקבע במפורש בסעיף 6.2, כי "תשלום בגין חוב ארנונה עבור התקופה שמיום מינוי הכונס ועד מועד חתימת הסכם זה יחול על המוכר וממועד זה ואילך יחול תשלום הארנונה על הרוכש וישולם על ידו...". על כן, טענת המבקשת, לפיה המועד הקובע הוא מועד מסירת החזקה בנכס, אין לה על מה שתסמוך. 16. די באמור כדי לדחות את הבקשה. למעלה מן הדרוש אתייחס גם לטענות נוספות של המבקשת. 17. המבקשת לא הוכיחה טענתה כי לא קבלה את החזקה בנכס, ולא המציאה כל אסמכתא לטענתה בדבר עיכוב במסירת החזקה. מהסכם המכר עולה, כי מסירת החזקה כפופה לביצוע תשלום מלוא התמורה וקבלת אישור רשם ההוצל"פ (סעיף 5.1 להסכם המכר). אין מחלוקת כי מלוא התמורה שולמה עוד בחודש אוגוסט 2009, וכי ניתן אישור של כב' רשם ההוצל"פ להסכם המכר (החלטה מיום 9.7.09), ואף נחתם צו מכר ביום 27.8.09. מכאן, שהיה על המבקשת לקבל את החזקה עוד בחודש אוגוסט 2009, ואין לקבל את טענתה, כי בפועל לא קיבלה את החזקה, מה גם שטענה כאמור לא הוכחה. יודגש כי אין כל אסמכתא לפניה של המבקשת לכונס הנכסים בתקופה שמחודש 8/09 ועד שנת 2011 בטענה לאי קבלת החזקה בנכס. בנוסף, יש סתירות בגרסאות המבקשת עצמה, באשר למועד קבלת החזקה. כך, ב"הודעת ההתנגדות מטעם צד ג' (הקונה)" נטען כי הקונה קיבל את הבעלות במקרקעין ביום 10.1.12, בעוד שבבקשת רשות הערעור עותרת המבקשת לקבוע, כי יום קבלת החזקה הוא יום 13.3.12. כמו כן, ב"הודעת ההתנגדות מטעם צד ג' (הקונה)" באו בערבוביה טענות בדבר העברת החזקה, בעלות וחכירה, ואולם, מדובר בדברים שונים. העובדה כי רישום הזכויות על שם המבקשת התעכב, אין פירושו כי היה עיכוב במסירת החזקה. 18. המבקשת טוענת כי ההסכם בוטל או סוכל בכך שבשנת 2011 נדרשו הצדדים לחתום על הסכם חדש. מדובר בטענה שלא נטענה במפורש במסגרת ה"התנגדות" נשוא החלטת הבר"ע וממילא מדובר בטענה שאינה בסמכות כב' רשמת ההוצל"פ. לגופו של עניין יצויין כי מן המסמכים שצורפו עולה כי חתימת כונס הנכסים בשם החייבת על חוזה חכירה עם המנהל נדרשה לצורך רישום הזכויות ע"ש המבקשת ולא לצורך מסירת החזקה, ולא הוכח כי היה בכך כדי לעכב את מסירת החזקה. אין לקבל את טענת המבקשת, לפיה החוזה בוטל או סוכל גם מן הטעם, שלא נמצאה כל פניה של המבקשת בעניין זה למשיבים. גם ניסיונה של המבקשת להיבנות מצו פורמלי עדכני בדבר העברת זכויות במקרקעין שנחתם ביום 27.12.11 דינו להידחות, שכן מנספחי תגובת המשיבים 1 ו- 2 עולה כי צו זה נדרש בעקבות הטלת עיקולים נוספים על נכסי החייבת לאחר פנייה של ב"כ המבקשת (מכתב מיום 12.12.11 - נספח 15 לתגובת המשיבים 1 ו- 2), ואין בינו לבין דרישת המנהל האזרחי דבר. 19. לאור האמור, לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטת כב' רשמת ההוצל"פ, ואני מורה על דחיית הבקשה. המבקשת תישא בתשלום הוצאות המשיבים, לרבות שכ"ט עו"ד כדלקמן: למשיבים 1 ו-2 סך של 7,500 ₪. למשיבה 3 סך של 2,500 ₪. בהתייחס למשיבה 4 - הואיל וזו לא התייצבה לדיון, אינני עושה צו להוצאות.הוצאה לפועל