על פי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ נטל השכנוע להוכחת הטענה בדבר פירעון החוב מוטלת על כתפיו של החייב, כיוון שרואים את החייב בחזקת תובע המוציא מחברו, ואולם השהיית פעולות בתיק ללא הסבר מוצדק מעבירה הנטל לכתפיו של הזוכה. נטען כי הזוכה לא פעל לגביית החוב שנים רבות נבעה מרצונו לאפשר למשיב להתאושש - טענה זו נדחתה על ידי הרשם. לא מצאתי כי בשנים הראשונות לפתיחת התיק ביקש המערער לנקוט בהליכי גביה של ממש כדי שיגיע למסקנה בדבר מצבו הכלכלי של המשיב. כל שפעל המערער היה בקשה לעיקולי צד שלישי ובקשה לקיים חקירת יכולת, שיכולה היתה לשפוך אור על מצבו של המשיב, ואולם לא טרח להתייצב לשתי חקירות שנקבעו. בנוסף, מתבקשת המסקנה כי המערער זנח את החוב או כי נכונה טענתו של המשיב כי החוב נפרע, שהרי מה שהביא את המערער לחדש הליכים, כפי שהעיד במפורש בפני הרשם, היה הפרסום כי תיקי הוצל"פ שאין בהם פעילות יבוערו. אין בין הסבר זה לבין הטענה "לתת לחייב להתאושש כלכלית", ולא כלום. 9. הרשם הנכבד קיבל כנכונה את טענתו של המשיב כי פרע את החוב בהסדר במסגרת התנגדות שהגיש. בגרסתו זו תמך גם עו"ד הופמן שהיה שותף אישית להסדר. המשיב העיד כי שילם למערער במזומן ואולם בחלוף השנים לא נותרו בידיו הקבלות, מה שברור ומובן לכל אדם מן הישוב. בהחלט סביר כי המערער לא דיווח לעו"ד טימסית על התשלומים שכן לא היה בניהם קשר באותם שנים, ולכן לא נסגר תיק ההוצל"פ, מאידך הניח המשיב כי העובדה ששילם ושנים רבות לא קיבל דרישות תשלום כי תיק ההוצל"פ נסגר. ראוי היה למשיב לוודא סגירת תיק ההוצל"פ ואולם מחדלו זה זניח לעומת מחדליו הרבים של המערער ואופן התנהלותו בתיק. 10. אין ספק כי בהתנהלותו של המערער גרם למשיב נזק ראייתי בהוכחת טענתו לפרעון החוב. השיהוי הרב באי נקיטת הליכים ואולי גם אי ההתייצבות לחקירת יכולת, תומכים בטענת הפירעון של המשיב והביאו אותו שלא לשמור במשך כל השנים על הקבלות, האישורים וכל יתר המסמכים בהם יכול היה להשתמש לתמיכה בטענותיו. יצוין גם כי השטר המקורי שאמור להמצא בידיו של הזוכה לא נמצא בידי המערער ואף בעובדה זו יש כדי לתמוך בטענותיו של המשיב. חייב סביר לא אמור לשמור ראיות לפרעון החוב זמן כה רב ובהתייחס לכלל נסיבות המקרה. בעניין זה ראוי לציין אף את חובת תום הלב של המערער המחייבת אותו בתור זוכה לפעול באופן סביר לגביית חובו, ואין הוא יכול לישון על זכותו עד קץ כל הימים, עד שהודעת הרשות על ביעור תיקים לא פעילים תעירו מתרדמת החורף. ראה בנדון פסק דינה של כב' השופטת שטופמן בע"א (ת"א) 2836/03 ש וכן פסה"ד המאוחר יותר בע"א (ת"א) 1282/09. 11. בשונה מסוגיית העברת נטל ההוכחה לכתפיו של הזוכה, דוקטרינת הנזק הראייתי מעבירה את נטל השכנוע ביחס לאותן עובדות אשר הזוכה פגע באפשרותו של החייב להוכיח. אני סבור כי המערער גרם למשיב נזק ראייתי מעצם העובדה שהמתין שנים כה רבות לחידוש הליכי הגבייה בתיק ההוצל"פ, נזק שפגע ביכולתו של המשיב להוכיח את טענת הפירעון בהצגת מסמכים. באשר לסוגיית היפוך הנטל בבקשה בטענת "פרעתי", קבע הרשם בהחלטתו כי השהיית הפעילות בתיק ההוצל"פ למשך 18 שנים או למשך 15 שנים, בנסיבות העניין מעבירה את הנטל להראות שהחוב לא שולם על כתפי המערער, הזוכה. עוד קבע הרשם בהחלטתו כי המערער לא עמד בנטל זה. הניתוח המשפטי כמו גם המסקנה של הרשם הנכבד, מקובלת עלי ולמיטב הבנתי ראויה ונכונה. 12. על פי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ נטל השכנוע להוכחת הטענה בדבר פירעון החוב מוטלת על כתפיו של החייב, כיוון שרואים את החייב בחזקת תובע המוציא מחברו, ואולם השהיית פעולות בתיק ללא הסבר מוצדק מעבירה הנטל לכתפיו של הזוכה. ראה בספרו של בר אופיר המובא בהחלטתו של הרשם. ניתן לקבוע כי באופן התנהלותו של המערער ומחדליו בניהול התיק גרם גם לנזק ראייתי, גם להיפוך הנטל, וגם ניתן לראותו כמי שוויתר על החוב. בעניין היפוך הנטל ראה ע"א 3115/09 סיארה נ' אינטרמני . משעבר נטל השכנוע לכתפיו של המערער להוכיח כי החוב לא נפרע וכאשר כפות המאזניים מעוינות, אזי מוכרע הדין לרעת הצד שעליו מוטל נטל השכנוע, וגם מטעם זה היה מקום להעתר לטענת "פרעתי" שהעלה המשיב. ראה רע"א 5438/09 גרוסמן נ' אסל . מכלל הראיות שהיו בפני הרשם היה מקום לקבל את הבקשה ולקבוע כי החוב נפרע. הרשם מצא לבסס פסיקתו על קבלת גרסת המשיב פוזיטיבית ולא רק על אי קבלת טענת המערער ולא להשאיר הכפיים מעוינות ובכך צדק. 13. לאור כל האמור לעיל נדחה הערעור. הואיל וב"כ המשיב הגישה עיקרי טיעון חלקיים ולא תקנה המחדל למרות פניית המתמחה אליה, אני מחייב את המערער בתשלום הוצאות בסכום מופחת של 3,500 ₪. הגזברות תעביר לב"כ המשיב, מסכום הפיקדון שבתיק, סך של 3,500 ₪ ואת כל יתרת סכום הפיקדון תחזיר לב"כ המערער. נטל הראיה / נטל הבאת הראיותטענת פרעתי