הוגשה תביעה אחרת כנגד הנתבעים אשר נדונה והוכרעה ע"י בית המשפט לתביעות קטנות במסגרת תביעה קטנה זו טען התובע דנן, כנגד הנתבעים דנן, את אותן הטענות העובדתיות והמשפטיות, ולמעשה פרש בפני בית המשפט את אותה פרשה עובדתית- קרי, הסכם הרכישה וחלוקת השימוש בדירה, אשר הינן נשואות תביעה זו. בכתב התביעה בת"ק 36956/06/12 סמניחין נגד וולקוב מריאנה , אשר צויין לעיל, טען התובע כי רכש יחד עם אם הנתבעת את הדירה בשותפות. כמו כן, טען כי הוסכם על חלוקת השימוש, כך שאמה של הנתבעת תעשה שימוש במטבח, ולו ניתנה הרשות להשתמש בארונית ובחלק מהשיש. טענתו הוא התאשפז ביום ה-5/12 בבית החולים, והנתבעים בהזדמנות זו הוציאו את חפציו מהמטבח אל המרפסת. נוכח התנהלות הנתבעים, דרש מהם התובע פיצוי בסך 10,000 ₪, בגין "עוגמת הנפש והנזק לבריאותי" (ראה כתבי טענות התובע, ת"ק 36956/06/12). הנתבעים דנן, שהינם גם הנתבעים בת"ק 36956/06/12 סמניחין נגד וולקוב מריאנה, הגישו כתב הגנה בו שטחו בו את טענותיהם, ובין היתר, טענו כי התובע מסרב למכור את הדירה על אף ההסכמה המקורית בינו לבין אם הנתבעת, וכי התנהלותה בדירה, הינה בהתאם להסכם ביניהם בדבר חלוקת השימוש. לטענתם, הם עושים ככל יכולתם על מנת למשש את ההסכם באופן הגון, ובאופן שלא יפגע ברווחתם. ביום 29/1/13 התקיים דיון במעמד הצדדים בפני כבוד השופט דננברג, אשר קבע בפסק דינו, כלהלן: "לפי גרסת התובע רכש יחד עם אמא של הנתבעת דירה כאשר הוא שילם 60 אחוז מהדירה, ואמא של הנתבעת שילמה 40 אחוז, התובע טוען שיש לו חלק במטבח, בסלון, שני חדרי שינה ... הנתבעת לא מאשרת לו להשתמש במטבח והוציאה את הדברים שלו מהמטבח והוא נאלץ לעשות לעצמו מטבח בחדר השירותים. התובע קיבל התקף לב, אושפז... וכשחזר גילה שאת כל חפציו לקחו הנתבעים ושמו במרפסת, התובע טוען שמגיע לו פיצוי בסך 15,000 ₪ בגין הטרדות של הנתבעת...מאחר ואין אני יכול להעדיף את גרסת התובע על גרסת הנתבע, הרי שהתובע לא הוכיח בפניי שמאזן ההסתברות נוטה כדי 51% ויותר לטובת גרסתו. לכן אני קובע כי התובע לא הרים את נטל הראייה המוטל על שכמו ולא הוכיח את תביעתו במידת ההוכחה הנדרשת. אני קובע שהתובע לא הוכיח בפניי שאין לו ( הערה: צריך להיות שיש לו, א.ל.) איזה עילת תביעה נגד הנתבעת שבגינה היא חייבת לשלם לו פיצוי בגין טרדות...אני מחליט לדחות את התביעה" . על פסק דין זה, כאמור לעיל, לא הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי ופסק הדין, הפך לחלוט. האם פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בת"ק 36956/06/12 סמניחין נגד וולקוב מריאנה, הינו "מעשה בית דין", אשר קיומו מהווה עילה לדחיית תביעה זו? "מעשה בית דין"- התשתית הנורמטיבית על הטוען טענה בדבר מעשה בית דין להעלות טענה זו במפורש בהזדמנות הראשונה, בכתב ההגנה או בבקשה לדחיית התביעה על הסף (ע"א 7085/98 סריגי נ' בנק לאומי, פ"ד נ"ו (6) 493, בעמוד 522; ע"א 471/54 עטיה נ' ברדה, פ"ד ט' 1205). בהתאם לתקנה 101(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, בית המשפט רשאי בכל עת לדחות תובענה על הסף מחמת מעשה בית דין. ככלל, בתוך טענת "מעשה בית דין" ניתן לקיים אבחנה בין "השתק עילה" לבין "השתק פלוגתא", כאשר כל אחד בפני עצמו מהווה "מעשה בית דין". דוקטרינת "מעשה בית דין" נועדה להביא לסיומו של הסכסוך בין הצדדים, כך שצדדים שהיו צד להליך מסוים, לא יוכלו לשוב ולהתדיין ביניהם בעתיד בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו במסגרת פסק הדין שניתן. כל עוד פסק הדין נותר על כנו, הוא מחייב את הצדדים לו ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו, ואיש מהצדדים לא יוכל להעלות במסגרת התדיינות אחרת ביניהם טענה העומדת בסתירה לקביעה זו (ועל כך ראה בעניין ע"א 9551/04, אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים ובנבו, ניתן ביום 08.06.2009; נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 3-4 (1991); ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב (2) 561, 584 (1968)). דוקטרינת "מעשה בית דין" מבוססת של שני כללים: הכלל הראשון הינו כלל "השתק עילה", לפיו מוקם מחסום דיוני בפני כל תביעה שכבר מוצתה בפסק דין קודם. בפרשת קלוז'נר שלעיל נקבע כי המבחן על פיו מוכרעת שאלת קיומה של השתק עילה הוא מבחן זהות העילה, להבדיל ממבחן זהות הסעד. כדי לקבוע האם קיימת זהות בין מערכת העובדות בשני ההליכים, יש לבחון את כתבי התביעה, ולעניין זה, לא חייבת להיות זהות מוחלטת ביניהם, והשאלה היא, האם בידי התובע האפשרות לרכז בתובענה הראשונה את כל טענותיו הנוגעות למעשה הנטען (ראו: ע"א 601/88 עז' המנוח מיכאל רודה נ' שרייבר, פ"ד מ"ז (2) 441, 450). מבחן זהות העילה הינו רחב, ועקרון מעשה בית דין יחול גם אם שתי התביעות מבוססות על עילה שהינה זהה ביסודה, אף אם בתביעה המאוחרת נכללים פרטים שלא נכללו בתביעה הקודמת (ראו: ע"א 167/63 ג'ראח נ' ג'ראח, פ"ד י"ז (1) 2617). הכלל השני הוא כלל "השתק פלוגתא", לפיו מחסום דיוני מוקם בפני כל אחד מבעלי הדין המבקש להתדיין פעם נוספת על פלוגתא שכבר נדונה והוכרעה בפסק דין קודם, גם אם ההתדיינות הנוספת מבוססת על עילת תביעה שונה. (למשל: ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד (1) 642, 650 (2000); ע"א 2035/03 לב יסמין בע"מ נ' ת.ג.י.בע"מ, פ"ד נח (6) 447, 452-453 (2004)). עוד נקבע, כי ש"השתק פלוגתא" יחול בהתקיים ארבעה תנאים מצטברים: א. קיומה של זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתא שהוכרעה במסגרת פסק הדין הראשון לבין זו העומדת לדיון במקרה הנדון; ב קביעה של ממצא פוזיטיבי באותה פלוגתא במסגרת פסק הדין הראשון, להבדיל מממצא שנקבע עקב היעדר הוכחה; ג. ההכרעה בפלוגתא הינה חיונית לתוצאה הסופית שנקבעה בהתדיינות הראשונה; ד. זהות בין בעלי הדין בהתדיינות הראשונה שהוכרעה ובהתדיינות המאוחרת, או היות הצדדים בהתדיינות המאוחרת חליפיהם של הצדדים בהתדיינות הראשונה או היותם "קרובים משפטית" לבעלי הדין שהתדיינו במקרה הראשון (ע"א 2576/03, וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פורסם במאגרים ובנבו, ניתן ביום 21.02.2007). למותר לציין כי דוקטרינת "מעשה בית דין" נועדה לשרת אינטרס ציבורי במניעת הכרעות שיפוטיות סותרות, במניעת בזבוז זמן שיפוטי יקר, ובאי הטרדתו של בעל דין שכנגד בהליך משפטי חוזר, אשר כבר הוכרע. דיון והכרעה האם בנסיבות העניין פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות שתואר בהרחבה לעיל מקים "מעשה בית דין" כלפי התובע? לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, כולל כתבי הטענות בת"ק 36956/06/12 סמניחין נגד וולקוב מריאנה, שמעתי את הצדדים ועיינתי בבקשה לדחייה על הסף ובתגובה לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אין ספק כי הבקשה לדחיית התביעה עקב קיומו של מעשה בית דין נטענה בהזדמנות הראשונה וכי הצדדים להליך בת"ק 36956/06/12 סמניחין נגד וולקוב מריאנה הינם זהים לצדדים בהליך שלפניי. אף הטענות העובדתיות והמשפטיות בגינן הוגשה תביעה זו, בסדר דין מהיר, זהות לחלוטין לטענות העובדתיות והמשפטיות שנטענו ע"י התובע בת"ק 36956/06/12 סמניחין נגד וולקוב מריאנה. הן בהליך הקודם והן בהליך זה שב התובע על טענותיו בדבר ההסכם לרכישת הדירה יחד עם אם הנתבעת- ההסכם בדבר חלוקת השימוש, אישפוזו בבית החולים והוצאת חפציו מהמטבח (הארונית והשיש) ע"י הנתבעים, ההוצאות שנאלץ להוציא על מנת לאלתר לו מטבח חלופי, היותם של הנתבעים "חוליגנים", הרס בריאותו, עוגמת הנפש, ועוד ועוד. טענת התובע בתגובתו כי בשל קשיי שפה לא הצליח להסביר את עצמו ולהבהיר את חומרת המצב וההתעללות בו, אינה מהווה עילה להגשת תביעה זהה לחלוטין, ובפני התובע פתוחה היתה הדרך, להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין שניתן בעניינו, לבית המשפט המחוזי. משבחר התובע שלא לעשות כן, פסק הדין בת"ק 36956/06/12 סמניחין נגד וולקוב מריאנה הפך לחלוט, ומהווה " מעשה בית דין", מסוג "השתק עילה", המצדיק את דחיית התביעה על הסף. בשולי הדברים, אוסיף כי במהלך הדיון לפני טען התובע אשר לא היה מיוצג, טענות נוספות שלא צויינו בכתבי טענותיו, כגון רצונו לקבל הגנה מבית המשפט, טיפול בחוליגנים ועוד. לאור ההלכות הקיימות בדבר "הרחבת חזית", ולנוכח התנגדות ב"כ הנתבעים לכך, אינני דנה בטענות אלו. בשולי הדברים יצויין, כי גם אלמלא התנגדות ב"כ הנתבעים להרחבת החזית, לא היה מקום לדון בסעדים הנוספים שהעלה התובע במהלך הדיון. בעניין זה מקובלים עליי דברי הנתבעים בבקשתם לדחייה על הסף, לפיהם, הפרשה העובדתית נשוא תביעה זו, הכוללת את השותפות בין התובע לאם הנתבעת, התנהלות הנתבעים בדירה המשותפת, השימוש במטבח וההתעללות המתמשכת, נדונה כולה בבית המשפט, והיא כולה מקימה "השתק עילה" לתובע ומחסום דיוני, לדון פעם נוספת באותה מסכת עובדות. למעשה, התובע מנוע מלתבוע בהליך זה סעדים נוספים ו/או חדשים אשר לא נתבעו בהליך הקודם, וזאת בהסתמך על אותה "עילה" ו/או מסכת עובדתית אשר כבר נדונה בפני בית המשפט בהליך קודם שהתקיים בין הצדדים, ונדחתה. בהקשר זה יצויין כי בנסיבות העניין ולאור קביעותי לעיל אינני רואה לנכון לדון בשאלה האם פסק הדין בת"ק 36956/06/12 סמניחין נגד וולקוב מריאנה מהווה גם השתק פלוגתא, לאור העובדה כי בית המשפט לא פסק ממצא פוזיטיבי, אלא הסתפק בקביעה כי התובע לא הוכיח את טענותיו ברמת ההסתברות הנדרשת. בסוף דבריי אבקש להוסיף, כי דחיית תובענה על הסף אמנם הינו מעשה שבו על בית המשפט לנקוט במשורה. לצד זאת, שוכנעתי כי בנסיבות העניין, ולנוכח כל האמור לעיל ואשר פורט בהרחבה לעילא, אין כל מקום ואפשרות לנהוג אחרת ועל בית המשפט מוטלת החובה, אף לשמור על זכויותיו של נתבע. סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה על הסף בשל קיומו של "מעשה בית דין" בין הצדדים, בגין אותה פרשה עובדתית, שהינה נשוא תביעה זו. התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 2000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. זכות ערעור כחוק. חוזהשימוש בדירה