עיון בהסכם מעלה כי אין בו סעיף הקובע במפורש מה יחשב "הפרה יסודית" לסיווג ההפרה כהפרה יסודית או כהפרה שאיננה יסודית ישנן השלכות לעניין זכות הביטול כאמור בסעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א- 1970 (להלן: "חוק התרופות"). עיון בהסכם ההפעלה מעלה כי אין בו סעיף הקובע במפורש ובבירור אלו מתנאי ההסכם הינם תנאים אשר הפרתם עולה כדי הפרה יסודית. התובעת תולה יתדותיה בסעיף 19.14 להסכם ההפעלה אשר בפסקתו השניה קובע: "בכל מקרה שהמפעיל יבצע הפרה יסודית כלשהי (לרבות של איזו מהתחייבויות הספק בסעיפים הבאים...) תהיה ריקושט זכאית גם לפיצויים מוסכמים בסכום של 100,000 ₪ בגין כל הפרה כזו". בפיסקה האמורה צוינו 63 (!) סעיפים. ספק בעיני אם די בניסוח הסעיף האמור, המתייחס לפיצויים מוסכמים, כדי לקבוע כי עשרות הסעיפים המפורטים בו הינם בגדר תנאים יסודיים בהסכם, אשר הפרתם הינה הפרה יסודית. 12. מכל מקום, וזה העיקר, בסעיף 19.14 נמנים כאמור 63 סעיפים המהווים חלק ניכר מסעיפי הסכם ההפעלה. לעניין זה קובע סעיף 6 סיפא לחוק החוזים תרופות כי: "תניה גורפת בחוזה העושה הפרות להפרות יסודיות ללא הבחנה ביניהן, אין לה תוקף אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה". נוכח נוסחו הגורף של הסעיף, אין מקום לקבוע כי כל ההפרות הנטענות המפורטות בו, מהוות הפרות יסודיות, אלא יש לבחון כל הפרה לגופה. הפרה יסודית הינה הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה (סעיף 6 רישא לחוק התרופות). יצויין כי צדדים רשאים להסכים ביניהם כי כל תנאי ייחשב כתנאי יסודי, אך במקרה הנוכחי, נוכח ניסוחו של הסכם ההפעלה כפי שצויין לעיל, אין בידי לקבל את עמדת התובעת בדבר היות כל ההפרות הנטענות הפרות יסודיות. על פי רוב, כאשר מדובר בחוזה שכירות, התנאים היסודיים המקובלים הינם תנאים המצויים בזיקה ישירה למושכר, לרבות ובעיקר תקופת השכירות וכן תשלום דמי שכירות וניהול. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר ננקט הליך של תביעה לפינוי מושכר, הליך אשר נועד לבירור תמציתי ויעיל של יחסי משכיר- שוכר. איני סבורה כי יש להכריע בטיבה של כל אחת ואחת מההפרות, שכן לטעמי, וכמפורט בהמשך, ממילא בנסיבות הענין, לא קמה עילת פינוי בגינן. 13. באשר לתשלום דמי השכירות והניהול - אמנם חובת תשלום דמי השכירות והניהול מתייחסת לצדדים שלישיים- בעלי הקניונים, ואולם, ברי כי מדובר בתנאי מהותי, אשר הפרתו תצדיק את פינוי החנויות. דא עקא, כפי שיפורט להלן, לא שוכנעתי כי קמה עילת פינוי בגין ההפרה הנטענת. ראשית, בדרישת הפינוי נטען להפרת החובה לשלם דמי ניהול לקניותר נס ציונה. זאת ותו לא. בדרישת הפינוי אין כל טענה בדבר אי תשלום דמי שכירות או דמי ניהול לקניונים אחרים. כאמור, החנות בקניון נס ציונה פונתה והתייתר הצורך לדון בתביעת הפינוי ביחס אליה. משלא הועלתה בדרישת הפינוי כל טענה בדבר אי תשלום דמי שכירות או דמי ניהול ביחס לחנויות בקניון רחובות ובקניוןG כפר סבא, אין לשמוע מפי התובעת טענות בעניינים אלה שלא הועלו בדרישתה וזאת על יסוד הפסיקה הקובעת כי: "... משנימק הנפגע את הודעת הביטול, אין הוא רשאי להסתמך על עילת ביטול שלא הופיעה בהודעתו המנומקת, אלא אם נתן כדין הודעת ביטול חדשה" (ע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ס.ע.ל.ר חברה לנין בע"מ, פ"ד נב(10) 210, 224 (1998) והאסמכתאות שם). למעלה מהנדרש יצוין, כי הנתבעת צרפה אישור מיום 9/5/13 מטעם קניותר נס ציונה בדבר היעדר חוב. 14. מכל מקום, הנתבעת הציגה כרטסת חשבון של קניוןG כפר סבא לתקופה שעד יום 16/9/13 ממנה עולה כי אין חוב פתוח של דמי שכירות ודמי ניהול לקניון G כפר סבא. כך גם הוצגה כרטסת חשבון של קניון רחובות לתקופה שעד יום 11/9/13, ממנה עולה כי אין חוב פתוח של דמי שכירות ודמי ניהול לקניון רחובות. ככלל, קיום מאוחר של חוזה, אין בכוחו כדי לשלול את עצם ההפרה, ואין בו כשלעצמו כדי לאיין את עילת הביטול ואולם "עם זאת יכול שתהא לתיקון ההפרה נפקות לצורך בחינת התקיימותם של הסייגים לזכות הביטול או לשימוש בה, לאמור סייג הצדק (מקום שמדובר בהפרה שאיננה יסודית) וסייג תום-הלב. המקום הגאומטרי לבחינת אפשרות הביטול, לאור תיקון ההפרה, מצוי בתוך תחומם של סייג תום-הלב ושל סייג הצדק. תיקון ההפרה על-ידי המפר הוא, לפי גישה זו, מודד חשוב בבחינת תום-לבו וצדקתו של מי שנפגע מן ההפרה בבואו לעשות שימוש בזכות הביטול" ׁע"א 1368/02 צמנטכל ב. קוטיק בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון פ"ד נז(1) 516, 523 (2002), להלן: "עניין צמנטכל"). מכל אחד מהנימוקים האמורים, לא מצאתי כי קמה לתובעת עילה לביטול הסכם ההפעלה מחמת אי תשלום דמי השכירות והניהול לקניונים. 15. באשר להפרות הנטענות כלפי גורמים אחרים - התובעת טענה כנגד הנתבעת להפרת חובת תשלום לגורמים אחרים שאינם התובעת, לרבות לספקים ולבנק הפועלים. הנתבעת מצידה העלתה טענות הגנה ביחס לכל אחת מההפרות הנטענות. טענתה העיקרית היא, כי כל המחלוקות מול גורמים אלה, לרבות הספקים ובנק הפועלים, הוסדרו. בנסיבות העניין, וכאמור לעיל, ספק אם יש לראות את ההפרות הנטענות המתייחסות לגורמים אחרים, שאינם התובעת, כהפרות יסודיות. ואולם, בין אם ייחשבו ההפרות הנטענות להפרות יסודיות ובין אם לאו, לא מצאתי כי יש בכך כדי להביא לקבלת התביעה במתכונתה. ככל שיש מחלוקות כספיות בין הנתבעת לבין ספקיה או אל מול גורמים אחרים, אזי דרך המלך לבררן, היא במסגרת תביעה מתאימה ולא במסגרת הליך מהיר של תביעה לפינוי מושכר. בהקשר זה יודגש, כי אותם גורמים אחרים אשר ביחס אליהם טוענת התובעת לקיום חובות, לא הגישו תצהירים מטעם התובעת ולא זומנו להעיד מטעמה. (במאמר מוסגר יצוין, כי חמישה ספקים הגישו תצהירים מטעם הנתבעת בהם הביעו רצונם לאפשר לה להמשיך בהפעלת החנויות, ואולם תצהירים אלה נמשכו מהתיק לאחר שהמצהירים לא התייצבו לישיבת ההוכחות ביום 10/10/13). בשים לב לטיב ההליך, אינני רואה הכרח להכריע לגופן בכל אחת ואחת מהמחלוקות המתייחסות לחובות הנטענים כלפי הגורמים האחרים. מבלי להיכנס לעובי הקורה בבחינת המחלוקות האמורות, יצוין כי על פני הדברים נראה, כי אין מדובר בחובות שנוצרו, אם בכלל, בתקופה שמיום חתימת הסכם ההפעלה ועד למועד משלוח דרישת הביטול ביום 2/5/13, ובכך יש כדי להטות את הכף לחובת התובעת. 16. זאת ועוד. כפי שנקבע בעניין צמנטכל, גם כאשר מדובר בהפרה יסודית, עדיין כפופה זכות הביטול לסייג "תום הלב". מילים רבות נאמרו בסוגיית תום הלב, ואין צורך להרחיב בכך. עם זאת לא ניתן שלא להביא מדברי כב' הנשיא ברק באחת הפרשות: "סעיף 39 לחוק החוזים מטיל את חובת תום הלב והביצוע בדרך המקובלת בכל הנוגע לקיומו של חיוב ולשימוש בזכות. נראה לי כי לביטויים 'חיוב' ו'זכות' יש ליתן פירוש מרחיב, באופן שהם יכללו בחובם לא רק זכות, שכנגדה יש חובה, וחובה, שכנגדה יש זכות, אלא גם זכויות מהסוג של יכולת או כוח, וכן חירות וחסינות... כך, למשל, אם בידי בעל חוזה נתון הכוח להביא את היחס החוזי לידי גמר - כוח, שכנגדו עומדת הכפיפות של הצד שכנגד - מן הדין הוא, כי השימוש בכוח זה ייעשה בדרך מקובלת ובתום-לב..." (בג"ץ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים פ"ד לה(1) 828, 836-835 (1980)). כאשר עסקינן בהפרה יסודית, יתמעטו המקרים בהם שימוש בזכות הביטול ייחשב כסותר את חובת תום הלב. עם זאת "ניתן לתאר מקרים יוצאי דופן, שבהם יהיה השימוש בברירת הביטול מנוגד לעקרון זה. יתכן שבמסגרת זו ניתן לכלול מצבים שבהם גורם הביטול נזק חמור ביותר לצד השני, זאת, מבלי שיש לבעל ברירת הביטול אינטרס מוצדק שבכוחו להצדיק תוצאה זו. אפשרות דומה, העשויה לגרור את החלתו של עקרון תום הלב, היא זו שבה גורם הביטול לחילוט או אובדן בלתי מוצדק של השקעותיו של הצד שכנגד". (עניין צמנטכל בעמ' 524). הריני ערה לכך, כי אין למנוע מנפגע את זכות הביטול כדבר שבשגרה וכי רק בנסיבות יוצאות דופן ייבצר מהנפגע להפעיל את תרופת הביטול הקנויה לו. ואולם, לאחר ששקלתי את הדברים בכובד ראש, תוך שנתתי דעתי למכלול הנסיבות, הגעתי למסקנה, כי המקרה הנוכחי נמנה על אותם מקרים חריגים שבהם השימוש בזכות הביטול נעשה בחוסר תום לב. חוסר תום ליבה של התובעת בא לידי ביטוי, כאמור, בעיתוי משלוח דרישת הפינוי בסמוך מאד לחתימת הסכם ההפעלה. לכך מצטרפות כלל הנסיבות כפי שפורטו לעיל, התומכות במסקנה כי שימוש בזכות הביטול, במקרה הנדון, אינו עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב. גם מאזן הנזקים מטה את הכף לזכות הנתבעת. לגרסת וייסמן, אשר לא נסתרה, ביטול הסכם ההפעלה בעיתוי הנוכחי, יגרום לנתבעת ולו, כבעליה, לנזק ניכר, יגדע את מקור פרנסתו, ויותיר עשרות עובדים, ספקים ובנקים מול שוקת שבורה. הדברים מקבלים משנה תוקף, בשים לב לכך שוייסמן מחזיק בחנויות, באמצעות חברות שבבעלותו, מזה כ- 16 שנה, ולטענתו, אשר לא נסתרה, זאת תוך השקעות כספיות מרובות אשר ירדו לטימיון באם תתקבל התביעה. 17. מכל אחד מהנימוקים אשר פורטו לעיל, דין התביעה להידחות. סוף דבר 18. התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת לרבות בשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪. הפרת חוזהחוזההפרה יסודית