תיק ההוצאה לפועל נפתח שלא בתום לב עיקרי העובדות הצריכות לענייננו: 2. בתאריך 25.11.12 ניתן פסק הדין המחייב את המשיבה , החייבת בתיק ההוצאה לפועל, לשלם למערערת, הזוכה , סכום של 8,620,618.47 ₪, משוערך ליום 25.11.12 לאחר קיזוזים, בתאריך 17.12.12 קבע בית המשפט בהתאם לבקשת הזוכה כי סכום ההוצאות הוא 475,845 ₪. המשיבה עתרה לבית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע של פסק הדין. בתאריך 19.12.12 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתה, והורה על עיכוב הביצוע ב- 10 ימים כדי לאפשר למשיבה לעתור בענין העיכוב ביצוע לבית המשפט העליון. המשיבה עתרה לבית המשפט העליון בבקשה לעיכוב הליכים, בתאריך 27.12.12 נתן בית המשפט העליון צו ארעי בבקשה השנייה לעיכוב הליכים במעמד צד אחד והורה על עיכוב הביצוע עד מתן החלטה סופית בבקשה השנייה לעיכוב הליכים. לאחר קבלת התגובה של המערערת לבקשה השנייה, בית המשפט העליון המליץ לצדדים להסכים על כך כי המשיבה תשלם למערערת 60% מסכום פסק הדין, ותפקיד את יתרת פסק הדין בקופת בית המשפט. המשיבה דחתה את הצעת בית המשפט העליון . בתאריך 08.02.13 נתן בית המשפט העליון את החלטתו הסופית בבקשה השנייה לעיכוב הליכים, בית המשפט העליון הורה בהחלטתו כי המשיבה תשלם למערערת לאלתר 2/3 מסכום פסק הדין. המערערת פתחה בתאריך 13.02.13 את תיק ההוצאה לפועל . סכום החוב אשר חושב על ידי ב"כ המערערת בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל הסתכם בסכום כולל של 5,852,870.92 ₪. המשיבה העבירה המחאה לתשלום בתאריך 13.02.13 על סך של 5,122,670 ₪ בלבד, ומועד פרעונו היה לתאריך 14.03.13, הפער בין סכום החוב לבין סכום ההמחאה היה 730,200.29 ₪. בתאריך 13.03.13 הגישה המשיבה התנגדות ובקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, בתאריך 13.03.13 החליטה כבוד הרשמת להיענות לבקשתה לעיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל. בתאריך 08.04.13 הגיבה המערערת לבקשת המשיבה וצירפה לתגובתה את חוות דעתו של המומחה רואה החשבון שמינתה, מחוות הדעת עולה כי בהמחאה שנתנה המשיבה הסכום נמוך מהסכום שהייתה חייבת בו בסכום של כ- 730,000 ₪. בתאריך 01.05.13 החליטה כבוד הרשמת בבקשת המשיבה והורתה על סגירת תיק ההוצאה לפועל. טענות המערערת: 3. המערערת טוענת כי ישנה החלטה חלוטה של בית המשפט העליון שחייבה את החייבת בתאריך 08.02.13 לשלם למערערת סכום של 2/3 מסכום פסק הדין "לאלתר", וכי נמנעה כבוד הרשמת מלהכריע בעניין , שכן הכרעה בעניין זה הכרחית לתיק ההוצאה לפועל, והוא גובה החוב שהחייבת הייתה חייבת בו על פי החלטת בית המשפט המחוזי והחלטת בית המשפט העליון. המערערת טוענת כי טעתה כבוד הרשמת בכך שציינה בהחלטתה כי החישוב של המערערת אינו החישוב המדויק לקביעת גובה החוב, שכן פסק הדין קובע כי סכום החוב הינו 5,573,399 ₪ כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק, מיום 1.11.04 בתוספת מע"מ ובקיזוז סכום מקדמה של 1.5 מיליון ₪, כשהיא נושאת הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק מיום 19.07.07 , ובנוסף לכך יקוזז סכום של 150,909 ₪, כשסכום זה כולל מע"מ , בתוספת הוצאות של 475,845 ₪ בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי, כלומר, היתרה לתשלום לאחר הקיזוזים לפי פסק הדין, בשערוך ליום מתן פסק הדין , 25.11.12 הוא סכום של 8,620,618.47 ₪, וזאת על פי חישוב מפורט של חוות דעת המומחה אשר הוגשה לכבוד הרשמת. המערערת טוענת כי בית המשפט העליון קבע כי על המשיבה לשלם למערערת סכום של 2/3 מן החוב הפסוק לתשלום, משוערך לאחר קיזוזים, היינו סכום של 8,620,618.47 ₪ ליום 25.11.12 2/3 מן הסכום הזה, לפי החלטת בית המשפט העליון הוא הסכום 5,747,078.98 ₪. סכום זה , משוערך ליום פתיחת תיק ההוצאה לפועל 13.02.13 , בתוספת הפרשי הצמדה וריבית , על פי פלט של לשכת ההוצאה לפועל הוא סכום כולל של 5,852,870.29 ₪. המערערת טוענת כי על פי לשון פסק הדין ישנו חוב פסוק לתשלום אותו הייתה המשיבה צריכה לשלם "לאלתר" 2/3 למערערת, וכי הסכומים המנוכים מקרן החוב, הוגדרו בפירוש בפסק הדין כ"קיזוז", והסכום הסופי לאחר הקיזוז הוא סכום פסק הדין, ולכן אין בסיס לטענת המשיבה כי עליה לשלם 2/3 מן החוב ועל חשבון 2/3 אלה יש להפחית 100% של הסכומים שאותם קבע השופט קמא כסכומים שיש לקזז מסכום קרן החוב. המערערת טוענת שהמשיבה שילמה סכום של 5,122,670 ₪, במקום הסכום שהייתה חייבת בו לפי החלטת בית המשפט שעמד ביום 14.02.13 על הסכום של 5,852,870 ₪ , ולכן שילמה המשיבה בחסר סכום של 730,200.29 ₪, וכי טעתה כבוד הרשמת כאשר הורתה על סגירת תיק ההוצאה לפועל. המערערת טוענת כי הודיעה למשיבה את סכום החוב הפסוק בתאריך 08.02.13 והדגישה כי יש לשלמו "לאלתר" והציעה למשיבה לשלוח שליח לקבל את ההמחאה בתאריך 10.02.13, והתריעה בפניה כי לא תישלח תזכורת נוספת לפני פעולת גבייה, ואולם שיגרה התראות חוזרות למשיבה והמתינה עד ליום 13.02.13 עד לפתיחת תיק ההוצאה לפועל, וכי טעתה כבוד הרשמת כאשר קבעה כי המערערת נהגה שלא בתום לב וטעתה בדין לעניין החלטת בית המשפט העליון. המערערת טוענת כי טעתה כבוד הרשמת כאשר החליטה על סגירת התיק מבלי להכריע בשאלת גובה החוב, וכי טעתה כבוד הרשמת כאשר לא חייבה את המשיבה בתשלום "לאלתר", שכן המערערת לא ידעה מתי תשלם לה המשיבה את חובה, אם בכלל, ולכן פעלה המערערת כדין כאשר פתחה את תיק ההוצאה לפועל בתאריך 13.02.13. , וכי כבוד הרשמת לא הסבירה מדוע פתיחת תיק ההוצאה לפועל לאחר ארבעה ימים אינו הולם את הלטת בית המשפט העליון, וכי גם אחרי תיקון מספר 29 לחוק ההוצאה לפועל בסעיף 6 (ב) נאמר כי מועד ביצוע פסק הדין , והמועד על פי דין לפתיחת תיק ההוצאה לפועל הינו "המועד שנקבע בפסק הדין לביצועו" ולכן כאשר קבע בית המשפט העליון את המועד לביצוע פסק הדין , "לאלתר" וכבוד הרשמת פירשה זאת באופן מיידי, פירוש הדבר הוא כרגע, וכי צו לעיכוב ביצוע לא עוצר את מרוץ 30 הימים לפתיחת התיק, ואם בכלל אין למנין הימים נפקות נוכח קביעת מועד תשלום בהחלטת בית המשפט. תגובת המשיבה: 4. המשיבה טוענת כי צדקה כבוד הרשמת בקביעתה כי בנסיבות המיוחדות של המקרה, נוכח גובה סכום החיוב ונוכח חילופי הדברים בין הצדדים , פתיחת התיק בנסיבות פתיחתו ובעיתוי פתיחתו , נגועות בחוסר תום לב ונועדו להגדלת החוב שלא לצורך , בסכום לא מבוטל של לא פחות מ 200,000 ₪, וכי המערערת עשתה שימוש לרעה בהליכי הוצאה לפועל במטרה להגדיל את החוב. המשיבה טוענת כי פסק הדין ניתן ביום 08.02.13, יום שישי, כאשר משרדה איננו פועל בימי שישי, וכי באותו יום שיגר ב"כ המערערת מכתב ובו דרש כי חלק פסק הדין שלא עוכב ישולם עד ליום ראשון 10.02.13, בו דרש סכום של 5,825,737 ₪, וכי ביום ראשון 10.02.13 , קיבלה את ההחלטה, ומיד העבירה אותם לגורמים הרלוונטיים במרשתו, הן נציגי הלשכה המשפטית והן נציגי אגף הכספים לשם ביצוע ההחלטה, וכי הסכום שנדרש במכתב היה שונה מן הסכום שחושב על ידי המשיבה, וכי היא ביקשה את התחשיב המדויק, ואולם עד להגשת הבקשה לסגירת התיק לא נשלח התחשיב. המשיבה טוענת כי פנתה טלפונית למערערת לוודא כי הפנייה התקבלה ואך ביררה כמה זמן יידרש להכנת ההמחאה ובמקביל פנתה למערערת והודיעה כי קיבלה את ההחלטה והפנייה כי המבקשת נערכת לביצוע התשלום. המשיבה טוענת כי המערערת נמנעה מהעברת התחשיב והעבירה ביום שלישי בערב מכתב בו התעלמה מחלק מחילופי הדברים והציגה את הדברים בצורה שאינה נכונה מכך למדה המשיבה כי בכוונת המערערת לנקוט בהליך חד צדדי , על אף שעולה מן המכתב אישור להסכמה כי ההמחאה תימסר כנגד החשבונית, ולכן המשיבה הוציאה בהמחאה באופן חד צדדי בתאריך 13.02.13 כאשר בבוקר הוכנה ההמחאה וב"כ המשיבה הודיע על כך טלפונית לב"כ המערערת, כאשר בשעת צהריים כאשר הייתה ההמחאה מוכנה העביר ב"כ המשיבה את העתקה לב"כ המערערת , אלא שאז הודיע ב"כ המערערת כי פתח את תיק ההוצאה לפועל מספר שעות קודם לכן, ב"כ המשיבה הציע כי ישלח שליח מיוחד בו במקום להעברת ההמחאה , אלא שב"כ המערערת ניסה להתחמק מקבלת ההמחאה , ב"כ המשיבה הזמין שליחות דחופה וההמחאה נמסרה למשרד ב"כ המערערת. המשיבה טוענת כי כל מטרת פתיחת תיק ההוצאה לפועל הייתה הגדלת החוב, וכי המערערת ידעה כי ההמחאה מצויה בשלבי הכנה מתקדמים וכי מדובר בגוף גדול שבו תהליך הוצאת המחאה דורש תהליכים פנימיים של אישור, וכי כל פעולות המערערת לרבות התעלמות מפניית המשיבה להעביר תחשיב מדויק, נועדו למטרה אחת, הגדלת החוב, וכי ב"כ המערערת הוא גם מנהלה של החברה והמחזיק במניותיה, וכי שימוש בהליכי הוצאה לפועל על מנת להגדיל את החוב הוכר בפסיקה כחוסר תום לב, וכי מילאה אחר פסק הדין במועד , וכי משהתקבלה הבקשה לעיכוב ביצוע באופן חלקי יש לראות את מועד מתן ההחלטה כמועד שבו ניתן פסק הדין וכי ממועד זה יש למנות את שלושים הימים הקבועים בסעיף 6 (ב) לחוק ההוצאה לפועל, כמועד שבו ניתן לפתוח את תיק ההוצאה לפועל. המשיבה טוענת כי אין לפרש את הוראת בית המשפט העליון "לאלתר" כאילו יש לבצע את התשלום בו ביום כטענת המערערת , אלא יש לראות את ההחלטה בהקשרה הכולל, כלומר שליש יעוכב ביצועו עד למתן פסק דין בערעור ושני השלישים האחרים ישולמו , כאילו לא ניתן עיכוב, בזמן סביר, וכי תשלום בתוך ארבעה ימים בהתחשב בסכום פסק הדין הוא בהחלט בגדר הסביר והינו בחזקת "לאלתר" ואין בכך להצדיק את התנהלות המערערת בפתיחת תיק ההוצאה לפועל. דיון והכרעה: 5. מצאתי כי החלטת כבוד הרשמת נכונה וראויה וכי אין להתערב בה. טענות ב"כ הצדדים מתרכזות סביב עניין פתיחתם של הליכי ההוצאה לפועל בחוסר תום לב על ידי הזוכה. בע"א 2998/07, 2939/07 (מחוזי ת"א) יוסף ארביב נ' תחנת מעבר השרון בע"מ ואח' (3.7.08) קבעה כבוד השופטת שטופמן כי: "הלכה היא כי על המבקש לקבל סעד מבית המשפט, לנהל את ענייניו בתום לב. הליכי הוצאה לפועל למימוש זכות מכוח פסק דין, לרבות פתיחת תיק ההוצאה לפועל וניהול ההליכים בו, כפופים אף הם לתחולתו של עיקרון תום הלב". בקביעתה לעניין פתיחת תיקי ההוצאה לפועל, "אמנם אין קביעה בחוק ההוצל"פ בעניין המועד בו יש להגיש בקשה לביצוע פסק דין. אולם כבר נפסק, כי כפועל יוצא מחובת תום הלב, על הזוכה ליתן לחייב פרק זמן סביר על מנת לפרוע את חובו, ולא להזדרז לפתוח בהליכי הוצאה לפועל באופן מיידי, מבלי לתת לחייב אפשרות לשלם החוב הפסוק." 6. מעיון מעמיק במסמכים שלפניי ניתן להיווכח כי, במקרה דנן, צדקה כבוד הרשמת בקביעתה כי תיק ההוצאה לפועל נפתח שלא בתום לב, כאשר החלטת בית המשפט העליון ניתנה בתאריך 08.02.13 , יום שישי, ומשרדה של המשיבה אינו עובד ביום שישי, לכן קיבלה לידיה את ההחלטה רק ביום ראשון. המשיבה פנתה למערערת והודיעה לה כי היא נערכת לביצוע התשלום והוציאה בתאריך 13.02.13 את ההמחאה בעזרת שליח למשרד ב"כ המערערת, ניתן לראות כי בכל התקופה הנ"ל המשיבה , לאחר שקיבלה את מכתבו של ב"כ המערערת בו סכום החוב היה שונה מתחשיבה שלה, ביקשה לקבל את התחשיב המדוייק ולא נענתה לכך. פסק הדין ניתן בתאריך 25.11.12 , ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע פסק הדין ניתנה בתאריך 19.12.12, בתקופה זו טרם חלפו 30 הימים הקבועים בתקנה 6 (ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967, המורה כך: (א) הזוכה רשאי להגיש לכל לשכת הוצאה לפועל בקשה לביצוע פסק הדין; הוא יציין בה פרטים מזהים של החייב כפי שייקבעו, ואם הוא קטין או פסול דין, וכן יפרש בה את ההליכים שהוא רוצה שיינקטו, ויכול הוא מפעם לפעם לבקש נקיטת הליכים נוספים. (ב) לא תוגש בקשה לביצוע פסק דין כאמור בסעיף קטן (א) אלא לאחר שחלף המועד שנקבע בפסק הדין לביצועו, ואם לא נקבע מועד כאמור - לאחר שחלפו 30 ימים מיום מתן פסק הדין; ניתן פסק הדין שלא במעמד החייב ונדרש הזוכה או בא כוחו להמציא את פסק הדין לחייב, יחל מניין 30 הימים במועד המצאת פסק הדין. ההחלטה ניתנה בבית המשפט העליון בתאריך 08.02.13 וזאת לשונה: "אשר על כן, ובהתחשב במכלול הנימוקים , אני מורה כי המבקשת תשלם לאלתר 2/3 מסכום פסק הדין וה-1/3 הנותר יעוכב עד למתן פסק הדין בערעור". 7. השאלה המרכזית העומדת במסגרת הדיון היא מה משמעות אמירת בית משפט העליון , "תשלם לאלתר", האם על המשיבה היה לשלם מיד את סכום החוב הנפסק לתשלום על ידי בית המשפט העליון, קרי, 2/3 מגובה החוב והאם מיהרה המערערת לפתוח את תיק ההוצאה לפועל, שכן, כבר נפסק, כי כפועל יוצא מחובת תום הלב, על הזוכה ליתן לחייב פרק זמן סביר על מנת לפרוע את חובו, ולא להזדרז לפתוח בהליכי הוצאה לפועל באופן מיידי, מבלי לתת לחייב אפשרות לשלם החוב הפסוק. בע"א 2998/07, 2939/07 (מחוזי ת"א) יוסף ארביב נ' תחנת מעבר השרון בע"מ ואח' ( 03.07.08 ), לטעמי, חברת "בזק" הינה חברה ציבורית גדולה שבו תהליך הוצאת המחאה על סכום כה גדול דורש זמן ואישורים וארבעה ימים אינו יכול להיחשב במצב שכזה כעיכוב בהעברת תשלום החוב, שכן כאשר קבע בית המשפט העליון כי יש להעביר את התשלום לאלתר, באופן מיידי, מבלי שבית המשפט יקבע כמה ימים הם לצורך כך, תשלום בתוך ארבעה ימים, בהתחשב בגובה החוב ובכך שזוהי חברה ציבורית שהוצאת המחאה בסדר גודל שכזה דורשת תהליכים פרוצדוראליים שונים , הוא בגדר זמן סביר בנסיבות העניין . בנסיבות דנן, היה על המערערת להסתפק בפנייתה של המשיבה הן במשלוח מכתבים והן טלפונית כי התשלום יבוצע כנגד העברת התחשיב המדוייק , היה עליה להעביר לידי המשיבה את התחשיב, והיה עליה להמתין ולא להזדרז בפתיחת תיק ההוצאה לפועל, שכן על אף שלא הועבר התחשיב המדוייק בבוקר 13.02.13 הודיעה המשיבה כי ההמחאה מוכנה והיא תועבר למשיבה, המערערת מיהרה לפתוח את תיק ההוצאה לפועל ובבכך הגדילה את חובה של המשיבה בגין אגרה ושכ"ט. בנסיבות העניין ניתן לראות כי המשיבה פעלה באופן מיידי לתשלום החוב, דיברה עם ב"כ המערערת והודיעה לה על הכנת ההמחאה , שלחה שליח עם ההמחאה, כלומר, עצם כך שנקטה בפעולות מידיות לאחר קבלת פסק הדין מראה כי פעלה על פי הוראת בית המשפט, כאשר פירשה את התיבה "לאלתר" באופן מיידי. סיכום: 8. אני דוחה את הערעור. המערערת תשלם למשיבה הוצאות הערעור על סך של 3,000 ₪. שימוש לרעה בהליכים משפטייםתום לבהוצאה לפועל