הגשת שיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל

התובעת הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל 4 שיקים ע"ס 70,000 ₪ כל אחד, משוכים על ידי הובלות עלאוי (להלן: "החייבת") ואלה פרטיהם: שיק ע"ס 70,000 ₪ - מספר 497 ז"פ 30.6.12 ; שיק ע"ס 70,000 ₪ - מספר 482 ז"פ 30.9.12 ; שיק ע"ס 70,000 ₪ - מספר 485 ז"פ 31.12.12 ושיק ע"ס 70,000 ₪ - מספר 486 ז"פ 31.1.13 2. במעמד הדיון שהתקיים בפניי ביום 20.11.13, הסכימו הצדדים על תיקון כתב התביעה על ידי הוספת שיק נוסף מספר 481 ע"ס 70,000 ₪. לפיכך, התביעה שלפניי הינה בגין חמישה שיקים שסכומם הכולל הוא 350,000 ₪ שמשכה החייבת. 3. לטענת התובעת, הנתבע ואחיו איאד ערבו לביצוע חמישת השיקים הנ"ל בערבות "אוואל" עפ"י חתימה המצויה על גב כל אחד מהשיקים הנ"ל. 4. הנתבע התגונן בטענה אחת ויחידה- והיא שהחתימה המצויה על גבי השיקים, הנחזית להיות חתימתו, אינה חתימתו וכי הוא מעולם לא חתם על גבי השיקים הנ"ל ולא התכוון לערוב לביצועם. בנוסף, ולביסוס טענתו הנ"ל, טוען הנתבע כי מעולם לא היה כל קשר בינו לבין התובעת ומעולם לא היו עסקים בינו לבינה. הנתבע צירף לתצהירו התומך בהתנגדות לביצוע שטר (ששימש לימים כתצהיר עדות ראשית מטעמו) דוגמאות לחתימותיו בחשבון הבנק שלו, על מנת להוכיח את השוני בין החתימות הנ"ל לבין החתימה הנחזית להיות שלו. 5. מטעם התובעת הוגשו שני תצהירי עדות ראשית, הראשון תצהירו של מר ניזאר מסארווה - מנהל התובעת, אשר העיד כי לאחר שאיאד עלאוי, אחיו של הנתבע, צבר חוב על סך 560,000 ש"ח בגין דלקים, הגיעה התובעת עם איאד להסדר חוב, ולפיו ישולם החוב ב- 8 שיקים ע"ס 70,000 ₪ משוכים מחשבון אשתו של איאד ונערבים ע"י איאד ואחיו- הנתבע. מר מסארווה הנ"ל, העיד כי הערבות על השיקים נחתמה על ידי איאד והנתבע בפניו ובפני פקידתו, הגב' אמתיאז מסארווה. על אותה גרסה בדבר חתימת השניים על ערבות המופיעה על גבי השיקים, חזרה הגב' אמתיאז מסארווה בתצהירה (ראו סעיף 8 לתצהיר). הכרעה 6. הנטל להוכיח חתימה על כתב ערבות, ובכלל זה חתימה על ערבות אוואל, מוטל הוא על התובע המוציא מחברו ואשר טוען לקיומו של שטר או ערבות שטרית; ראו והשוו: ע"א 673/95 דניאל לוגסי נ' מרגלית חן (1991) בע"מ (בכינוס נכסים) (18.06.1997); ע"א 5293/90 בנק הפועלים נ' שאול רחמים בע"מ ואח' פד"י מ"ז (3) 240, להלן: עניין רחמים). 7. על מנת שהתובע יעמוד בנטל המוטל עליו, קובעת הפסיקה 3 דרכים עיקריות להוכיח את החתימה; הראשונה, באמצעות ראיות ישירות, כדוגמת עדותו של החותם, או עדותו של מי שהיה עד לחתימתו. הדרך השנייה, הינה באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה שאינה שנויה במחלוקת; והשלישית, הינה על ידי עדותו של מי שמכיר את כתב ידו של בעל הדין, ואשר יכול להעיד כי החתימה מושא המחלוקת היא חתימתו של בעל הדין (ראו עניין רחמים, לעיל). ההלכה סוכמה לאחרונה על ידי בית המשפט העליון בע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל נ' עזבון המנוח הורוביץ ואח' (15.3.2011): "קיימות מספר דרכים מקובלות להוכיח כי אדם אכן חתם על כתב ערבות (...) הדרך האחת היא כאשר קיימת עדות ישירה למעמד החתימה. דרך אחרת היא על-ידי השוואה בין החתימה השנויה במחלוקת לבין חתימתו של אותו אדם, הידועה כאמיתית. בהשוואה זו יכול בית המשפט להסתמך הן על מראה עיניו והן על חוות דעת של גרפולוג מומחה. דרך אפשרית נוספת היא לזמן עדים אשר יעידו באורח בלתי אמצעי ומתוך הכרות עם חתימתו של אותו אדם, כי אכן מדובר בחתימתו. דומה כי דרכים אלו אינן בבחינת רשימה סגורה וייתכנו דרכים נוספות אשר באמצעותן ניתן יהיה להוכיח את אמיתות חתימתו של אדם על כתב ערבות, ובלבד שיכללו אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שהחתימה עליו שנויה במחלוקת". 8. שמעתי את הראיות הישירות אשר הביאה התובעת, ושמעתי את עדותם של הנתבע ואחיו- איאד, והגעתי לכלל מסקנה כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה ברמת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, להוכיח כי הנתבע חתם על כתב הערבות. בפניי עמדו שתי גרסאות: גרסתו של ניזאר מסארווה אשר העיד עדות ישירה על כך שהנתבע התייצב בפניו, יחד עם אחיו, והשניים חתמו בפניו על "ערבות אוואל" בנוסח שהוטבע על גבי השיקים; ולעומתה ניצבת גרסה סותרת של הנתבע ואחיו אשר שללו את הגרסה הנ"ל של מסארווה מכל וכל וטענו כי הנתבע לא הגיע למשרדי התובעת. הנתבע עצמו העיד בתצהירו כי הוא מעולם לא חתם על ערבות במשרדי הנתבעת, אין הוא מכיר את התובעת או מי מטעמה ומעולם לא היה לו קשר כלשהו, עסקי או אחר, עם הנתבעת (ראו תצהיר הנתבע התומך בהתנגדות לביצוע שטר). משתי הגרסאות ראיתי לקבוע שגרסת התובעת מסתברת יותר, ולכך מצאתי מספר נימוקים, שהצטברותם הביאה אותי לבכר את גרסת התובעת ואותם אמנה להלן: 9. הנימוק הראשון - עדותו של מר מסארווה ניזאר, אשר עשה עליי רושם מהימן. העד העיד כי האחים עלאוי, איאד ואחיו, הגיעו למשרדו וחתמו בפניו על הערבות. העד טען, כי השניים חתמו בפניו לאחר שציינו בפניו את מספר תעודות הזהות שלהם (ראו האמור בסעיף 8 לתצהיר). ב"כ הנתבע טוען כי ישנן סתירות בין דברי עד זה לבין דברי העדה, הגב' אימתיאז מסארווה שטענה שהיתה נוכחת בעת חתימת השיקים ע"י האחים. לטענת ב"כ הנתבע בסיכומיו, העדה טענה שהשיקים נערכו במעמד החתימה והיא עצמה הביאה כרטסות וחשבוניות על מנת לערוך התחשבנות (ראו עדותה של העדה בעמוד 8 שורות 28-32 לפרוטוקול); ואילו העד מסארווה טען כי השיקים הגיעו למשרדו לאחר שמולאו ונחתמו על ידי המושך. אומנם, מדובר בשוני בין שתי הגרסאות המתבטא בעובדה אחת - לטענת אמתיאז נרשמו השיקים במעמד הישיבה, ואולם אינני סבור כי שוני זה מגיע כדי סתירה חזיתית שיש בה כדי לאיין את עדותה של הגב' אמתיאז ואת עדותו של מר מסארווה. העדה העידה בתצהירה ובפניי כי ראתה את שני האחים מגיעים למשרד התובעת וחותמים על השיקים, ולאחר חתימת השיקים נמסרו השיקים לידיה (עדות העדה אמתיאז בעמוד 10 שורה 21 לפרוטוקול). ודוק, איני רואה סתירה בין דברי העדה אמתיאז שהעידה כי הביאה כרטסות וחשבוניות לידי ניזאר, שכן אומנם העדה העידה על כך, אולם בעדותו של ניזאר הוא לא שלל עובדה ואף לא נשאל אם הצדדים בדקו את החוב בטרם נמסרו השיקים. טענה נוספת שמעלה הנתבע, היא שהגב' מסארווה טענה כי החותמת שהוטבעה על גבי השיקים משמשת לפעמים להחתמת לקוחות על ערבות "אוואל", ואילו מר מסארווה טען שהחותמת הזאת שימשה אותו פעם אחת, בעת החתמת הנתבע ואחיו איאד. ראשית, אינני סבור כי מדובר בשאלה מהותית, וגם אם תתגלה סתירה בדברי העדים בשאלה זו, אינני סבור כי הדבר פוגע במהימנות גרסתם לגבי החתימה. ושנית, העדה אימתיאז לא טענה כי החותמת הזאת משמשת את מר מסארווה והיא חזרה והשיבה מספר פעמים, כי אינה זוכרת אם נעשה שימוש בחותמת זו (ראו עדותה בעמוד 9 בשורות 14-27 לפרוטוקול). 10. הנימוק השני - גרסת הנתבע ואחיו לא היתה אמינה עליי. מר איאד עלאוי העיד בפניי כי הוא חתם על השיק, אולם היתה חתימה אחת בלבד ו"לא היתה חתימה נוספת" (עמוד 16 שורה 1 לפרוטוקול). לגבי נסיבות החתימה, העיד העד כי מסארווה "הזמין אותי למשרד שלו, קפצתי לשם, אמר לי איפה לקשקש ואני אפילו לא קראתי וחתמתי" (עמוד 16 שורות 1-2 לפרוטוקול). איאד טוען, אפוא, כי הוא חתם על ערבות בסך 560,000 ₪- סכום נכבד לכל הדיעות "מבלי לקרוא". בנוסף, טענתו של איאד כי כאילו היתה חתימה אחת, ומאן דהוא שאיאד והנתבע אינם יודעים מיהו הוסיף את חתימתו של הנתבע, נסתרת מהאמור בשיקים עצמם, שכן עיון בשיק מספר 485, מעלה כי שמו של הנתבע הופיע ראשון ברשימת שמות הערבים וגם חתימתו הופיעה ראשונה. אם כך, ואילו דבריו של איאד היו נכונים, הרי חתם איאד על שיק כאשר מעל חתימתו יש מקום לחתימה - שנותר ריק. כאמור, עובדה זו אינה מתיישבת עם גרסתו של איאד, והמסקנה המתבקשת היא שבעת חתימת איאד על השיקים ברור היה לאיאד כי שמו של אחיו- הנתבע מופיע על השיקים, ומטעם זה גרסתו של איאד לא עשתה עליי רושם מהימן. 11. הנימוק השלישי - אי הגשת תלונה במשטרה ע"י הנתבע: אין מחלוקת כי הנתבע לא הגיש תלונה למשטרה בגין זיוף חתימתו. מסכים אני עם ב"כ הנתבע בסיכומיו, כי אי הגשת תלונה במשטרה בגין זיוף אין בה, כשלעצמה, כדי להוכיח כי זיוף לא היה. סבור אני כי יש לבחון כל מקרה לגופו. במקרה זה, מצאתי כי אי הגשת תלונה, מכרסמת במידת מה באמינות גרסת הנתבע. הנתבע הציג את עצמו כמי שאין לו כל קשר עם עסקֵי אחיו והוא מעולם לא עבד כשכיר בעסק של אחיו איאד (ראו עדות הנתבע בעמוד 11 שורות 21 ו- 22 לפרוטוקול), אין הוא יודע כי התובעת מספק סולר (ראו עדותו בעמוד 11 שורה 16 לפרוטוקול) והוא אף טען שמעולם לא ביקר במשרדים של התובעת (שם, בשורה 32 לפרוטוקול) (כאשר העדים מטעם התובעת טוענים ההיפך, ובין היתר טענו כי מדי פעם הנתבע הוא הוא שהביא שיקים למשרדי התובעת וככל שידוע להם הנתבע עובד בעסק של אחיו איאד עלאוי). חרף גרסתו האמורה, "בוקר אחד" מגלה הנתבע, שאין לו כל קשר עם עסקי אחיו הנתבע או עם התובעת, כי מאן דהוא זייף חתימתו על גבי שיקים בסך 560,000 ₪ המוחזקים על ידי התובעת. מדובר בזיוף חתימת ערבות לשיקים ע"ס 560,000 ₪- סכום נכבד לכל הדעות, ואף על פי כן הנתבע אינו מגיש תלונה למשטרה, וכאשר הוא נשאל מדוע לא הגיש תלונה במשטרה השיב הוא תשובה לא ברורה, שממנה לא עולה כל הסבר מניח את הדעת להתנהלותו הנ"ל של הנתבע; וכך העיד הנתבע בעמוד 14 ו- 15 לפרוטוקול: " ש. למה לא הגשת תלונה? ת. אני לא יודע מי חתם. ש. זה משהו מאוד חמור שמזייפים את החתימה שלך ומביאים אותך לבימ"ש, עולה לך עו"ד וזמן יקר. זה לא דבר פשוט. ת. אני לא רוצה לסבך אנשים. אני לא רוצה לפנות למשטרה. ש. מי האנשים שאתה מסבך אותם? ת. אני לא יודע. אני רק מתנגד לגבי העניין הזה וזהו. לשאלת בימ"ש. אני לא יודע מי זייף את החתימה שלי. אני לא מכיר מי. ש. אתה חושד באח שלך? ת. יכול להיות. ש. בגלל שאתה חושב שאחיך עשה את זה אתה לא הולך למשטרה? ת. אני לא חושד באח שלי. אני לא יודע מי חתם במקומי. ש. למה אתה לא פונה למשטרה, שיגלו מי זייף את החתימה שלך? ת. לא צריך. ש. אתה אומר שאף פעם לא היית במשרדים של נזאר? ת. לא הייתי. " 12. מן האמור לעיל עולה, כי הנתבע לא חושד כי אחיו זייף את החתימה, ואף על פי כן אין הוא מוכן להגיש תלונה על מנת שהמשטרה תבדוק מי זייף את החתימה שלו. טענת הנתבע , כי אין הוא רוצה לסבך אנשים (אותם אנשים שזייפו את חתימתו על שיקים שסכומם הכולל הוא 350,000 ₪ בתיק שלפניי) נשמעת מוזרה ואינה מתיישבת עם השכל הישר ויש בה כי להטיל צל כבד על גרסתו של הנתבע. מדוע בוחר הנתבע שלא לסבך אנשים שזייפו חתימתו על גבי השיקים; ממה נפשך, אם הנתבע לא חושד באחיו, הרי קיימת אפשרות אחת ויחידה, והיא שמר ניזאר מסארוה או מי מטעמו זייפו את החתימה, ומדוע בוחר הנתבע שלא לסבך את מר מסארוה? על כך לא זכיתי להסבר המניח את הדעת. 13. הנימוק הרביעי - התובעת טענה, עוד בתצהיריה, כי הנתבע עבד עם אחיו איאד בעסקי ההובלות וכי הוא היה מגיע למשרדי התובעת ומביא שיקים לפירעון חובות עסקו של אחיו. טענה זו לא נסתרה בראיות הנתבע למרות שניתן היה לעשות כן על נקלה. הנתבע עצמו העיד, כי אינו מכיר את עסק התובעת וכי מעולם לא עבד עם אחיו כשכיר וכי הוא עבד כשכיר במקומות אחרים. ניתן היה אפוא להביא ראיות כי הנתבע עבד במקומות עבודה אחרים, ומשלא עשה הנתבע כן ולא הביא ראיות שמצויות באמתחתו , הרי קמה חזקה כי הבאת ראיות אלה היתה תומכת בגרסת התובעת, ועל כן אני קובע כי גרסת התובעת בנקודה זו לא נסתרה. 14. נראה כי די באמור לעיל כדי להביא למסקנה כי גרסת התובעת מסתברת יותר, אולם החלטתי להוסיף לאמור לעיל נימוק נוסף וחמישי. עיון בחתימות על גבי השיקים הנחזות להיות חתימותיו של הנתבע, מעלה כי מדובר בחתימות הדומות האחת לשניה. בנוסף, איני יכול לסמוך על טענת הנתבע, לפיה החתימה על גבי השיקים שונה מחתימותיו לדוגמא שצירף להתנגדותו; ראשית, הנתבע צירף שתי חתימות לדוגמא שאינן דומות אחת לשנייה כלל, שנית, נראה, כי קיים דימיון (ואף דימיון רב) בין החתימה על תצהיר הנתבע, שאינה שנויה במחלוקת, לבין החתימה על גבי השיקים- הנחזית להיות של הנתבע. 15. הנה כי כן, הן מן העדויות הישירות לחתימה על השטר - אשר תומכות בכך שהנתבע אכן חתם כערב, שכן הן אמינות יותר; הן מן הנסיבות האופפות את החתימה ואף את גילוי ה"זיוף" ע"י הנתבע; הן מהשוואת החתימה על השטר לחתימה שאינה שנוייה במחלוקת - המלמדת כי החתימות דומות; נראה כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הנתבע הוא הוא שחתם על השיקים כערב בערבות "אוואל". על כן אני מקבל את התביעה במלואה. 16. התביעה מתקבלת, אפוא, כנגד הנתבע. התובעת תוכל להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל בתיקים מס' 12-07975-13-9 ובתיק מס' 12-13852-13-2 במידה והנתבע לא ישלם תוך 30 ימים סכום החוב בתיקי ההוצאה לפועל הנ"ל. כמו-כן ישלם הנתבע לתובעת סך 10,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד והוצאות (שניהם ביחד) אשר ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הוצאה לפועלשיקים