ערעור על סגירת תיק ההוצאה לפועל

ערעור על סגירת תיק ההוצאה לפועל הערעור נדון לאחר שבהחלטתי מיום 8.7.13 ניתנה הרשות לערער על החלטת כב' הרשמת. רקע ועובדות: 1. תיק ההוצאה לפועל נשוא הערעור נפתח על פי החלטת ראש הוצאה לפועל (בהתאם לתואר אשר נהג בעת הרלוונטית), אשר ניתנה בתיק הוצאה לפועל מספר 01-13577-93-2, ביום 10.6.99, במסגרת בקשה בטענת פרעתי. כב' ראש ההוצאה לפועל, הגב' כוכבה לוי (כתוארה אז, להלן:- "ראש ההוצאה לפועל") קיבלה את בקשת החייב שם, הוא הזוכה בתיק ההוצאה לפועל נשוא הערעור והמערער בתיק שלפניי (אשר יכונה להלן, ללא קשר למעמדו וכינויו בהליך זה או אחר:- "נעם"), והורתה על חיוב הזוכה שם, היא החייבת בתיק ההוצאה לפועל נשוא הערעור והמשיבה שלפניי (אשר תוכנה להלן, ללא קשר למעמדה וכינויה בהליך זה או אחר:- "הבנק"), בהוצאות נעם בשיעור של 10,000 ₪ ובגין חיוב זה נפתח תיק ההוצאה לפועל נשוא הערעור. 2. החלטת ראש ההוצאה לפועל ניתנה לאחר שנעם טען לפניה, כי פרע את החוב לבנק ובהתאם לחישוב שנעשה טען, כי יש להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל. ראש ההוצאה לפועל ביקשה ממזכירות לשכת ההוצאה לפועל לערוך תחשיב של החוב בתיק ההוצאה לפועל ולאחר שזה נערך, קיבלה ההחלטה האמורה. 3. הבנק ערער על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל ובמסגרת הליך הערעור בבית המשפט המחוזי, לפני כב' השופטת גרסטל, הושגה ההסכמה כדלקמן: "הצעת בית המשפט: החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 10.6.99 תתבטל רק מהטעם שלא הומצאו לב"כ המערער הנתונים שהיוו את הבסיס לקביעת מחלקת הכספים של ההוצאה לפועל. ראש ההוצאה לפועל תורה למחלקת הכספים להמציא לב"כ שני הצדדים את הנתונים שהיוו את הבסיס לקביעה, ולאחר קבלת הנתונים הנ"ל יגבש כל צד את עמדתו. אין באמור לעיל כדי לגרוע מההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים ביום 17.6.97." בהמשך להסכמה, ניתן פסק דין כדלקמן: "לנוכח הסכמת עו"ד הכהן ועמדת עו"ד שר, ניתן תוקף של פסק דין להצעתי דלעיל, תוך שמובהר לעו"ד הכהן כי אין באמור לעיל כדי להוות שינוי מההסכמה מ- 17.6.97 ואם יסתבר לאחר קבלת החישוב כי לא נפלה כל טעות בדרך החישוב, תשאר החלטת ראש ההוצאה לפועל גב' לוי מיום 10.6.99 על כנה. החישוב יומצא לעו"ד הכהן בתוך 15 יום מהיום." 4. בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל, נושא הערעור שלפניי, ציינה כב' הרשמת, כי "על אף החלטת בית המשפט המחוזי, לטענת הצדדים תחשיב המזכירות בתיק 01135577932 לא הומצא למי מהם על אף דרישתם לקבלו." לכן קבעה: "בנסיבות אלה ומשלא המציאו מי מהצדדים החלטה אחרת מאוחרת לזו של בית המשפט המחוזי שניתן ביום 19.10.99, פסק הדין של בית משפט המחוזי עומד על כנו ומשזה ביטל את החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 10.6.99 לא קיים עוד בסיס להותרת תיק זה פתוח ולפיכך אני מורה על סגירתו." טענות הצדדים: 5. במסגרת ההליך שלפניי, טוען נעם, כי ההליכים במסגרת תיק ההוצאה לפועל נשוא הערעור היו מעוכבים במשך מספר שנים, עקב הליך משפטי שהתנהל בין הצדדים בבית משפט השלום בתל אביב (ת.א. 55945/05) ולאחר שניתן פסק הדין בתובענה שהתנהלה, והתקיים דיון בערעור על פסק הדין, פנה המערער לתיק ההוצאה לפועל נשוא החלטת הערעור וביקש להחיות ההליכים בו. לטענת המערער, הגם שבית המשפט המחוזי (כב' השופטת גרסטל) הורה, כי מזכירות לשכת ההוצאה לפועל תעביר לב"כ הבנק את החישובים שעליהם נסמכה החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל, הרי שהבנק לא פנה ללשכת ההוצאה לפועל ולא ביקש לשחזר את תיק ההוצאה לפועל, כאשר החלטת בית המשפט המחוזי הותירה את האפשרות להשאיר את החלטת ראש ההוצאה לפועל על כנה. לטענת המערער, היה על רשמת ההוצאה לפועל לזמן הצדדים לדיון ואז ניתן היה להיווכח, כי כל אותם חישובים שעליהם סמכה מזכירות לשכת ההוצאה לפועל את ידיה בזמן עריכת החישוב הינם בנמצא , זאת בניגוד להחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, כי המסמכים לא הומצאו לצדדים על אף דרישתם לקבלם וגם אם תיק ההוצאה לפועל שם בוער, הרי שניתן היה לשחזרו על מנת להעמיד את החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל על כנה. נעם טוען, כי הוא מצדו צירף לעיון כב' הרשמת את דפי החשבון הרלוונטיים וזו לא התייחסה אליהם. 6. בתגובה לערעור, טוען הבנק, כי לאחר שניתנה ההחלטה בערעור בבית המשפט המחוזי, הוגשה על ידי נעם תביעה כספית כנגד הבנק בבית משפט השלום, שבמסגרת עילת התביעה בה תבע גם את הסכום של 10,000 ₪, אשר נפסקו לטובתו על ידי ראש ההוצאה לפועל. תביעתו זו של נעם נדחתה וגם הערעור עליה נדחה ומשכך, אין מדובר למעשה בערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, אלא על פסק דין חלוט של בית משפט ובשל קיומו של השתק, לא זכאי נעם לפתוח את תיק ההוצאה לפועל. לאור האמור, מבקש הבנק לדחות את הערעור. לגופו של עניין טוען הבנק, כי לאחר החלטת כב' השופטת גרסטל פנה אל לשכת ההוצאה לפועל, על מנת שזו תעביר לידיו את החישובים שנערכו על ידי המזכירות, אלא שהתיק בלשכת ההוצאה לפועל בוער באותה עת ולכן לא ניתן היה לקבל את אותם חישובים. דיון והכרעה: 7. לאחר הדיון שהתקיים בערעור ולאחר שב"כ הבנק טען במהלכו, למעשה בית דין, כאשר לשיטתו כל טענות הצדדים הוכרעו במסגרת פסק הדין של בית משפט השלום בתל אביב , אשר ציין מפורשות בפסק הדין: "כן דורש הוא סך של 10,000 ₪ סכום אותו פסקה כבוד הרשמת כוכבה לוי ביום 17.11.96 לטובתו, במסגרת קבלת בקשתו בטענת פרעתי" ולאור טענתו מנגד של נעם, כי לא תבע במסגרת אותו הליך את הסכום שנפסק על ידי ראש ההוצאה לפועל, ביקשתי מהצדדים, עובר להכרעה בערעור, כי יועברו אלי כתבי הטענות במסגרת אותו הליך, על מנת שניתן יהיה לראות האם הצדדים העמידו את שאלת ההוצאות שנפסקו על ידי ראש ההוצאה לפועל כחלק מהעניינים השנויים במחלוקת שם, או האם החלטת בית המשפט, שאין כל חולק, כי התייחסה לסכום זה, הינה בבחינת "אמרת אגב" (אוביטר). 8. כל אחד מהצדדים צרף מסמכים שיש בהם כדי לתמוך בגרסתו לעניין משמעותה של אמרת בית המשפט. נעם צירף את כתב התביעה, ממנו מבקש הוא ללמוד, כי, כטענתו, סכום זה אמנם לא נתבע כחלק מעילת התביעה. הבנק אף הוא מנסה לסמוך ידיו על כתב התביעה, שבו כאמור, הוזכר נושא הסכום של 10,000 ₪ וכן מבקש הבנק לסמוך על טיעוניו של נעם עצמו במסגרת תצהירי העדות הראשית מטעמו. 9. אחר עיון בכתבי הטענות שצורפו על ידי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש ממש בטענות הבנק לפיהן יש השתק בסוגיה נשוא הערעור. מכתב התביעה קיים קושי להסיק, האמנם נעם מבקש לתבוע גם את הסכום של 10,000 ₪. העובדות הרלוונטיות לעניין סכום זה פורטו בכתב התביעה, אך ניתן לסבור, כי כאשר התייחס נעם לחישוב הסכומים הנתבעים, בחר הוא שלא לכלול סכום זה כחלק מעילת התביעה. האפשרות להבין, כי התובע תובע בכל זאת את הסכום האמור הינה למקרא סעיף 44 לכתב התביעה (ככל הנראה, שכן מספר הסעיף נקטע מהעותק שצורף), שם מציין נעם: "התובע יטען כי הינו זכאי להחזר כספיו שהופקדו בידי הנתבעים ולא דווחו למזכירות לשכת ההוצאה לפועל, על החלטת כב' הרשמת שפסקה 10 אלף שקל הוצאות וסגרה את התיק, על הכספים ששלומו לנתבעים בגין ריבית והצמדה, שכר טרחה, תשלומים בגין צווי מאסר ועיקולים." ואם הדברים לא הובנו, הרי שבתצהיר העדות הראשית מטעמו צויינו הדברים מפורשות: "... ומאחר שהבנק לא שילם את סכום ההוצאות שנפסק עד היום בטענה שלא קיבל את החישוב בתיק מתבקש ביהמ"ש הנכבד לחייב את הבנק לפרוע את סכום החוב בתיק ויש לראות את סכום יתרת החוב בתיק כאילו נכלל בסכום יתרת התביעה בתיק זה." 10. בית המשפט אשר נזקק לעניין הכריע בטענותיו של נעם, קבע כי דינן להידחות מחמת שיהוי, כאשר לשיטתו, לא הגיש נעם את תביעתו בסמוך לאחר החלטת בית המשפט המחוזי, כב' השופטת גרסטל, דבר שמנע בסופו של דבר בירור לגופו של עניין. 11. הנני סבורה, כי הדברים האמורים אמנם מהווים השתק. החלטת בית המשפט המחוזי, כב' השופטת גרסטל, הורתה על השבת הדיון לכב' ראש ההוצאה לפועל, כאשר לאחר בדיקת החישוב שנעשה על ידי מזכירות לשכת ההוצאה לפועל, יכול והחלטתה תעמוד בעינה. בירור זה, אמור היה להיעשות לפני ראש ההוצאה לפועל ובוודאי לא במסגרת תיק ההוצאה לפועל נשוא הערעור שלפניי. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת גרסטל) לא קבע בהחלטתו על מי מוטלת החובה לערוך את הבירור לפני ראש ההוצאה לפועל וציין בהחלטתו, כי "ראש ההוצאה לפועל תורה למחלקת הכספים להמציא לב"כ שני הצדדים את הנתונים...". הבנק אמנם פנה ללשכת ההוצאה לפועל וביקש את הנתונים, אך נענה בטענה שהתיק איננו, אך בד בבד, גם נעם יכול היה לפנות לראש ההוצאה לפועל ולבקש את שחזור התיק, על מנת להותיר החלטת ראש ההוצאה לפועל על כנה, כאשר לטענתו, היתה בידיו אז ויש בידיו גם היום את היכולת לשחזר את תיק ההוצאה לפועל. 12. בנקודה זו, הכריע למעשה בית המשפט בתביעה שהוגשה, כי העובדה שנעם מעלה עניין זה כעבור שנים מהחלטת ראש ההוצאה לפועל עומדת לו לרועץ ולכן דחה את התביעה לתשלום הסכום של 10,000 ₪, מכוח העילות שפורטו בכתב התביעה. 13. לאור האמור, משנדחתה התביעה האמורה ובחלוף שנים מאז פתיחת תיק ההוצאה לפועל ובהעדר החלטה אופרטיבית לחייב בתשלום הסכום של 10,000 ₪, הרי שהגם שהחלטת רשמת ההוצאה לפועל להורות על סגירת התיק נעוצה בסיבה שונה מזו שניתנה על ידי בית משפט השלום במסגרת פסק הדין, הרי שיש להותיר החלטת ראש ההוצאה לפועל על כנה ולהורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל נשוא החלטת הערעור. 14. בשולי הדברים מצאתי מקום לציין, כי החלטתי זו נשענת על העובדה שניתן פסק דין על ידי בית המשפט, ממנו ניתן ללמוד, כי כיום בחלוף שנים לא ניתן לברר התביעה והטענה, כפי שנטענה בכתב התביעה ואין בהחלטתי זו כדי להכריע בגורלה של פניה ישירה ללשכת ההוצאה לפועל בהתאם לפסק הדין של כב' השופטת גרסטל, לו זו היתה נעשית. 15. סוף דבר, דין הערעור להידחות. היות ודחיתי את הערעור מנימוקים שונים מאלו שפורטו על ידי כב' רשמת ההוצאה לפועל והיות ואת האשם לכך שלא ניתנה החלטה מתקנת על ידי ראש ההוצאה לפועל יש להשית בראש ובראשונה על המשיבה, אשר לא טרחה לברר עד תום את החלטת ראש ההוצאה לפועל שעליה ערערה, מצאתי מקום לחייב המערער בהוצאות בשיעור של 1,000 ₪ בלבד.סגירת תיק הוצאה לפועלערעורהוצאה לפועל