האם יש לזקוף על חשבון פיצויים בגין הפרת החוזה או על חשבון שכר הדירה עבור תקופת המשך המגורים ? על כל פנים, שכר הדירה עבור חמישה חודשים הוא 22,500 ₪. גם אם היתה מתקבלת טענת הנתבעים כי הסכום של שיק הביטחון צריך להיזקף על חשבון שכר הדירה - ואינני פוסקת במחלוקת בעניין זה - עדיין מהווה סכום זה רק 28% משכר הדירה עבור תקופת המשך המגורים. אין מחלוקת כי הנתבעים לא שילמו לתובעת כל סכום נוסף במהלך תקופה זו. 3. המחלוקת נסבה על השאלה: האם מומשה תקופת האופציה, באופן שמקנה לנתבעים זכות-שכירות לשנה נוספת, אם לאו. התובעת טוענת כי היא מעולם לא הסכימה למימוש תקופת האופציה (כפי שצויין, הנתבעים פיגרו פיגור ניכר בתשלומי ועד הבית, ואף בתשלום עבור החודש האחרון של שנת השכירות הראשונה. התובעת טענה עוד כי הם אף הזניחו מאד את הדירה). התובעת אישרה, הן בכתב התביעה והן בעדותה, כי מתוך התחשבות במצבה של משפחת הנתבעים, בשל אסון שפקד אותם, היא הסכימה להאריך את תקופת מגוריהם בדירה, אך זאת - בחודשיים נוספים בלבד, עד סוף חודש אפריל 2013; הא ותו לא. זאת ועוד, התובעת התנתה הסכמה זו בכך שהנתבעים ימסרו לה שיקים מעותדים לתשלום שכר הדירה עבור שני חודשי ההארכה הללו, אך הנתבעים לא עשו כן. על כל פנים, טוענת התובעת, היא מעולם לא הסכימה למימוש תקופת האופציה, אלא רק להארכה קצרה של מועד פינוי הדירה, וזאת בתנאי של הפקדת שיקים לתשלום עבור תקופת ההארכה, כאמור לעיל. מנגד טוענים הנתבעים כי התובעת הסכימה למימוש תקופת האופציה. לטענתם, היא נתנה הסכמה כזאת, בעל פה, לעו"ד ברמלי ממשרד ב"כ הנתבעים. 4. לא הוגש תצהיר של עו"ד ברמלי בדבר אותה הסכמה נטענת ונסיבותיה. בחקירתה הנגדית של התובעת עימתה אותה ב"כ הנתבעים עם טענה כי השיחה בין התובעת לבין עו"ד ברמלי, שבה ניתנה על ידה אותה הסכמה נטענת, נערכה בעת שהתובעת נסעה בדרכה לבאר-שבע ושוחחה מרכבה בטלפון עם עו"ד ברמלי, וכי באותה שיחה אמרה התובעת שאינה רוצה לפנות את הנתבעים מהדירה ומוכנה לסייע להם. התובעת שללה דברים אלה. היא העידה כי היו מספר שיחות בינה ובין עו"ד ברמלי, אך אף אחת מהן לא התקיימה מרכבה, בעת שנסעה לבאר שבע. התובעת העידה כי בשיחות שקיימה עם עו"ד ברמלי היא דרשה שהנתבעים יסדירו את חובם לועד הבית (פיגור בן עשרה חודשים בתשלומים), ועוד פנתה אל עו"ד ברמלי כאשר חולל השיק לתשלום חלק משכר הדירה עבור חודש פברואר 2013. התובעת העידה כי אמנם הסכימה, כאמור, ומתוך רחמים, כלשונה, להאריך את תקופת המגורים של השוכרים בחודשיים, בתנאי שצויין לעיל; אך מעולם לא אמרה לעו"ד ברמלי שהיא נותנת הסכמתה למימוש האופציה. התובעת העידה את המתווכת, גב' אסתר רובין, שטיפלה מטעמה בדירה. גב' רובין מסרה, בתצהירה ובעדותה, כי לבקשת התובעת, היא הודיעה לנתבעים, כחודשיים לפני תום תקופת השכירות, כי התובעת אינה מסכימה להשכיר להם את הדירה לתקופה נוספת, וכי עליהם לפנותה בתום תקופת השכירות. לדבריה, הנתבע 2 הגיב על כך בצעקות ואף הגיע אל משרדה, שם הטיח בה דברי גנאי קשים, בנוכחות אנשים, והתנהג באלימות פיזית ומילולית. 5. מטעם הנתבעים העידה הנתבעת 3 (אשת הנתבע 2). בעדותה מסרה כי היא לא פנתה אל התובעת בבקשה למימוש תקופת האופציה, לא ישירות ואף לא על פי כתובת המייל של התובעת, שנרשמה בסעיף 13 לחוזה השכירות. לדבריה, הנתבעים ביקשו מבאי-כוחם לטפל במימוש תקופת האופציה, אך לשאלה מה עשו באי-כוחה בעקבות בקשה זו השיבה הנתבעת 3: "אין לי מושג" (בעמ' 5 לפר'). הנתבעים טענו, הן בכתב ההגנה והן בעדותה של הנתבעת 3, כי לא יכלו למסור לתובעת שיקים דחויים עבור שכר הדירה לתקופת האופציה, כיוון שהתובעת לא נענתה לפניות של באי-כוחם לחתום חוזה שכירות חדש, עבור תקופת האופציה. לשיטתם של הנתבעים, בהעדר חוזה-הארכה כזה, לא היה להם כל בסיס למסור לתובעת שיקים לתשלום שכר הדירה. אני דוחה טענה זו. האפשרות של תקופת האופציה הוסדרה בחוזה השכירות, ולא היתה כל מניעה לקיימה, גם ללא חוזה חדש; אלא שהדבר מותנה בהסכמת שני הצדדים, כאמור בסעיף 2.2 לחוזה, והסכמת התובעת לא ניתנה. לו הסכימה התובעת למימוש תקופת האופציה, ולו אז היו הנתבעים מוסרים לה שיקים דחויים עבור שכר הדירה לתקופת האופציה, מבלי שייחתם חוזה נוסף - נראה כי איש לא היה טוען שתקופת האופציה לא מומשה. 6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדות, אני דוחה את טענת הנתבעים כאילו מומשה תקופת האופציה. על פי הראיות שלפני, התובעת הודיעה לנתבעים במפורש כי אינה מסכימה לכך, וכי הסכמתה היא רק לדחות בחודשיים את המועד של פינוי הדירה, בשל הנסיבות, ובתנאי מוקדם, כפי שפורט לעיל. אין מחלוקת כי הנתבעים לא קיימו את התנאי של מתן שיקים עבור שני חודשי ההארכה, לפני תחילתם, כפי שדרשה התובעת, אלא המשיכו להתגורר בדירה, מבלי לשלם שכר דירה עבור תקופת המשך המגורים. התובעת פעלה להקטנת נזקה, באמצעות הפירעון של שיק הביטחון, אך גם אם ייזקף סכום זה על חשבון שכר הדירה - עניין ששנוי במחלוקת - עדיין אין מחלוקת שהוא מהווה 28% בלבד מסכום שכר הדירה עבור תקופת המשך המגורים. הנתבעים לא הוכיחו כלל את טענתם, כי התובעת הסכימה בעל פה למימוש תקופת האופציה. גם על פי גירסת הנתבעים, כפי שהוצגה לתובעת בחקירתה הנגדית, הטענה היתה כי בשיחתה הנטענת עם עו"ד ברמלי, אמרה התובעת שאינה רוצה לפנות את הנתבעים מהדירה, ומוכנה לסייע להם. דברים אלה מתיישבים עם הסכמתה של התובעת לדחות בחודשיים את המועד של פינוי הדירה, ולפיכך אין אף בגירסת הנתבעים טענה כי התובעת אמרה שהיא מסכימה למימוש תקופת האופציה. אני מקבלת את גירסת התובעת, כי לא זו בלבד שהיא לא הסכימה למימוש תקופת האופציה, אלא היא אף הודיעה לנתבעים במפורש שאינה מסכימה לכך. אין מחלוקת כי מימוש תקופת האופציה היה טעון הסכמת התובעת, כעולה מסעיף 2.2 לחוזה. 7. בהעדר בסיס שבדין להמשך מגוריהם של הנתבעים בדירה, בניגוד לרצון התובעת; ומשלא שילמו שכר דירה (או לפחות חלק הארי שלו) עבור תקופת המשך המגורים - אני מקבלת את התביעה. 8. אני מורה כי הנתבעים יפנו את המושכר: דירת התובעת ברח' מנחם בגין 7, דירה 6, נתניה (גוש 7926, חלקה 153/108); וזאת לא יאוחר מיום 25.7.13, בשעה 12:00, כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ שאינו שייך לתובעת. הנתבעים ישלמו לתובעת: א. את אגרת המשפט בסך 645 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה: 1.5.13, ועד לתשלום בפועל. ב. שכ"ט עו"ד בסך 6,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. ג. הוצאות עדת התובעים, בסך 300 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.הפרת חוזהחוזהפיצוייםשאלות משפטיותשכירותדמי שכירות