נטען כי הבנק ראה את שני החשבונות כאובליגו אחד

נטען כי הבנק ראה את שני החשבונות כאובליגו אחד וככל שהייתה חריגה מחשבון אחד, היה נוהג להעביר כספים מהחשבון השני אף ללא אישורו וידיעתו של המבקש. לטענת המבקש הסתמך על האובליגו הכללי של שני החשבונות ועל הנוהג של השיחות הטלפוניות בין הצדדים להעברת כספים בין שני החשבונות.

ב. בעת חריגה היו נוהגים נציגי המשיב להגדיל את המסגרת באופן חד צדדי ובכך לאפשר את תשלום השיקים. במבט לאחור הסתבר למבקש, לטענתו, כי המדובר בהגדלות שבוצעו על בסיס אישי בהתאם לפקיד המטפל אצל המשיב.

ג. המשיב היה מאפשר חריגה ממסגרת האשראי לתקופה של יום עסקים אחד ובלבד שהחריגה הייתה נסגרת בהפקדה ביום שלאחר מכן.

לאור האמור, טען המבקש כי נוצר הסכם מכללא בין הצדדים, על פיו היה לו יסוד להניח כי המשיב יכבד את ההסכם- יגדיל את האשראי, או יאפשר חריגה כך שהשיקים ייפרעו. המבקש טען כי ככל שהמשיב חפץ לשנות מההסכם היה צריך לפנות אל המבקש בכתב מבעוד מועד. המבקש התייחס בבקשתו לכל אחד מהשיקים נשוא ההגבלה.

3. לטענת המשיב- על המבקש היה לפנות תחילה לבנק לעניין ביטול הבאת השיקים במניין השיקים שסורבו.

בנוסף נטען, כי אין בסיס לטענות המבקש וכי המסגרות החד צדדיות שהוקצו למשיב היו לבקשת המבקש, כשהוסבר לו כי עליו לדאוג ליתרה מספקת בחשבון. המשיב הפנה להתנהלותו הקלוקלת של המבקש בחשבון, להתראה שנשלחה למבקש לאחר ש- 5 שיקים סורבו ולכך שלמרות זאת המשיך המבקש למשוך שיקים ללא שקיימת בחשבון יתרה מספקת לפירעון.

המשיב הכחיש את הטענה כי התייחס לחשבון ולחשבון הפרטי כאובליגו אחד וטען כי ההתייחסות הייתה פרטנית לכל חשבון, כאשר ההעברות נעשו רק לבקשת המבקש ולא מיוזמת המשיב.

המשיב הוסיף, כי למבקש לא היה כל יסוד להניח כי יכבד את השיקים שכן הובהר למבקש מפורשות כי לא יכובדו משיכות מעבר למסגרת האשראי המאושרת.
המשיב הפנה להלכה על פיה הסכמה בעבר לסטייה מעבר לאשראי מאושר, אינה מצביעה כשלעצמה על חובה להמשיך בכך, או על יסוד להניח כי חלה על הבנק חובה לפרוע את השיקים. כן הפנה המשיב לנוהל על פיו מנוע המשיב לאפשר היווצרות יתרת חוב בחשבון עו"ש העולה על מסגרת האשראי המאושרת.

המשיב טען, כי אישר לעיתים למבקש (לפנים משורת הדין), אשראי חד צדדי לכיבוד שיקים, תוך שהבהיר למבקש כי המדובר באישור לפנים משורת הדין. עוד הוסיף המשיב כי מאחר והוא יכול לראות את השיקים המוצגים לפירעון רק למחרת הצגתם הרי שבמקרים בהם ביום למחרת הופקדו כספים, היה מאפשר לעיתים לבקשת המבקש ולפנים משורת הדין, את כיבוד השיקים.

5. בתאריך 8.7.13 נחקרו המבקש והמצהירה מטעם המשיב, על תצהיריהם והצדדים הגישו סיכומיהם.



דיון:

6. סעיף 10 לחוק קובע מהן העילות לפיהן יבוטל שיק שסורב וכדלהלן:
"10. (א) לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור, רשאים לבקש מבית המשפט השלום שיבטל הבאת שיק במנין השיקים שסורבו בהתקיים אחת מאלה:
(1) הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת טעות;
(2) הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת עיקול שהוטל על החשבון והתקיימו שנים אלה; השיק נמשך לפני שהבנק קיבל את הודעת העיקול ולא ניתן היה לפרעו במשך שישים הימים האמורים בסעיף 2א;
(3) ללקוח היה יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק לפורע את השיק, אם בשל כך שהייתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו".

המבקש מפנה בבקשתו לעילה המופיעה בסעיף 10 (א)(3)- יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק לפרוע את השיק.

לא מצאתי כי המבקש הוכיח שהמשיב ראה בשני החשבונות אובליגו אחד, או כאילו היה לו יסוד להניח שהמשיב יעביר מהחשבון הפרטי כספים לכיסוי חריגה מהחשבון.
המבקש לא הצביע על מקרים בהם נקט המשיב מיוזמתו להעביר כספים מחשבון לחשבון ובניגוד לנטען בסיכומיו, הודה בחקירתו כי: "כל פעם שהייתי בחריגה, הייתי משלים, אני הייתי מבצע העברות" -ההדגשה שלי ר.א (עמ' 1 שורה 26).
גם בהמשך אישר המבקש כי לא היה מדובר בנוהל על פיו נהג המשיב להעביר כספים מחשבון לחשבון על דעת עצמו ואישר כי "זה קרה אולי פעם אחת" (ואף את אותה הפעם לא יכול היה לאשר בוודאות) (עמ' 2 שורות 3,5).
מחקירת המבקש עלה בבירור כי אין המדובר בפעילות של המשיב לביצוע העברות בין שני החשבונות, אלא בפעילות או בקשות של המבקש, שנעתרו ע"י המשיב. לאור האמור, לא הוכח הנוהג או ההסכמה מכללא הנטענת בעניין זה.
אינני מקבלת את טענת המבקש בסיכומיו כאילו מהעובדה שנציגת המשיב העידה כי לפעמים התקשרה לאשת המבקש ,יש כדי להצביע על נוהג על פיו ראה המשיב אובליגו אחד ביחס לשני החשבונות. המצהירה העידה כי הייתה מתקשרת לאשה על מנת שהמבקש ייצור עימה קשר. גם אם יידעה את האשה בדבר מצב חשבונו העסקי של בעלה, אין בכך עדיין להוכיח את טענת המבקש כאילו המשיב נהג על דעת עצמו להעביר כספים בין שני החשבונות.

7. יחד עם זאת, שוכנעתי כי אכן למבקש היה יסוד להניח כי חלק (מסוים בלבד, כפי שיפורט) מהשיקים יפרעו, וזאת על בסיס התנהלות המשיב באופן מתמשך בעבר כמפורט להלן:

מעיון בדפי החשבון עולה, כי בשנת 2012 נהג המשיב להעניק למבקש אשראי חד צדדי ולכבד שיקים במקרים בהם בוצעו הפקדות, או נכנסו כספים שהעמידו את החשבון בגבולות האשראי הקבוע, יום לאחר מועד פירעון השיקים (או יומיים במקרה שהיה מדובר בסוף השבוע).
ודוק- ברגיל המועד הקובע לבחינת קיום יתרה, הינו המועד בו הוצג השיק לפירעון ולא יום אחרי. ראה עש"א 4156-01-08 עיד נ. בנק דיסקונט:
"יוער לעניין זה, כי בסעיף 1 לחוק מוגדר "שיק שסורב"- שיק שהוצג לפירעון בתאריך הנקוב בו או אחריו והבנק סירב לפרעו מחמת שלא הייתה יתרה מספקת...", דהיינו המועד הקובע הוא יום הצגת השיק לפירעון, ואם במועד זה, לא הייתה יתרה מספקת, רשאי הבנק לסרבו" (ההדגשה שלי ר.א).

כאמור, במקרה דנן, עיון בדפי החשבון מצביע שאין המדובר במקרה בודד, אלא בהתנהלות על פיה, למרות שאשראי החשבון עמד על 15,000 ₪ בלבד, אושרה למבקש מעת לעת מסגרת אשראי גבוהה יותר חד צדדית וכובדו שיקים על סמך העובדה שלמחרת הופקדו בחשבון כספים שהעמידו את החשבון בתקרה של האשראי כאמור. נציגת המשיב אישרה בחקירתה כי המדובר במסגרות אשראי חד צדדי שהמשיב רשאי היה, על פי נהליו, ליתן, אם לחודש ימים ואם ל- 4 ימים. עוד אישרה כי השיקים כובדו למרות החריגה, לאור העובדה שנראו הפקדות ביום למחרת יום הפירעון, או אפילו יומיים, שלושה לאחר מכן כשיום הפירעון חל ביום חמישי או שישי.
כך לדוגמא ראה משיכות שהביאו לחריגה ביום 30.4.12 17.1.12 (3.5.12-מסגרת חד צדדית לאור הפקדה שבוצעה רק ביום א' 6.5.12), 17.5.12 14.5.12 13.5.12 (15.6.12-מסגרת חד צדדית לאור הפקדה שבוצעה רק ביום א' 17.6.12).
(22.6.12 -מסגרת חד צדדית, לאור הפקדה שבוצעה ביום א' 24.6.12).
28.6.12 (5.7.12-מסגרת חד צדדית, לאור הפקדה ביום א' 8.7.12).
16.7.12 17.7.12 (17.8.12 -מסגרת חד צדדית לאור הפקדה ביום א' 19.8.12),
19.8.12 (23.10.12-ניתנה מסגרת אשראי לאור הלוואה שהוקמה על פי דף החשבון רק יומיים לאחר מכן- ביום 25.10.12).

בניגוד לטענת המשיב בסיכומיו, אין המדובר במסגרת אשראי בלתי מוגבלת, אלא באשראי לצורך משיכת השיקים ובלבד שיום לאחר משיכתם (או יום פעילות אחרי במקרה שדובר בסוף השבוע),הופקדו לחשבון כספים אשר העמידו אותו במסגרת האשראי של 15,000 ₪.

המשיב לא הציג כל מכתב התראה על פיו נוהל זה, כפי שמשתקף בתדפיס החשבון הסתיים, ולמרות זאת לא פעל באופן דומה ביחס לשני שיקים נשוא ההגבלה אשר יפורטו להלן.
יצוין כי טענת נציגת המשיב בחקירתה כאילו המדובר בנוהל המאפשר מתן מסגרת חד צדדית רק 10 פעמים בשנה, נסתר ממס' הפעמים הרב בהם הועמדה מסגרת חד צדדית בפועל כאמור. בנוסף, הנוהל לא הוצג ואף לא הוכח כי הודע עליו למבקש, וכאילו המבקש היה אמור לדעת כי לאחר 10 פעמים, לא יוכל לקבל יותר מסגרת חד צדדית.

למרות האמור, לא שוכנעתי בטענת המבקש כאילו המדובר היה בהתנהגות שרירותית של המשיב, אשר נבעה מזהות הפקיד המטפל. שוכנעתי כי מס' הפעמים הרב בהם כובדו השיקים כמפורט לעיל, מצביע על נוהג והסכמה מכללא, על פיה ככל שהיו נכנסים כספים המביאים את החשבון למסגרת האשראי, ביום הפעילות שלאחר מועד פירעון השיקים, היו השיקים מכובדים.
אינני מקבלת את טענת המבקש כאילו יש לזקוף לחובת המשיב הימנעות מלהעיד עובדים נוספים של המשיב. נטל ההוכחה מוטל על המבקש להוכיח נוהג או הסכם מכללא שיצר אצלו יסוד סביר להניח כי השיקים יכובדו. מאחר שמדפי החשבון עולה נוהג המתייחס רק למקרים בהם הופקדו או נכנסו יום אחרי, כספים שהחזירו את החשבון לתקרת האשראי, לא הוכח נוהל אחר ע"י המבקש.

לאור האמור, יש לבדוק האם ביחס לשיקים נשוא ההגבלה, קיימים שיקים אשר הוחזרו למרות שלמחרת (או ביום א' (ככל שהשיק הוצג לפירעון בימי ה' או ו') הופקדו כספים לחשבון והאם למרות התנהלות הבנק בשנת 2012 כמפורט לעיל, בחר שלא להעניק גם ביחס לאותם שיקים מסגרת חד צדדית נקודתית על מנת שהשיקים לא יחזרו.

8. עיון בשיקים נשוא ההגבלה מעלה כי קיימים שני שיקים בלבד, בהם לא נהג המשיב בהתאם למנהגו כפי שפורט לעיל:

שיקים 3,4- שיקים שמספרם 683 ו- 638 ע"ס 2,110 ₪ ו- 770 ₪ (בהתאמה) הוצגו לפירעון ביום 7.1.13. כיבודם הוביל ליתרת חובה של 25,635 ₪. דא עקא, כבר ביום 8.1.13 בוצעו זיכויים מחברות האשראי בסכומים ניכרים כשבסופו של יום העסקים יתרת החובה עמדה ע"ס 11,691 ₪, כלומר, אילו השיקים היו מכובדים המערער לא היה חורג מן המסגרת.
לא ברור מדוע לא נהג המשיב כמנהגו בכל השנה שקדמה ולא העניק מסגרת אשראי נקודתית חד צדדית לכיסוי החריגה, גם ביחס לשני שיקים אלו.
לגבי שיקים אלו בלבד, שוכענתי כי היה לתובע יסוד סביר להניח כי יכובדו.

9. יחד עם זאת, עיון ביתר השיקים נשוא ההגבלה מעלה, כי ביחס אליהם לא הופקדו או נכנסו ביום שלמחרת כספים המעמידים את החשבון במסגרת תקרת האשראי הקבועה, ולפיכך לא שוכנעתי כי לגביהם היה צפוי, כי המשיב יעניק מסגרת חד צדדית לכיסויים:

שיקים 1,2- שיקים שמספרם 661 ו- 592 ע"ס 9,893 ₪ ו- 5,220 ₪ (בהתאמה) הוצגו לפירעון ביום 15.11.12. יתרת החובה בשעת הצגתם הייתה 30,553 ₪. ביום העוקב (16.11.12) לא בוצעה כל פעולה בחשבון, ואילו ביום א' 18.11.12 בוצעה הפקדה על סכום נמוך יחסית (450 ₪) והמערער משך שיק נוסף על סף 3,078 ₪. רק ביום 19.11.12 בוצעו הפקדות מזומן בסכום כולל של 13,000 ₪ (8,000 ₪+5,000 ₪) לצד משיכת שיק נוסף ע"ס 3,546 ₪ , ולכן אם הבנק היה מכבד את השיקים, חשבונו של המערער היה עדיין בחריגה.

שיק 5- שיק שמספרו 106 ע"ס 6,000 ₪ הוצג לפירעון ביום 3.3.13. יחד עם השיק, הופקדו שלושה שיקים נוספים אשר יחד עם זיכויים מחברת ישראכרט הובילו ליתרת חובה של 27,925 ₪. עיון בתדפיס מעלה כי ביום 4.3.13 לא רק שלא הופקדו כספים אלא שהמערער משך 4 שיקים נוספים (זיכויים חלקיים מחברות האשראי היו רק ביום 5.3.13)

שיקים 6,7- שיקים שמספרם 140 ו- 139 ע"ס 551 ₪ ו- 3,371 ₪ (בהתאמה) הוצגו לפירעון ביום 18.3.13. יתרת החובה יחד עם שלושה שיקים שהופקדו בחשבון באותו היום הייתה 23,846 ₪. זיכויים מחברת האשראי ביום 19.3.13 הובילו יתרת חובה של 13,536 ₪. אילו השיקים היו מכובדים, יתרת החובה הייתה חורגת מן המסגרת המאושרת (יצוין כי גם אם המדובר בחריגה בסכום לא גבוה,עדיין משמדובר בחריגה, גם לאחר ההפקדות ביום שלמחרת, אין מקום לקבוע כי היה צפוי שהבנק יכבד את השיקים).

שיק 8- שיק שמספרו 154 ע"ס 2,484 ₪ הוצג לפירעון ביום 25.3.13, הוביל ליתרת חובה של 27,122 ₪. בניגוד לנטען ע"י המבקש, הזיכוי מכרטיסי האשראי לא היה ביום הפקדתו של השיק או ביום שלאחריו אלא רק ביום 27.3.13 (יצוין כי 25.3.12 לא חל ביום חמישי, או שישי, אלא המדובר היה ביום שני בשבוע, ולכן לא ניתן לקבוע כי בהתאם להתנהלותו הקודמת של הבנק, היה יסוד להניח שיכבד את השיקים).

שיק 9- שיק שמספרו 107 ע"ס 6,500 ₪הוצג לפירעון ביום 2.4.13. יתרת החובה הייתה 19,959 ₪. גם לאחר הפקדת מזומן ע"ס 6,900 ₪ ביום העוקב, יתרת החובה בסוף יום העסקים חרגה מן המסגרת שאושרה זמנית (ראו סעיף 53 לתגובת הבנק).

שיקים 10-12 -שיקים שמספרם 454 ע"ס 2,533 ₪ , 164 ע"ס 1,000 ₪ ו- 131 ע"ס 4,000 ₪ הוצגו לפירעון ביום 21.4.13. משיכת השיקים הללו הובילה לחריגה כוללת ע"ס 27,275 ₪. אלמלא החזרתם של השיקים ע"י הבנק, יתרת החובה, לאחר זיכויי מחברות האשראי מיום 23.4.13, הייתה עומדת 16,262 ש"ח, לפיכך בדין סורבו שיקים אלו ולא ניתן לקבוע כי היה צפי שיכובדו.

10. לאור האמור, ורק לגבי שני שיקים, מצאתי לקבל את טענות המבקש.
אמנם בהתאם לפסיקה, העובדה שבנק פורע לעיתים שיקים מעבר למסגרת האשראי, אינה יוצרת הסכם חדש. אולם, כאשר מוכח כי המדובר בהתנהגות עקבית מטעם הבנק וכאשר מוכח נוהג על בסיס מתמשך אשר יכול לגרום לחוסר הבנה אצל הלקוח, ויסוד סביר להניח כי יימשך גם בעתיד, יש לראות בכך עילה על פי סעיף 10 (3) לחוק.

במאמרו של כב' השופט י. עמית חוק השיקים ללא כיסוי התשמ"א- 1981 הפרקליט מ"ד
חוברת ג', נאמרו בהקשר זה דברים אלה-
"כל עוד לא נקבע בחוק, כי על הבנק לסרב שיקים שחרגו ממסגרת האשראי הפורמלי, ללא הנחות וללא חסדים, נוצר מצב, שהלקוח תלוי בבנק- ברצותו מאשר וברצותו מסרב. 'שינוי מדיניות' של הבנק כלפי הלקוח ללא הודעה מראש, 'זיג-זג' בהתנהגותו של הבנק- כאשר מסגרת האשראי משתנה חדשות לבקרים, והבנק אינו עקבי בסירובו- כל אלה הם מתכון בטוח לשרירות ואי הבנות, ועל בית המשפט ליתן משקל להתנהגות מעין זו. מאליו מובן, כי הנטל על הלקוח אינו קל".

במקרה דנן, ניתן להבחין כי המשיב אישר חריגה ממסגרת האשראי (והעמיד מסגרת אשראי חד צדדית) בכל פעם כשביום למחרת פירעון השיקים (או ביום א', כשדובר בימי ה' או ו'), בוצעו הפקדות או נכנסו כספים שהחזירו את החשבון למסגרת האשראי ע"ס 15,000 ש"ח.

לאור האמור, רשאי היה המבקש להסיק מהתנהגות המשיב, כי כך ינהג המשיב גם במקרים נוספים ביחס לשיקים לגביהם בוצעו הפקדות, או זיכויים ביום שלמחרת. בצד האמור, וכפי שפורט, לא שוכנעתי כי הוכח נוהל על פיו בכל מקרה הועמדה מסגרת אשראי חד צדדית ובענין זה לא הוכיח המבקש הסכם מכללא.

11. לאור כל האמור, אני מקבלת את טענות המבקש ביחס לשתי המחאות מס' 638,683 (שיקים 3,4) מיום 7.1.13 וקובעת כי יש לגרוע אותם מהודעת ההגבלה.

בהערת אגב אציין, כי לאור תצהירו המשלים של המבקש על פיו כן פנה למנהל המשיב בבקשה לביטול החזרי השיקים והוא זה שהפנה אותו לעו"ד בטענה כי "אין מה לעשות", ומאחר שהמבקש לא נחקר על תצהירו המשלים הנ"ל, לא מצאתי לקבל את טענתו המקדמית של המשיב בתגובתו.

בנסיבות העניין , ונוכח התוצאה על פיה הבקשה התקבלה ביחס ל- 2 שיקים, אך לא יהיה בכך כדי לבטל את ההגבלה, אני מחייבת את המשיב בהוצאות המבקש בסכום כולל של 2,000 ₪ ₪ בלבד.

הפיקדון שהופקד בתיק יוחזר למבקש.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הגדרת לקוח בנק

  2. לקוח בנק מועדף

  3. עורך דין נגד בנק

  4. אי כדאיות כלכלית

  5. חוק הבנקאות רישוי

  6. תביעה נגד בנק יהב

  7. התיישנות תביעת בנק

  8. פקודת הבנקאות, 1941

  9. הצעת חוק בנק מח עצם

  10. תביעה נגד בנק איגוד

  11. תביעה נגד בנק לאומי

  12. התניית שירות בשירות

  13. העברה בנקאית בטלפון

  14. היתר עיסקא בנק לאומי

  15. חוק שירות לקוחות בנק

  16. סמכות המפקח על הבנקים

  17. חיוב כפול של לקוח בנק

  18. תביעה נגד בנק דיסקונט

  19. הברחת נכס משועבד לבנק

  20. תנאי מקפח בחוזה בנקאי

  21. סירוב בנק לפריסת חובות

  22. עורך דין לענייני בנקאות

  23. בקשת בנק לפסק דין חלקי

  24. עורך דין לענייני בנקים

  25. התיישנות תביעה נגד בנק

  26. התיישנות תביעה נגד בנק

  27. אחריות הבנק כלפי ערבים

  28. העברה בנקאית ע''י מתחזה

  29. דחיית טענת מרמה נגד בנק

  30. הודעת הבנק ללקוח באיחור

  31. מחיקת המילים למוטב בלבד

  32. מכתב הצהרת כוונות מהבנק

  33. אי מתן שירות בנקאי במועד

  34. עצימת עיניים מצד לקוח בנק

  35. תביעה נגד בנק ערבי ישראלי

  36. התניה פסולה של שירות בנקאי

  37. תביעת בנק נגד ערב של חברה

  38. מניעת מכירת רכב ע''י הבנק

  39. חוב לבנק על מסחר באופציות

  40. זכויות מוכר מול זכויות בנק

  41. העברה בנקאית ללא מסמך בכתב

  42. העברת עובדת בנק לתפקיד אחר

  43. תביעה לתשלום יתרת חוב לבנק

  44. תקופת צינון למפקח על הבנקים

  45. חיוב הבנק (צד ג') בחוב הפסוק

  46. מימוש בטוחות - תביעה נגד בנק

  47. הלוואה חוץ בנקאית ללא הסכם בכתב

  48. בקשה לחייב לחתום על מסמכים בבנק

  49. איך מוכיחים התניית שירות בשירות

  50. הקפאת הרשאה לביצוע עסקאות מט''ח

  51. האם הבנק התנה קבלת שירות בשירות ?

  52. צו הבנקאות (אגרות), התשמ"ג-1983

  53. תביעה של בנק הפועלים על יתרת חוב

  54. אחריות בנק מלווה כלפי רוכשי דירות

  55. תביעת בנק על חוב בחשבון עובר ושב

  56. הודעה בדבר מסירת פרטי זיהוי לבנק

  57. פיצוי מהבנק על דיווח ל-BDI על חוב

  58. תביעת בנק בגין חוב בחשבון של חברה

  59. תקלה באתר בנק לאומי - תביעת פיצויים

  60. עורכי דין המתמחים בתביעות נגד בנקים

  61. הודעה על מתן הוראות ניהול בנקאי תקין

  62. תביעה של בנק בגין חובות אישיים של ערבים

  63. צו הבנקאות (מוסדות כספיים), תש"ל-1970

  64. בקשת מנהל מיוחד למימוש נכס משועבד לבנק

  65. הודעה על תיקון הוראות ניהול בנקאי תקין

  66. התניית שירות בנקאי בפתיחת תוכנית חיסכון

  67. טען כי לא קיבל מהבנק התראה לפני מכתב ההגבלה

  68. לאיזה בית משפט מגישים תביעה נגד לקוח של בנק

  69. צו הבנקאות (פיקדונות ללא תנועה), התש"ס-2000

  70. כללי הבנקאות (הביקורת הפנימית), התשנ"ג-1992

  71. נטען כי הבנק ראה את שני החשבונות כאובליגו אחד

  72. חוק לתיקון פקודת הבנקאות (מס' 9), תשכ"ט-1969

  73. רכישת אופציות על מדד המעו''ף - תביעה נגד בנק

  74. הודעה על שינוי במועד תחולת הוראות ניהול בנקאי תקין

  75. טענו שהבנק הסתיר את המסמכים הרלבנטיים לשאלת ההתיישנות

  76. הוראות הבנקאות (הצגת דו"ח כספי שנתי ופרסומו), התשנ"ב-1991

  77. בקשה שבית המשפט יכריז כי השעבוד גובר על השעבוד לטובת בנק לאומי לישראל

  78. כללים חשבונאיים לחישוב נזילות חובה ונזילות בפועל של תאגידים בנקאיים

  79. תקנות מס הכנסה (הנחה ממס על פקדון במטבע ישראלי בתאגיד בנקאי), התשמ''א-1981

  80. כללי הבנקאות (רישוי) (הגדרת הון תאגיד בנקאי לענין סעיף 23א לחוק), התש"ן-1990

  81. צו הבנקאות (שירות ללקוח)(ביטול הפיקוח על שירותים בנקאיים מסוימים ושינויו במקרים אחרים), התשס"ח-2008

  82. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון