בקשה על דרך של טען ביניים למתן הוראות כיצד לנהוג בכספים מוחזקים

בקשה על דרך של טען ביניים למתן הוראות כיצד לנהוג בסך של 288,519 ₪, המוחזק בידיה הרקע העובדתי 1. המבקשת הינה המבטחת של חברת פיינמרקט בע"מ (להלן: "הטוענת 1") בביטוח אחריות מעבידים (העתק פוליסת הביטוח צורף לבקשה). הטוענת 1, היתה מעבידתו של הטוען 2. ביום 1.1.00, במהלך עבודתו אצל הטוענת 1, נפגע הטוען 2 בתאונת עבודה, אשר בעטיה אונו לו נזקי גוף (להלן: "התאונה"). בגין נזקיו כתוצאה מהתאונה, הגיש הטוען 2 תביעה לתשלום פיצויים כנגד הטוענת 1 (ת.א. 72307/06 בבית משפט השלום בתל-אביב), באמצעות בא כוחו, הטוען 3 (להלן: "התובענה"). 2. ביום 10.1.13 ניתן פסק דין בתובענה, הקובע כי על הטוענת 1 לשלם לטוען 2 סך של 288,519 ₪ הכולל פיצויים, הוצאות משפט ושכ"ט (להלן: "פסק הדין" או "כספי הפיצויים", לפי הענין). 3. הטוען 3, כאמור, שימש כבא כוח הטוען 2 בתובענה. ביום מתן פסק הדין חתם הטוען 2 על כתב המחאת זכות, לפיו המחה לטובת הטוען 3 שיעור של "... 30% + מע"מ..." מכספי הפיצויים, כתשלום בגין שכר טרחתו בתובענה (להלן: "המחאת הזכות") (הטוען 3 בעמוד 3 לפרוטוקול בשורות 28-29) (העתק הסכם שכר הטרחה והמחאת הזכות צורף להודעת הפרטים מטעם הטוענים 2 ו-3). 4. הטוענים 4, 5, 6 ו- 7 הינם נושי הטוען 2, אשר במועדים שונים הטילו אצל המבקשת עיקולים על כלל נכסיו המוחזקים בידיה, כמפורט להלן: 4.1. ביום 28.5.07 נרשם אצל המבקשת עיקול בידי צד שלישי לטובת הטוען 4, על סך של 808,112.81 ₪ ומאוחר יותר נרשמו אצלה עיקולים נוספים לטובתו כשהאחרון מביניהם, מיום 4.3.13, עומד על סך של 1,367,166.79 ₪ (העתק אישור ממערכת העיקולים של המבקשת צורף לבקשה). 4.2. ביום 19.11.07 נרשם אצל המבקשת עיקול בידי צד שלישי לטובת הטוענת 6, על סך של 2,562.32 ₪ ועיקול נוסף על סך של 3,704.82 ₪ נרשם אצלה ביום 23.5.11 (העתק אישור ממערכת העיקולים צורף לבקשה). 4.3. ביום 24.3.08 נרשם אצל המבקשת עיקול בידי צד שלישי לטובת הטוענת 5, על סך של 7,827.8 ₪ ומאוחר יותר נרשמו אצלה עיקולים נוספים לטובת הטוענת 5 כשהאחרון מביניהם, מיום 5.12.11, עומד על סך של 12,568.52 ₪ (העתק אישור ממערכת העיקולים צורף לבקשה). 4.4. ביום 5.9.11 נרשם אצל המבקשת עיקול בידי צד שלישי לטובת הטוענת 7 על סך של 780.8 ₪ (העתק אישור ממערכת העיקולים צורף לבקשה). (להלן: "העיקולים"). 5. הטוענת 1 הגישה הודעת הסתלקות, הטוענים 2 ו-3 וכן הטוען 4 הגישו הודעות פרטים. הטוענים 5 ו- 6 נמנעו מלהגיש הודעת הסתלקות או הודעת פרטים ואף לא התייצבו לדיון בבקשה. עם זאת, הטוענת 5 הותירה ההחלטה בבקשה לעיכוב הליכים לשיקול דעת בית המשפט וביקשה לכלול אותה בכל הסדר אליו יגיעו הצדדים בתיק זה. הטוענת 7 הודיעה אף היא כי היא מותירה הבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט. 6. נוכח העובדה כי סכום העיקולים והמחאת הזכות גבוה מסכום הפיצויים, עותרת המבקשת כי בית המשפט יורה לה למי מבין הטוענים עליה לשלם את סכום הפיצויים וככל שיש לשלם ליותר מטוען אחד - מהו הסכום שיש לשלם לכל טוען. 7. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסבה סביב סוגיית תוקפה של המחאת הזכות לטובת הטוען 3 נוכח קיומם של עיקולים שהוטלו על נכסי הטוען 2, המוחזקים בידי המבקשת. 8. הטוענים 2 ו-3 טוענים, כי שעה שהמבקשת לא הייתה צד לתובענה, אין יריבות ישירה בינה לבין הטוען 2 ועל כן כספי הפיצויים לא מוחזקים על ידה, אלא על ידי הטוענת 1, וממילא העיקולים שהוטלו אצלה אינם חלים על כספים אלו (עמוד 4 לפרוטוקול בשורות 5-21, ראה סעיפים 1-3 ו- 14-19 לסיכומים מטעם הטוענים 2-3). 9. לטענתם, סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") איננו רלוונטי כלל למקרה דנן, שכן סעיף זה מקנה לצד שלישי, קרי לטוען 2, הזכות ולא החובה לתבוע את המבטחת, זכות אשר בחר הטוען 2 במקרה דנן שלא לנצל (ראה סעיפים 20-24 לסיכומים מטעם הטוענים 2-3). 10. עוד טוענים הטוענים 2 ו-3, כי שיעור של 30% בתוספת מע"מ מכספי הפיצויים, המהווה את שכר טרחתו של הטוען 3 על פי הסכם שכר הטרחה שנכרת בין השניים כבר בשנת 2006, שייך לאחרון ולא לטוען 2, וממילא העיקולים אינם חלים עליו (ראה סעיפים 33-35 לסיכומים מטעם הטענים 2 ו-3). 11. לחלופין, טוענים הטוענים 2 ו-3, כי במועד החתימה על כתב המחאת הזכות היו העיקולים נעדרי תוקף, שכן דינם לפקוע בחלוף שלושה חודשים מיום רישומם, ולכן ממילא המחאת הזכות גוברת (ראה סעיפים 25-29 לסיכומים מטעם הטוענים 2-3). 12. מנגד, טוען הטוען 4, כי נוצרה יריבות ישירה בין הטוען 2 לבין המבקשת על פי סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, והעיקולים שהוטלו אצל המבקשת חלים אף על כספי הפיצויים. 13. עוד לטענתו, העיקולים שהוטלו על ידו הינם מן השנים 2007, 2009 ו- 2013, ובמועד החתימה על המחאת הזכות היו אלו תקפים, כך שהם עדיפים על פני המחאת הזכות (סעיפים 5-7 לסיכומים מטעמו). דיון והכרעה 14. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי בי - הדין על נספחיהם וכן בסיכומים מטעמי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי העיקולים גוברים על המחאת הזכות. ואפרט. 15. סעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל") מגדיר את המונח "נכס" - "לרבות זכות קיימת או עתידה". 16. בע"א 33138-03-11 (מחוזי-מרכז לוד) שלמה לוי נ' ברוכין אריק (פורסם במאגרים המשפטיים), נדרש בית המשפט המחוזי לשאלה האם תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שהגיש החייב היא "זכות קיימת או עתידה", שאם כן, העיקולים שקדמו להמחאת הזכות גוברים עליה, ואם לא - הרי שהעיקולים לא תפסו דבר וממילא נותרה רק המחאת הזכות. בית המשפט ציטט את הלכת רצ"פ 7940-05-09 (מח' חיפה) אגבריה נ' בנק ערבי ישראלי בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים), לפיה "האירוע היוצר את הזכות לקבל פיצויים - הוא תאונת העבודה - כבר אירע. היינו - זכותו של התובע לקבל פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, אינה זכות עתידית, אלא זכות קיימת. אמנם, שיעור הפיצויים אינו ידוע והוא ייקבע ע"י ביהמ"ש הדן בתביעה, אולם הזכות לקבל פיצויים, מכח הפגיעה בעבודה, כבר קיימת..." [ההדגשה אינה במקור]. 17. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי "משנפגע החייב בתאונה, קמה לו זכות תביעה נגד המשיבות הפורמאליות. זכות זו היא זכות שהייתה קיימת במועד הטלת העיקולים, שעל כן העיקול תפס בה... די בכך שקמה לחייב עילת תביעה נגד המשיבות הפורמליות, עילה שהייתה קיימת כבר ביום הטלת העיקולים והייתה בעלת סיכוי של ממש לזכות בה מעצם קרות התאונה" [ההדגשה אינה במקור]. 18. מן הכלל אל הפרט. בענייננו, תאונת העבודה מושא התובענה, המקימה את הזכות לקבלת הפיצויים, אירעה כבר ביום 1.1.00 ולאור ההלכה הפסוקה האמורה, החל ממועד זה זכותו של הטוען 2 לקבלת כספי הפיצויים הינה זכות קיימת ברת עיקול. 19. שעה שהעיקולים שהטילו הטוענים 4, 5, 6 ו-7 נרשמו אצל המבקשת החל משנת 2007 ואילך, קרי לאחר שקמה לטוען 2 הזכות לקבלת כספי הפיצויים, הרי שהעיקולים שהוטלו אצלה תפסו אף את הזכות בכספים אלו. 20. כאמור לעיל, המחאת הזכות נוצרה אך ביום 10.1.13 (הטוען 2 בעמוד 3 לפרוטוקול בשורות 28-29), קרי לאחר שהעיקולים תפסו את הזכות לקבלת כספי הפיצויים. על פי ספרו של כבוד השופט בדימוס בר אופיר "... חוב כזה שהוטל עליו עיקול, אפשר אומנם להמחותו לאדם אחר אלא שההמחאה תהיה כפופה לשמירת זכויותיו של בעלי העיקול שקדמו להמחאה. פירוש הדבר הוא שבעל העיקול זכאי להיפרע את חובו לפני הנימחה. ורק אם תישאר יתרה לאחר שבעל העיקול יקבל את המגיע לו, יוכל גם הנימחה לזכות בחוב המגיע לו..." [ההדגשה אינה במקור] (דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, חלק שני, בעמוד 908). 21. מכאן, הגעתי לכלל מסקנה כי העיקולים גוברים על המחאת הזכות, אשר תהא כפופה לשמירת זכויותיהם של בעלי העיקולים. 22. אין בידי לקבל את טענת הטוענים 2 ו-3, לפיה אין יריבות ישירה בין הטוען 2 למבקשת וממילא העיקולים אינם חלים על כספי הפיצויים. ואנמק. 23. סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח קובע כי "בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי". 24. בבר"ע (מחוזי - י-ם) 3006/97 אל משרק חברה לביטוח בע"מ נ' סע גל חברה להשכרת רכב בע"מ, תקדין מחוזי 97(1) 1636, קבע בית המשפט המחוזי, כי "הדעות בסוגיית היריבות הישירה בין הניזוק לבין המבטח של המבוטח בביטוח חבויות חלוקות בפסיקת הערכאות השונות והענין לא הוכרע עדיין בבית המשפט העליון... ששון בספרו "דיני ביטוח" (תשמ"ט-1988, בעמ' 88 ואילך) דן בקושי המתעורר בשל העדר הקשר החוזי בין המבטח לבין הצד השלישי ומבהיר כי סעיף 68 לחוק קובע יריבות ישירה בין הצד השלישי לבין המבטח, כל אימת שהצד השלישי דורש זאת או כל אימת שהמבטח מעדיף לשלם את תגמולי הביטוח ישירות לצד השלישי. התנאים היחידים שמציב סעיף 68 הם הודעה מטעם המבטח למבוטח, 30 יום מראש וכן נדרש שהמבוטח לא יתנגד לתשלום תוך תקופה האמורה... בימ"ש קמא אימץ את הפרשנות שהציע ב"כ המשיבה, ואני סבור כמותו... סעיף 68 כולל בתוכו איזון בין המבטח, מחד גיסא, לבין הצד השלישי, מאידך גיסא. הסעיף קובע (לפי הפרשנות שהעדפתי) יריבות ישירה בין המבטח והצד השלישי..." [ההדגשה אינה במקור]. 25. בע"א (מחוזי - ת"א) 2470/02 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שלוש עופר (פורסם במאגרים המשפטיים), דחה בית המשפט המחוזי את טענת המערערת, לפיה המבוטח נשאר בעל הזכויות כלפי המבטח ותביעתו של הצד השלישי מתמצה בזכות לגבות תגמולים המגיעים למבוטח וכי למטרה זו חייב להינתן פסק דין הקובע את חבותו של המבוטח. בית המשפט המחוזי קבע שם, כי "...סעיף 68 לחוק מקים לצד השלישי זכות תביעה ישירה... ויוצר יריבות ישירה בין הצד השלישי למבטח. זאת ללא התניה של מתן פסק דין נגד המבוטח, כשהחבות של המבטח קמה גם בהעדר פסק דין כזה... הפרשנות הראויה... הינה שסעיף 68 הנ"ל יוצר יריבות ישירה בין הצד השלישי למבטח ולא מציב כתנאי מוקדם קבלת פס"ד גם נגד המבוטח... ובלשונו של כב' שופט אוקון בפסק דין תנובה בפיסקה 16 לפסק הדין: "הוראת סעיף 68 לחוק איננה רק הוראה דיונית המאפשרת תביעה של הצד השלישי נגד המבטח, לאחר שהשיג פסק דין נגד המבוטח. מאחורי ההוראה הדיונית המקנה זכות תביעה עומדות זכויות מהותיות. סעיף 68 איננו מציג דרישה מוקדמת למתן פסק דין, לשם מימוש זכויות הצד השלישי... הוראת סעיף 68 מחייבת את המבטח, "לפי דרישת הצד השלישי", לשלם לו תגמולי ביטוח. המבטח יכול להמנע מכך רק אם המבוטח התנגד לתשלום זה. מכאן, כי בסעיף 68 מקופל גרעין ההופך את הצד השלישי למוטב של ממש. אם המבוטח לא הביע התנגדות לתשלום תגמולי הביטוח חייב המבטח בתשלום..." [ההדגשה אינה במקור] (ראה גם האסמכתאות המופיעות שם). 26. זאת ועוד, בת"צ (מחוזי - מרכז) 2010-06-11 יצחק מוסאי נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים) קבע בית המשפט המחוזי, כי "מעמדם של הניזוק והמוטב שאינו המבוטח נובע מחוזה הביטוח ומחוק חוזה הביטוח וכי הם יוצרים מערכת יחסים משפטית, במסגרתה נדרשת חברת הביטוח להעניק לניזוק ולמוטב שאינו המבוטח שירות המהווה חלק אינטגראלי מההסדר הביטוחי שעשתה עם המבוטח". 27. בע"א (מחוזי - חיפה) 2411-07-11 תל-אור ניהול ונכסים בע"מ נ' סנדו בויום (פורסם במאגרים המשפטיים) דן בית המשפט בזכויות נוגדות בנוגע לכספים שנדרשה חברת ביטוח לשלם למבוטחה מכוח פוליסת אחריות מקצועית, כאשר ניתן נגד המבוטח פסק דין הקובע אחריותו לנזקי צד שלישי. הגם שחברת הביטוח לא נתבעה ישירות על ידי הצד השלישי, אלא רק כצד ג' על ידי המבוטח, קיבל בית המשפט המחוזי את עמדת בימ"ש קמא, "הרואה בסעיפים 68 ו- 69 כיוצרים משטר שלם המעניק מעמד מהותי לצד ג', מעמד של מוטב או כמעט מוטב. עם קרות מקרה הביטוח הופך הניזוק לבעל עניין, כאשר סעיפים 68 ו- 69 מעניקים לו זכות מהותית לגבות כספים ישירות מהמבטח, כפוף לטענות שיכול היה המבטח להעלות נגד המבוטח... זאת בין שהמזיק פושט רגל ובין שאיננו כזה. סעיף 69 איננו בא לצמצם את הוראות סעיף 68..." [ההדגשה אינה במקור]. והוסיף בית המשפט המחוזי וקבע שם, כי "הפסיקה רואה את הניזוק בתביעת חבות, כרשאי לתבוע על פי סעיף 68 לחוק, ישירות את המבטחת, גם כאשר אין פס"ד המחייב את המזיק. על אחת כמה וכמה שהניזוק יכול לעשות זאת לאחר שקיים פס"ד הקובע את חבותו של המבוטח!..." [ההדגשה אינה במקור]. 28. כך גם בספרם של כבוד השופט מאיר יפרח ועו"ד רפאלה חרל"פ, "ששון - דיני ביטוח", מהדורה שנייה בעמ' 185-187, צוין כי "סעיף 68 יוצר יריבות ישירה בין הצד השלישי והמבטח...", וכי "אינו מתנה את היריבות שיצר או את חבות המבטח כלפי הצד השלישי, במתן פסק דין נגד המבוטח" [ההדגשה אינה במקור]. 29. מן הכלל אל הפרט. בענייננו, לא זו בלבד שקיים פסק דין הקובע את חבות המבוטחת, הטוענת 1, אלא שכפי העולה מהודעת ההסתלקות מטעמה, האחרונה אף אינה מתנגדת לתשלום תגמולי הביטוח כאמור. מכאן, שקיימת יריבות ישירה בין המבקשת, כמבטחת, לבין הטוען 2, כצד שלישי, וכספי הפיצויים מוחזקים בידי הראשונה ולא בידי הטוענת 1. 30. זאת ועוד, אין בידי לקבל את הקונסטרוקציה המשפטית לה טוענים הטוענים 2 ו- 3, לפיה שעה שהמבקשת לא היתה צד לתובענה, הרי שהיא חבה הכספים למבוטחת ולא לטוען 2, ולכן לא קמה יריבות בינה לבין הטוען 2. על פי שיטתם זו של הטוענים 2 ו- 3, הכספים המוחזקים על ידי המבקשת, ממילא אין מקום כי ישולמו להם, כדרישתם בבקשה זו, אלא לטוענת 1. סבורני כי עצם דרישתם של הטוענים 2 ו- 3 להעברת הכספים לידיהם בבקשה שלפני מהווה הכרה והודאה ביריבות הישירה שנוצרה בין המבקשת לבינם. במילים אחרות: הטוענים 2 ו- 3 אינם יכולים לאחוז במקל משני קצותיו: מחד, לטעון להעדר יריבות בינם לבין המבקשת, ומאידך, לעתור להעברת הכספים המוחזקים על ידה לידיהם. שעה שעל המבקשת לשלם כספים לטוען 2, הרי שעליה לפעול בהתאם לצווי העיקול הרשומים על זכויותיו אצלה. 31. בנסיבות כאמור, הגעתי לכלל מסקנה, לפיה העיקולים אשר הוטלו אצל המבקשת על כלל נכסי הטוען 2 חלים אף על כספי הפיצויים. 32. זאת ועוד, אין בידי לקבל טענת הטוענים 2 ו-3, לפיה העיקולים לא תפסו את הזכות ברכיב שכר הטרחה מתוך כספי הפיצויים שכן אינו שייך לטוען 2, באשר הלכה היא כי "שכר טרחת עורך דין נפסק לטובת בעל הדין ושייך לבעל הדין - תקנה 511(א) לתקנות סדר הדין האזרחי; י. זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 545; ע"א 495/59, 496/59 בנק למלאכה בע"מ נ' בית חרושת ליהלומים מרגלית בע"מ, פ"ד י"ד 459, 465; ע"א 309/59 חברת מפעלי מים בע"מ נ' פישוב, פ"ד יד 1121 בעמ' 1137" [ת"א (מחוזי) 775/08 איאד חוסין נ' עו"ד בסטוני חסאן (פורסם במאגרים המשפטיים)]. 33. עוד ובנוסף, אין בידי לקבל טענת הטוענים 2 ו-3, לפיה במועד החתימה על כתב המחאת הזכות היו העיקולים נעדרי תוקף, באשר דינם לפקוע בחלוף שלושה חודשים מיום רישומם. ואנמק. 34. סעיף 44 (א) לחוק ההוצאה לפועל קובע, כי "צו עיקול בידי צד שלישי על כלל נכסי החייב יחול על נכסי החייב הנמצאים בידי הצד השלישי ביום המצאת הצו או שיגיעו לידו תוך שלושה חדשים מאותו יום" [ההדגשה אינה במקור]. 35. בע"א (מרכז - לוד) 33138-03-11, לעיל, אישר בית המשפט המחוזי מרכז את קביעת בית משפט השלום, לפיה "הן פרשנות לשונית והן תכליתית של סעיף 44 מחייבות לאמץ את עמדת המשיבים לפיה עיקול המוטל מכוח סעיף זה אינו פוקע בחלוף שלושה חודשים וכי הפרשנות הראויה היא להכיר בתקופה זו כתקופת הארכה בה יכול נושה לתפוס נכס של החייב המגיע לרשות מחזיק צד ג' אף לאחר מועד העיקול...". בית המשפט המחוזי קבע, כי "משתפס העיקול בפעם הראשונה ב"נכס", כפי שמצאנו, לא היה צורך בחידוש העיקול מידי שלושה חודשים והעיקול שתפס נשאר בתוקף" [ההדגשה אינה במקור]. 36. מכאן, שהעיקולים שתפסו את הזכות לקבלת כספי הפיצויים נותרו בתוקף ולא היה צורך בחידושם (ראה סעיפים 9-11 לסיכומים מטעם הטוען 4). 37. באשר לסדר הנשייה בין מטילי העיקולים השונים, חלוקת הכספים תהייה באופן שווה ויחסי לגובה החוב בהתאם להוראות סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל. 38. לפיכך, כספי הפיצויים יחולקו באופן יחסי לסכומי העיקולים שהוטלו על ידי הטוענים, בהתאם להחלטת רשם ההוצאה לפועל. 39. למרבה הצער, שעה שסכום העיקולים עולה על סכום כספי הפיצויים, הרי שלא נותרו כספים לטובת הטוען 3, המוטב בהמחאת הזכות. 40. באשר לטוענים 5-7, אמנם טוענים אלו לא הגישו הודעת פרטים, ואולם הטילו עיקולים על כספי הפיצויים אצל המבקשת. בנסיבות אלו, יש לשקול גם את זכויותיו ומעמדו של טוען שלא הגיש הודעה כלשהי לפי תקנה 231 לתקנות אף שטען-הביניים הומצא לו. המבקשת דנן איננה נתבעת בהליך קיים, ואולם היא עלולה להיתבע בידי אנשים אחדים, הם הטוענים דנן, באשר לאופן החלוקה של הכספים המוחזקים על ידה. 41. כאשר מתברר טען-ביניים שבו המבקש אינו נתבע חלה הוראת תקנה 232(2)(א) לתקנות המורה כך: "לא התייצב אחד הטוענים, יפסוק בית המשפט בטענה שבין כל טוען שהתייצב ובין המבקש, ורשאי הוא ליתן צו הגודר בעד תביעתו של טוען נעדר". התקנה נוקטת לשון 'רשאי'; היא מעניקה לבית-המשפט שיקול-דעת אם לתת צו גודר נגד טוען שלא התייצב לדיון, אם לאו. בנסיבות המקרה דנן יש ליתן צו גודר נגד טוענים שטען-הביניים הומצא להם והם לא הגישו כל הודעה שהיא לפי תקנה 231, לא קיבלו פטור מהתייצבות לדיון ולא התייצבו לדיון [ת"א (של' ת"א) 55079/08 עו"ד אבנר שטמר נ' רגב [פורסם במאגרים המשפטיים]. בנסיבות הענין, מצאתי ליתן צו גודר אף כנגד הטוענים שלא הגישו הודעת פרטים. סוף דבר 42. המבקשת תפקיד הסך של 288,519 ₪ בהתאם להחלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 20.2.2013 בתיק ההוצאה לפועל שנפתח על ידי הטוען 4 והכספים יועברו למעקלים בשיעור יחסי לגובה חובותיהם הפסוקים, בהתאם להוראות סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל ועל פי הוראות רשם ההוצאה לפועל. 43. ניתן בזאת צו הגודר בעד תביעתו של כל אחד מן הטוענים; כל אחד מן הטוענים וכל הבא מכוחו ומטעמו לא יוכל לתבוע מהמבקשת פיצויים בגין פסק הדין. 44. בנסיבות אלו, צו עיכוב ההליכים כנגד הטוענים 2 ו- 3 - בטל. 45. לאחר ששקלתי מכלול השיקולים, ושעה שמצאתי כי טענות הצדדים היו מהותיות ולגיטימיות, איני עושה צו להוצאות.טען בינייםמתן הוראות